האם מצוות מתנות לאביונים עדיין תתקיים בעידן המשיחי?

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְדֹוָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ

ולמטה נאמר כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ ואמרו רז"ל (ספרי ראה קלב) הא בזמן שעושין רצונו של מקום הא בזמן שאין עושין רצונו. והעד על זה מה שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון וגו' רק אם שמוע תשמע בקול ה'. ר"ל אך ורק בתנאי זה אם שמוע תשמע.

ברור שלפי הרמב"ם העידן המשיחי יהיה זמן שבו עושין רצונו של מקום, ולכן לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן יתרחש.

ואם כן השאלה המקורית שלנו עדיין עומדת: האם מצוות מתנות לאביונים עדיין תתקיים בעידן המשיחי?

מן המקורות שהבאת עולה, שבימות המשיח האנשים לא ירדפו אחר המותרות. אך עדיין יהיו אנשים שיהיו חסרים להם צרכים בסיסיים.

יישר כוחך!

אביון הוא גם אדם שזקוק לכל דבר, ליחס, לשמחה, לידידות, ללימוד, וכל דבר שהוא חסר בו וזקוק שחברו ישלים אותו.

וכמו שאומר הנביא ישעיה (מא, יז): "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם", והסביר שם יונתן בתרגומו: "עִנוְתָנַיָא וְחַשִׁיכַיָא דִּמחַמְדִין לְאֻלפָנָא, הָא כְּצָהֲיָא לְמַיָא וְלָא מַשׁכְּחִין, רוּחֲהוֹן בְּסִגּוּפָא מְשַׁלהֲיָא אֲנָא יְיָ אֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן, אֱלָהָא דְיִשׂרָאֵל לָא אֲרַחֵיקִנוּן".

אולי אפשר להדגיש שנאמר 'אביונים' ולא 'עניים' . וידוע הפירוש למילה 'אביון' שהוא מלשון או קרוב לעניין 'מתאווה' או יותר מדוייק מבחינה לשונית 'אובה' ,דהיינו רוצה. נראה שגם בעידן השפע יש אנשים שמרגישים חסרים בגלל שאצל אחרים המצב הכלכלי טוב יותר ובייחס אליהם הם עניים.

"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דב' טו, יא). המצוה הזאת היא מצוה נצחית כי לצערנו לעולם יהיו אלמנות ויתומים ועניים ואמללים. ברם, לא עוני כמו שהיה בימי הגלות שסבלנו חרפת רעב:

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב. וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם" (יח' לו, כד-ל).

ברם, אף שחרפת רעב כבר לא תהיה ואפילו העניים יהיה להם שפע יחסית לאבותיהם בגלות, עדיין יהיו עניים שיזדקקו לעזרה ולסיוע, כדי ששמחתם תהיה שלמה.