תכלית האדם ותוכחה לכהן משובש

במאמר על "תכלית הבריאה והנבראים" למדנו, כי לדעת הרמב"ם, תכלית כל הנבראים היא בשביל האדם, אם באופן ישיר – כגון מזון לאכילתו ובעלי-חיים לשימושו, ואם באופן עקיף – לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע נפלא ומופלא, עשיר באוויר נקי ובמים צלולים, נסוך בחן אומנות הבריאה האלהית. בשלב הבא, הרמב"ם פונה לחקור מהי תכלית האדם, וכֹה דבריו: "וכאשר ידענו שתכלית כל אלה היא מציאות האדם, חובה שנחקור גם מדוע נמצא האדם ומה תכליתו" (הקדמה לפירוש המשנה, עמ' כב).


חקירת תכלית האדם


הרמב"ם מתאר בקצרה את תהליך חקירת תכלית האדם, וכֹה דבריו שם: "וכאשר העמיקו [חכמי קדם] לחקור על כך, מצאו שיש לאדם פעולות רבות מאד, לפי שכל מיני החיים והאילנות אין להם אלא פעולה אחת או שתיים בלבד ותכלית אחת, כמו שאנחנו רואים, שעץ התמר אין לו פעולה אלא להניב תמרים, וכך שאר האילנות". נעיר, כי דבריו אלה נכונים לפי המדע העתיק, ברם לפי המדע המשוכלל בימינו יש לעצים תכליות חשובות נוספות, כגון הפיכת הפחמן הדו-חמצני לחמצן, פעולה שיש לה משמעות עצומה לעולם כולו, או החזקת הקרקע בשורשיהם ומניעת מפולות בוץ, ועוד מטרות אקולוגיות וביולוגיות רבות מאד.


בהמשך דבריו כותב הרמב"ם: "אבל האדם עושה פעולות רבות ושונות, ולכן חקרו כל פעולותיו אחת-אחת כדי לדעת מה תכליתו מכל הפעולות האלה. ומצאו שתכליתו פעולה אחת בלבד, ושאר פעולותיו אינן אלא להמשכת קיומו כדי שתושלם בו אותה הפעולה היחידית והיא השגת המושכלות וידיעת האמיתיות על בורים". לפי חכמי קדם, תכליתו של האדם היא השגת המושכלות, כלומר ידיעת מדעי הטבע ומדעי האלוהות; וכן ידיעת האמיתיות, כלומר ידיעת המדעים אשר נקראים "המדעים המכשירים" כגון מתמטיקה והנדסה וכיו"ב, אשר מכשירים את האדם להשגת ייעודו הנעלה בידיעת המושכלות: מדעי הטבע ומדעי האלהות.


הרמב"ם מסביר, ששום פעולה אחרת מפעולות האדם אינה בגדר תכלית האדם, מפני שכולן פעולות חולפות שאינן מוסיפות מאומה למהותו של האדם, וכן מפני שכל שאר הפעולות הללו משותפות לו ולשאר בעלי-החיים, וכֹה דברי רבנו שם: "כי לא יתכן שתהיה תכלית האדם לאכול או לשתות או לבעול או לבנות בית או להיות מלך, לפי שכל אלה מקרים עוברים עליו ואינם מוסיפים במהותו. ועוד, שכל הפעולות האלה משותפות הן לו ולשאר מיני בעלי-החיים".


המדע – תכלית האדם


הרמב"ם מוסיף ומבאר, כי המדע הוא זה שמבחין בין האדם לבין הבהמה, כלומר אדם שלא למד קרוב לדרגת הבהמה, מפני שרק באמצעות המדע-הדעת האדם קונה לעצמו מעלה אמיתית, מתרומם מדרגת הבהמה למעלת האדם, ומתקרב לידיעת ה' יתעלה. וכֹה דבריו שם: "המדע הוא [זה] שמוסיף במהותו [של האדם] ומעתיקו ממצב למצב, ממצב שפל למצב נעלה, לפי שהיה אדם בכוח ונעשה אדם בפועל – שהאדם לפני שילמד אינו אלא כבהמה, כי לא נבדל האדם משאר בעלי-החיים אלא בהגיון [...] [כלומר ב]השגת המושכלות".


בהמשך דבריו, רבנו הרמב"ם מלמדנו כי הגדולה שבמושכלות היא השגת ייחוד ה' וידיעת ה', וכֹה דבריו: "וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלהיים, לפי ששאר המדעים אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלהות, והדיבור על העניין הזה בשלמות יארך מאוד".


למרבה הפלא, שתי מצוות יסודיות אלה, לצד מצוות יסודיות מחשבתיות רבות נוספות, נעדרות לחלוטין מהספרות הרבנית. למעט אישים בודדים, כגון הרמב"ם, רובם המכריע והמוחץ של "חכמי ישראל" ראו בדת משה דת הלכתית-טכנית של אסור ומותר בלבד. ברם, לדעת רבנו הרמב"ם, המצוות המעשיות הינן אמצעי והכשרה להשגת ידיעת ה' וייחודו. זאת ועוד, רבנו ראה בידיעת המדעים מצוה מן המעלה הראשונה. יש מדעים שמכשירים את האדם לידיעת ה' (כגון מתמטיקה והנדסה וכיו"ב), ויש מדעים שמרוממים את האדם לידיעת ה' (כל מדעי הטבע למיניהם), מפני שבהם לומדים על פעולות הבורא בבריאה ואופני הנהגתו אותה.


המידות – שער למדע


בהמשך דבריו רבנו כותב, שכדי להגיע למעלת אדם, חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות, מפני שהעדפת החושניוּת משעבדת את שׂכל האדם לתאוותיו, מדרדרת אותו לדרגת הבהמה, ומכבה את האור האלהי שבו. וכֹה דבריו: "עם השגת המושכלות חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות [..