שיעור כזית – מהו?

לפני שזכיתי להכיר את בוראי ודרך האמת, למדתי בעוונותיי לבחינות ההסמכה של תיאטרון הרבנות הראשית. היה רב אחד בכולל שלימד לבחינת ההסמכה בהלכות שבת, שיעוריו נפרסו על פני שנתיים ימים, ומדי שבוע הוא מסר כשלושה שיעורים בנושא. זכורני שאותו רב ממסדי, שכיר אורתודוקסי מובהק, נהג ללמד אותנו על תכסיסי הרבנות, ואחד הדברים שהוא שינן לנו היה: איך עלינו להשיב לשואל כאשר אנחנו לא יודעים את התשובה? ותשובתו הייתה: "מחלוקת" – תשובה זו לעולם תהיה נכונה בעולם הדתי האורתודוקסי, שהרי גם אין אנו יודעים מאומה בנושא שנשאלנו עליו, תמיד יהיה ניתן להשיב: יש מתירים ויש אוסרים...


תכסיס זה מלמד על תופעה רחבה מאד בעולם הספרות הרבנית ההלכתית, והיא שכמעט בכל נושא יש עשרות שיטות מהובלות. קיום המחלוקות וריבוי הדעות הפך להיות לעניין לגיטימי ורצוי, ואף הצליחו להשׁגות אותנו שהדבר מבטא ומעיד על ריבוי של חכמה. כמובן שזו סכלות גמורה, וריבוי של מחלוקות ללא פתרון ומסקנה מעיד על נסיגה תרבותית, חוסר הבנה וריחוק מדרכי מישרים, ואף גורם לנו לכלות את ימינו בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל.


עסקתי בתופעה זו בהרחבה בספר "אפיקים להרמב"ם", במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", וכך כתבתי שם בחתימתו: ועד שתרבה הדעת ונזכה לאושר הגדול, מתקיימים בנו לצערנו דברי ר' שמעון בר יוחאי, והנה דבריו במסכת שבת (קלח ע"א), ובסוגריים הרבועים הוספתי את נוסח מדרש "ילקוט שמעוני" (עקב, תתעג):


"תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ' [דב' לא, כא]. אלא מה אני מקיים 'יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ'? [עמ' ח, יב] – [איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר – ולא ימצאו דבר ברור] שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד".


א. כל שיעורי התורה – בבינוני


כל שיעורי התורה הם לפי השיעור הבינוני, והנה לשון המשנה בכלים (יז, ה–ח):


"הרימון שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני. [...] כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית. [...] כגרוגרת שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית. [...] כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני. [...] כשעורה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית. [...] כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית".


וכן פוסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יד, א):


"כל איסורי מאכלות שבתורה שיעורן בכזית בינוני בין למלקות בין לכרת בין למיתה בידי שמים".


ב. שיעור כזית – נפח או משקל?


נעבור עתה לשאלה המפורסמת, האם שיעור כזית הוא לפי נפח או משקל? ויש לידע כי יש הבדל עצום בין השניים – כי אם נניח שמדובר במשקל, אז אדם יכול לאכול שקית במבה שלמה של 25 גרם ביום הכיפורים ועדיין הוא לא יתקרב לשיעור שיתחייב עליו כרת, ואם נניח שמדובר בנפח, הרי ששיעור כזית יהיה שיעור של כחצי חתיכת במבה בלבד!


וליתר ביאור, רבנו פוסק בהלכות שביתת עשור (ב, א): "האוכל ביום הכיפורים מאכלים הראויין לאדם ככותבת הגסה – שהיא פחות מכביצה במעט – הרי זה חייב". נמצא, כי לדעת הסוברים שהזית הוא חצי ביצה ושיעור כזית הוא לפי משקל ומשקלו 28 גרם – שיעור כביצה יהיה אף הוא לפי משקל ומשקלו יהיה כ-56 גרם. נמצא אפוא לפי סברתם, שאדם יכול לאכול כשתי שקיות במבה ביום הכיפורים, ועדיין לא יתחייב בכרת! וזו רפורמה חריפה מאד שערכו חכמי-יועצי-אשכנז בדת משה, רפורמה שאפילו לא עלתה על לב הרפורמים הליברלים ביותר!


נחזור לשאלה שבראש פרק זה, לדעת רבנו הרמב"ם התשובה פשוטה וברורה, שיעור כזית נמדד לפי נפחו, והוא הדין לכל שיעורי התורה, והנה לנו שבע ראיות לכך:


ב.1) נאמר במשנה כלים (יז, ו): "כביצה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית. ר' יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן בתוך המים וחולק את המים. אמר ר' יוסי: וכי מי מודיענו אי-זו-היא גדולה ואי-זו-היא קטנה? אלא הכל לפי דעתו של רואה".


