דומני שניתן לקבל על כך תשובה מדברי רבנו במורה (ג, לג), וכה דבריו
"אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וסילוק הלכלוכים, גם זה ממטרות התורה הזו, אבל לאחר טיהור המעשים וטיהור הלב מן ההשקפות המטמאות והמידות המטמאות.
אבל ההסתפקות בניקיון החיצוני, ברחיצה וטהרת הבגדים עם התאוותנות בתענוגות וההפקרות במאכלים ובתשמיש, יש בו תכלית התיעוב. אמר ישעיה בכך המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר וגו', אמר שהם מטהרים ומתקדשים במקומות הגלויים וברשות הרבים, אלא שהם מתייחדים בחדרים ובתוך בתיהם במריהם, והם הפקרותם באכילת האיסורים החזיר והשקץ והעכבר. ושמא רומז באומרו 'אחר אחת בתוך', להתייחדות בביאות האסורות.
מסקנת הדברים, כי חיצוניותם נקיה מפורסמת הנקיות והטהרה, אבל פנימיותם הרי הם עם תאוותיהם ותענוגי גופותיהם. ואין זו מטרת התורה. אלא המטרה הראשונית צמצום התאוות, וניקיון החיצוניות אחר ניקיון הפנימיות.
וכבר העיר שלמה על מי שעושה העיקר רחיצת הגוף וטהרת הבגדים, בעוד המעשים מטונפים והמידות רעות, ואמר, דור טהור בעיניו ומצואתו לא רחץ, דור מה רמו ועפעפיו יינשאו".
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן" מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל "טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן
תודה על תשובתך ועל המקורות מועילים אלה. למעשה, שאלתי: "לפי הרמב"ם, האם זו מצווה, או מעשה אצילי, עבור גברים ללכת למקוה לפני השבתות וחגים? או שזה (בימינו) דבר רע לעשות?"
1) אני רוצה לדעת אם, לפי הרמב"ם, טבילה במקוה לפני השבתות וחגים, או כל יום, מסייעת לגבר יהודי לשכלל את 'תיקון הגוף' שלו או/ו-'תיקון הנפש' שלו - באופן שבו הרמב"ם מבין את המונחים האלה?
2) וגם אם הרמב"ם עונה בחיוב, אולי באותו זמן הוא יטען שהיום עלינו להימנע במתכוון משימוש במקוואות ציבוריות, ובמקום זאת עלינו להשתמש במקומות אחרים, משום שרובם המכריע של האנשים הטובלים במקוואות אלה, עושים זאת משום שהם מאמינים כי למים במקווה יש כוחות קסם כדי למחוק את החטאים, ולהפוך אנשים מחוטאים לקדושים. אולי משום כך עלינו להימנע לחלוטין מהמקומות האלה, כדי לא לערבב עם אנשים כאלה בפעילות ובסביבה פגאנית כזו, וגם כדי לא לתרום כספית להמשכיותם של מקוואות אלה. האם ייתכן שהרמב"ם יטען זאת?
ראו מאמר: "שיג ושיח בעניין הטבילה ומהותה".
ה"משנה ארורה" טוען שזו חובה לכל הזכרים ללכת למקווה בערב ראש השנה וערב יום כיפור. האורתודוכסים האליליים מאמינים שזה ינקה אותם מחטאיהם.
תודה רבה לך על התשובה מועיל מאוד
דומני שניתן לקבל על כך תשובה מדברי רבנו במורה (ג, לג), וכה דבריו
"אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וסילוק הלכלוכים, גם זה ממטרות התורה הזו, אבל לאחר טיהור המעשים וטיהור הלב מן ההשקפות המטמאות והמידות המטמאות.
אבל ההסתפקות בניקיון החיצוני, ברחיצה וטהרת הבגדים עם התאוותנות בתענוגות וההפקרות במאכלים ובתשמיש, יש בו תכלית התיעוב. אמר ישעיה בכך המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר וגו', אמר שהם מטהרים ומתקדשים במקומות הגלויים וברשות הרבים, אלא שהם מתייחדים בחדרים ובתוך בתיהם במריהם, והם הפקרותם באכילת האיסורים החזיר והשקץ והעכבר. ושמא רומז באומרו 'אחר אחת בתוך', להתייחדות בביאות האסורות.
מסקנת הדברים, כי חיצוניותם נקיה מפורסמת הנקיות והטהרה, אבל פנימיותם הרי הם עם תאוותיהם ותענוגי גופותיהם. ואין זו מטרת התורה. אלא המטרה הראשונית צמצום התאוות, וניקיון החיצוניות אחר ניקיון הפנימיות.
וכבר העיר שלמה על מי שעושה העיקר רחיצת הגוף וטהרת הבגדים, בעוד המעשים מטונפים והמידות רעות, ואמר, דור טהור בעיניו ומצואתו לא רחץ, דור מה רמו ועפעפיו יינשאו".
הרמב"ם, ההלכה האחרונה בהלכות מקווה
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן" מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל "טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן
תודה על תשובתך ועל המקורות מועילים אלה. למעשה, שאלתי: "לפי הרמב"ם, האם זו מצווה, או מעשה אצילי, עבור גברים ללכת למקוה לפני השבתות וחגים? או שזה (בימינו) דבר רע לעשות?"
1) אני רוצה לדעת אם, לפי הרמב"ם, טבילה במקוה לפני השבתות וחגים, או כל יום, מסייעת לגבר יהודי לשכלל את 'תיקון הגוף' שלו או/ו-'תיקון הנפש' שלו - באופן שבו הרמב"ם מבין את המונחים האלה?
2) וגם אם הרמב"ם עונה בחיוב, אולי באותו זמן הוא יטען שהיום עלינו להימנע במתכוון משימוש במקוואות ציבוריות, ובמקום זאת עלינו להשתמש במקומות אחרים, משום שרובם המכריע של האנשים הטובלים במקוואות אלה, עושים זאת משום שהם מאמינים כי למים במקווה יש כוחות קסם כדי למחוק את החטאים, ולהפוך אנשים מחוטאים לקדושים. אולי משום כך עלינו להימנע לחלוטין מהמקומות האלה, כדי לא לערבב עם אנשים כאלה בפעילות ובסביבה פגאנית כזו, וגם כדי לא לתרום כספית להמשכיותם של מקוואות אלה. האם ייתכן שהרמב"ם יטען זאת?