שירות בצה"ל ליושבי הישיבות לפי הרמב"ם – חלק א

עודכן ב: 4 ינו 2019

זכורני בראשית ימיי בבית-המדרש, תמהתי על אותם שלא משרתים בצבא ההגנה לישראל, ומצאתי אברך חרדי נעים הליכות ומאיר פנים שהסביר לי, כי לדעת הרמב"ם כל מי שמקדיש את עצמו לתורה זוכה לפטור משירות בצה"ל. הוא פתח לפניי את הספר "משנה-תורה" בהלכות שמיטה ויובל וקרא לפניי (יג, יג):


"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל וּבְבִזָּתָהּ עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את יי ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל' [דברים לג, י]. ולפיכך הובדלו מדרכי העולם. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'בָּרֵךְ יי חֵילוֹ' [שם, יא]. והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: 'אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ' [במדבר יח, כ].

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעבדו לדעת את יי, והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קֹדש-קדשים, ויהיה חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים. הרי דוד אומר: 'ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי' [תהלים טז, ה]".

האם בחורי הישיבות פטורים ממלחמת מצוה?

מי שלא אמון על משנת הרמב"ם, וכבר הפך את התורה קרדום לחפור בה, יבין את מה שהוא רוצה להבין: שכל אחד שמצהיר על עצמו שהוא משרת את השם, יכול לפטור את עצמו משירות בצבא. ברם, עיון מעמיק בהלכות הללו מעלה את ההיפך הגמור, ונבאר את הדברים אחת לאחת.

ראשית אין ספק שבהלכות שמיטה ויובל מדובר רק במלחמת רשות, שהרי במלחמת מצוה נאמרו הלכות מפורשות בהלכות מלכים ומלחמות (ה, א), והיא הוגדרה ככל מלחמה שבה מצירין לעם ישראל: "ואיזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממין, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם [...] מלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם בה עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו".

נמצא, שכל המלחמות והמבצעים שבימינו הם בגדר מלחמת מצוה, שהרי אינם להרחבת גבולותינו או להרבות את שׁמֵנו בעולם. ויתרה מזאת, אם לא נילחם ונכה את אויבנו, אלה יתחזקו מאד בשאיפותיהם ובפעולותיהם לכלותנו, ורבים מאחינו עלולים לשלם מחיר דמים כבד על רשלנותינו ורפיסותינו.

לאחר שהבחנו בין מלחמת רשות למלחמת מצוה, נלמד, כי לא יעלה על הדעת שבהלכות שמיטה ויובל מדובר על מלחמת מצוה, מפני שמלחמת מצוה היא מלחמה שהכל יוצאין לה, לא רק שבט לוי, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ואם הקפידה התורה על החתן והכלה, היעלה על הדעת שתפטור שבט שלם מלצאת לעזרת אֶחָיו בצרה? וזה לשון הרמב"ם שם (ז, ד): "אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". ואין צריך לומר שאין הנשים נלחמות פנים מול פנים וסכנה גדולה היא להן, אלא פועלות ומסייעות בכל הדרוש ללחימה, ותפקידן חשוב מאד. ברם, בלית ברירה גם הנשים נלחמות לצד הגברים.

מכל מקום למדנו, שבמלחמת מצוה כמו בימינו, אין מקום לפטור שום אדם, ואכן הרמב"ם פוסק הלכה במקום אחר, שממנה עולה בבירור ששבט לוי חייב לצאת למלחמת מצוה, וזה לשונו בהלכות מלכים ומלחמות (ח, ה): "הכהן מותר ביפת תואר [גויה בעת המלחמה] [...] אבל אינו יכול לישא אותה אחר כן [אחרי המלחמה], מפני שהיא גיורת". מדוע ייחדו חז"ל הלכה לכהן ולאשת יפת-תואר אם שבט לוי אינם יוצאים למלחמות כלל ועיקר?

זאת ועוד, כאשר יצאו עם ישראל לכיבוש הארץ בימי יהושע, גם שבט לוי נטל חלק במלחמה יחד עם כל השבטים, ומשם ראיה נוספת ששבט לוי חייב להילחם במלחמת מצוה. לאור האמור עולה, כי בימינו, אפילו אם המשתמט משבט לוי או משאר השבטים, והוא עומד וצווח ומצהיר על כך שהוא משרת את השם, לא נשמע אליו, ונשיב לו שלפי הרמב"ם חובה עליו לשרת. אמנם, יש לפתור את בעיות הכשרות והצניעות בצה"ל, אך אלה בעיות שבהחלט ניתן לפתור אותן.

