שעבוד הרוח והחומר

השעבוד הגופני הקשה שנשתעבדו אבותינו במצרים הוא אחד מאבני הדרך בדברי הימים של אומתנו. אבותינו נאנקו תחת עולם הכבד והולך של פרעה ונוגשׂיו: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם [...] לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" (שמ' ו).

אחת השאלות המתמיהות ביותר היא כיצד הצליחו פרעה ועבדיו להביא אומה שלמה, מכובדת ומבוססת לידי שעבוד שפל וקשה כל-כך?! וגדולה מזו, כיצד הסכימו אבותינו להתמסר לעבודת הפרך שהשׁיתו עליהם המצרים? מדוע לא נאבקו? מדוע לא מרדו?

שאלה זו מתחדדת מעט לאור העובדה שקיימת מסורת במדרשים המאוחרים לפיה שבט לוי לא שועבד לעבודות הפרך שכפו המצרים: "לפי ששבטו של לוי לא היו משועבדים במצרים אלא פנוי היה" (פסיקתא זוטרתא, שמות ה). מדוע ויתרו המצרים על כוח העבודה של שבט לוי? ומה מייחד את שבט לוי שלא נכלל בגזרות הכפייה של פרעה ועבדיו?

נראה כי התשובה נעוצה בהיסטוריית אחיזתנו בערכי הרוח של אומתנו. הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה הקדיש את הפרק הראשון לתיאור השתלשלותה של העבודה-הזרה מראשית ימי האנושות ועד משה רבנו. הוא מספר לנו כי יעקב אבינו המשיך את דרך אברהם ויצחק והורה למבקשי ה' הנלווים אליו את דרך האמת. ברם, השהייה הארוכה במצרים גרמה לאבותינו לחזור ולתעות אחרי התֹּהו וההבל, וכֹה דברי רבנו שם (ספ"א):

"עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד עבודה זרה כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה. וכמעט קט היה, והעיקר ששתל אברהם נעקר, וחוזרין בני יעקב לטעוּת העמים ותעייתן".

בהלכה זו נעוצה לדעתנו התשובה לשאלות שהצבנו לעיל. לשעבוד הגופני שהושׁת על אבותינו קדם שעבוד רוחני שהתבטא בהליכתם אחר הכיעור וההבל שהפיצה אז תרבות מצרים. התמסרותם הרוחנית של אבותינו לעבודה-הזרה ולזימה שנלוותה אליה, היא התשובה לשאלה מדוע נכנעו למצרִים ולא מרדו. בעת שאדם נכנע ברוחו לתרבות אלילית זימתית וחומרנית, הדרך לשעבדוֹ גם מבחינה גופנית ולהפכו לעבד היא קצרה ביותר, ונדרשים רק תרגילי הסחה קלים כדי להפכו במשך הזמן לעבד נרצע, כנוע ושפל.

שבט לוי לא נשתעבד בשעבוד הגופני מכיוון שהוא לא זנח את דרך האמת שהנחילוּ לו אבותיו. עמידתו הרוחנית האיתנה בפני התרבות המצרית המודרנית והחומרנית הקלוקלת, הימנעותו ובריחתו מפיתויי העבודה-הזרה על כל מרכיביה החומרניים והזימתיים, הן-הן שהצילוהו מכּליה רוחנית שגררה עמה השתעבדות גופנית מפרכת, משפילה ומייסרת.

יהי רצון שנזכה לחזק את עמידתנו הרוחנית בפני כל תרבות חַטָּאָה, מודרנית ומפתה ככל שתהיה. ונזכה בכך להציל לא רק את נפשנו מכיליון רוחני, אלא גם את גופנו משעבוד להנאותיה ולצריכת מוצריה משחיתי הגוף והנפש. נשוב אפוא לדרך האמת, ובעמידתנו הרוחנית האיתנה נמלא את ייעודנו כאומה מוסרית וערכית, אור ה' ישכון בקרבנו ונזכה לאושר אמיתי ולשמחת הלב והנפש, אכי"ר.

שעבוד הרוח והחומר

.pdf

Download PDF • 90KB