איך אני צריך לשמור על ההתלהבות שלי להשתתף בבלוג זה? לעתים קרובות, רק כמה אנשים מגיבים, ומאתגר יותר היא העובדה שלפעמים זה לוקח הרבה זמן כדי לקבל תגובה. אני רוצה להדגיש שזו בהחלט לא ביקורת נגד המגיבים. אני לא מאשים אף אחד ולא מפליל אף אחד. החיים הבוגרים מלאים לוחות זמנים עמוסים. אני לגמרי מבין את זה. ואני מאוד מעריך את נדיבותם וחוכמתם של המגיבים. אבל לפעמים, לאור העניין המוגבל בשאלות שאני כותב כאן, ולנוכח התגובות האיטיות, זה מרגיש כמו משימה חסרת שמחה וחסרת פרי. אז איך אני ?שומר את ההתלהבות שלי בפורום הזה ברגעי הקדרות האלה
איך אני מתמיד בהשתתפות שלי בבלוג חשוב זה כאשר לעתים קרובות אני מרגיש מדוכדך ועצוב על זה? אני יודע כי החיים של מחפשי האמת הוא לעתים קרובות מאוד מאתגר מבחינה רגשית. השאלה שלי היא: אילו כלים אני יכול להשתמש כדי להישאר חזק ברגעים קשים ?אלה
.נא עזרו לי כאן
איני בטוח שסיבות בריאותיות פחות חשובות מסיבות של טומאה וטהרה, וחי בהם ולא שימות בהם, ומכל מקום, עצם אכילת חלקו או רובו, אינה בגדר של "תעובר צורתו"? כמו כן, דומני שסנהדרין יכולה לפסוק להותיר ולהשאיר קדשים שיהיו בגדר "נותר" לכתחילה, כי ההלכה האוסרת להותיר קדשים נקבעה כדי שלא יבואו לזלזל בקדשים למיטב הבנתי, אך אם יש עודף גדול והאכילה המרובה גורמת לנזקים בריאותיים משמעותיים, ואין שום דרך אחרת שלא להותיר אותם אלא במחיר של נזקים בריאותיים -- לפי דעתי מותר לכתחילה להשאיר את הבשר שיהפוך ל"נותר", ולא על מקרה כזה ציוותה תורה מלכתחילה, ותמיד יש להפעיל את השכל הישר לפי עניות דעתי.