על המאמר "אין משיבין את הארי לאחר מיתה" התקיים בתגובות דיון די ארוך בעניין האיסור החמור ליהנות מדברי תורה, והנה הוא לפניכם:
טען הדרדעי האורתודוקסי:
אחי, אתה כותב כאלו שטויות שאפשר להשתגע...
לעצם העניין, אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד [האמנם?], וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה [האמנם?], אלא שזה לא מומלץ [האמנם זה רק לא מומלץ? או שיש איסור חמור משום חילול השם?], כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב 'בכיסם' לכל אשר יאמרו לו כי-הוא-זה (ראה באגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו) [=ולפי העדר ההיגיון הזה, אם הר"ב מקבל את משכורותיו מקופת המדינה, אז בהחלט מומלץ ליהנות מדברי תורה! שהרי הר"ב לא מקבל את המשכורות ישירות מ"בעלי הבתים", וליתא לחשש שמא הר"ב יהיה "בכיסם"]. זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה עליה דיבר הרמב"ם, ואכמ"ל [למה לא להאריך? מדובר בחידוש עצום שחובה להסבירו היטב].
שנית, עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות [האם זיוף וסילוף דברי חז"ל הם בגדר "חשיבה עצמאית" במובן החיובי?]. אינני חושב שהוא היה מרוצה לשמוע על מי שמאליל את כל מה שהוא אומר [מי שנאמן לדברי חז"ל ורבנו הוא בגדר עובד אלילים?].
וכך השבתי לדרדעי האורתודוקסי:
אתה הוא זה שכותב שטויות, ואסביר גם מדוע:
א) כתבת: "אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד" – האמנם? והנה לפניך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג, ט-י):
"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".
"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".
איך אתה מסביר את דברי חז"ל ורבנו הנחרצים הללו? האם הם לא מספיק נוקבים?
ב) והמשכת לכתוב מיד לאחר השורה לעיל: "וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה", האמנם? והנה לפניך דברי רבנו בפירושו למסכת אבות (ד, ז):
"דע שזה שאמר [ר' צדוק], אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות [=דיינות, רבנות] חוקי מוכסים, והִשׁגו את בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".
"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים [=חכמי המשנה והתלמוד] ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם, ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות, ולא לראשי גלויות [כל-שכן רבני ערים], ולא לדיינין, ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר בני אדם. [...] אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיון שהתורה מְנָעַתּוּ מכך. [...] ולא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות, וכמנהג ועדת הכספים]".
איך אתה מעז לזייף ולסלף את הדברים הללו? הכופר אתה במסורת התורה-שבעל-פה?
ג) ובהמשך דבריך אמרת: "אלא שזה לא מומלץ [ליהנות מדברי תורה], כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב 'בכיסם' לכל אשר יאמרו לו כי-הוא-זה (ראה באגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו)".
ובכן, דבריך הינם התעיה גמורה, והנה לפניך דברי רבנו באיגרתו לר' יוסף (עמ' קלד):
"ואשר למה שהזכרת מעניין ההליכה לבגדד, הריני מרשה לך לפתוח מדרש וללמד ולהורות, ועם זה תשתדל ללמוד את החיבור על-פה. אבל חוששני שיהיו לך צרות תמיד עמהם [עם שמואל בן עלי הנוכל וזכריה הפתי], ולא תושג התכלית [לימוד התורה] אלא הצרות. ועוד, כאשר תשקוד ללמד יתבטל מסחרך, ולקבל מהם איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשתכרות חיבב בעיניי מרשות ראש הגלות".
נמצא, שהסיבה המרכזית שרבנו מורה לר' יוסף שלא לפתוח ישיבה היא ש"יהיו לו צרות תמיד עמהם", וכן שלא להתבזות בלקיחת כסף מראש הגלות וסגנו השכירים. ואין שום זכר קלוש לדבריך כאילו לקיחת הכסף היא מ"בעלי הבתים". דבריך אפוא התעיה חמורה מאד.
כמו כן, כבר ייחדתי מאמר נפרד לאיגרת הזו, ולעצה הזו שרבנו מייעץ לתלמידו, ראה: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים".
ד) עוד הוספת וכתבת: "זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה עליה דיבר הרמב"ם, ואכמ"ל". מדוע יש להקל ולהתיר לחלל-שם-שמים במדינה דמוקרטית? וכי יש הבדל קמי שמיא מהו סוג המשטר בענייני חילול-שם-שמים? וכי יש איזה רמז בחז"ל שבמדינה דמוקרטית או בכל סוג משטר מדיני אחֵר מותר לחלל-שם-שמים? ואולי גם מותר לעבוד עבודה-זרה במדינה דמוקרטית? קצרו של דבר, מהי הַשּׁוֹטוּת הזו?!
ה) וסיימת את דבריך: "עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. אינני חושב שהוא היה מרוצה לשמוע על מי שמאליל את כל מה שהוא אומר".
מה שאתה אומר למעשה הוא, שלא רצוי להיות נאמן למסורת התורה-שבעל-פה, מפני שלא מדובר בחשיבה עצמאית... כמו כן, לדעתך, רבנו לא היה מרוצה ממי שמסרב ליטול כסף בעבור לימוד התורה, מפני שהוא "מאליל" את דברי חז"ל ואת דבריו, והיה עליו לחלל-שם-שמים... ובמלים אחרות, לפי סכלותך, מי שנאמן לדברי חז"ל ורבנו הוא בגדר עובד אלילים!
ואגב, אם אתה משתגע כאשר אתה רואה דברי אמת, סימן שאתה רחוק מאד מדרך האמת, ושקוע עמוק מאד בהזיות ובהבלים, וכמעט שהייתי חס על סכלותך ופזיזותך, אלמלא הורו לנו חכמים שאסור לרחם על השוטים, וכמו שנאמר בברכות (לג ע"א): "וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: 'כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ' [יש' כז, יא]".
והוסיף וטען הדרדעי האורתודוקסי:
ובכן, אני אשתדל לענות על ראשון-ראשון ועל אחרון-אחרון [האמנם הדרדעי הזה מן החכמים וישרי הדעת אשר עליהם נאמר שהם משיבים על ראשון-ראשון ועל אחרון-אחרון?]:
א) נכון. הרמב"ם בהחלט מתבטא שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם-הזה [מקודם הוא אמר שרבנו מתיר אך זה לא רצוי מפני "בעלי בתים" שתלטניים]. אולם, שים לבך לעיקר דבריו: "כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם". האם עיקר הבעיה היא בהתפרנסו מן הצדקה? [כן! במה שהוא מתפרנס מן הקופה ציבורית, הוא מחלל-שם-שמים ובוזה את התורה וכו'] הרי כפי שהרמב"ם מסביר – זהו חילול ה'!
נדמה, שהתשובה באה [מה בכלל הקושיה? והלא דברי רבנו פשוטים וברורים] בתיאור מעשה הצדקה בהלכות מתנות עניים פרק ט, שם הרמב"ם מסביר כי קיומה של קופה של צדקה עירונית, השייכת לקהילה היהודית הוא חלק אינטגרלי מכל עיר יהודית בישראל. מפה ברור – אם הוא לא יעבוד, לא יהיה לו כסף. אם לא יהיה לו כסף, קופת הצדקה תפרנס אותו [=ברור, לכן חכמים ע"ה רוממו את מעלת המלאכה מאד-מאד, ולכן כולם היו בעלי מלאכה!].
האדם המדובר [כוונתו למי שנהנה מדברי תורה] משים על ליבו, שהוצאותיו יכללו במימון העניים המוטל על הקהילה, וזאת למרות שכוחו במתניו, אך הוא מעדיף ללמוד. בסוף מה יקרה? יהיה פה חילול השם וביזיון התורה (כפי שאנחנו רואים בעינינו לא פעם). ובכן, זה אסור. אבל אם הציבור בוחר בכך? [וכי לומד התורה שנזכר בפסקה הקודמת וכן בדברי חז"ל ורבנו בהלכה, לוקח מקופת הצדקה בעל כרחם של הגבאים? והלא גם שם מדובר בהסכמה ובבחירה גמורה, ועדיין מדובר בחילול השם!] לדעתי אין פה כל בעיה עקרונית (אם כי זה לא מומלץ, כדי שלא ירגישו שאתה בכיס שלהם. ושוב כפי שלדאבוננו אנחנו רואים לא פעם).
[קצרו של דבר, לפי השוטה הזה, אם לומד התורה גוזל בכוח את הציבור אסור ליהנות מדברי תורה, אך אם לומד התורה לוקח ממון מן הציבור בהסכמה מותר ליהנות מדברי תורה].
