שעבוד הרוח והחומר

השעבוד הגופני הקשה שנשתעבדו אבותינו במצרים הוא אחד מאבני הדרך בדברי הימים של אומתנו. אבותינו הקדמונים נאנקו תחת עוּלָּם הכבד והולך של פרעה ונוגשׂיו: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם [...] לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" (שמ' ו).

אחת השאלות המתמיהות ביותר היא: כיצד הצליחו פרעה ועבדיו להביא אומה שלֵמה מכובדת ומבוססת, לידי שעבוד שפל קשה ונרצע כל-כך?! וגדולה מזו, כיצד הסכימו אבותינו להתמסר לעבודת הפרך שהשׁיתו עליהם המצרים? מדוע הם לא נאבקו? מדוע הם לא מרדו?

שאלה זו מתחדדת לאור המסורת שהייתה בידי רבנו לפיה שבט לוי מעולם לא שועבד, וכפי שרבנו כותב בסוף הפרק הראשון של הלכות עבודה-זרה: "חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה-זרה". המסורת הזו של רבנו שׂרדה במדרש מאוחר: "לפי ששבטו של לוי לא היו משועבדים במצרים אלא פנוי היה" (פסיקתא זוטרתא, שמות ה).

מדוע אפוא המצרים וויתרו על כוח העבודה של שבט לוי? מדוע הוא לא נכלל בגזרות הכפייה של פרעה ועבדיו? ומהו אפוא הדבר אשר מייחד את שבט לוי?

נראה כי התשובה נעוצה בהיסטוריית אחיזתנו בערכי הרוח של אומתנו. רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה הקדיש את הפרק הראשון לתיאור השתלשלותה של העבודה-הזרה מראשית ימי האנושות ועד משה רבנו ע"ה. רבנו מלמד, כי יעקב אבינו המשיך את דרך אברהם ויצחק והורה למבקשי ה' הנלווים אליו את דרך האמת. ברם, השהייה הארוכה במצרים גרמה לאבותינו לחזור ולתעות אחרי התֹּהו ההבל והאלילות, וכֹה דברי רבנו שם (סוף פרק א):

"עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד עבודה זרה כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה-זרה. וכמעט קט היה, והעיקר ששתל אברהם נעקר, וחוזרין בני יעקב לטעוּת העמים ותעייתן".

בהלכה זו נעוצה לדעתי התשובה לכל השאלות שהוצבו לעיל. לשעבוד הגופני שהוּשׁת על אבותינו קדם שעבוד רוחני שהתבטא בהליכתם אחרי הכיעור וההבל שהפיצה אז תרבות מצרים האלילית. התמסרותם הרוחנית של אבותינו לעבודה-הזרה ולזימה שנלוותה אליה, היא התשובה לשאלה מדוע נכנעו למצרִים ולא מרדו: בעת שאדם נכנע ברוחו לתרבות אלילית זימתית וחומרנית, הדרך לשעבדוֹ גם מבחינה גופנית ולהפכוֹ לעבד היא קצרה וקלה ביותר, עד שנדרשים רק תרגילי הסחה קלים ביותר כדי להפכו במשך הזמן לעבד נרצע, כנוע ושפל.

שבט לוי לא נשתעבד בשעבוד הגופני מכיוון שהוא לא זנח את דרך האמת שהנחילוּ לו אבותיו. עמידתו הרוחנית האיתנה בפני התרבות המצרית המודרנית והחומרנית הקלוקלת, הימנעותו ובריחתו מפיתויי העבודה-הזרה על כל מרכיביה החומרניים והזימתיים – הן-הן שהצילוהו מכּליה רוחנית שגררה עמה השתעבדות גופנית מפרכת, משפילה ומייסרת.

יהי רצון שנזכה לחזק את עמידתנו הרוחנית בפני כל תרבות חַטָּאָה: מודרנית "נאורה" ומפתה ככל שתהיה או אורתודוקסית אלילית פרו-נוצרית. ונזכה בכך להציל לא רק את נפשנו מכיליון רוחני, אלא גם את גופנו משעבוד להנאותיה ולצריכת השקפותיה ומוצריה הממכרים, משחיתי הגוף והנפש. נשוב אפוא לדרך האמת, ובעמידתנו הרוחנית האיתנה נמלא את ייעודנו כאוּמה מוסרית וערכית, אור ה' ישכון בקרבנו ונזכה לאושר אמיתי ולשמחת הלב והנפש, אכי"ר.

שעבוד הרוח והחומר.pdf

הורידו את PDF • 111KB