שירות בצה"ל ליושבי הישיבות לפי הרמב"ם – חלק א

עודכן ב: אוק 10

זכורני בראשית ימיי בבית-המדרש, תמהתי מדוע צאצאי המינים אינם משרתים בצבא-ההגנה-לישראל? יום אחד, פגשתי "אברך" חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם, כל מי שמקדיש את עצמו לתורה זוכה לפטור משירות בצה"ל. הוא פתח לפניי את הספר "משנה תורה" בהלכות שמיטה ויובל (יג, י–יג), וקרא משם הלכות אשר לפי דמיונו מורות להשתמט מצה"ל:


"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ-ישראל וּבְבִזָּתָהּ עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את יי ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל' [דב' לג, י]. ולפיכך הובדלו מדרכי העולם. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'בָּרֵךְ יי חֵילוֹ' [שם, יא]. והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: 'אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ' [במ' יח, כ].


ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעבדו לדעת את יי, והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש-קדשים, ויהיה חלקו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, ויזכה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים. הרי דוד אומר: 'יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי' [תה' טז, ה]".


מי שהפך תורת-חיים לקורדום-חוצבים, יבין את מה שהוא רוצה להבין: שכל אחד שמצהיר על עצמו שהוא משרת את ה', יכול לפטור את עצמו משירות בצבא-ההגנה-לישראל, וכמו שהנוצרים למדו מן הפסוק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד" (דב' ו, ד), שה' הוא שלושה שהם אחד ("יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ" – הרי שלושה, וכולם אחד שהרי נאמר: "יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד"). ברם, עיון מעמיק בהלכות רבנו מעלה את ההיפך הגמור, ונבאר את הדברים אחת לאחת.


א. האם יושבי הישיבות פטורים ממלחמת מצוה?


תחילה עלינו להסביר מהי מלחמת מצוה ומהי מלחמת רשות? וכֹה דברי רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (ה, א): "ואיזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממין, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם [...] מלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם בה עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו".


נמצא, שמלחמת מצוה היא כל מלחמה שבה מצירין לעם ישראל, ומלחמת רשות היא מלחמה שנועדה להרחיב גבול ישראל ולהרבות גדולתו. לפיכך, כל המלחמות והמבצעים בימינו הם בגדר מלחמת מצוה, שהרי אינם להרחבת גבולותינו או להרבות את שׁמֵנו בעולם. ויתרה מזאת, אם לא נילחם ונכה את אויבנו, אֵלֶּה יתחזקו מאד בשאיפותיהם ובפעולותיהם לכלותנו, ורבים מאחינו עלולים לשלם מחיר דמים כבד על רשלנותנו ואוזלת ידינו.


לאחר שלמדנו מהי מלחמת רשות ומהי מלחמת מצוה, ברור שלא יעלה על הדעת שבהלכות שמיטה ויובל מדובר על מלחמת מצוה, מפני שמלחמת מצוה היא מלחמה שהכל יוצאים לה, לא רק שבט לוי, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ואם הקפידה התורה על החתן והכלה, היעלה על הדעת שהיא תפטור שבט שלם מלצאת לעזרת אֶחָיו בצרה? וכֹה דברי רבנו שם (ז, ד): "אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". ואין צורך לומר שאין הנשים נלחמות פנים מול פנים כי סכנה גדולה היא להן, אלא פועלות ומסייעות בכל הדרוש ללחימה, מה שנקרא בימינו "תפקידים תומכי לחימה", ותפקידן חשוב מאד אם הן עושות לשם שמים. ברם, בלית ברירה גם הנשים נלחמות לצד הגברים.


למדנו אפוא, שהלכות שמיטה ויובל שראינו לעיל עוסקות רק במלחמת רשות. לעומת זאת, במלחמת מצוה כמו בימינו, אין מקום לפטור שום אדם, ואכן הרמב"ם פוסק הלכה נוספת במקום אחר, אשר גם ממנה עולה בבירור ששבט לוי חייב לצאת למלחמת מצוה, וכֹה דבריו בהלכות מלכים ומלחמות (ח, ה): "הכהן מותר ביפת תואר [...] אבל אינו יכול לישא אותה אחר כן, מפני שהיא גיורת". ולכאורה כל ההלכה הזו תמוהה מאד, שהרי מדוע ייחדו חז"ל הלכה לכהן ולאשת יפת-תואר אם שבט לוי אינם יוצאים למלחמות כלל ועיקר?


ואולי יתרה מזאת, ההלכה השנייה מהלכות שמיטה ויובל, אשר עוסקת ב"כל איש ואיש מכל באי העולם" וכו', ואשר עליה צאצאי המינים נשענים כדי ללכת בשרירות לבם, ההלכה הזו עוסקת בגויים וביהודים כאחד! כלומר, היא לא נועדה ללמד מאומה על שירות ב"צבא ההגנה לישראל", אלא ללמד, שכל אחד מבאי העולם, אשר יבקש לידע את ה' ולעבדו באמת ובלבב שלם, הקב"ה ירומם ויקדש אותו להיות חלקו ונחלתו, וייתן לו את כל צרכיו המספיקים לו, כמו שהוא נתן לכוהנים וללוויים, כדי שיוכל לעבוד ולידע את בוראו. ובמלים אחרות, ההלכה הזו נועדה לומר, שלכל אחד יש חלק ונחלה בה' יתעלה, אם רק יתנער מהבלי העולם, ויקדיש את עצמו לידיעת ה' דהיינו ללימוד המדעים המכשירים והמובילים להכיר את בוראו.


