רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק נח)

בברכות (נה ע"ב) נאמר כך:


"פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, שנאמר: 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן' וגו' [בר' מט, כב], אל תקרי 'עֲלֵי עָיִן' אלא עולי עין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: 'וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ' [בר' מח, טז], מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם. ואי דחיל מעינא בישא דיליה – ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה".


ובכן, נראים הדברים שמדובר כאן בחשש המפורסם מעין רעה, חשש אשר יסודו בקרב העמים עובדי האלילים אשר הזו הזיות ודמיינו דמיונות, כאילו יש לעין כוח מאגי להזיק באמצעות מבט, וכל זה הבל הבלים מהובלים אשר הרחבתי בעניינם במאמרי: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם". זאת ועוד, מי שיתבונן היטב בדברי המדרש הללו יבחין שגם חז"ל הבינו זאת היטב, אלא שהם דיברו לפי רמתם הירודה של בני האדם בימיהם, ואוכיח זאת לכם לקמן:


בראש הדברים נאמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא", כלומר, מדובר בעצה לאדם חלוש דעת אשר חושש מעין רעה, כי מי שכבר חיזק את שכלו והבנתו אין לו צורך בכל האמור לעיל. ובמלים אחרות, חז"ל פונים לאותו חלוש דעת אשר דמיונותיו וחרדותיו מייסרים את נפשו העשוקה, ומנסים לסייע לו בעצה אשר מתאימה לרמתו ואשר עשויה ליישב את דעתו – וזאת בדומה לאדם חלוש דעת אשר ננשך על-ידי עקרב או נחש והוא שרוי באימת מוות.


והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, יד), בעניין חלוש הדעת הזה שננשך:


"מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק ליבו – אף-על פי שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תיטרף דעתו עליו".


וכמו שחז"ל מורים לעשות הצגה לפני אותו חלוש דעת שננשך וללחוש לו על מקום הנשיכה, אף-על-פי שאין הדבר מועיל לכלום, אלא רק כדי לשמור על המעט שנותר מבריאות נפשו הרעועה, כך בעניין חרדת מחוסרי הדעת מנזקיה הדמיוניים של עין רעה – כלומר, חז"ל אינם אומרים לאותו מחוסר דעת שאין דבר כזה עין רעה במובנה המאגי המפורסם, כי הם הבינו שעצה כזו לא תסייע לאותו אדם אשר דמיונותיו כבר השתלטו על ישותו, וריחוקו העצום מן המדעים לעולם לא יאפשר לו לראות את האמת נכוחה. לפיכך, חז"ל מדגישים לאותו מחוסר דעת את היסוד אשר אולי עשוי לרפא את נפשו: "אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא", והיסוד הזה חוזר על עצמו גם בדברי ר' יוסי: "מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם".


כלומר, חז"ל ביקשו להחדיר לאותו מחוסר דעת שהעין הרעה שהוא נחרד ממנה ואשר מייסרת את נפשו הפרימיטיבית, אותה עין רעה אינה שולטת בעם-ישראל. ברם, אם חז"ל היו אומרים לאותו מחוסר דעת שהוא שוטה להאמין בקיומה של עין רעה, הוא היה חושב שחז"ל הם השוטים, שהרי הוא הולעט מאביו ומאבי-אביו ומאמו ומזקנתו, שמדובר ביסוד מיסודות העולם כולו! לפיכך, חז"ל מנסים בדרך עקיפה להשפיע על מחשבתו העקומה, ולומר לו כך: בסדר, לא נחריב את מה שנותר משכלך ולא נכה אותך באור האמת שמא תתעוור, ברם, עליך להבין שעין רעה הוא מושג אשר אינו חל על עם-ישראל, ולכן אין לך ממה לחשוש...


בדרך זו, חז"ל ביקשו למעשה לעקור את האמונה הרעה הזו מקרב עם-ישראל, כי אם עין רעה במובנה המאגי-הדמיוני אינה שולטת בעם-ישראל, ברור שאין לה שום מקום בדת משה. ואם חז"ל היו מצליחים בדרכם זו, הם למעשה היו עוקרים את ההשקפה הזו מעם-ישראל! נמצא, ששיטתם של חז"ל הייתה שיטה חינוכית ייחודית מאד, אשר בסופו-של-דבר נכשלה, שהרי ההמון לא הפנימו את המסרים של חז"ל ולא הגיעו בסופו-של-דבר ליעד שקבעו חז"ל, אלא, העדר אמירות נוקבות ונחרצות בענייני הזיות והבלים, הותיר את השקר והטמטום על כנו.


גם רבנו הבין ששיטתם זו של חז"ל נכשלה, ולא רק בעניין הזיית עין רעה, אלא גם בעניין האמונה באסטרולוגיה ובמזלות ובעוד ועוד הזיות מאגיות. ואיך הנני יודע זאת? ובכן, רבנו כבר לא דיבר בחידות בענייני המאגיה, אלא קידש מלחמה ישירה חדה ומפורשת כנגדה, הוא לא הלך בדרכם זו של חז"ל אשר הותירו את ההבל על כנו וניסו בתכסיסים עקיפים לעקרו, אלא, רבנו כנראה הבין, שבכל מה שקשור למאגיה ולהזיות – אין לנהוג בגמגום ובטשטוש, אלא יש לנהוג בנחרצות ובחדות, לעקור אותן משרשן ולא להשאיר להן כל זכר ורושם בנפש.