ורבנו הרמב"ם מפרש שם (בשתי הפסקות לקמן):


"אמר, שכל מה שאנו משערין בו כביצה הוא כדי הביצה הבינונית בשיעורה מביצי התרנגולין. ועניין דברי ר' יהודה כמו שאבאר לך, אמר, לוקחין כלי וממלאין אותו מים ככל האפשר עד שיעלו המים על גדותיו ויהיה מונח בכלי אחר ריק, ונותן ביצה הגדולה ביותר שיכולה להיות לתוך אותו המים ויישפך ממנו בלי ספק כשיעור נפח הביצה. ויקבוץ אותן המים, ואחר כך ימלא כלי אחר במים פעם שניה, בין אותו הכלי עצמו בין כלי אחר [...] ואחר כך ייתן בו ביצה הקטנה ביותר שיכולה להיות ויקבוץ גם המים היוצאין, ויצרף שני המימות, וייקח חצי הכל וישער בו. וכך אם לקח שתי הביצים, הגדולה והקטנה, ונתנם בכלי אחד ביחד, ולקח חצי המים הנשפכין יהיה העניין אחד.


אמר ר' יוסי, ומי הוא שיודיענו בקחתינו הגדולה ביותר שבביצים שאין למצוא גדולה ממנה? וכך בקחתינו את הקטנה שלא תימצא יותר קטנה ממנה? אלא הדבר מסור למראית עינו שלאדם שביצה זו [ששיערו בה] בינונית, לא גדולה ולא קטנה, והלכה כר' יוסי".


נמצא, ששיעור כביצה נקבע לפי שיעור נפח ביצה בינונית. כמו כן, קיבלנו תשובה לשאלה: כיצד משערים שיעור נפח ביצה בינונית? ורבנו משיב שאין אפילו צורך לחשֵּׁב כמו שסובר ר' יהודה, אלא די במה שפוסק ר' יוסי והלכה כמותו: "אלא הכל לפי דעתו של רואה", ובמלים אחרות, משערים את שיעור נפחה של הביצה הבינונית לפי מראית עינו של כל אדם ודי בכך! וברור שהוא הדין לכל שיעורי תורה, ובכללם גם שיעור של נפח כזית.


ב.2) נאמר במשנה טהרות (ג, ד): "כביצה אכלין שהניחן בחמה ונתמעטו, וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבלה, וכעדשה מן השרץ, כזית פיגול, כזית נותר, כזית חֵלב – הרי אלו טהורין, ואין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. הניחן בגשמים ונתפחו – טמאין, וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא".


ורבנו הרמב"ם מפרש שם:


"ידוע שהשמש מכלָּה לחות הגופות ומייבשתם ולפיכך צומקים, והמים מרטיבם ומנפחם ומוסף בגדלם. והשמיעך כאן כלל והוא: שכל השיעורין אין הולכין בהן אלא אחר שיעור הגודל, ואין חוששין אם מחולחלין או מוצקים, לא לעניין הטומאה ולא לעניין האסור וההיתר. ופירוש נתפחו 'אנתפכ'ת' – כלומר נפיחותם וגדלם".


דברי רבנו ברורים ומפורשים שכל שיעורי תורה הולכים בהם אחר גודלם, ובמלים אחרות, כל שיעורי תורה נקבעים לפי נפחם ולא לפי משקלם, ובשום מקום לא מצאנו בדברי חכמים ששקלו את השיעורים או קבעו שיעור לפי משקל.


ב.3) נאמר במשנה עוקצין (ב, ט): "עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר – משתערין בכמות שהן, אם יש בהן חלל – ממעך את חללה. פת סופגניות משתערת בכמות שהיא, ואם יש בה חלל ממעך את חללה. בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט – משתערין בכמות שהן".


ורבנו הרמב"ם מפרש שם (בשלוש הפסקות לקמן):


"צורת עלי הבצלים ידועה שהם חלולים כעין קנים ובתוכן רירית הנדבקת ביד, וכן בצל שבא במגע עם המים וצָמח ואינו מחובר בקרקע כפי שידוע, יוצאין ממנו עלין ירוקין כמו עלי הבצלים וגם בתוכן יש רירית, ואותו הדבר הצומח נקרא בני בצלים. אמר, שאם היה ריר בתוך אותן החללים – הרי אלו משתערין כמות שהן עם חללן להשלים שיעור כביצה, ואם היו ריקים בלי ריר – מתמעכין ביד עד שיתהדקו ויסור נפחן, ואחר כך משתערין בכביצה.


וכן לחם שחלקיו מחולחלין כמו ספוג והוא פת סופגנין, משערין אותו כמות שהוא, אלא-אם-כן היה שם בתוכו חלל שממעכין אותו ביד.


ודרך בשר העגל היונק, כאשר מתבשל מתנפח ומתרבה, ובשר הגדולה בשנים מן הבהמות, כאשר מתבשל מצטמק ומתכווץ. אמר, שאנו נשער כביצה מהן כשהן מבושלין כפי שהן, ולא נֹאמר היה זה לפני הבישול כביצה, ואף-על-פי שהוא עתה פחות מכביצה או להיפך, אלא משערין אותו כפי שהוא אם היה חי, ואם מבושל הרי מבושל".


גם בפירושו למשנה זו רבנו לא מזכיר משקל, אלא השיעור הקובע הוא גודל הדבר כפי שהוא לפנינו עתה, ובמלים אחרות – נפחו.


ב.4) בהלכות חמץ ומצה (ה, יג) רבנו פוסק כך: "וכמה שעור חלה? כמו שלש וארבעים וחומש ביצה, כגון הביצה הבינונית – לא כמשקלה". מדברי רבנו עולה בבירור, כי שיעור הביצה נמדד בנפח ולא במשקל, והוא הדין לכל שיעורי התורה.


ב.5) בפירוש המשנה למסכת חלה (ב, ו) אומר רבנו כך:

<