אגב, נראה לי ברור, שההלכה הזו האמורה נוגעת לגברים ולנשים כאחד:


"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעבדו לדעת את יי, והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש-קדשים, ויהיה חלקו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, ויזכה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים. הרי דוד אומר: 'ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי' [תה' טז, ה]".


ב. האם בחורי הישיבות פטורים ממלחמת רשות?


אף שאין בימינו מלחמת רשות, חשוב להשיב על שאלה זו, מפני שבאמצעותה נלמד מה הם גדרי הפטור ממלחמת רשות, ואף נוכל לבדוק האם הם תואמים ליושבי הישיבות:


ב.1. חלקה הראשון של ההלכה


החלק הראשון של ההלכה לעיל עוסק בשבט לוי, ודומני שהוא לא רלבנטי לימינו מכמה סיבות: א) אין אנו יודעים בימינו מי באמת נמנה על שבט לוי; ב) אין הבחנה בימינו בין שבט לוי לבין שאר השבטים, לא לעניין נחלה ולא לעניין ביזה ולא לעניין הוראת-התורה ולא לעניין שירות בבית-המקדש שלא קיים בימינו. קצרו של דבר, ההלכה פוטרת את שבט לוי ממלחמת רשות בנסיבות שלא קיימות בימינו, שבט לוי בימינו לא נתייחד בשירות בבית-המקדש, יש לו חלק ונחלה בארץ-ישראל, והוא אף לא נתייחד בהוראת התורה לעם-ישראל.


ב.2. חלקה השני של ההלכה


החלק השני של ההלכה עוסק בכל באי עולם מבקשי השם, כאן כאמור יטענו צאצאי המינים שהם ראויים לפטור ממלחמת רשות, מכוח הפטור הגורף שיש לכאורה לכל באי עולם משירות בצה"ל. ברם, כבר ראינו לעיל שהלכה זו לא נועדה ללמד מאומה על פטור משירות בצבא ההגנה לישראל, לא בימינו שכל המלחמות הן מלחמות מצוה, ולא בימות המשיח שבהם יהיו גם מלחמות רשות. מכל מקום, גם אם נתעקש ללמוד ממנה ביחס לשירות בצבא ההגנה לישראל, אם נבחן היטב את ההלכה נבין שמדובר ביחידי סגולה בודדים מאד.


הרמב"ם מפרט באריכות רבה, שלא כהרגלו, את המעלות הייחודיות של אותם האנשים, הגויים או היהודים, אשר בחרו ללכת בדרכי ה' יתעלה. בחינת המעלות הללו לאור משנתו של רבנו מביאה למסקנה, שאין שום קשר בין המעלות הללו לבין יושבי הישיבות:


א) איש "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעבדו לדעת את יי" – פעמיים מדגיש רבנו שמדובר באדם שיודע את השם, אדם שבוחר להקדיש את עצמו ללימוד המדעים והפילוסופיה מתוך מטרה להכיר ולידע את מי-שאמר-והיה-העולם.


האם המדעים נלמדים בישיבות? האם הם יודעים דבר וחצי דבר על ידיעת השם? על ייחוד השם? על השקפות נכונות? על יסודות הדת המחשבתיים? והלא לדעת הרמב"ם רחוקים הם מדרך האמת כרחוק מזרח ממערב, וכתבתי על הזיותיהם המאגיות ושיבושיהם החמורים בשלל מאמרים. קצרו של דבר, רק מי שאינו יודע מאומה מהשקפות האמת הישרות מסוגל לעקם ולעקש את ההלכה לכיוונים רעועים שנועדו לשרת אינטרסים וטובות הנאה.


ולא רק שהם אינם יודעים השקפות נכונות וגם תורה אין להם, הם החריבו את דת האמת והחליפו אותה בדת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, שמטרתה הראשונה היא להפוך תורת-חיים לקורדום-חוצבים, והם משתמשים בה כדי להשיג דמיונות שווא של גדולה ורוממות שמדרדרים אותם לגאווה ולרמיסת הזולת, וכמו שמָרי אומר בהערה לפירוש רס"ג לתהלים (עמ' קעב): "כי ישנם רבים העושים עָוֶל ופשעים, מתוך שֶׁקָּו הבחנתם מעוות מעוקם ומעוקש, וטוענים כי בצדק הם עושים ולא עוד אלא שאומרים זוהי 'דעת תורה'".


