תשובה לליטאי זך שׂכל בעניין השדים

עודכן ב: לפני יום

שמעתי טענה שמותר להאמין בשדים, ואין בזה משום עבודה-זרה, מפני ש"אין שום בעיה לשיטת הרמב"ם לחשוב שיש בעולם מלאכים המכונים שדים", הבעיה היחידה היא "לפנות אליהם, לזבוח לשדים ולדמיין שאתה אוכל איתם על שולחן אחד".


ויש לשאול מיד, האמנם? האמנם רק "לפנות אליהם ולזבוח להם" הוא אשר בגדר עבודה-זרה לדעת רבנו? והלא רבנו פוסק מפורשות בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". ושם הוסיף (ב, ז): "כל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה". נמצא אפוא ברור, כי לדעת רבנו אין צורך לעבוד עבודה-זרה בפועל כדי להיות עובד אלילים. וכדברי מָרי: "שלא יאמין שיש אלהות לזולתו אף-על-פי שאינו עובדו, כגון שיאמין באיזה רוח או שד שיש בכוחו להועיל ולהזיק, כי זה סעיף מסעיפי עבודה-זרה" (תורת חובות הלבבות, עמ' שמ, הע' 1).


השדים הם בעצם מלאכים?!


עוד אני תמה על דברי אותו זך שכל, איך העז להעלות על דעתו שהמלאכים מכונים שדים?! ועליו לחזור בו מיד מדברי הגנאי החמורים שהשמיע כלפי המלאכים הקדושים והטהורים, שהרי האמונה בשדים נזכרה בתורה כזנות ותועבה ועבודה-זרה! וכי יעלה על הדעת שהקב"ה או חז"ל יכנו את המלאכים בכינוי גנאי של עבודה-זרה מתועבת ומכוערת?


והנה לשון התורה אשר פעמיים גינתה קשות את השדים: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (ויק' יז), "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ. יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דב' לב).


נמצא, שלא יעלה על הדעת שהמלאכים מכונים שדים, ואי הבנתו את אגדות חז"ל ואי הבנתו את מציאות המלאכים ומעלתם הטהורה והנשגבה, גרמה לו להשליך בהם את צואת הסכלות החמורה, ועליו לשוב מיד בתשובה מהשקפתו הרעה הזו אשר מזהמת את נפשו.


ויש לשאול את אותו זך שכל, וכי יעלה על דעתו לקרוא למשה רבנו, שרק נגע בתחתית דרגות המלאכים, "משה השד"? ואם אינו חס על כבוד המלאכים ומשה רבנו, אשאל כך: וכי יעלה על דעתו לקרוא לאביו או לסבו או לרבו בשם "שד"? ואם ישיב שחלילה לו מעשות זאת, אשיבו, ומדוע לא? והלא המלאכים משרתי ה' קרויים שדים לפי דמיונו?


ויתרה מזאת, זכורני שאותו חכם התווכח עמי ארוכות על כך שהוא רוצה לקרוא לספר שחיבר על סבו "מלאך ה'" ולא "מלאך השם", כי יש במילת "השם" שמץ של גנאי לפי דעתו. וזאת למרות שהתורה קראה לה' יתעלה במילת "השם": "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דב' כח), וכאשר הראיתי לו פסוק זה, הוא אמר שעדיין לפי דעתו יש למלה זו גם משמעות של גנאי, ולכן הוא מתעקש לקרוא לספר שחיבר על סבו בשם "מלאך ה'".


ואיני מבין, התורה בעצמה קראה להקב"ה במילת "השם" (אגב, גם חז"ל במקומות רבים), האם הימנעות מלקרות לה' יתעלה בשם זה, אין בה הוצאת גנאי חמור על התורה שקראה במפורש לה' יתעלה בשם זה?! והלא הוא בעצם אומר שהתורה מגנה את ה' יתעלה?!


מכל מקום, אותו חכם התעלם מהכשר התורה, והחמיר בחומרה חמורית כדי שלא יישמע איזה דמיון רחוק מאד של גנאי לפי דמיונו. ואם נזהר כל כך בכבוד סבו הגאון הקדוש העליון שהוא עפר ואפר, איך לא נזהר בלשונו ביחס למלאכים הקדושים והטהורים באמת, והרשה לעצמו לכנותם בשם תועבה וחרפה וביזיון?! בשם עבודה-זרה?!


