שמירת הבריאות – שער לידיעת השם (חלק ב)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בחלקו הקודם של המאמר ראינו, כי לרפואה יש תפקיד מפתח בעבודת האדם השלם לידע את בורא-עולם, כי כדי להתרומם למעלת הידיעה וההתבוננות בחכמות, מן ההכרח ליצור את התנאים הסביבתיים הנחוצים להשגת המידות והחכמות. אחד מן התנאים היסודיים הללו הוא ידיעה מקיפה ויסודית באופנים הנכונים שיש להנהיג בהם את הגוף, כדי שיהיה חזק ובריא נכון ומזומן לעבוד את בורא-עולם, ויהיה כלי יעיל בידי הנפש להשגת המידות והחכמות. וכבר ביארנו והרחבנו בסדרה זו בעניין הקשר הישיר שבין גוף ונפש בריאים לבין יכולת האדם להשכיל ולידע את ה' יתעלה.


לאור חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות לכללי בריאות שלפיהם יש לכוון את אורחות חיינו, תוך שהוא מדגיש בהלכה הראשונה בפרק, שמטרת שמירת הבריאות איננה "ליהנות מהחיים" אלא לידע את בורא-עולם, וכהֹ דברי רבנו בהלכה הראשונה בפרק הרביעי שם: "הואיל והוויית הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יֵדַע והוא חולה, צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המחלימין [=המבריאים והמחזקים]".


א. השינה – שעות, מאפיינים וזמנים


בהלכות דעות (ד, ו–ז) רבנו עוסק בשעות השינה הרצויות לאדם כדי לשמור על בריאותו הגופנית והנפשית. רבנו קובע שמספר השעות הרצויות הוא לכל היותר שמונה שעות, וכֹה דבריו שם: "היום והלילה ארבע ועשרים שעות – די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות; ויהיו בסוף הלילה, כדי שיהא מתחילת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממיטתו קודם שתעלה השמש".


מָרי מעיר שם: "וכוונת רבנו שלכל היותר יישן שמונה שעות, וברור כי בשמונה שעות שינה אי אפשר לקנות תורה, וכמו שפוסק רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, יג): 'מי שרצה לזכות בכתר תורה ייזהר בכל לילותיו ואל יאבד אפילו אחד מהן בשינה'". ונראה ברור כי כוונתו של מָרי לאדם ההולך בדרכי חז"ל ורבנו אשר קידשו את המלאכה והפרנסה, ולכן עליו לנצל את שעות הלילה היקרות והשקטות כדי ללמוד ולהשכיל בתורה ובחכמות. ברם, אדם שבטֵל ממלאכה לפרנסת ביתו והופך את התורה לקרדום לחצוב בו משכורות וטובות הנאה, ולשם כך הוא מגיע לכויילל בתשע-עשר בבוקר כדי ללמוד את הדת החדשה ופירושיה שהנחילו לנו צאצאי המינים – לא רק שאין לו לא תורה ולא חכמה, אלא הוא מלא בנחשים ועקרבים.


פרופ' גמליאל, בספרו: "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו", כותב: "מחקרים קובעים, כי משך שעות שינה מיטבי שונה מאדם לאדם. להערכת המומחים, משך השינה הממוצע הנדרש לאדם בוגר הוא כשבע שעות וחצי. בלחץ החיים המודרניים, שיעור השינה הממוצע הוא פחות מהמומלץ [כלומר, ככל שעולה לחץ החיים כך נדרשות יותר שעות שינה], [כמו כן] נמצא קשר בין תוחלת חיים קצרה לבין מיעוט שינה. עם זאת, שינה ארוכה במיוחד אינה מועילה בהכרח לאריכות ימים [וחז"ל קבעו במסכת אבות (ג, יג): "שינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם", כלומר ריבוי בשינה משבש לחלוטין את חיי האדם ועבודת ה']".


ושוב, הכלל המוביל בכל העניינים הבריאותיים הינו שעל האדם להיות קשוב לגופו, ולבדוק לכמה שעות שינה הוא זקוק כדי לתפקד במשך היום באופן מיטבי. וביחס ל"לחץ החיים המודרניים", ובכן, לא מדובר בגזרת שמים, אלא בבחירתנו הרעה להכניס את עצמנו ללחץ החיים המודרניים, כלומר למוסכמות חברתיות שגויות ביחס לאופנים הנכונים לחיות. לדוגמה, רכישת מותרות כגון: ביגוד ממותג, תכשיטים, רכב יקר, דירה גדולה שאין בה צורך, ריהוט וכלי בית יקרים, נסיעות מיותרות לחו"ל, ועוד שלל הזיות ודמיונות התרבות המערבית אשר גורמת לכולנו להיות חולים במחלת הצריכה, עד-כדי-כך שבעלי עניין שכנעו אותנו שמי שלא צוֹרֵךְ בכמויות הוא החולה! וכידוע, בחברה של חולי נפש, השפוי נחשב למשוגע...


