רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק מ)

עודכן: 13 בינו׳ 2021

רש"י האמין בקיומו של משולש ברמודה? ובכן, התשובה היא כנראה שכן, ולא רק בגלל שהוא היה הוזה הזיות שאפילו מחוסרי הדעת הפרימיטיביים ביותר יגחכו עליהן, אלא גם בגלל פירוש מסוים שלו למסכת ברכות (ח ע"א). חכמי התלמוד בגמרא שם, מבקשים לתאר לנו את המיתה הקשה ביותר לדעתם, והיא מיתה במחלת האסכרה שגורמת לחנק. המיתה באסכרה הייתה בעיניהם כל-כך קשה עד שהם דימו את יציאת הנפש מן הגוף "כפיטוּרֵי בפי וַשַׁט", דהיינו כמשיכת חבלי ספינה עבים וגסים מתוך הנקבים שבגוף הספינה אשר צרים יחסית לחבלים, ולכן החבלים הללו, העבים והגסים, הוכנסו לתוכם בכוח רב.


מכל מקום, רש"י מפרש שם כך: "כפיטורי בפי ושט – ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל, ומחברין לוחי הספינה על-ידי חבלים ועקלים שתוחבין בנקביו, ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב". הסיפא של דבריו היא פירוש של הגאונים, שהזכירו חבלים, אך מסופקני אם הזכירו עקלים (קורות עקומות לשמירה על יציבות הספינה), אולם, הרישא של פירושו הינו הזיה מוחלטת שנלקחה מאגדות העמים האליליים הוזי ההזיות.


לפי רש"י, יש מקומות באוקיינוס שאי-אפשר לשוט מעליהם בספינה ששולבו בבנייתה חלקי ברזל, ולכן בונים ספינות מיוחדות כדי לעבור באותם המקומות, ספינות אשר מחוברות באמצעות חבלים שתוקעים אותם בדוחק. ובכן, איני מתפלא על ההזיה הזו של רש"י, שהרי מי שהרגיל את מחשבתו להזיות יקבל כל הזיה מעולם ההזיות כאילו הייתה אמת.


אמנם, מדברי רש"י לא ברור מדוע אי אפשר לשוט מעל אותם המקומות, שהרי הוא אומר: "ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל", ואפשר לקחת את דבריו לכל כיווני ההזיה והמאגיה אשר עולים בדמיון ההוזים. ברם, היה אחד מפרשני רש"י אשר החליט, שדברי רש"י מלמדים על כך שיש מגנטים עצומים בקרקעית האוקיינוס באותם המקומות אשר מושכים את הספינות למעמקים, וכל זאת כי ברוב סכלותו הוא חשב שרש"י בטוח צודק, וניתן לעקם ולעוות את המציאות כדי למצוא סיבה לכך שרש"י הוא גאון ונביא אשר ידע הכל...


מכל מקום, בהזייתו של רש"י לא נסתיימה הבעיה, כי רש"י הפך להיות חלק מן התלמוד, עד שראיתי מקום מסוים שדנו בו על משולש ברמודה, והביאו שם ראיה לקיומו מדברי חכמי התלמוד, תוך שהם מצטטים את רש"י שראינו לעיל! הדבר גרם באותו פורום לזלזול עמוק בחכמי התלמוד אשר נתפשו כהוזי הזיות וכמאמיני הנמנעות. בהמשך הפורום ההוא העיר מאן-דהו שמדובר בפירוש רש"י שם, אך הדבר לא הוריד מחומרת חילול ה', כי רש"י הוחדר לעם-ישראל כתורה-מן-השמים, וגילויי הזיה וסכלות בפירושו מכתימים את דת משה.


אמנם, יש מדענים בימינו אשר ניסו למצוא הסבר מדעי להזיה הזו (ראו כאן), אך מי שיעיין בדבריהם יבין שמדובר במדענים שוחרי רייטינג, ולא חסר כאלה, שהרי "גילויים מדעיים" מפתיעים, ובמיוחד גילויים אשר עוסקים בהזיות שהסעירו את דמיון האנושות, הם אבן שואבת לעניין ציבורי אשר מתורגם לתקציבים ולתרומות למכוני "המחקר"... מובן אפוא מדוע השערות המדענים אינן מסבירות באמת את ההזיות בעניין משולש ברמודה, ודבריהם המאולצים מעידים כאלף עדים על שאיפתם לרייטינג ולהצדקת קיומם ומשכורותיהם.