ב) אינני חולק [אינך חולק? והלא אתה מתיר ליהנות מדברי תורה! ואף עושה זאת באמצעות פלפולי הבל מהובלים אשר כל תכליתן לתעתע ולהתעות!], אענה בפסקה ד.
ג) אכן, אני מתכוון למנהיגים הציבוריים [=כלומר, מותר להם ליהנות מדברי תורה אם הם נוטלים מן הקופה הציבורית], לא לבעלי הבתים [=אך לא מומלץ להם ליטול מ"בעלי הבתים"]. למה אני בכל זאת צודק? כי כך לשון הרמב"ם: "ולקבל מהם איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשתכרות חביב בעיניי מרשות ראש הגלות". זהו? איני מייעץ? חביב? זהו חילול השם ובזיון התורה! מה מקום ללשונות של המלצה בנושא??
והתשובה, בעיניי, פשוטה: משרה בבית ראש-הגולה איננה "הטלת עצמך על הציבור" [למה? הרי הוא נוטל משכורות-שחיתות ומענקים ופנסיות וכו']; היא [כלומר, שררות תורניות] הייתה ותהיה גם אם ר' יוסף ירצה וגם אם לא [מה הקשר לר' יוסף? והלא אין לר' יוסף בעיה עם שררות תורניות לשם שמים, הבעיה היא כשבעלי השררה הללו הופכים את התורה לקורדום], והיא חלק אינטגרלי מחיי הקהילה היהודית [נכון, אך בשום פנים ואופן לא להפוך את השררה לקורדום, וכל חכמי ישראל אנשי האמת והצדק ששירתו את הציבור עבדו לפרנסתם]. לא בכפייה [כלומר, אסור לרבנים לגזול את הציבור בכוח... פשש... איזה חידוש!], אלא בעידוד [=לעודד את הציבור לממן את כומרי הדת ולחלל-שם-שמים – מותר]. הם רוצים בכך [הציבור רוצים לחלל-שם-שמים? ואולי הטעו אותם שמדובר במצוה גדולה לממן את תופשי התורה? וכמו שרבנו אומר בפירושו לנדרים]. במקרה כזה – אין פה חילול השם [למה? בגלל שהתעו את הציבור שזו מצוה רבה?], אין פה ביזוי התורה [האמנם?], אלא שזה בהחלט לא מומלץ.
ד) הסיבה שיש להקל במדינה דמוקרטית, בניגוד לקהילה, היא לא כי ההלכה שונה, אלא כי המציאות שונה [ואם המציאות תשתנה התורה תשתנה ותוחלף?]. בקהילה זהו בהחלט חילול השם [למה? והלא בפסקה הקודמת טענת שאם מדובר במימון שנעשה בהסכמה הדבר מותר!] כפי שהרמב"ם מתאר [האמנם רק במציאות קהילתית רבנו אסר ליהנות מדברי תורה? ודבריך סכלות ורשעות]. הקהילה עוסקת בחסד באופן מסודר [האם ההנאה מדברי תורה היא בגדר גמילות חסדים? או שותפות בעוון חילול-שם-שמים ועיוות דת האמת?], והַכְנסת עצמך למעגל הנזקקים גורמת לחילול השם [ושוב, למה? אם הדבר נעשה בהסכמה אמרת לעיל שמותר], ואולי גם הכללת הוצאותיך במסגרת הוצאותיה של הקהילה [ושוב, כאמור]. הקהילה הזו היא כמובן דתית, והציבור מרגיש מחויבות דתית לעזור לך – והנוהל הזה מתגלגל בסופו של דבר לכדי חילול השם [=הפוך לחלוטין מן הדברים שהוא אמר לעיל, דהיינו שמותר ליהנות מדברי תורה כשמדובר בסיוע כלכלי בהסכמה, וכמו בקהילה דתית שהוא מתאר כאן]. ואולם, כאשר התנהלות המדינה היא בצורה דמוקרטית, אין מקום לדיון שכזה [דהיינו אין לומר שאסור ליהנות מדברי תורה]. סוף כל סוף, אותם הח"כים התומכים במתן תקציבים לעניינים של תורה נבחרו בידי הציבור, המודע לכך שהם תומכים בכך, ועם זאת (וברובו – בגלל זאת) בוחר בהם. אין פה כל כפייה, אלא התארגנות מסודרת של הציבור הבוחר בשם עצמו ולמען עצמו [אין שום כפייה בלקיחת כספי מיסים של כלל הציבור והעברתם למינים וליושבי הישיבות?].