ואם המלאכים אכן קרויים שדים, מדוע שלא יקרא לספרו "שד ה'"? והלא שד הוא מלאך?! וכך יקרא לסבו בספרו: סבי הגאון הקדוש העליון שד ה'. ועד שלא יטבול במימי הדעת ויחדל מלבזות את כבוד קונו, אקרא לסבו "שד ה'".


אך לצערי, כמו שלא קיבל את דבריי בעניין "מלאך השם" והתווכח לחינם אף שהתורה קראה כך לה' יתעלה, וכאמור עוון הוא להחמיר בזה, שהרי מתוך כך עולה כביכול שהתורה קוראת לה' יתעלה בשם גנאי וזאת לא יעלה על הדעת – כך גם לא יקבל את דבריי כאן, וימשיך למצוא לעצמו תירוצים ליטאיים כדי להצדיק את מה שהחליט שהוא רוצה להאמין בו.


המלאכים אוכלים ושותים כמו השדים?!


זאת ועוד, כל מאמיני השדים בעולם בלי יוצא מן הכלל סבורים שיש לשדים מציאות חומרית ממשית, כמו אבותינו בתימן ש"ראו" ו"שמעו" את צלליותיהם וקולותיהם, ולא ניתן לראות ולשמוע אלא את הגופות. ויתרה מזאת, אבותינו אף נהגו להגיש לשדים תקרובת של פתיתי לחם תפל או לקבץ לפניהם דם בהמה גסה בדמותם שזהו מאכלם, כלומר אבותינו סברו שהשדים אוכלים ושותים בדיוק כמו עובדי האלילים הקדמונים!


להבדיל מאבותינו התועים, גם חז"ל במשליהם ובאגדותיהם תיארו את השדים כבעלי גוף חומרי, בדרך כלל כרמז על אנשים רעים ומזיקים.


למדנו אפוא, כי מי שסובר שהשדים הם מלאכים, ממילא מוכרח להיות בדעה שיש למלאכים גוף, ואף שכמעט כל "חכמי ישראל" סברו כן (ראו מאמריי: "מלאכים כבני אדם?", "התקפת רס"ג על פירוש זהה לפירוש רש"י"), עוול חמור לייחס סכלות כזאת לרס"ג ורבנו הרמב"ם, שהרי הם קידשו מלחמה כנגד השקפה רעה זו.


והנה פְּסָק רבנו בהלכות יסודי התורה (ב, ג–ד): "כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו [...] ומהן ברואין צורה בלא גולם כלל והן המלאכים, שהמלאכים אינן גוף וגויה, אלא צורות [=ישויות רוחניות שלא קשורות בגוף חומרי] נפרדות זו מזו". והנה לשונו במאמר תחיית המתים (עמ' עו): "ואם לא יסבור כן אחד הסכלים, וייטב בעיניו לסבור שהמלאכים גופות".


גם מָרי בפירושו להלכות תשובה גינה את הסכלים שאוחזים בהשקפה זו (עמ' תריא): "ואין אדם יכול לראות מלאך בעיני בשר ולא לשמוע מלאך באזני בשר, ואין מופשט מתגשם אלא אצל הָהֵם [=החיצונים, המינים]".


ואם ישאל השואל מדוע רבנו קידש מלחמה כנגד השקפה זו, נשיב לו כי יישור הדעת בעניין המלאכים, הוא שער חשוב ליישור הדעת גם ביחס לסילוק כל מושגי הגשמות מהבורא יתעלה, ורבנו רמז לכך במאמר תחיית המתים שם: "ולואי שכל סכל לא יסכל אלא בכיוצא בזה, ונקווה שיהיו דעותיהם שלמות מלסבור את הגשמות בבורא".


