בהלכות תפילה (ז, ד) פוסק רבנו כך:
"כשמניח סדינו על ראשו, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, עוטר ישראל בתפארה".
ונשאלה השאלה: האם ראוי בימינו לברך את הברכה הזו על חבישת הכיפה? ובכן, להבנתי אין לברך על הכיפה את הברכה האמורה, ולא רק מפני שחכמי המשנה והתלמוד חבשו סודר מכובד ומהודר ועליו תיקנו את הברכה הזאת, וספק ברכות כידוע להקל ולא להחמיר – אלא גדולה מזאת, חבישת הכיפה היא מנהג שנלמד מן הכומרים הנוצריים, כלומר יסודו של המנהג הזה בבורות הנרפשים של המינים האירופים אשר העתיקו ממנהגי הכומרים הנוצרים. כללו של דבר, לא יעלה על הדעת לברך "עוטר ישראל בתפארה" על מנהג שהוא נוצרי ביסודו.
וראוי לשאול עוד: האם ראוי בימינו לחבוש כיפה בכלל? ובכן, לכתחילה לא ראוי לחבוש כיפה בכלל הואיל ומדובר במנהג שיסודו בנצרות, אלא שאין לנו כרגע אלטרנטיבה והליכה ללא כיסוי ראש בכלל מבטאת בימינו כפירה ומרידה בה' יתעלה – שהרי בימינו הכיפה הפכה לסמל דת, עד-כדי חילול-שם-שמים, כלומר אם התרגלו לראות אדם עם כיפה ופתאום לא יראו אותו עם כיפה מיד יחשבו שהתפקר... ולכן ראוי להמשיך ולחבוש כיפה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" – אך יש להשתדל למצוא פתרונות אחרים, לדוגמה, הנני משתדל ללכת ברוב הזמנים שאני יכול עם כובע מצחייה, וכל אחד אם ירצה, יכול לבחור לו כובע מכובד שמתאים לו.
ובשעת התפילה ראוי לו לאדם לכסות את ראשו בטליתו, שהרי רבנו פוסק בהלכות תפילה (ה, ה): "ולא יעמוד לתפילה באפונדתו [בגופייה שסופגת זיעה] ולא בראש מגולה". ואגב, רבנו פירש במשנה (ברכות ט, ו): "ואפונדתו – בגד שאדם לובשו על בשרו להזיע בו שלא יתלכלכו בגדיו העליונים בזיעה, ואין דרך שום אדם לצאת בו לבדו, אלא עד שילבש עליו בגד אחר".
שלום לכולם.
מנהג כיסוי ראש, הונהג בימי הראשונים, לא בגלל הנצרות , נגד נצרות. ההבדל שאנחנו מוצאים, זה לא להוריד כיסוי ראש בבית הכנסת ואם בא בגילוי ראש - לכסות. להבדיל בין מנהג נוצרי ליהודי.
ודאי שבחוץ, לא היה שום עניין להיות עם כיסוי ראש. גם בימי חז"ל, לא כיסו ראשים ומה שמביא תלמוד כמה מאנשים שהיה להם כיסוי ראש, זה דווקא יוצא מכלל ומביאים אותם כחסידות. מעיקר הדין, גם לברך וללמוד, לא נדרש כיסוי ראש, כמו שמביא מהרש"ל בתשובות. ועד מאה ה20, היו גם עידות שלא כיסו ראשם בחוץ, אלא רק בבית הכנסת. נירא לי, שברכה - עוטר ישראל, לא הולך כלל על כיסוי. ומה שמביא רבינו בהלכות - לסימן דווקא. תפארת ישראל, היא בעבודת ה, בשכל הישר שמקומו בראשנו. וכך נירא להבנת דברים של רבינו במ"נ.