שמא תאמר: נכון, אבל עדיין קיים טיעונו האחרון של הרמב"ם "שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם"! אך שוב, התנהלותה של המדינה כמדינה מודרנית [פשש... איזו מלה יפה ונבובה: "מודרנית"], מביאה לכך שבימינו זה לא המצב [בגלל שאנחנו חיים במדינה מודרנית התורה לא תזדלזל? להיפך, רוב התקציבים גלויים וידועים!]. רבים מתפרנסים מחכמות ומדעים שונים, וקרנות שונות וגם המדינה בעצמה מפרנסת המון המון מחקר, תרבות ומדע [=אז אתה כן רוצה להשוות את לימוד התורה לשאר מלאכות ולשאר המדעים?]. היום בהחלט לא כל מה שמתפרנסים בו הוא "מלאכה ככל המלאכות" [כלומר, אסור להשוות את התורה לסנדלרות, אבל להנדסת-תוכנה מותר? ואולי לצורפות שזו אמנות חשובה גם-כן מותר?]. אם כן, מדוע ייגרע חלקה של התורה, ולא תהא כוהנת כפונדקית! [ההיפך! כאשר משווים את התורה לשאר מלאכות היא יורדת ממעלת כוהנת לפונדקית!].
ה) אפשר שבאמת טעיתי בקצרנותי [לא. טעית בשקיעתך בסכלותך]. מכל מקום השתדלתי עתה לבאר דבריי. אני לא חושב שכל דבריי הם מפי הגבורה, אלא אני אומר מה שנראה לי. ואתה, אם בעל נפש אתה הודה לי, או באר היכן אני טועה בעיניך. שמענה ואתה דע לך.
וכך השבתי לדרדעי האורתודוקסי:
בדבריך הארוכים האחרונים הוכחת את דברי חכמים: "כל תלמיד חכמים שאין בו דעת נבלה טובה הימנו", וכוונתם למי שיש לו מעט ידיעות ונדמה לו שהוא חכם גדול, ומפלפל פלפולים אורתודוקסים הזויים, ומשבש ומעוות ומסלף ומזייף את התורה ומחלל-שם-שמים. ולכן נבלה טובה הימנו, כי כבר היה עדיף שיהיה נבלה, ולא יסלף ויזייף את התורה בפלפולי רֶשע.
טרם שאתייחס לדבריך לפי סדרם ככל יכולתי, הנני מזהיר אותך, כי לא אמשיך בזה לאורך זמן, מפני שאתה מתעקש שלא להבין דברים פשוטים וברורים כשמש, ומי שמתעקש לשקוע בהבל אין לו תקוה, ועל כגון זה אומר רבנו בסוף פירושו למשנה (ד, ז), בתוך הוכחותיו וראיותיו, שאסור באיסור חמור ליהנות מדברי תורה: "והרוצה להתווכח ולהכחיש יעשה כרצונו".
ואתה מוזמן לעיין בדברי רבנו בפירוש המשנה, הבאתים בסוף המאמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", וכן אתה מוזמן לעיין בקטגוריה "כבוד תורה" שם מובאים עשרות מאמרים שכתבתי בעניינים אלה, ובשאלות ובטענות אורתודוקסיות מתעתעות נוספות שהופנו אלי בנושא.
ועתה לדבריך:
א) אתה ממשיך להתעות. השלכת אחרי גווך את דברי חז"ל ורבנו בהלכה, ולכן לא השכלת להבין שמדובר באזהרות ואיומים כלליים מאד! כל הנאה מכל סוג שהוא מדברי תורה אסורה באיסור חמור, ואין שום מקום להתיר סוגים מסוימים של הנאות מדברי תורה, והנה הדברים:
"לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה [...] אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".
ולא רק רבנו, גם חז"ל כאמור הזהירו באזהרות כלליות מאד כשהם אסרו ליהנות מדברי תורה: "כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם", ו"כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף", ועוד. לפיכך, מה שנדמה לך שרבנו מתכוון רק לפרנסה מן הצדקה, אין זה רק להתפרנס מקופת הצדקה, אלא כל מי שנהנה מן התורה והופך אותה לקורדום נוצרי בכל דרך שהיא.