וכדי לטחון עד דק את דברי אותו זך שכל, נצרף קטעים נבחרים מהתקפתו העזה של רס"ג על הסכלים הללו בפירושו לספר איוב (עמ' כו–כט):


"וכבר הגיעני על אחד החיצונים [="ואפשר לתרגם המינים" (מָרי שם)] שחלק בזה עד שדימה כי השטן הזה מלאך, ושהקנאה והתחרות והשאפתנות אפשרי שיהיו בפועל מצד המלאכים, כפי שטעה בפרשת איוב וקנאת השטן בו, וראה שלא תהא שיטתו שלמה אם לא יאמר שהמלאכים אוכלים ושותים, ולכן סתם פרצת שיטתו ואפשר אותם [="כלומר, וטען שהם אוכלים ושותים" (מָרי שם)]. ושוב ראה עוד, כי בהניחו עליהם את זאת יתחייב להניח להם המשגל והתשמיש, והניח גם את זה, וטען כי פרשת 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים' הם המלאכים שבאו הביאות האסורות בנפלם מן השמים ונעשו כבני-אדם [...] ולא השאיר תועבה ולא מגרעת שלא תיאר בה את המלאכים [...]. דע יְאָשְׁרְךָ ה', כי מקום הטעות אשר הביא את הבדאי החצוף הזה וזולתו לומר כי השטן מלאך [...]".


ואין לי ספק כי אותו חכם שטוען שהשדים הם מלאכים, עושה כן כדי "לסתום את פרצות שיטתו" כדברי רס"ג לעיל, שהרי הוא אינו מסוגל לומר שאבותינו בתימן שגו בענייני עבודה-זרה, כי לשיטתו הם היו "קדושי עליון" אשר מאפילים בגדולתם אפילו על גדולי אשכנז ענקי הגוף ואפסי הרוח. ואם יקבל את האמת שאבותינו תעו אחר ההבל והאלילות, ייאלץ לפורר את כל שיטתו ואולי אפילו לגנוז את כל ספרו, ולכן הוא נאלץ לטעון שהאמונה בשדים איננה עבודה-זרה, ואף מעז לכזב ולומר שזו היא שיטת הרמב"ם!


ולצערי עזב עבודת אלילים אחת לעבודת אלילים אחרת, עזב את הערצת הגדולים האשכנזים שאינם טועים ושוגים, לעבודת אלילים אחרת היא הערצת אבותינו התועים שתעו ולעו בשממת הסכלות. ועדיף שהיה עובד את אלילי אשכנז, ולא הופך גם את אבותינו לאלילים. ולא רק את עבודת האלילים והאִטִּים למד מאחינו האשכנזים, אלא למד מהם גם את שיטות הפלפול הלולייני ההזייתי שמדרדר את האדם לעברי פי פחת, שהרי הוא שם חושך לאור ואור לחושך בפלפוליו: התורה גינתה את השדים והוא משבח אותם כמלאכים, התורה שיבחה את השם יתעלה במילת "השם" והוא טוען שזה גנאי אפילו לסבו עפר מן האדמה...


ונסיים בחתימת דברי רס"ג שם: "ומה אפשר עוד לומר על מי שטועה עד כדי כך?".


סוף דבר


כאמור, איני סבור שאותו זך שכל יקבל את דבריי ויודה על האמת כצוואת חז"ל. אדרבה, כדרך המתעקשים ב"עיקשות הנקראת העיקשות המופתית", הוא יוסיף לפלפל ולתרץ, ללהטֵט ולקרקֵס, וכמו שתיאר רבנו במורה (א, לא):


"לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה, אין בו מחלוקת ולא ויכוחים ולא התנצחויות, זולתי מצד סכל המתעקש עיקשות הנקראת 'העיקשות המופתית'. כדרך שתמצא אנשים שהתעקשו נגד כדוריות הארץ והיות הגלגל עגול וכיוצא בכך, אלה אין להביאם בחשבון".


ה"עיקשות המופתית" שנזכרה בדברי רבנו היא: "עקשנות עקשנית נגד הוכחה ברורה" (מָרי שם). ולכן, מתוך היכרותי העמוקה עם אותו מתעקש, אני פונה לה' יתעלה בתפילה ותחינה, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא.



192 צפיות1 תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!