מכל מקום למדנו, כי לא רק שרש"י חיבק וגיפף ונישק את פשטי האגדות של חז"ל והבין את כולן כפשוטן, גם את פשטי אגדות העמים התועים עובדי האלילים הוא חיבק גיפף ונישק, כאילו היו אמת לאמיתה, ועל זה כבר אמר הנביא ישעיה: "כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים, וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ [ובילדי=בהשקפות הגויים הנגעלים תועים ונחבלים]" (יש' ב, ו), וכמו שתרגם שם יונתן בן עוזיאל ע"ה: "וּבְנִימוֹסֵי עַמְמַיָא אָזְלִין".


***

האם מטבע-הלשון התלמודי המפורסם: "במערבא אמרי" נסוב על ארץ-ישראל או על בבל? כלומר, "במערבא" היא ארץ-ישראל או בבל? לכאורה שאלה פשוטה, שהרי ברור ש"מערבא" היא כינוי לארץ-ישראל אשר שכנה ממערב לבבל. אולם, בהמשך נראה שרש"י עקום המחשבה התבלבל אפילו בעניין הפשוט והפעוט הזה. כמו כן, האם לא היו בתי שימוש בערי בבל? האם הם התאפקו? על השאלות הללו נשיב מתוך עיון בברכות (ח ע"א) ובפירוש רש"י שם, וכך דרשו בגמרא שם: "'עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא' [תה' לב, ו] [...] מר זוטרא אמר: 'לְעֵת מְצֹא' זה בית הַכְסֵא. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו".


בגמרא נאמר: "אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו" וכו', כלומר, דווקא בארץ-ישראל ראו חשיבות מיוחדת לדרשתו של מר זוטרא בעניין שכיחותם של בתי הכסא. אולם, מפירוש רש"י עולה, שדווקא בבבל ראו חשיבות מיוחדת לדרש הזה בעניין שכיחותם של בתי הכסא, שהרי רש"י אומר בפירושו שם שבבבל לא היו יכולים לחפור, כאילו דווקא בבבל רוממו את הדרש של מר זוטרא, אך אין זה אלא בארץ-ישראל! והנה לפניכם פירוש רש"י שם: "לעת מצא זה בית הכסא – שיהא דר במקום שיש בית הכסא סמוך לו, לפי שהייתה קרקע של בבל מצולת מים, ואין יכולין לחפור שם חפירות, והיו צריכין לצאת בשדות ולהתרחק מאד".


נראה אפוא ברור, כי רש"י התבלבל בין ארץ-ישראל לבבל, הוא עד-כדי-כך היה שיכור עד שבבל נדמתה לו כארץ-ישראל... ואין לצפות מהוזה הזיות להבחין בין רוחות השמיים... זאת ועוד, וכי יעלה על הדעת שלא היו בתי שימוש בערי בבל? והלא בבל הייתה פאר הטכנולוגיה והיצירה האנושית באותם הימים, ואיך אפשר להעלות על הדעת סכלות כזו? וכי לא היו יכולים לחפור חפירה של בית הכסא בערי בבל? עד-כדי-כך המים היו נובעים? ואיך הם בנו בתים וארמונות בערי בבל? וכי הם לא חפרו עמוק כדי להניח יסודות?


***

האם יעלה על הדעת לפרש בניגוד לדברי התלמוד המפורשים? בברכות (ח ע"א) נאמר כך: "אמר רב חסדא: מאי דכתיב [תה' פז, ב]: 'אֹהֵב יְיָ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב'? אוהב ה' שערים המצוינין בהלכה יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם". ושם פירש רש"י: "המצויינים – ציון ואסיפת צבור". לפי רש"י אפוא, "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן" הם מקומות שהיו מקיימים בהם אסיפות ציבור, ואיני יודע מה הוא מלהג, שהרי בתלמוד נאמר במפורש: "אוהב ה' שערים המצוינין בהלכה", דהיינו מדובר בבתי מדרשות שלמדו בהם הלכה! ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכינוסי אסיפות ציבור יהיו גדולים יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות?


