בוקר טוב. מתוך הלכות עבודה זרה (ב, ד–ו) : "ולא עבודה-זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה. מוזהרים אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשֵּׁב ונימשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריו [=לעומקו ובשלמותו]. ואם יימשך כל אחד אחר מחשבות ליבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחר עבודה-זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמים שמא אינה – ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות. ועל עניין זה הזהירה תורה ונאמר בה: 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים' [במ' טו, לט], כלומר, לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וִידַמֶּה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים: 'אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' – זו מינות, 'וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' – זו זנות. ולאו זה, אף-על-פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם-הבא – אין בו מלקות". מהמאמר באתר: "כובד המינות קשה מכובד האבנים" "למדנו אפוא, כי אסור באיסור חמור להעלות על הדעת שאלות אשר גורמות לשיבוש יסודות הדת המחשבתיים, ואין לדון בהן כאילו היו עניינים לגיטימיים פילוסופיים ומדעיים ככל שאר העניינים שראוי לעיין ולדון בהם, אלא לעולם יש להדגיש שמדובר בענייני מינות." מהמאמר :נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה" הראינו לדעת! כי לא רק רועי זונות בפרהסיה ולא רק עוקרי צנונות בשבת לשם השעשוע, עלולים להשתבש קשות בעניינים האלהיים. אלא, גם אלה שממהרים לדחות השקפה תורנית שיש עליה קושיה מדומה, ובוחרים בהשקפה המנוגדת ליסודות דת האמת, אף-על-פי שגם היא לא הוּכחה באותות ומופתים; והם גם אלה שממהרים לשלוח את מחשבתם, ולהתפרץ לעניינים הנעלים שאי-אפשר להשיגם לאשורם באותות ובמופתים עיוניים.