ורבנו פותח את ההלכה דווקא בדוגמה הזו מפני שהיא הנפוצה ביותר. אגב, גם בימינו היא הנפוצה ביותר, דהיינו שאנשים הופכים את התורה כלי לפרנסה, ועוסקים בתורה כאילו היא מלאכה, וכוונתי לר"מים, למלמדים, ליושבי הישיבות למיניהם, וכל שאר "עוסקי התורה" מחללי-שם-שמים בימינו, אשר אחראים לסילופה ולזיופה של התורה ולשקיעת עמֵּנו בהבל.
לפיכך, הלימוד שלך מתיאור מעשה הצדקה בהלכות עניים אינו אלא פלפול אורתודוקסי פרו-נוצרי הזוי ומגוחך, אשר מתעלם מלשונות מפורשים של חז"ל ורבנו בהלכה ובפירוש המשנה. כמו כן, אתה קובע שאם הציבור מסכים לפרנס את לומדי התורה אין בכך חילול-שם-שמים "אם כי זה לא מומלץ", והנני תמה: ואם הדבר נעשה בהסכמה אז מדובר במצוה? על-כל-פנים, אין שום חילוק כזה, לא בדברי חז"ל ולא בהלכה, וכל כולו הזיה שלך, הזיה שאין לה שום יסוד, ואדרבה, מדברי רבנו בהלכה עולה, שאפילו כשהתורה היא בגדר פרנסה "מכובדת", דהיינו שהציבור מסכים לממן את עוסקי התורה ואפילו מתעקש על-כך – היא לעולם תהיה בגדר חילול-שם-שמים, כי אם לוקחים מן הציבור בעל-כורחו הדבר גם בגדר גזל ועושק.
ושים לב לדברי רבנו בפירושו למשנה שציטטתי לך לעיל:
"ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם [=אפילו כאשר הציבור מסכים לתת כסף לעוסקי התורה!!] או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות, וכמו שגוזלים המינים בוועדת הכספים]".
ג) בעניין דברי רבנו באגרתו, שבה הוא רק "מייעץ" לתלמידו ר' יוסף, שלא ליהנות מדברי תורה, ובכן, כבר השבתי לזה, ראה: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף (חלק ב)", וכבר הפניתי למאמר שעוסק בהרחבה באגרת זו: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים".
כמו כן, כתבת:
"משרה בבית ראש הגולה איננה 'הטלת עצמך על הציבור'; היא הייתה ותהיה גם אם ר' יוסף ירצה וגם אם לא, והיא חלק אינטגרלי מחיי הקהילה היהודית. לא בכפייה, אלא בעידוד. הם רוצים בכך. במקרה כזה – אין פה חילול ה', אין פה ביזוי התורה, אלא שזה בהחלט לא מומלץ".
האמנם? האם לא קראת את דברי רבנו המפורשים בפירוש המשנה שציטטתי לעיל?
ואחזור עליהם כי כנראה שלא קראת אותם... וכֹה דברי רבנו בשתי הפְּסקות הבאות:
"דע שזה שאמר [ר' צדוק], אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות [=דיינות, רבנות] חוקי מוכסים, והִשׁגו את בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".
"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים [=חכמי המשנה והתלמוד] ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם, ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות, ולא לראשי גלויות [כל-שכן רבני ערים], ולא לדיינין, ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר בני אדם. [...] אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיון שהתורה מְנָעַתּוּ מכך.[...] ולא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות, וכפי שנוהגים המינים]".
ד) לגבי ההיתר ליהנות מדברי תורה במדינה דמוקרטית, לעומת קהילה שהדבר אסור:
ובכן, מה ההבדל לשיטתך בין קהילה לבין מדינה לעניין האיסור ליהנות מדברי תורה? אם קהילה מסכימה לממן יושבי ישיבות מדוע שהדבר יהיה חילול-שם-שמים לפי שיטתך? והאמת היא ההיפך הגמור! כי במדינה דמוקרטית חילול השם הוא פי אלף אלפים! שהרי רוב עם-ישראל אינו מעוניין לתמוך ביושבי הישיבות, ובעל כורחם מעבירים מיליארדים רבים מכספיהם למימון בטלנים, פרזיטים וטפילים שתורתם אינה תורה והשקפותיהם השקפות אליליות.
