הנה מתקרב ובא חג החנוכה הנפלא. נדליק נרות ונזלול סופגנעות טעימות מקונדיטוריית 'קדוש'. אבל כשאני חושב על כך, אינני יכול שלא להתמלא חרון. ראו בתמונות את פסל אריסטו בספרייתי, משקיף עליי כל יום, ואת ספרי אפלטון, אריסטו ותלמידיהם, על מדפיי. אולי תסבירו לי, מה ראה השוטה הזה, יהודה המכבי, לפתוח במלחמה כדי לגרש מכאן את אלו!!! *מה היה רע אם ה'גדולים' שלנו היו סוקרטס, אפלטון ואריסטו, אורות מזהירים של אהבת חכמה ואהבת אדם, במקום כלבים בני כלבים, בני-ברקים מרושעים כמו שך וקנייבסקי?* האבסורד הגדול הוא שהציונים המוסרחים של זמננו לא מצאו להם את מי לאמץ, אלא את יהודה המכבי המושתן הזה! מהי מורשתו של אותו חמור? הרי מיהודה המכבי לא נשאר משפט כתוב אחד, ובספק אני אם בכלל ידע לקרוא. זוהי מורשתו - להקים איזו מדינונת מוסרחת, מטונפת, מלאה חרדים, והעיקר להתנתק מן האימפריה היוונית, מן האומה שבראה את הפילוסופיה ואת כל המדעים והאמנויות, עם זעיר שהעמיד מקרבו את סוקרטס ואריסטו, תלס ופיתגורס, ארכימדס ואוקלידס, ובלעדיו היה העולם כולו מתבוסס עדיין בגללי גמליו של אברהם אבינו. הייתי מאחל לכל ציוני חילוני מטונף מוסרח בן זמננו לחזור אחורה במכונת זמן, ולפגוש את החמור הזה, יהודה המכבי, דוס מדובלל שידיו מלאות אבנים וטיטולים ריחניים, אותם הוא משליך על המתייוונים תוך צרחות 'שבת'!!
