אחת התופעות החמורות ביותר בימינו היא פריקת העול שמלווה את ימי הפורים. במקום ימים של הודיה לה' יתעלה בחגיגת שמחה אמיתית של מצוה, דרך-ארץ, והודיה לבורא-עולם – ימי הפורים הפכו לחגיגות שכרות והוללות, מסכות ותחפושות כמנהג הגויים הערלים. האם יעלה על הדעת שכך ה' יתעלה מורה לעם חכם ונבון לחגוג לדורות את הצלתו מכליה? והלא לפי המדרש, הכליה נגזרה עלינו בעקבות פריקת-העול, השכרות והזימה שקדמו לגזירת השמדת היהודים, בהשתתפותם של המוני בית-ישראל במסיבותיו הפרועות של אחשוורוש.
במקום להתרחק מכל סממן של פריקת-עול, דווקא בימי הפורים מתחפשים לכל מיני דמויות לא בהכרח חיוביות, וגם אם מדובר בדמויות חיוביות, במקרים רבים התחפושות אינן צנועות. כמו כן, רבים הם אשר נוהגים להשתכר עד דלא יִדַּע בין אשתו לקרובתו, בין חברו הצדיק להמן הרשע, ובין אור לחושך. "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (יש' ה, כ), ואכן, הטיפה המרה נדמית להם כמתוקה, ובעניין חומרתו העצומה של איבוד צלם האלהים, ראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה".
מי הביא עלינו את הצרה הזאת? האם זאת גזירת גורל שבימי הפורים עלינו להשתטות ולבעוט בצלם האלוה שהוענק לנו? מהו המקור למצעד הסכלות וההוללות הזה שהפך להיות מאושיות הדת בימינו? ועינינו הרואות, כי לעתים קרובות, אלה שמובילים את העיוות והכיעור של ימי הפורים, הם דווקא בעלי המרדעות שנחשבים לגדוילים (ושבגלימותיהם מתחפשים כל השנה לכומרים), והם אלה שמובילים במרדעותיהם ובמגבעותיהם את חגיגות השכרות והסכלות הטמטום והכיעור. להלן נסקור את שורשי הקרנבל ומהם נשיב על השאלות שהִצבנו.
א. הקרנבל
קרנבל הוא פסטיבל של תחפושות וריקודים בהשתתפות הקהל, המילה קרנבל משמעותה בלטינית "סילוק הבשר" או "פרידה מהבשר": Carni-vale. Carni הוא בשר ו-Vale הוא פרידה.
באירופה נהגו הנוצרים הקתוליים להתנזר מבשר ומכל הנאה גופנית במשך ארבעים-יום לפני חג הפסחא, וזאת מתוך הזדהות ל"סבלו של ישו", תקופה זו ידועה בשם "לנט". ברם, כדרכם וכשחיתותם, לפני תחילת "צום-הבשר" וההתנזרות משאר ההנאות הגופניות למראית-העין, התקיימו חגיגות פרועות של זלילה זימה וחטאים, ואליהן התלוו מסיבות-רחוב של ריקודים, תחפושות ומסיכות. הקרנבל הגיע לשיאו בימי-הביניים שבהם הוא היה נהוג במקומות רבים באירופה, ובערים הגדולות אף התארכו החגיגות עד שלושה חודשים!
איני מאמין שהנוצרים, הידועים בשכרותם ובזימתם, באמת התנזרו מהנאות גופניות במשך ארבעים-יום לפני חג הפסחא, לא היה זה אלא שקר שנועד לספק להם סיבה לחגיגות הזימה ההוללות והמתירנות, שקדמו לתחילת ה"צום". ואם ישאל השואל, אם הם כל-כך מושחתים מדוע הם נזקקו לסיבה? ובכן, עובדה היא שגם הרשע צריך סיבה להרשיע, ומחרחרי המלחמה בכל הדורות תמיד נזקקו לסיבה כדי לפתוח במסעות כיבוש אכזריים ורצחניים עקובים מדם. כלומר, גם לשחיתות צריך סיבה, וכמו שהם נוהגים למצוא סיבה ל"הרמת כוסית"...
חוקרים והוגי דעות מתארים את הקרנבל כאירוע שבו נחצים כל הקווים המוכרים, ובמלים אחרות, פריצת כל גדרי המוסר והנורמות החברתיות. ואפילו שלפי האמת הנורמות המוסריות אינן אלא כלפי חוץ, עתה גם כלפי חוץ הן נפרצות ומחוּללות, תוך מתן הצדקה דתית, ואולי אפילו אלהית, לפריקת-עול מוסרית. וכאמור, הנוצרים אינם זקוקים להצדקות כדי לרופף את גדרי המוסר הרעועים ממילא אצלם, אלא ש"סילוק הבשר" מהווה תמריץ חזק לקעקע לחלוטין את גדרי המוסר בפרהסיה מתוך האשליה שעושים זאת למען "מטרה טובה". וזה דומה מאד לחגיגות הזימה והתועבה שחגגו עובדי העבודה-הזרה, שהרי היה נדמה לעובדיה שהם עושים מצוה רבה במה שהם נוהגים בהפקרות תאוותנית וזימתית מסוגים שונים ומשונים.