כמו כן, אם מחללי-שם-שמים מתארגנים לחלל-שם-שמים באופן שיטתי וחוקי, האם הדבר הופך את הדבר ללגיטימי מבחינה תורנית ומוסרית? האם הדבר הופך את הדבר לכשר מבחינת הדת? ההיפך הגמור!! חילול-שם-השמים שבדבר גואה ומרקיע שחקים! לפיכך, ההיגיון הישר הוא היפך דבריך, וההוכחה היא שנאת החרדים העצומה בימינו, וזו תוצאת חילול-שם-שמים. כי כשהאדם הולך בדרכי ה' הישרות, ייאמר עליו: "ישראל אשר בך אתפאר".
עוד כתבת:
"רבים מתפרנסים מחכמות ומדעים שונים, וקרנות שונות וגם המדינה בעצמה מפרנסת המון המון מחקר, תרבות ומדע. היום בהחלט לא כל מה שמתפרנסים בו הוא 'מלאכה ככל המלאכות'. אם כן, מדוע ייגרע חלקה של התורה, ולא תהא כוהנת כפונדקית!".
ודבריך אלה פשוט מחרידים ומזעזעים! שהרי אתה משווה את התורה לכל שאר המלאכות! ועל זה בדיוק יצאו חז"ל ורבנו שלא יהפכו את התורה לכלי לפרנסה ולהפקת רווחים וטובות הנאה! ותמיהתך "שלא תהא כוהנת כפונדקית" אינו עלי, אלא על חז"ל! מדוע חז"ל לפי שיטתך לא השוו את התורה לשאר המלאכות? מדוע הם החליטו שאסור ליהנות מדברי תורה והדבר בגדר חילול-שם-שמים? מדוע הם לא השוו את העיסוק בתורה לצורפות לדוגמה?
אלא, התשובה היא שלא ניתן להשוות את התורה הקדושה לשום מלאכה מן המלאכות, מפני שהיא ניתנה לנו מאת ה' יתעלה ויתרומם שמו על-ידי משה רבנו ע"ה, ואסור להפוך אותה לאמצעי להפקת רווחים וטובות הנאה. וזהו ייחודה, מה אני בחינם אף אתם בחינם.
ואגב, האיסור ליהנות מדברי תורה הוא תריס מפני עיוות התורה, מפני שברגע שהכסף חודר, התורה הופכת קל מהרה לתורת מינות פרו-נוצרית, כי רודפי הבצע השרלטנים למיניהם כבר יעוותו ויסלפו ויזייפו את התורה כדי שתתאים יותר ויותר להפקת רווחים וטובות הנאה. ומסיבה זו הממסד האורתודוקסי מטמטם את חסידיו השוטים – כדי שיהיה קל לתמרן ולשלוט בהם ולהפוך אותם לעדר נבער ועני, אשר יישא על כתפיו הכושלות את כומרי הדת ומקורביהם.
ה) במה שהארכת לא ביארת את דבריך, רק העמקת את סכלותך ושקיעתך עוד ועוד בחילול-שם-השמים אשר בידך. כתבת: "אני אומר מה שנראה לי", ובכן, אף אחד לא ביקש ממך לומר את מה שנראה לך, אתה לא חבר בסנהדרין, ואף אם היית חבר בסנהדרין, ראשית עליך לקבל על עצמך את אזהרותיהם החמורות של חז"ל ואת פסקי רבנו. דהיינו, ראשית עליך לקבל את התורה-שבעל-פה ואת יסודותיה הטהורים הבסיסיים ביותר. אף אחד לא ביקש ממך להפעיל את שיקול דעתך בעניין יסודי הדת, ואם אינך מבין, סמוך על פשט דברי חז"ל ורבנו.
סיימת את דבריך כך: "ואם בעל נפש אתה הודה לי". ובכן, איני בעל נפש כי גנאי גדול הוא להיות בעל נפש, וכֹה דברי שלמה במשלי (כג, ב): "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה", ופירש שם רס"ג: "וְשַׂמְתָּ – ושים סכין בגרונך אם אתה בעל תאווה". נמצא אפוא, ש"בעל נפש" הוא "בעל תאווה", וכך אומר רס"ג גם בפירושו הארוך שם: "ובעל נפש, תאווה".
