רש"י, ראש פרשני ההגשמה (חלק מח)

בברכות (כד ע"א) נאמרה ברייתא: "אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף". ונראים הדברים שהכוונה לפסוק (במ' לא, נ): "אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז". ושם פירש רש"י: "וכומז – דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדין".


ובמסכת ברכות שם פירש רש"י כך (ולהזכירכם, הוא היה אב לשלוש בנות):


"תכשיטין שבפנים – 'כוּמָז', דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן, ונוקבין כתלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האוזניים ותוחבין אותו, כדי שלא יזדקקו להן זכרים".


כלומר, לפי רש"י האבות היו נוקבין את "כותלי בית הרחם" של בנותיהם הקטנות, כדרך שנוקבין את האוזניים, "ותוחבין אותו", דהיינו תוחבין לתוך בית הרחם את הכומז הזה "כדי שלא יזדקקו להן זכרים"... האם ההזיה הזו אפשרית בכלל? וגם אם זה אפשרי, איזה אבא מסוגל לעשות דבר איום ונורא כזה לבנותיו? ואיזו חברה איומה ונוראה היא החברה שבה צריך לעשות זאת כדי למנוע מהזכרים לאנוס את הבנות? ורק מוח פרו-נוצרי טמא ומתועב רדוף הזיות וזימות מסוגל להעלות פירוש כזה על הכתב, ועוד לחשוב שפירושו הוא תורה.


כמו כן, אם מטרת הכומז הדמיוני הזה של רש"י היא "כדי שלא יזדקקו להן זכרים", דהיינו שהוא יהיה נסתר וחבוי, מדוע הוא בגדר תכשיט? והלא תכשיט מטרתו שמישהו ייהנה בו... ואולי יתרה מזאת, איך הנערה הזו תעשה את צרכיה? ומה תועלת יש ב"תכשיט" הזה? שהרי המינים השחורים המתועבים ממילא באים על בנותיהם ואחיותיהם גם שלא כדרכן...


ובכן, לאחר שהתאוששתי מעט מהגועל-נפש שאחז בי לאחר שקראתי את פירושו המחריד הזה של רש"י, עברתי לעיין בפירוש רס"ג שם (במ' לא, נ), וכֹה דבריו: "כומז – חגור שהאשה חוגרת על מתניה ותולה בו תכשיטים ומיני חֲלִי שונים". ונראה לי שכוונתו לדבר הדומה לתכשיטיהן של רקדניות הבטן הערביות אשר תלויים על מתניהן ומשתלשלים מהן.


***

עוד מפרש שם רש"י באותו עניין: "תכשיטין שבפנים [...] עם תכשיטין שבחוץ [...] הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו בבנות מדין". וכאמור, דברי רש"י נסובים על הפסוק אשר מתאר את שלל תכשיטי הזהב שנלקחו ממלחמת מדיין (במ' לא, נ): "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְיָ אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְיָ".


ובכן, פירושו של רש"י הינו סכלות ובערות, דהיינו מה שרש"י אומר שהתכשיטים הוקדשו לה' כדי לכפר על עוון "הרהור העבירה", שהרי עם-ישראל לא חטא עם בנות מדין ב"הרהור עבירה" בלבד. אלא, עם-ישראל חטאו בבנות מדין בשני עוונות חמורים: זימה ועבודה-זרה, ומדובר בפסוקים מפורשים בתורה (במ' כה, א–ג):


"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל".


רש"י מנסה אפוא למחוק את העובדה שעיקר חרון האף על ישראל היה בגין העבודה-הזרה, יותר מאשר הזימה עצמה, וכל מין מטבעו יחתור לטשטש את חומרת עוון עבודה-זרה. וכבר ראינו שרש"י מסלף את האמת ומגדיר את הנוצרים כמינים, כדי לטשטש את מינותו.</