dani

שלום, כידוע לפי הדת כרגע אסור אפילו לגעת באישה (אולי מותר מבחינת נימוס וכדומה ללחוץ יד אבל שום דבר מעבר). השאלה היא, האם בוודאות זה נכון שאסור כל קשר מיני שלא בתוך חתונה? אתן מספר דוגמאות לסיבות שבגללן זה קשה לי - 1. רונן הוא בחור עם בעיות נפשיות קשות כבר מהיותו ילד, בגללן גם ניסה להתאבד מספר פעמים, התאשפז בבתי חולים פסיכיאטריים שונים ולוקח כדורים פסיכיאטריים מסוגים שונים. רונן לא רואה עצמו בשום צורה אי פעם מתחתן בגלל הבעיות השונות שיש לו שכוללות התפרצויות זעם לא צפויות, חוסר יכולת להתקשר באמת וכן הלאה. אך בכל זאת יש לו יצר מין כמו לכולם. 2. לדור אמנם אין בעיות נפשיות, אך הוא עם "רווקות מאוחרת", יוצא כל הזמן עם בנות שונות ומסיבות שונות לא מצליח למצוא עם מי להתחתן. דור מתבגר, הוא כבר לא בן 22, לא בן 25, לא בן 30, כבר בן 32. מעולם לא נגע באופן מיני בבת בשום צורה. 3. נתי התגרש בגיל 25 עם ילד אחד. נתי צריך לפחות כמה שנים לעבור תהליכים רגשיים שונים ובכלל לא רואה את עצמו נכנס לשום קשר חתונה לכל הפחות ל-3 שנים הבאות. 4. מוטי התאלמן בגיל 55 עם 6 ילדים. מוטי לא רואה את עצמו מבחינות שונות (6 ילדים, צורת חיים, עניינים כלכליים ועוד) "יוצא לדייטים" ומתחתן שוב. כמו 4 הדוגמאות האלו, אני בטוח שאפשר למצוא עוד הרבה דוגמאות. אז האם באמת "נגזר" על כל האנשים בדוגמאות (ובטח עוד הרבה מאד דוגמאות שאם אקדיש לכך זמן בטח אוכל למצוא, אולי למשל לוחם סיירת מובחרת מאד שלא יכול להתחתן מסיבות שונות, אולי אדם עם נכות קשה שלצערנו שום בת לא מסכימה להתחתן איתו וכן הלאה וכן הלאה) לא לעשות שום מעשה מיני עם בת שלא ב"תוך מסגרת של חתונה" ולסבול סבל נפשי קשה? האם מישהו כמו בדוגמא הראשונה למשל לא יעשה משהו מיני עד יום מותו? וכך יום אחרי יום אחרי יום לילה אחרי לילה אחרי לילה במשך כל חייו הוא מרגיש את היצר ו"אסור" לו לממש את זה? או בדוגמא ה-4 למשל - האם במשך עשרות השנים מגיל 55 עד שהוא נפטר מהעולם הוא לא יעשה שום מעשה מיני יותר, בכלל לא יגע באשה? לבני נוער שמעתי שנותנים הנחיה שצריך "להתאפק" עד החתונה. אך במקרים כמו אלו מדובר בשנים רבות מאד ואולי אפילו כל החיים. אי מימוש היצר הזה לפי דעתי, ואני מניח די בודאות שאפשר למצוא לזה סימוכים מדעיים באמת ובתמים פוגע באדם בנפש. תודה