top of page

תוצאות החיפוש

נמצאו 1019 תוצאות עבור "יחסו של הרמב"ם לקבלה"

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ז)

    בסדרת המאמרים: "יחסו של הרמב"ם לקבלה", השתדלנו להקיף ולשקף את דעותיו של רבנו הרמב"ם בנוגע לקבלה ולכמה ובכן, ישנן שתי דעות עיקריות בקרב המקובלים בנוגע לעסקו של הרמב"ם בקבלה: 1) הרמב"ם הכיר את הקבלה והשתמש הפסאודו-אפיגרפית הרחבה וגרורותיה, אשר פשטה כאש בשדה קוצים בעמֵּנו בגלות הקשה באלף השנים האחרונות (ראו: "יחסו של הרמב"ם לקבלה – חלק ה"), והנה לפניכם מעט מן האמור שם בחלק ה, על אותן "תשובות הגאונים" שציין שניאורסון הרמב"ם נחשף לקבלה בסוף ימיו וקיבל אותה בשתי ידיו – האמנם?

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ו)

    גם רבנו הרמב"ם התנגד נחרצות לגלגולי הנשמות, ראו פירושו לאבות (ד, כב): "אין אחר המוות שלֵמות ולא תוספת לדעת שלום, דרך חיבור זה נכנסו הרעיונות הגנוסטיים למיסטיקה היהודית ויצרו את הקבלה של ימי הביניים. הספר נחשב לחיבור המרכזי בקבלה עד להופעתו של ספר הזוהר שדחק את ספר הבהיר בחשיבותו". בתולדות הקבלה קיימות תפיסות שונות אודות מהותן של הספירות, האם הן זהות בעצמותן לאין סוף [דהיינו לבורא הספירות הן מילים פשוטות שמסתתרים מאחוריהן רעיונות עמוקים של הקבלה היהודית.

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ה)

    עמדת הרמב"ם לגבי ספרים שנכתבו על סודות התורה ישנה ראיה נוספת לכך שרבנו הרמב"ם לא ייחס שום חשיבות לספרות נראה שאחד מהטעמים העיקריים לתופעת הפסאודו-אפיגרפיה בקרב המקובלים, היא התגברות ההתנגדות לקבלה בפרובנס סוף דבר הן אמת שרבנו הרמב"ם לא התנגד מפורשות להבלי הקבלה הנודעת בימינו, וזאת לאור העובדה שהקבלה הזו נודעה עד תקופת הרמב"ם היו הזיות הקבלה מפוזרות בתוך כתבים מאגיים שונים, שהבולטים שבהם הם ספרי ההיכלות והמרכבה כך שמי שטוען שהרמב"ם "לא זכה לחוכמת הקבלה החדשה של ספר הזוהר", בעצם מעלים עיניו מכך שהרמב"ם כבר סתר,

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ד)

    יחסו של הרמב"ם למיסטיקה ולמאגיה המיסטיקה הוא תחום החורג מהמדע, והמאגיה היא כישוף בלעז. רבנו הרמב"ם התייחס לתופעות אלו במקומות לא מעטים בספריו, להלן נציג את המקורות העיקריים. וראיתי לנכון להוסיף ולצטט להלן כמה פסקות שכתב יצחק איזק בספרו "הגותו של הרמב"ם על רקע ההגות הכללית והיהודית ונחתום בדבריו של א' רביצקי בספרו "עיונים מיימוניים" (עמ' 182–183) שמסכמים את השקפתו של הרמב"ם בנוגע למאגיה הרמב"ם נחלץ למענה הן בפסיקתו ההלכתית הן בהוראתו הפילוסופית גם במחיר של התעלמות מיסודות מאגיים שנשתקעו

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ג)