האם בחורי הישיבות פטורים ממלחמת רשות?

אף שאין בימינו מלחמות רשות, חשוב להשיב על שאלה זו, מפני שמתוכה נלמד מיהם האנשים שאותם פטר רבנו ממלחמת רשות, וננסה להבין האם הם תואמים להגדרת בחורי הישיבות.

א) החלק הראשון של ההלכה בראש דברינו עוסק בשבט לוי, ודומני שהוא לא רלבנטי לימינו מכמה סיבות: 1) אין אנו יודעים בדיוק מי באמת נמנה על שבט לוי; 2) אין הבחנה בימינו בין שבט לוי לבין שאר השבטים, לא לעניין נחלה ולא לעניין ביזה ולא לעניין הוראת התורה ולא לעניין שירות בבית-המקדש שלא קיים בימינו. קצרו של דבר, ההלכה פוטרת את שבט לוי ממלחמת רשות בנסיבות שלא קיימות בימינו, שבט לוי בימינו לא נתייחד בשירות בבית-המקדש, יש לו חלק ונחלה בארץ-ישראל, והוא אף לא נתייחד בהוראת התורה לעם-ישראל.

אמנם, יהיו שיטענו שתלמידי הישיבות הם כמו שבט לוי, וכמו שניתן פטור לשבט לוי בכללותו כך יש לתת פטור לחברה החרדית בכללותה. ברם, דומני שהשוואה כזו מרחיקת לכת, ואם פעם היתה הסכמה בקרב כלל ישראל מכוח ההלכה לפטור את שבט לוי ממלחמת רשות, כל עוד אין לנו סנהדרין שתפטור את החברה החרדית בכללותה, אין להם סמכות אמתית לטעון שמבחינה הלכתית לפי הרמב"ם הם פטורים ממלחמת רשות. ויתרה מזאת, הפטור ממלחמת רשות אינו אומר שיש להם פטור מאימונים והכנה למלחמת מצוה אם חלילה תתרגש על עם ישראל, כך שבכל מקרה הם צריכים להתגייס ולהכין את עצמם חלילה לעת פקודה.

ב) החלק השני של ההלכה עוסק בכל באי עולם מבקשי השם, כאן יטענו הרבנים החרדים שהם ראויים לפטור לפי הרמב"ם, מכוח הפטור הגורף שהוא מעניק לכאורה לכל באי עולם משירות בצה"ל. ברם, אם נבחן היטב את ההלכה מבעד השקפות הרמב"ם נבחין מיד שמדובר ביחידי סגולה בודדים מאד. למי אפוא מתכוון הרמב"ם? הרמב"ם מפרט באריכות רבה שלא כהרגלו, את התכונות והמאפיינים הנדרשים לאותו אדם נעלה שפטור משירות צבאי במלחמת הרשות. להלן המאפיינים הייחודיים והנדירים לאותם יחידי סגולה:

1) איש "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעבדו לדעת את יי" – פעמיים מדגיש הרמב"ם שמדובר באדם שיודע את השם, אדם שבוחר להקדיש את עצמו ללימוד המדעים והפילוסופיה מתוך מטרה להכיר ולדעת את מי שאמר והיה העולם.

האם המדעים נלמדים בישיבות? האם הם יודעים דבר וחצי דבר על ידיעת השם? על ייחוד השם? על השקפות נכונות? והלא לדעת הרמב"ם רחוקים הם מהאמת כרחוק מזרח ממערב. והמעיין אך במעט ממאמריי באתר "אור הרמב"ם" יבין למה כוונתי, ולפי מָרי לדעת הרמב"ם גם תורה אין להם (ראו בראש פירושו ל"משנה-תורה"), מפני שאינם יודעים את יסודות התורה, את השם יתברך, את תכלית המצוות, ולא השקפות נכונות. אלא עושים את התורה קרדום לחפור בה, ולהשיג באמצעותה דמיונות שווא של גדולה ורוממות שמדרדרים אותם לגאווה ולרמיסת הזולת. וכמו שמָרי יוסף קאפח אומר בהערה לפירוש רס"ג לתהלים (עמ' קעב): "כי ישנם רבים העושים עָוֶל ופשעים, מתוך שֶׁקָּו הבחנתם מעוות מעוקם ומעוקש, וטוענים כי בצדק הם עושים ולא עוד אלא שאומרים זהו 'דעת תורה'".

2) "והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם" – שוב הרמב"ם מדגיש את מעלתו המיוחדת של אותו אדם שזכאי לפטור, ובימינו מי יכול לטעון על עצמו שהוא כזה? ובוודאי שחברה בכללותה איננה יכולה לטעון על עצמה שכל חבריה ראויים להגדרה זו, מפני שמדובר ביחידי יחידים, אישי סגולה שאיני יודע אם חיים בינותינו כיום.