ומי שמתמכר להזיות הצריכה של התרבות המערבית, סופו להיות עבד משועבד ונרצע לתאוותיו, ולכלות את כל ימיו ברדיפה אחר הזיותיו ודמיונותיו, וכל אונו הונו ויגיעו ירדו לטמיון ההזיות וההבלים, עד כי יבוא יומו ואפילו חצי תאוותו איננה בידו... והגרוע מכל, לא יישאר לו זמן פנוי להשכיל בתורה ובחכמות ולידע את בוראו כפי יכולת האדם, ונמצא קרח מכאן ומכאן: במה שכילה בהבלים את ימי חייו ולא מילא אפילו חצי מתאוותו, ועתה אין לאל ידו, ובמה שיבוא ליתן דין וחשבון לפני בורא-עולם ויעמוד עירום ועריה מתורה ממצוות וממעשים טובים. ואפילו אם יהיו בידו כמה עלי תאנה לכסות מעט מערוותו – עדיין הפסיד את חופתו ועטרתו בחיי העולם-הבא. "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תה' קמד, ד).


פרופ' גמליאל פורשׂ בספרו האמור את תפקידיה של השינה, כגון: סיוע בייצור חומרים חיוניים, עד שבעלי-חיים אשר נמנעת מהם שינה מתים בתוך פחות משלושה שבועות!; ריענון רקמות המוח ניקיונן והתחדשותן; עיבוד נתונים, המוח סורק במהלך השינה את הזיכרונות ומתייק אותם כדי שיהיו שימושיים יותר, וכן מוחק זיכרונות מיותרים אשר מעמיסים על המוח, ועוד; השינה גם מסייעת ללמידה, מחקרים מצאו כי בעלי-חיים שנמנעה מהם שינה הראו ביצועים קוגניטיביים פחות טובים; שינה שומרת אנרגיה, ולכן ילדים קטנים שחילוף החומרים בגופם גבוה במיוחד, זקוקים לשינה רבה יותר.


בהלכה הבאה שם (ד, ז), רבנו מבאר את תנוחת השינה הרצויה, וכן דן בהרחקת זמן ארוחת הערב מזמן השינה, וכֹה דבריו: "לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו אלא על צידו: בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין; ולא יישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש שעות או ארבע שעות; ולא יישן ביום".


פרופ' גמליאל מסביר, שכוונת הרמב"ם בהוראתו לישון בתחילת הלילה על צד שמאל, לשפר את זרימת הדם אל הקיבה שעיקר גופה מצוי בצד שמאל; ובהמשך הלילה על צד ימין, כדי לשפר את זרימת הדם אל הכבד ולעזור לתהליך העיכול והעיבוד של המזון בשלביו המאוחרים יותר. אולם, גמליאל מוסיף, שהמחקר המדעי אינו תומך בדעה שיש לשכב על צד זה או אחר כדי לנצל את כוח המשיכה ולשפר את זרימת הדם אל הקיבה או אל הכבד. הוא גם מסכים עם קביעת המחקר הזה וטוען, ש"בימינו ברור שכוח ההזרמה של הלב הוא שעושה זאת, והמלצות על שינה על צד זה או אחר אינן משפרות את זרימת הדם אל האיבר המדובר".


ובכן, עם כל הכבוד לפרופ' גמליאל היקר ולמחקר המדעי העדכני, הכלל העליון שמנחה אותי הינו להיות קשוב לגופי, וכאשר הנני שוכב על צד ימין כמה שעות לאחר שסעדתי את לבי, הנני מרגיש תחושת חוסר נוחות באזור הקיבה. לעומת זאת, כאשר הנני ישן בתחילת הלילה על צד שמאל, תחושת חוסר הנוחות נעלמת, ובמקומה הנני מרגיש שפעולת הקיבה משתפרת. כמו כן, בהמשך הלילה כאשר אני מתהפך על צד ימין נעלמת תחושת האי-נוחות, לאחר שהקיבה התרוקנה כליל, ובמקומה הנני מרגיש תחושת נוחות בצד ימין של הבטן, דהיינו באזור הכבד שממשיך את תהליך העיכול והעיבוד של המזון.


ביחס לשינה סמוך לאכילה, דומני שזו מן המפורסמות שאין צריך להביא עליהן ראיה, שהרי מי לא מכיר את התחושה של שינה לאחר אכילה מפוטמת? את העומס, הכבדות, אי השקט במערכת העיכול, וחוסר היכולת להרפות ולהירדם? ולעתים קרובות מצטרפת לכל התחושות הלא-נעימות הללו גם צרבת מציקה אשר מאותתת לנו שעלינו לערוך חשבון נפש באורחות חיינו ובעיקר בהרגלי התזונה שאימצנו לעצמנו. ושמעתי על אדם אחד, לא חכם במיוחד, אשר כל פעם שיש לו צרבת הוא בולע כדור כדי לבטל את תחושת אי-הנעימות.


