בעבר ערכנו דיון בפורום ולמיטב זיכרוני הסקנו כי מותר לאדם לנשק ולחבק את בתו או אמו. לאחר עיון נוסף התברר לי שאין הדבר כן, ואסביר את הדברים:
רבנו פוסק בהלכות איסורי ביאה (כא, ז):
"כיצד, מותר האב לחבק בתו ולנשקה ותישן עמו בקירוב בשר, וכן האם עם בנה, כל זמן שהם קטנים. הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח, זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. ואם הייתה הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה או שנשאת, וכן האם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, ואף-על-פי שהן קטנים, משהגיעו להיכלם מהן, אין ישנים עמהן אלא בכסותן".
בפירוש המשנה (סנהדרין ז, ד) רבנו כותב כך:
"ואין בכל העריות שמותר לעשות עמה כן זולתי האם עם בנה והאב עם בתו בלבד, שמותר לאם לנשק לבנה ולחבקו עד שישלמו לו שתים עשרה שנה, ואחר כך ייאסר עליה כשאר העריות, וכן האב מנשק את בתו ומחבקה עד שישלמו לה תשע שנים ותיאסר עליו אחר כך".
בפירוש המשנה (קדושין ד, יא) רבנו כותב כך:
[נאמר במשנה:] "מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקרוב בשר. הגדילו, זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו", ושם כת"ר כך: "הגדילו, הוא שתהיה הבת בת שתים עשרה שנה ויום אחד, והבן בן שלוש עשרה שנה ויום אחד. ודווקא שאינה בושה לעמוד לפניו ערומה, אבל אם הייתה בושה לעמוד לפניו ערומה אסור ואפילו למטה מגיל זה".
ב"משנה תורה" רבנו פוסק כמו שכתב בפירוש המשנה מסכת קידושין, שהרי הוא כותב בהלכה: "כל זמן שהם קטנים. הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח", משמע שהוא פוסק כמו שכתב בפירושו לקידושין.
מכל מקום, ההיתר לאב לחבק את הבת ולנשקה ולישון עמה בקרוב בשר, וכן ההיתר לאם לחבק את הבן ולנשקו ולישון עמו בקרוב בשר, הוא אך ורק עד גיל שתים עשרה שנים לבת, ושלוש-עשרה שנים ויום אחד לבן.
ומה שרבנו בסוף ההלכה לעיל מתמקד דווקא בשינה בכסות, נראה ברור לאור פירוש המשנה דלאו דווקא הוא, אלא הוא הדין לכל שלושת הדברים שפתח בהם בהלכה: "מותר האב לחבק בתו ולנשקה ותישן עמו בקירוב בשר, וכן האם עם בנה".
ולמדנו מכאן גם כיצד לימוד נכון של פירוש המשנה מציל מטעויות בהבנת משנה תורה.