    יחסו של הרמב"ם לספרות ההיכלות והמרכבה כאמור, אחד מספרי ההיכלות והמרכבה, שאגב נחשב לאחד מספרי הסוד ה"מקודשים " בקבלה המודרנית, הינו הספר "שיעור קומה" (המיוחס לרבי ישמעאל). לספר זה מתייחס הרמב"ם במפורש באחת מתשובותיו (תשובה קיז), וזה לשונו: "לא חשבתי מעולם שהוא מחיבורי החכמים רבנו הרמב"ם התייחס בשלילה רבה לתופעות אלו בכמה מקומות בכתביו, ועובדה זו שופכת אור גדול על יחסו לספרות דברי הרמב"ם בעניין קמיעות ו"שמות קדושים" בספרו מורה הנבוכים (א, סא) מבאר הרמב"ם ש"אין אצלנו שם בלתי נגזר

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק א)

    טענת המקובלים לגבי אי-עיסוקו של הרמב"ם בקבלה ב"עולם התורה" נהוג לומר שהרמב"ם "לא עסק בקבלה ולא זכה לחכמה הדעה האמורה אשר כאמור התקבלה בעולם בנוגע להעדר עסקו של הרמב"ם בקבלה ועל כך שהוא "לא זכה לחכמה זו", נשתרשה בעקבות דברי המקובלים (ראו שער הגלגולים הקדמה לח), שטענו ששורש נשמת הרמב"ם היה מפאת שמאל של אדם הראשון טענת המקובלים שהרמב"ם "לא זכה לחכמת הקבלה" גובלת בבורות, שכן כל הבקי בספרו של הרמב"ם "מורה הנבוכים", המקובלים משום פגיעה וזלזול בכבוד תלמיד חכמים, שהרי ידועה לכל בקיאותו של הרמב"ם בכל חכמות התורה והמדע

  • יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ב)

    מספרות ההיכלות והמרכבה לספרות הקבלה של ימי הביניים תורת הסוד מתחלקת לשתי תקופות עיקריות המרוחקות זו מזו : תורת הסוד הקדומה המכונה בשם "ספרות ההיכלות והמרכבה", שחוקרי הקבלה חלוקים לגבי זמן חיבורה: יש המקדימים במקביל פעל בגרמניה חוג הקבלה של "חסידי אשכנז". כמו כן, בתקופה זו בלט חוג הקבלה של יצחק סגי נהור ותלמידיו. חוקרי הקבלה פוסלים את האפשרות שספר הזוהר נכתב במאה השנייה לספירה ולהערכתם ספר הזוהר הוא גולת הכותרת של

  • יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה

    הרמב"ם נחלץ למענה הן בפסיקתו ההלכתית הן בהוראתו הפילוסופית גם במחיר של התעלמות מיסודות מאגיים שנשתקעו , "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי (הַוָּיוֹת דאביי ורבא)", "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" וכבר ראינו את יחסו של רבנו לכל ענייני המאגיה בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא. י. במבוא לעיל את יחסו של רבנו למכשפים מכיני הקמיעות (בעיקר ראו את הציטוט מהמורה ג, לז), אשר במהלך הכנת הקמיעות וכבר הרחבתי בעניינים אלה במאמר: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?"

  • ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם

    רבנו הרמב"ם מבאר, שהמטרה הראשונה של התורה היא: לעקור את העבודה-הזרה מן העולם ולמחות את עקבותיה וגרורותיה ועל שלושת הדברים הללו אומר רבנו הרמב"ם לעיל שכולם הם דברים שנואים ביותר לפני ה' יתברך, ולכן יש להתרחק רבנו הרמב"ם מוסיף, שאין חשש שמא יטעו בני ישראל בשאר קרבנות החטאת שהם לשם עבודה-זרה, ולכן לא נאמר בהם וכֹה דברי רבנו הרמב"ם הנאמן לתלמוד ולערכיו (הלכות ברכות י, יט–כ): "הרואה לבנה בחידושה, מברך: בא"ה אמ"ה חז"ל ורבנו הרמב"ם קובעים ב"משנה תורה" שעשיית סימנים: "אם יארע לי דבר כך-וכך – אעשה דבר פלוני, ואם לא

  • תרומת איברים לאורו של הרמב"ם

    אדם שייך לו: בפסק חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות תשובה נערכת השוואה מפורשת בין גופו של האדם לממונו, כלומר, וברור שנפשו של האדם היא קניינו של הקב"ה, כי אסור לאדם להרוג את עצמו. היא קניינו של הקדוש-ברוך-הוא. וכללו של דבר – גזירת מלך היא". המוסר של הרופאים.

  • מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ד)

    התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת רבנו הרמב"ם היה מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך פירושו שם מדוע האריך לבאר מהו אותו ספר ראשית, רבנו הרמב"ם קובע שמדובר בפירוש הבל שיסודו בעולם ההזיות. ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, הרמב"ם', 'יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה', ועוד).

  • מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ב)

    נמצא לדעת רבנו הרמב"ם, שרובם המוחלט והמוחץ של גדולי האסלה (כגון הרשעב"א), אשר תיעבו מאד את הפילוסופיה גדולי האסלה בדורו של הרמב"ם באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, רבנו הרמב"ם מוסיף לנתוץ את אשליית מעלתם המדומה של הרמב"ם איימה לחשוף את שקיעתם בסכלות ובצביעות. קצרו של דבר, רוב "אנשי הדת" בימיו של הרמב"ם היו לפי דעתו "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או "סכלים" , אבל דברי הרמב"ם נראים יותר הגיוניים מדבריך.

  • מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ג)

    מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו באמצעותה לנגח את ר' יוסף תלמידו שנוא נפשם וזו דרכם של גדולי האסלה רודפי הכבוד והשׂררה, לכתוב איגרות מלאות דברי חנופה ענווה והכנעה, מתוך מטרה לקבל ואז יפרסמו את זה [=את מכתבו של הרמב"ם אליהם] ויתכבדו בו, ואין בני אדם יודעים מה שכתבו הם [בהתרפסות וחניפות הרמב"ם ידע כי הטובים שב"גדולי התורה" ישטמו אותו, שהרי הוא מסכן את מעמדם, יוקרתם וממונם. כלומר, רוב "גדולי ישראל" המפורסמים בתקופתו של רבנו הרמב"ם, היו אנשים קטנים מאד, אשר אינם בוחנים את דרכם

  • מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א)

    במקומות רבים בכתביו רבנו הרמב"ם מקדש מלחמה נגד בכירי הממסד הרבני שנקראו בימיו ובימינו "גדולי התורה" או רבנו הרמב"ם קידש מלחמה כנגד אותם גדולי האסלה מתוך אהבתו לה' יתעלה, מתוך אהבתו לאמת ומתוך אהבתו לעם-ישראל הרמב"ם הבין היטב שרובם הגדול של אותם "גדולים", הינם רודפי שׂררה וכבוד השקועים בחדרי-חדרים ברדיפת-בצע על משנה מפורסמת זו כתב רבנו הרמב"ם בפירושו למשנה ביאור ארוך, ובו הוא מפרט אחת לאחת את מאמרי חז"ל אשר וביחס למינוי קרובים פוסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין שם (ג, ט) כך: "אמרו חכמים: שמא תאמר [...]

  • סיכוך במחצלת לפי הרמב"ם

    כמו כן, בהמשך הלכה זו שלא הובא לעיל, רבנו אומר כך: "סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו", כלומר, ברור שהרמב"ם עוסק ובכלל, וכי יעלה על הדעת שסכך פסול יפסול במשהו מעין איסור משהו של חמץ בפסח? אך נאלצתי להרחיב מפני שהנני מכיר את בתי הפלפול וההתחכמויות של חוצבי משנת הרמב"ם האורתודוקסים למיניהם, זו תפישׂת רבנו הרמב"ם וזו גם הסיבה המרכזית שהוא כתב את "משנה תורה": לשחרר אותנו מעיון מייגע ומַשׁמים אך לצערי גם את זאת נכשלו להבין הדרדעים האורתודוקסים ההולכים בהליכות הרמב"ם לפי דמיונם, שהרי הם מרבים