***
אחתום בדברי רבנו במורה (ב, כג), אשר מלמדים על סיבת נטיית הסכלים לאחוז בדבקות כפייתית בהשקפותיהם הרעות, ואף שהאמת אור בהיר בשחקים, אינם מסוגלים עוד לראותו, כי מרוב סיאוב נפשם העשוקה, עיניהם כבר כהו וטחו מראות את אור האמת, וכֹה דבריו:
"אבל מי שמעדיף אחת משתי ההשקפות, אם מחמת שחוּנך כך ואם לאיזו תועלת שהיא, הרי הוא מתעוור מן האמת [...] וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".
"והרוצה להכחיש ולהתווכח יעשה כרצונו"...
והוסיף וטען הדרדעי האורתודוקסי:
אכן צדקת – אין ספק כי המצאתי חילוקים מדעתי. אינני רואה כל סיבה שלא לעשות זאת [האמנם אין שום סיבה להיזהר בהמצאת חילוקים כנגד איומים מפורשים של חז"ל ורבנו?]. אני בהחלט חושב כי עליי להפעיל שיקול דעת עצמאי ולא לקבל כל הכתוב ללא מחשבה [האם יש עוד מקום לחשוב ולהרהר לאחר דברי חז"ל ורבנו המפורשים, ההגיוניים והנחרצים?].
כתבת: "אף אחד לא ביקש ממך להפעיל את שיקול דעתך בעניין יסודי הדת" – אתמהא! והריני מצֻווה ועומד בזה מפי הכתוב המצוטט פה בראש כל עמוד: דע את אלוהי אביך ועבדהו בלבב שלם, ומפי רבנו הגדול, הרמב"ם – אין צורך לציין מקורות [האם אתה מצֻווה ועומד לזייף ולסלף את יסודות הדת ומסורת התורה-שבעל-פה?]. האמנם מחויב אני לקבל כל דברי חז"ל, והרמב"ם, בלי להרהר אחריהם כמלוא נימה? [את פסיקותיהם – בהחלט כן, וכי לא למדת את דברי רבנו בהקדמתו למשנה תורה? שכל פסקי חז"ל כל עם-ישראל מחויבים בהם?] וכי נעשינו נוצרים עם אפיפיור? [מי שנשמע לפסיקות הסנהדרין הוא בגדר נוצרי?] אינני הולך אלא אחר שכלי [פשש... איזו גאווה ושחצנות כעורה, מזכיר את לייבוביץ' ואלישע אחֵר], "ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעיניים לפנים הן ולא לאחור" [האמנם ביקשתי ממך להשליך את שכלך? או להיות נאמן לדרכם של חז"ל ורבנו ומסורת התורה-שבעל-פה?], וזו "עבירה מצד התורה ומצד השכל" [האמנם? להישמע לדברי חז"ל ולהיזהר באיומיהם החמורים היא עבירה "מצד התורה ומצד השכל" – אתה בטוח שהשכל שלך תקין?].
אמנם, במה שנתאספו חכמים ופסקו הלכה אני מחויב לה למעשה [=אז מה אתה מבלבל את המוח וקובע שצריך להיות חופשיים בהשקפות? חכמים קבעו שאסור ליהנות מדברי תורה, ואף הזהירו ואיימו על-כך בלשונות קשים וחריפים מאד!]. אולם, מכיוון שאלו מאמרים מוסריים ולא הלכתיים (שלא תמהר לבלעני, החילוק הזה לקוח מהרמב"ם בתשובה על עניין קטלנית) [רבנו פוסק את האיסור שלא ליהנות מדברי תורה באיגרת מוסר? או בספר המדע? וכי דברי רבנו ודברי חז"ל החריפים פותחים איזה פתח לטעון שמדובר בעניין מוסרי שהוא בגדר הרשות בלבד?] אני חושב [עדיף שלא תחשוב], שאם נראה לי שבמצב מסוים אין חילול השם בדווקא [=אמרתי שעדיף שלא תחשוב, כי אין צל של ספק שמדובר בחילול השם עצום], לא אהסס מלומר את דעתי, גם אם תקרא לי אפיקורוס. אם אתה חושב שאני טועה, נא שכנעני.