וכבר הרחבתי בעניינים אלה במאמרים רבים, ראו לדוגמה: "יחסו של הרמב"ם למאגיה ולקמיעות", "מבט למיסטיקה ולאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", ועוד רבים, ואף ראינו לכך דוגמה בהלכה שרבנו כותב לעיל, שבה רבנו מעיר הערה חשובה בעניין הלוחש על המכה: "אף-על פי שאין הדבר מועיל כלום", ודומני שהערות כאלה לא נשמעו כלל בקרב חז"ל.


אמנם, ניתן וראוי לדון לכף זכות את חז"ל ע"ה מפני שרמתם של ההמונים בימיהם הייתה כל-כך אפסית ומאופסת עד שבאמת לא הייתה ברירה אלא ללכת בדרך זו, וההמונים של ימינו הם חכמים גדולים לעומת המוני עמי הארצות של ימי קדם, אשר רובם לא ידעו אפילו קרוא וכתוב. ברם, בימינו דור דעה, דור המדעים והחכמות, אין מקום עוד לדרכם זו של חז"ל למעט במקרים בודדים כאשר אנחנו מנסים להדריך מחוסר דעת אשר רמתו קרובה לרמתם של הקופים. אך חלילה להפוך את הדרך הזו לגישה ולשיטה מרכזית כמו שעשו חז"ל בגלות בבל האלילית.


ולא רק בעניין עין רעה, כאמור, חז"ל נהגו בגישה חינוכית דומה ביחס לכל ההזיות המאגיות שפשטו בקרב ההמון בבבל, ודוגמה מובהקת לכך נעוצה בגישה החינוכית שחז"ל נקטו בעניין ההתייחסות למזלות – וידועה מאד אמרת חז"ל: "אין מזל לישראל". כלומר, גם בעניין המזלות חז"ל ניסו לעקור את ההבל על-ידי עקירה מקומית של ההזיה מעם-ישראל (ובעניין זה ראו: "האמנם חז"ל היו כסילים?", "בחינת מופעֵי אמונת האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי").


הערה אחרונה בעניין עינא בישא טרם שנעבור לעיין בדברי רש"י-שר"י, נשים לב, כי בתוך דברי חז"ל במדרש לעיל יש דברים שהם הבלים מהובלים אשר אין צורך להתייחס אליהם, והם נועדו בעיקר להנחיל להמונים את ההרגשה שלא לוקחים מהם את ההשקפה בעניין עין רעה שהיא כל עולמם, וכאמור, אם ינסו לקחת אותה מהם הדבר יהיה בגדר חורבן כל עולם אמונותיהם. ועל התפאורה חסרת המשמעות האמיתית הזו שחז"ל שילבו במשליהם, במוסריהם או בהדרכותיהם כגון זו לעיל, ראו: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם".


ועתה נעבור לפירוש רש"י שם, וזה לשונו:


"זקפא – גודל; עלי עין עולי עין – שליטין על העין, ולא העין עולה בהן; אטרפא דנחיריה דשמאליה – דופן השמאלי של חוטמו".


מפירושו של רש"י עולה באופן ברור, שהוא היה ברמתם של אותם עמי הארצות בימי חז"ל, אשר היו בטוחים בקיומה המאגי של עין רעה – שהרי הוא מפרש עניינים שאין להם שום צורך בפירוש כי אין להתייחס אליהם, אך חמור מכך, הוא מאמת בפירושו את קיומה המאגי של עין רעה: "שליטין על העין, ולא העין עולה בהן", כאילו העין יכולה "לעלות" על מישהו...


זאת ועוד, רמתו של רש"י-שר"י הייתה כל-כך נמוכה עד שהוא כלל לא הפנים את המסר של חז"ל, ואין כוונתי למסר העמוק לנבונים אשר פרשׂתי ושטחתי לעיל, כי איני מצפה ממין שיכור להבין את זאת... אלא, כוונתי למסר הפשוט והשטחי לפיו עין רעה אינה שולטת בעם-ישראל, כי אפילו את המסר הפשוט הזה הוא לא הפנים, שהרי מצאנו בשלל מקומות בפירושו ביטויים לאמונה בעין רעה, כאילו חז"ל לא אמרו כאן מאומה! ואין לי ספק שעם המשך העיון בפירושו יימצאו עוד מקומות לא מעטים אשר יאששו את אמונתו של רש"י בהבלי ההזיה הזו.


והנה לפניכם הפניות לחמש דוגמאות ממה שמצאתי עד כֹּה בפירושו, אשר משקפות את אמונתו המטופשת והנחותה בקיומה של עין רעה וביכולתה הדמיוני להזיק: חלק יא (דוגמה ד), חלק יט (דוגמה ב), חלק מז (דוגמה ה), חלק נ (מבוא, דוגמה ב); חלק נב (דוגמה ד).