3) מָרי יוסף קאפח מסב את תשומת לבנו לנקודה מהפכנית מאד בדברי רבנו, מפני שהוא אומר שלא מדובר כאן ביחידי סגולה שמקדישים את זמנם ללימוד התורה! שהרי מדובר כאן ב"כל איש ואיש מכל באי העולם", וכדברי מָרי שם: "והאם לכל באי העולם יש תורה?", והלא אסור לגוי ללמוד תורה! לכן אין ספק שמדובר כאן ביחידי סגולה, אנשי המדע והפילוסופיה יודעי השם באמת, מקרב ישראל או מקרב הגויים, ואף הישראלים שבהם מחוייבים לפי דעתנו במלחמת מצוה, וכל הפטור שניתן להם הוא ממלחמת רשות בלבד.

4) יושם אל לב למאפיין חשוב ומרכזי לאותם אנשי אמת, וזה לשון הרמב"ם בהלכה לעיל: "ויהיה [השם] חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים". כלומר מדובר באדם שמסתפק במועט ושמח שמחה אמתית ושלמה במה שיש לו. אינו נלחם להשיג תקציבים תוך רמיסת ערכי דת האמת, תוך מלחמת דת שגורמת לחילול השם, ואפילו אינו שולח נציגים לכנסת כדי שידאגו לכסף, אלא ה' הוא זה שיתן לו, ללא שיצטרך לערוך מלחמות כל כך קשות על כך, ולהשחיר את פני דת האמת. ובראותי את מלחמות החרדים על תקציב המדינה ובוועדת הכספים אין לי ספק שהם יהיו החיילים הטובים ביותר מכולם.

5) האם גדולי הדור החרדיים אכן התרוממו למעלת ההסתפקות הזו? לא ולא! רובם המכריע חיים חיי עושר ורווחה, במיוחד האדמו"רים שכספותיהם בארץ ובחו"ל מלאות מזומנים, ותמונותיהם באתרי הסקי השוויצריים מעידות כאלף עדים על אהבתם לתענוגות ולהנאות העולם הזה. ואיני מבין מדוע האדמו"רים בונים לעצמם ווילות בקיסריה, וקונים לעצמם ברזים למקלחות בעשרות אלפי דולרים... ולא רק האדמו"רים, מדוע על "גדולי הדור" ליסוע במכוניות יוקרה ולהתגורר בפנטהאוזים יוקרתיים?

וגם אלה שמספרים לנו עליהם שהם "חיים בצמצום", בסוף מתגלה שהם מגלגלים בתוך ספריותיהם עשרות מיליונים "כספי גמ"ח". כמו אותו "גדול" שאחד מנכדיו גנב מביתו "הפשוט והצנוע" שלושה מיליון שקלים! מאין להם כל כך הרבה כסף? ולא אתפלא אם כל "צניעותם" ו"פשטותם" אינן אלא טכסיס כדי להרשים את ההמון והעשירים על מנת לזכות בהערצתם ובממונם. ואם יוכיחו לי שאותו "גדול" לא לקח שקל אחד מעשרות המיליונים הספונים בספריותיו למימון דירות ושאר טובין לילדיו ונכדיו, אקח את דבריי בחזרה. וראיה לצדקת דבריי, מכך שאותו "גדול" לא הגיש תלונה במשטרה כנגד נכדו אף שהכסף לא הוחזר, ואם באמת היה מדובר ב"כספי גמ"ח" הוא היה חייב מבחינה מוסרית להגיש תלונה במשטרה.

לסיכום, לאור האמור עולה, כי לפי גדרי ההלכה הרמב"מית, בחורי הישיבות אינם פטורים לא ממלחמת רשות ובוודאי לא ממלחמת מצוה. בפעם הבאה נלמד על כך שכל גדולי ישראל האמתיים שנזכרו בכתבי-הקודש היו לוחמים מהשורה הראשונה, שבט לוי היה שבט הלוחמים העז ביותר, לפי התורה השתמטות מהשתתפות במלחמות ישראל היא נורמה שלילית ביותר, למה באמת החרדים מעוניינים בפטור מגיוס לצה"ל, וכן על מעלות השירות האזרחי, וקידוש השם שהיה עשוי לצמוח מהשתתפות שוויונית של החברה החרדית בצה"ל או אפילו רק בשירות האזרחי.


#חינוך #חברה #צדק #הלכה #ישיבות

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!