וכך השבתי לדרדעי האורתודוקסי:
אמרת כך:
"כתבת: 'אף אחד לא ביקש ממך להפעיל את שיקול דעתך בעניין יסודי הדת' – אתמהא! והריני מצֻווה ועומד בזה מפי הכתוב המצוטט פה בראש כל עמוד: דע את אלוהי אביך ועבדהו בלבב שלם, ומפי רבנו הגדול, הרמב"ם – אין צורך לציין מקורות. האמנם מחויב אני לקבל כל דברי חז"ל, והרמב"ם, בלי להרהר אחריהם כמלוא נימה? וכי נעשינו נוצרים עם אפיפיור? אינני הולך אלא אחר שכלי" וכו' [והוא ממשיך בדברי שחץ איומים ונוראיים, כאמור]".
ובכן, אתה מסלף גם את דבריי! וכי אמרתי לך שאסור לך להפעיל שיקול דעת באופן גורף? והלא כתבתי והדגשתי לעיל "בעניין יסודי הדת". כלומר, בענייני יסודי הדת אין לך שום שיקול דעת, כגון בענייני שלושה עשר יסודות הדת. ותמיהותיך וזעקותיך הינן התחסדות וצביעות.
ולפי סכלותך, רבנו הרמב"ם ואף דוד המלך ע"ה מורים לך לפקפק ביסודות הדת!
והנה לפניך דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת:
"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
ואגב, לא רק ביסודי הדת, אפילו בגזירות הסנהדרין שכולן דרבנן אתה מחויב גם אם אינך מבין, וכמובן שבכל מצוות התורה, עשה ולא תעשה – וכי מצוות התורה ניתנו לשיקול דעתנו?
אלא, רק במקום שיש ספק או פקפוק או ערעור או קושיה או עניין מחודש יש להפעיל שיקול דעת, ולכן אמרו חכמים: "אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה". כלומר, אם קבלה היא במסורת התורה-שבעל-פה אנו מחויבים לקבל אותה מבלי לבדוק ולהרהר, ואם מדובר בעניין מחודש נערוך דיון טהור לבירור ולחקר דרך האמת, וגם עיון מסוג זה לא מותר לכל אדם.
וכל-שכן וקל-וחומר בענייני חילול-שם-שמים החמורים, שאין לך עוון חמור מחילול-שם-שמים ומהתעיית העם אחרי ההבל. כלומר, אין לך שום מקום לערער ולפקפק בהם, ובמיוחד שחז"ל ורבנו פוסקים דברים מפורשים שאינם משתמעים לשני פנים, ורק סכל גמור יסתפק בהם. ולא! האיסור ליהנות מדברי תורה אינו בגדר המלצה מוסרית כדבריך, אלא איסור חמור מאד שעליו נאמר: "כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא), כך שאסור לך לפקפק אם אינך מבין, ובמיוחד לאור שלל האיומים של חז"ל ורבנו.
ויתרה מזאת, מדובר באיסור פשוט מאד, שהרי כל בר דעת שלא אוכל או נהנה מן התורה מבין היטב! הפיכת התורה לכלי לפרנסה ולהפקת רווחים וטובות הנאה משחיתה את הדת והופכת אותה לדת פרו-נוצרית. ולא לחינם חכמי-יועצי-אשכנז שרפו את ספר-המדע ומורה-הנבוכים. ולא לחינם תורתם מעֻוותת עקומה ועקושה מלאה וגדושה במינות, בהזיות ובאלילות. ואנכי וחבריי היקרים הבאנו לכך מאות רבות של ראיות במאמרים באתר אור הרמב"ם.
לא אמרתי שאתה אפיקורוס, אתה אמרת. ואחתום בדברי רבנו בפירוש המשנה:
"לפי שאינו מותר בתורתנו בשום פנים ללמד מקצוע ממקצועות חכמת התורה בשכר, שנאמר: 'וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ' [דב' ד] ובא בקבלה מה אני בחינם אף אתם בחינם [...] ואני תמה על אנשים גדולים [בעיני ההמון] שעיוורה אותם התאווה והכחישו את האמת והנהיגו לעצמם הקצבות בעד המשפטים [פסיקת הדינים] והלימוד [לימוד התורה] ונתלו בראיות קלושות".
"וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (איוב לז, כא).
ישר כח ר' אדיר! כל מילה בסלע!
לא יוכל להתכחש לדברייך אלא אדם שאכל מן התורה שנים רבות.
יהי רצון שיפקח השם בפרט להם את העינים ונזכה בקרוב שיתקיים בנו ובהם "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"!