ואותו אדם אינו מבין דבר פשוט ביותר, שהצרבת היא מעין נורה אדומה שנדלקת ומאותתת לנו שעלינו לשנות את הרגלי התזונה ואורחות חיינו, ובמקום להקשיב לגוף ולאיתותיו, אותו אדם לא חכם במיוחד, לוקח כדור כימיקלי רעלני באופן יום-יומי ולמעשה אומר לגוף שלו "תשתוק ותן לי להמשיך ולהתבהם". ואם הייתה נדלקת נורה כזו ברכבו הוא לא היה מעז לכבותה, אלא היה מזדרז לבדוק במה דברים אמורים כי הוא חס על ממונו, אך כאשר מדובר בתאוות האכילה, התאווה מקלקלת את השורה ומטמטמת את האדם מלראות נכוחה.


נחזור לעניין האכילה הסמוכה לשינה, פרופ' גמליאל טוען, ש"אנשי המדע אינם מוצאים כל רע בתנומה קלה לאחר הארוחה או בשינה ארוכה בלילה לאחר ארוחה מפטמת בערב. לשיטתם, התנומה והשינה מגבירים את פעילות המערכת האחראית לעיכול, גם אם זה בא על חשבון הפעילות של המערכת השומרת על עוררות וערנות" – ודברי "אנשי המדע" הללו הם הבל מהובל, כי הם מכחישים מוחש, ועובדות שכל אדם חש ומרגיש בגופו. ומכיוון ששהיתי באקדמיה למעלה מעשר שנים, וראיתי כי עולם השקר לא פסח על האקדמיה, ואף מצא בה כר נוח מאד לדגור ולהתפתח, איני מקבל את דברי "אנשי המדע" הללו כאשר הם מנוגדים לתחושות ברורות וגלויות שהקב"ה טבע בנו כדי ללמוד לשמור על גופנו.


אמנם, פרופ' גמליאל מציין בהמשך דבריו נקודה מעניינת, וזה לשונו:


"[אם] אדם חש צורך עז לישון מייד לאחר כל ארוחה, יש בכך יותר מרמז שהארוחה הייתה עתירת קלוריות מיותרות ובעיקר לא הייתה מאוזנת, מאחר שהייתה גדושה בפחמימות (סוכרים, עמילנים) וחסרה באבות מזון אחרים (חלבונים ושומנים). ארוחה המורכבת מלחם או אורז או תפוחי אדמה או אטריות מהווה בעצם ארוחה עתירת פחמימות, מכיוון שכל פריטי המזון הללו מכילים כמויות גדולות של עמילן, אשר מתפרק בתוך דקות במערכת העיכול לסוכר ומשם עובר היישר אל זרם הדם".


בהמשך דבריו הוא מוסיף: "ארוחה מאוזנת שתתבסס בעיקר על חלבונים (בשר, דגים, גבינות, ביצים), קטניות (שעועית, עדשים, סויה, חומוס) וירקות עליים, תסתיים בהרגשת שובע מספקת ותמנע בסופה את הכמיהה העזה לשינה. היא גם תביא לזרימה טובה יותר של אבני בניין חיוניות ליצירת הורמונים וחומרים אחרים במוח החשובים לעוררות הכללית, כפי שמומלץ גם למי שסובל מבעיות קשב וריכוז". אך משום מה, בסוף דבריו הוא חוזר לדעת "אנשי המדע" שאין כל נזק בשינה מיד לאחר הארוחה, וכבר הסברתי שלפי דעתי יש לדחות על הסף את עצות "אנשי המדע" כאשר הן נוגדות באופן ברור ומוחשי את התחושות שהקב"ה טבע בגופנו, ואשר נועדו ללמד אותנו כיצד לנהל אורחות חיים בריאים שיובילו לעבודתו ולידיעתו על הצד הטוב והשלם ביותר – היו קשובים לגופכם!


ביחס לדברי רבנו אשר אוסר לישון ביום, פרופ' גמליאל מסביר שכוונתו לאותם אלה אשר שינה ביום עלולה כמעט בוודאות לפגוע בשינת הלילה, ולשבש את תפקודם ביום המחרת. אך מי שזקוק למנוחה ביום, כגון זקנים או ילדים או חלשים וכיו"ב, ברור שאין איסור זה חל עליו, ושוב, הכלל בכל העניינים הללו הוא: היו קשובים לגופכם, אם שינה ביום משבשת את שנת הלילה וגורמת לתפקוד לקוי ביום המחרת – אל תשנו ביום. ומכל מקום, על האדם להרגיל את עצמו לישון כמה שפחות, כדי שיספיק כמה שיותר לעמול ולהכיר את מי-שאמר-והיה-העולם, ולכן אמרו חז"ל: "שינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם".


ב. סדר האכילה – מן הקל אל הכבד


רבנו ממשיך לפרט את כללי הבריאות בהלכות דעות ועובר להסביר על סדר האכילה הנכון, וכֹה דבריו שם (ד, ח):