תקיעה בשופר בחודש אלול


במדרש תנחומא (כי תשא, לא) נאמר, שמשה רבנו עלה אל ה' בראש-חודש אלול כדי לבקש רחמים על עם-ישראל שעשה את העגל, וירד לאחר ארבעים יום ביום-הכיפורים לאחר שה' אמר לו "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ).

בפרקי ר' אליעזר המיוחסים לר' אליעזר הגדול (פרק מו), מוסיפים על דברי התנחומא לעיל מדרש על הפסוק "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" (שמות כד, יב), וזה לשונו: "והעבירו שופר בכל המחנה [...] והקב"ה נתעלה אותו היום [ראש-חודש אלול] באותו שופר שנאמר: 'עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר' [תהלים מז, ו], ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש-חודש אלול בכל שנה ושנה". לא נאמר מי הם החכמים שהתקינו לתקוע בשופר בכל חודש אלול, אבל ר' דוד לוריא (רוסיה, המאה הי"ט) מעיר במקום: "שנתעלה ה' בשופר של היום ההוא, שהיה לכבוד נעלה לשם ה' שחזרו ישראל בתשובה גמורה, וגדרו גדר עתה [=בימינו] מעצמן בתקיעת שופר זה, שלא יבואו לטעות עוד". כאן מופיע בסוגרים שהרוקח ושבלי-הלקט סוברים שמשה רבנו ציווה לתקוע בשופר בראש-חודש אלול: "משמע שמשה [רבנו] הוא שציווה לתקוע".

מכל מקום, אשריהם ישראל המקפידים לתקוע בכל יום מימי חודש אלול כדי לעורר את עצמם לתשובה שלימה, למרות שההבנה הפשוטה ממדרש פרקי ר' אליעזר, המיוחס לר' אליעזר בן הורקנוס, שהתקיעה היא רק בראש-חודש אלול.

ומכאן למנהגי האשמורות אצל יהודי-תימן ו"הסליחות" אצל הספרדים, שאלו וגם אלו נוהגים לתקוע ולומר שלוש-עשרה מידות של רחמים מדי בוקר, במשך ארבעים היום שבהם שהה משה רבנו בהר עד ליום-הכיפורים. רבנו הרמב"ם לא הזכיר את המנהג הזה, והוא ציין רק את הימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים כימים שבהם נוהגים להשכים לבתי-הכנסיות (הלכות תשובה ג, ט).

מנהג תימן מאז ומתמיד היה לקום באשמורת הלילה (לא הבוקר), וזכורני בילדותי בתי-הכנסת היו מלאים במתפללים וגם ילדים, והיו גם נשים שהיו מגיעות לספק שתיה חמה לציבור ו"כעכים" טריים שנאפו במיוחד. נעימת האשמורות ניגנה על מיתרי הלב, והילדים יחד עם הציבור ענו לשליח הציבור ב"בקול גדול" וערב.

כיום רוב בתי-הכנסת נכנעו לסמרטפונים והמחשב ש"כילו הכל" ואין בעלי קול, וכמעט שאין בקיאים בנעימת האשמורות, וגם אלו הנוהגים לתקוע נשמעים "מקרטעים", ועל אלה אני בוכיה.

בתמונת שער הרשומה: תקיעה בשופר על ידי יהודי תימני, 1934.


#מנהג #תפילה #חברה #מוסר #עםישראל

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!