ב) מָרי מסב את תשומת לבנו לנקודה מהפכנית מאד, שהרי רבנו לא קובע שמדובר ביחידי סגולה שמקדישים את זמנם ללימוד התורה! אלא, מדובר כאן ב"כל איש ואיש מכל באי העולם", וכדברי מָרי שם: "והאם לכל באי העולם יש תורה?", והלא אסור לגוי ללמוד תורה! לפיכך, אין ספק שמדובר כאן באנשי המדע והפילוסופיה יודעי השם באמת, יחידי הסגולה מקרב ישראל או מקרב הגויים, ואף הישראלים שבהם מחויבים לפי דעתי במלחמת מצוה, ונראה לי שהם יהיו פטורים ממלחמת רשות, כמו הכהנים שמשרתים בבית-המקדש.


ג) עוד אומר רבנו בהלכה: "והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם" – שוב הרמב"ם מדגיש את מעלתו המיוחדת של אותו אדם שהוא מתאר בהלכה הנדונה, ובימינו, מי יכול לטעון על עצמו שהוא כזה? ובוודאי שחברה שלמה בכללותה איננה יכולה לטעון על עצמה שכל חבריה ראויים להגדרה הזו, כל-שכן צאצאי המינים אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. אלא, מדובר בהלכה זו באנשים ישרים ונבונים, יחידי סגולה נדירים ביותר, אשר איני יודע אם חיים בינותינו כיום.


ד) נשים לב למאפיין נוסף אשר בו מתוארים בהלכה אותם אנשי האמת: "ויהיה [ה'] חלקו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, ויזכה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים". כלומר, מדובר באדם שמסתפק במועט ושמח בחלקו ובפרנסתו. הוא אינו נלחם להשיג תקציבים בעוול תוך רמיסת מוסרֵי דת האמת, חילול ה' וביזוי התורה, ואינו שולח נציגים לכנסת כדי שימעלו ויגנבו. אלא, ה' הוא זה שנותן לו ביושר, ללא שיצטרך להילחם ולהשחיר את פני דת האמת ולהשׂניאה. ובראותי את מלחמות החרדים על תקציב המדינה ונכלוליהם בוועדת הכספים אין לי ספק שהם יהיו החיילים הטובים ביותר מכולם.


ה) האם צאצאי המינים ומנהיגיהם אכן התרוממו למעלת ההסתפקות הזו? לא ולא! רובם הגדול חיים חיי עושר ורווחה, במיוחד האדמו"רים למיניהם שכספותיהם בארץ ובחו"ל מלאות מזומנים, ותמונותיהם באתרי הסקי השוויצריים מעידות כאלף עדים על רדיפת תענוגות והנאות העולם-הזה. הם גם בונים לעצמם ווילות בקיסריה, וקונים לעצמם ברזים למקלחות בעשרות אלפי דולרים, וכיו"ב מן המותרות. ולא רק האדמו"רים הנגעלים והנתעבים, גם "גדולי הדור" נוסעים במכוניות פאר ומתגוררים בפנטהאוזים יוקרתיים...


וגם אלה שמספרים לנו עליהם שהם "חיים בצמצום", בסוף מתגלה שהם מגלגלים בתוך ספריותיהם מיליונים של "כספי גמ"ח". כמו אותו "גדול" שאחד מנכדיו גנב מביתו "הפשוט והצנוע" שלושה מיליון שקלים! ואין לי ספק ש"צניעותם" ו"פשטותם" הינן תכסיס כדי להרשים את הגבירים וההמון במטרה לזכות בהערצתם ובממונם, וכדי לכסות את בצעם. כמו כן, "הגדולים" הללו משתמשים במיליונים הספונים בספריותיהם כדי לרכוש דירות ושאר טובין לילדיהם ונכדיהם, וכדי לבצר את שלטונם. אגב, אותו "גדול" שנכדו גנב מספריתו שלושה מיליון שקלים, לא הגיש תלונה במשטרה אף שהכסף לא הוחזר, ואם באמת היה מדובר ב"כספי גמ"ח", הוא היה חייב מבחינה מוסרית להגיש תלונה במשטרה.


לסיכום, לפי ההלכה, יושבי הקברים אינם פטורים לא ממלחמת רשות ובוודאי לא ממלחמת מצוה, אדרבה, השירות בצה"ל היה מסייע להם להיות בני אדם, לתרום למדינה ולחברה, ולאהוב את ארץ-ישראל, אהבה שאולי הייתה מרוממת אותם גם לאהבת ה' יתעלה.


בפעם הבאה נלמד על-כך שכל גדולי ישראל האמיתיים שנזכרו בכתבי-הקודש היו לוחמים מהשורה הראשונה, ושבט לוי היה שבט הלוחמים העז ביותר. כמו כן, לפי התורה השתמטות מהשתתפות במלחמות ישראל היא נורמה שלילית ביותר. עוד נלמד למה באמת החרדים מעוניינים בפטור מגיוס לצה"ל, וכן על מעלות השירות האזרחי, וקידוש ה' שהיה עשוי לצמוח מהשתתפות שוויונית של החברה החרדית בצה"ל או אפילו רק בשירות האזרחי.

137 צפיות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!