  • חזון הרמב"ם לספרו 'משנה תורה'

    וזכורני שלמדתי בעוונותיי לבחינות ההסמכה של תיאטרון הרבנות, ושם ראיתי שדעתו של רבנו הרמב"ם מוצגת כ"עוד , כי רבנו הרמב"ם פשוט אינו נמצא עמם באותו ממד. רבנו הרמב"ם חי בעולם של דעת וחתר תמיד לשלמות ספרותית, מדעית, הלכתית והגותית. ועד כמה חמורה התעייתו, שהרי הוא אמרהּ בעודו מתחסד בכינוי 'הרמב"ם של ימינו' וכאמור גדול עוונו מנשוא], רבנו הרמב"ם, וכל זאת כדי שלא יאשימו אותו שהוא מפיץ השקפות אשר מנוגדות לדרכם של מעסיקיו, וינערו אותו

  • האמנות במשנת הרמב"ם

    הרמב"ם מוסיף ומבאר, כי לפי השקפה זו לא תהיה המטרה בחיים ההנאה, אלא התועלת שמובילה להשגת השם. בנוסף, הרמב"ם אומר משפט שלכאורה אינו ברור: "ישיבה עם צורות נאות", מה כוונתו בכך? במהלך הפרק רבנו הרמב"ם שב ומדגיש, שכל מטרתה של האמנות היא ריפוי נפש האדם, וזאת כדי שכלֵי גופו ונפשו יהיו אמנם הרמב"ם מוסיף הסתייגות-מה לדבריו באמרוֹ "וחוששני לומר" וכו', כי הרמב"ם יודע היטב שהאמנות משמשת בידי לאבות, שם הרמב"ם מלמד אותנו מהי השאיפה שעלינו לקבוע במחשבתנו.

  • הפלת עובר במשנת הרמב"ם

    ההלכה הזו היא להרחיק את עם-ישראל מן העבירה, למען יחיו חיים טובים ומאושרים וימלאו את ייעודם. יתר-על-כן, חכמים הִשוו את דין המעוברת שיושבת על המשבר לדין רודף, רק כדי שלא יחוסו על הולד, וכמו שפוסק חייה של אימו, וראינו הלכות וראיות רבות ששוללות את ההנחה הזו. של חז"ל. סוף דבר, יש לקבל החלטה לפי טובת האשה או הנערה בלבד.

  • אהבת הרמב"ם לאמת הנעדרת

    ברם, רבנו הרמב"ם לא כן עמו, הרמב"ם העריץ רק את האמת ובז לשקר יהיו נושאיו אשר יהיו, וכך כתב בפתיחת דבריו הרמב"ם ומיוֹשֶׁר דרך האמת והמוסר. רבנו הרמב"ם הולך בדרכם של הנביאים ע"ה ומוכיח את גדולי האסלה שבדורו. אהבת הרמב"ם לאמת הרמב"ם באמת ובתמים ביקש להציל את נפשנו מֵרַחֵף במרחבי התֹּהו המחשבתי, הוא לא ביקש לרכב כֹּה גדולה הייתה אהבתו של הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, עד שלעתים הנני עומד תוהה

  • סלידתו של הרמב"ם מתארי הממסד הרבני (חלק א)

    שהרי זו מסורת אבותינו "ישמרו צורו ויגן בעדו" (כך פותר הרמב"ם את ראשי התיבות הללו בפתיחת איגרת תימן). ולאחר שראינו את דבריהם ה"מעולפים בספירים", נעבור ונראה מה דעת רבנו הרמב"ם על ההפלגה בתארים מליציים, האם קאפח לומד מדברים אלה על סלידתו של רבנו הרמב"ם מגינוני התארים הרבניים, וזה לשון הערתו בפתיחת "אגרת תימן ואכן, הרמב"ם חרג ממנהגו בפתיחתו לאגרת תימן, והוא כותב שם ביטוי יוצא דופן במשנתו: "גדולת קדושת". "גאונים" ו"חכמים" בתואר בלבד ב"מאמר תחיית המתים" רבנו הרמב"ם תוקף בחריפות את אלה שפקפקו בחשיבות הסדרת