הקרנבלים התקיימו באירופה כאמור מעט לפני חג-הפורים, כשישה שבועות לפני חג-הפסחא הנוצרי שחל ביום ראשון בשבוע שבו חל חג-הפסח היהודי. ובמלים אחרות, צאצאי המינים למדו את התועבה הזו מהנוצרים! וביקשו "להשתתף" בחגיגת המסכות וההוללות, בדומה מאד למה שגרם לגזירת ההשמדה בימי מרדכי ואסתר! וכדרכם בטומאה, הם חיפשו להם "הצדקות הלכתיות" להידמות לגויים, ואף מצאו להם "אסמכתא": "ונהפוכו"...
והאמת שצאצאי המינים התהפכו הרבה לפני שקרנבלי הגויים הנבלים פרחו באירופה, ויש עדויות מפורשות למינות לאלילות ולתועבות חמורות בקרבם עוד לפני כאלף שנה. כך שהופעת הקרנבלים הייתה למעשה התפרצות לדלת שהייתה כבר פתוחה לרווחה, והמינים וצאצאיהם החדירו את הזוהמה והתועבה לביתם בקלות ובטבעיות, למעט בודדים מאד.
החוקר מיכאיל בכטין (רוסיה, המאה ה-20), ייחס לקרנבל משמעות עמוקה והשפעה רבה על חיי הקהילה, מפני שהוא מציב אלטרנטיבה פרועה, משוחררת ומאתגרת לשגרת היום-יום, ובמלים אחרות, פחות "אקדמיות" ו"מכובסות": פריקת עול גדרי המוסר והצניעות. הוא מוסיף, שבקרנבל כל המחסומים החברתיים הרגילים נפרצים, הבדלי מין, גזע וגיל נמחקים, ונוצרת תקשורת חדשה שמבוססת על "מגע חופשי". כך מתאר החוקר במלים יפות ו"נאורות" את מסיבות השחיתות המוסרית שהן מטרתן האמיתית של הקרנבלים.
ב. מאין באה אלינו הצרה הזאת?
למדנו אפוא, כי המקור לתחפושות, למסכות ולפריקת-העול המוסרית והחברתית במסיבות הקרנבל הפרועות, הוא הנצרות האכזרית והארורה. נראה אפוא, שקרבת קרנבליהם לימי הפורים השפיעה על המינים וצאצאיהם לרוב מיניהם וכיתותיהם, ואלה אימצו אל חיקם מאפיינים שונים מקרנבלי הנבלים והמושחתים שבגויים. אין זה סוד שצאצאי המינים היו מושפעים מאד מתרבות הנוצרים במכלול רחב של תחומים, והנה לפנינו תחום נוסף שבו חדרה לתרבות המינות, שהתחפשה ומתחפשת ליהדות, השפעה נוצרית מובהקת.
הקרבה של קרנבלי הנוצרים לימי הפורים, יחד עם האהבה לגלות ולמנהגי הגויים, השפיעו כנראה על יהדות אירופה המחופשת והם אימצו אל חיקם את התחפושות והמסכות, ושאר מרעין בישין ממנהגי הגויים: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם" (מ"ב יז, טו). ואשרינו יהודי תימן שלא היה אצלנו מכל ההבל הזה דבר וחצי דבר (אף שהיו הבלים רבים אחרים), ולא התחפשו, לא בפורים ולא בשאר ימות השנה, ותמיד שאפו וחתרו לאמת ליושר ולצדק, גם אם סכלו ולא הצליחו להגיע אליהם.
אולי אי אפשר לבער את מנהגי הקרנבל הנוצריים מקרבנו לחלוטין, ברם, ניתן לצמצמם באופן משמעותי כך שלכל הפחות האנשים שכבר עמדו על דעתם, יכירו בדרך האמת ויתרחקו מן הכיעור וההוללות ומכל הדומה להם. ונסיים בשלוש פסקות מתוך מדרש אסתר רבה ז, שמתאר את קורות אבותינו ומעלליהם בעיר שושן שגרמו להם שתיגזר עליהם כליה:
"אמר רבי יצחק נפחא: המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל, הדא הוא דכתיב [=זה הוא שכתוב]: 'וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן [...] מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים' [אס' א, ה], ואין העם האמור כאן אלא ישראל, הדא הוא דכתיב: 'אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיְיָ' [דב' לג, כט].
אמר המן לאחשוורוש: אלהיהם של אלו שונא זימה, העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, שנאמר: 'לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ' [אס' א, ח]. כיון שראה מרדכי כך, עמד והכריז עליהם ואמר להם: לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשוורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא, כדי שיהא פתחון פה עם מדת-הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה. ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה.
אמר ר' ישמעאל: שמונה-עשר-אלף וחמש-מאות הלכו לבית-המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו [...] באותה שעה אמר הקב"ה: למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותיי ומופתיי לכל הקמים עליהם לרעה? [...] מיד אמר הקדוש-ברוך-הוא לשטן [=הוא שטן הוא ייצר הרע הוא מלאך המוות]: הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה [...]. מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשוורוש ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם".
חשוב אמנם לזכור שהמדרש האמור הינו מאוחר (המאה הי"א), אך הרעיון המרכזי בו מובא כבר במדרשים קדומים ונאמנים, והוא: "אלהיהם של אלה שונא זימה". כמו כן, נראה כי הפסקה הראשונה שהובאה לעיל הינה מדרש נכון, והיא נסמכת באופן נאה על הפסוקים. לגבי השאר: פטומי מילי בעלמא, ונראה שאף חדרו השפעות זרות למדרש הזה.
"וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ [...] וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ, וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם, וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם" (תה' קו, לה–מב).
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם" (ויק' כו, מד); "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אס' ח, טז).