והנה לפניכם הצעתו של י' קאפח לפרש את הדרש הזה (מתוך הקדמתו לספר זמנים):


"והדברים תמוהים לכאורה, בשלמא בתי כנסיות אפשר דרב חסדא סובר כרב המנונא דאמר: 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה' [שבת י ע"א]. אלא, בתי מדרש מאי היא? כלום בתי מדרשות אינם שערים המצוינין בהלכה? לפיכך נראה, דרב חסדא בא להבחין בין בתי מדרשות לבתי מדרשות, בין בתי מדרשות שעוסקין בהן בפלפול בסוגיות הגמרא בלבד ולא מסקי שמעתא אליבא דהלכתא, ולא הלכתא אליבא דשמעתא, לבין שערים המצוינין בהלכה, בתי מדרשות דמסקי שמעתא אליבא דהלכתא, והלכתא אליבא דשמעתא".


אולם, דבריו של קאפח תמוהים כפליים, שהרי איך יעלה על הדעת שבימי חכמי התלמוד היו מתפלפלים בתלמוד שלא לשם הפקת הלכה למעשה? וכי רבנו היה מקבל את הפרשנות הזו? וכי יש לכומרי-הדת הפרו-נוצרית על מה להתבסס ולהישען? אלא, נראה ברור, כי ההבחנה היא בין בתי המדרשות שלומדים בהם הלכה, לבין בתי המדרשות שגורסים בהם משניות וכיו"ב; ובמלים אחרות, בין בתי המדרשות אשר התמקדו בשינון ובגרסה לבין בתי המדרשות אשר התרוממו מלימוד הגרסה ומעיינים לעומק בתכנים ההלכתיים.


ובימינו יש תופעה דומה במעט: מדי שנה מקיימות משפחות רבות "ימי לימוד" או אזכרות "לעילוי נשמת" יקיריהם, יש משפחות בודדות אשר השׂכילו להבין את ערך הלימוד, והן מקיימות ימי לימוד אמיתיים שבהם לומדים תורה ומחשבה, ולוּ מעט. אולם, רובם הגדול של "ימי הלימוד" הללו, אינם אלא "ימי קְרַאיֵיה", כלומר, מתכנסים כמה עמי ארצות ארוכי זקן, נפוחי כרס וחשיבות עצמית, ומכיוון שהם אינם יודעים ללמוד הם גורסים משניות מתוך הזיה שהם מעלים את נשמת הנפטר, או משיגים בעצמם לעצמם איזו מעלה גדולה בשמים...


וזכורני שהשתתפתי כמה פעמים ב"ימי לימוד לעילוי נשמת", וכאשר הגעתי ל"ימי הלימוד" הללו, היו גורסים משניות במשך כמה שעות, כמו בבתי האבלים של עמי הארצות. כמו כן, רובם הגדול של המשניות נגרסו אפילו ללא ידיעת פשט המלים הנגרסות, ובקושי רב המלים הקשות חולצו מפיהם (ומי שידע לקרוא את המלים הקשות כבר נחשב ל"חכם גדול" ו"רב רבנן"), כי סדרי הלימוד לעילוי נשמת מלוקטים כידוע ממשניות מכל רחבי הש"ס.


אמנם, לזכותם של עמי הארצות ייאמר, כי בעשרות השנים האחרונות כבר לא רואים "ימי לימוד" שבהם גורסים את ספר הזוהר, וקריאת ספר הזוהר כמעט ונעלמה כליל ב"ה.


***

האם יש להתפלל דווקא באולם או בבית-הכנסת שנמצא תחת בית-המדרש? האם יש סגולה מאגית להתפלל דווקא בין העמודים שמחזיקים את בית-המדרש? או שמא דווקא מתחת למקום המדויק שבו לומדים בבית-המדרש? ובכן, בברכות (ח ע"א) נאמר כך:


"אמר אביי: מריש הֲוַאי גְּרֵיסְנָא בגו בֵיתַאי וּמְצַלֵּינָא בבי כְּנִישְׁתָּא, כיון דְּשַׁמְעִיתַהּ להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: [...] לא הואי מצלינא אלא היכא דהואי גריסנא. רבי אמי ורבי אסי, אף-על-גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא, לא הֲווֹ מְצַלּוּ אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי".


כלומר, רבי אמי ורבי אסי, בעקבות דרשה מסוימת של עולא, החליטו שהם מתפללים אך ורק במקום שהם לומדים, דהיינו בבית-המדרש. וברור שכוונתם ל