  • סלידתו של הרמב"ם מתארי הממסד הרבני (חלק ב)

    באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, הרמב"ם תוקף בחריפות את הממסד הרבני שהיה בתקופתו, ואם נבחר בלשון עדינה נֹאמר, רבנו הרמב"ם מספר באיגרתו, שזכריה כתב אליו איגרת ובה הוא משבח ומרומם את שמואל בן עלי, ולאחר מכן כתב אליו מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו באמצעותה לנגח את ר' יוסף וכן לפרסמה ולטפח ואז יפרסמו את זה [=את מכתבו של הרמב"ם אליהם] ויתכבדו בו, ואין בני אדם יודעים מה שכתבו הם, ובגלל זה איחרתי כל שיור יחס של אדנות כלפי אחד מן הנבראים חמור ביותר לדעתו, וכל-שכן כאשר אותו "גדול" מתעה את העם אחרי

  • תפילה אחת לפי הרמב"ם!

    רבנו הרמב"ם פוסק ב"משנה תורה" כפי עיקר הדין התלמודי, שעל הציבור להתפלל לחש וחזרה בתפילת העמידה, וכֹה דברים קשים אלה נשענים על הטענה המתעתעת, לפיה גם רבנו הרמב"ם סובר שיש להתפלל לחש וחזרה, וזה לשונו של המהדיר ואיני יודע כיצד נעלמו מעיני עורך הסידור הלשונות הברורים והמפורשים בתשובות הרמב"ם לעיל. זאת ועוד, אם היה ניתן "לתקן את הדבר" כלשונו, האם רבנו הרמב"ם לא היה עושה כן בעצמו? האם לחינם תיקן רבנו הרמב"ם תקנה ייחודית שתמנע חילול-שם-שמים?

  • הרמב"ם בראשית דרכו

    כידוע, הרמב"ם החל לכתוב את פירושו למשנה בגיל עשרים-ושלוש וסיימו לאחר כשבע שנים, וכפי שכתב בסוף פירושו בראש פירושו למשנה, הרמב"ם כותב שיר מיוחד שבו הוא מתאר את ספרו, את השתלשלות התורה-שבעל-פה, את שאיפתו וערגתו בהמשך שירו רבנו הרמב"ם גם רומז לממשיכי דרכו, האמוראים, שהמשיכו את מפעלו של רבנו הקדוש, והם נזכרו במלים בהרהוריו: חִבּוּר שְׁפַל כֹּח צְעִיר שָׁנִים, הרמב"ם מצטנע שחיבורו זה נכתב בהיותו עוּל ימים. הרמב"ם כאן מגלה לנו אפוא את סוד ההצלחה: שאיפה טהורה, זעקה כנה לה', השתדלות, עקביות והתמדה.

  • דרדעי זעוּף נגד אור הרמב"ם

    ויתרה מזאת, משה רבנו ע"ה מסר לנו ספר אחד בלבד, ורבנו הרמב"ם אף הוא חיבר ספרים בודדים בלבד, לעומת משפחת הרמב"ם? והלא כל "העולם הדתי" הולך בדרכים ההפוכות לדרכו של רבנו הרמב"ם ובמיוחד בענייני מחשבה והגות! הנושא והדברים שעליהם דיבר נגעו לענייני המיסטיקה והקבלה, ועוררו אותי לשאול אותו מהו המקור לקבלה ולמאגיה ורצוי מאד גם לעיין במאמר: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?", כדי להבין את מעמדו האמיתי של התלמוד.

  • הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיני הרמב"ם

    העיון בהתמודדותו של הרמב"ם עם רדיפות המוסלמים והמשומדים שהיו בתקופתו, מועיל לשתי המטרות החשובות הללו: על יחסם של רשעי הגויים לעם-ישראל בכל הדורות, על מניעיהם ושאיפותיהם. הנצרוּת בעיני הרמב"ם בעיני הרמב"ם, הנצרות הייתה הראשונה אשר ניסתה לכלות את עם-ישראל בשילוב שתי הדרכים האסלאם בעיני הרמב"ם הרמב"ם מציין דת נוספת שביקשה לכלות את דת האמת בשילוב כוח החרב לצד ניסיונות ביטול נצחיותו של עם ישראל בהמשך דבריו באיגרת-תימן, רבנו הרמב"ם מוסיף ללמדנו כי הבטחת נצחיותו של עם-ישראל עומדת

  • מחלוקת עם הרמב"ם פוסלת את החולק?

    האם הרמב"ם לא טעה מעולם? והרי עם כל גדלותו העצומה של הרמב"ם, פירושו לעניין מעשה בראשית מבוסס כולו על דברי אריסטו ותלמידיו, וברור מאחר שאין לנו סנהדרין שתכריע, איך אפשר לקרוא לכל מי שחולק על הרמב"ם "מין" ו"רשע", האם חייבים לקבל דווקא הפסילה הקיצונית של מי שחולק על הרמב"ם? של רבנו הרמב"ם היא-היא סמכות הסנהדרין!

  • מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?

    רבנו הרמב"ם. הרמב"ם, ואיני יודע היאך לפרנס את הדברים הללו במחיצתו של הרמב"ם. לפיכך נראה לי לומר, כי חכמי תימן הללו למדו ושיננו היטב את מִלָּיו של הרמב"ם, ואף שבילי חשיבתו המחשבתיים והפילוסופיים של הרמב"ם כולם נהירים להם, ובהם צעדו, אך את רוחו של הרמב"ם לא קלטו, וכמעט כבדה שמיעתם מלהאזין אבל כבר הכו על קדקדו [של הרמב"ם], שהרי מצינו הרבה מעשיות [אגדות] בגמרא על-פי שמות וכשפים [...]

  • דין שניצל ובשר טחון לדעת הרמב"ם

    את ההיתר הזה ניסו כמה דרדעים חובבי שניצלים להעתיק לדין של חזה עוף. ברם, צבעו של חזה העוף אינו כצבעם של בני המעיים והוא בצבע ורוד-ורדרד. דקה למראית עין של חליטה! דין בשר טחון לדעת הרמב"ם כידוע, אי אפשר לחלוט בשר טחון שהרי הדם פרש מתוכו במהלך הטחינה, כלומר, כל דם פתח קטן מאד, ואפילו בגודל חריץ של קנה, כדי שהדם יהיה שותת ויוצא ממנו.

  • הרמב"ם נגד הטיפה המרה

    מי היה הרמב"ם? לעיל ראינו את עמדת המדע והמחקר בימינו ביחס לשתיית אלכוהול, ברם מהי עמדת הרמב"ם? הרמב"ם סלד מגינוני כבוד והכיר היטב את נפש האדם. מהי עמדת הרמב"ם ביחס לאלכוהול? הרמב"ם מעניק גם טעם פילוסופי לכך ששתיית המשכרים מגונָה אפילו יותר מאשר חשיפת איבריו המוצנעים של האדם: [שהרי] כאשר ציווה יתעלה לקדש את האומה לקבלת התורה ואמר: 'וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר' [שמ' יט, י],

  • ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם

    אור הרמב"ם". אני בספק אם קראת ולמדת בעל-פה את כל ספרי לייבוביץ', במיוחד את ספריו על אמונתו של הרמב"ם. לייבוביץ' היה ממשיך דרכו המחשבתית והמעשית של רבו הרמב"ם! ושמא אתה חושב שחז"ל ורבנו הרמב"ם זלזלו בקדושתו הבלעדית של הקב"ה? ולאחר כל זאת, מה לי ולתלמידו של אלישע אחֵר? מדוע עלי להתייחס אליו כמורה ומתווך נאמן של משנת הרמב"ם?

bottom of page