קַלֵּל כלב מת, קַלֵּל! קַלֵּל פרעוש אחד, קַלֵּל!
- אדיר דחוח-הלוי
- 30 באפר׳
- זמן קריאה 4 דקות
בסרטון שפורסם ביום רביעי ב באייר תשפ"ה, מתרברב כלב מת בשם מאיר אליהו, שיש כוחות על-טבעיים בעולם! ובמילים אחרות, המאגיה הפגאנית חיה ובועטת והיא קיימת בכל תחום מתחומי חיינו. ובכן, הנני מזמין את הכלב המת, את הפרעוש הנָּמֵק הלזה, שיוכיח! ומה הוכחה טובה יותר משליחת קללה מאגית-פגאנית על אדיר הקטן? והנה, אנכי מקלל ומחרף ומגדף ואורֵר אותו ואת רבותיו המינים הארורים, שם רשעים ירקב, שחיקי העצמות, אשר בחייהם קרויין מתים, צוללי שאול העלוקה והתָּפתֶּה הנכרתים מארץ החיים לדיראון עולמים!
והנני מקלל אותם, ומחרף ומגדף את הכלבים המתים הללו, ואף שיודע אנכי היטב שאין בכוח קללתי להזיז את איבר הזבוב הקל, יודע אנכי היטב שיש לקללתי זו ערך חינוכי אדיר! שהרי זו הדרך להילחם בעבודה-זרה די בכל דור ודור, זו הדרך להרוס ולעקור ולמחות כל זֵכר לעבודה-הזרה – ללעוג ולקלל ולהשפיל אותה, ולהראות שהיא אפס מאופס, וכך נהג גדעון בן יואש בהורסו את מזבח הבעל ובכוֹרתו את האשרה אשר עליו, וכך נאמר בספר שופטים פרק ו:
"וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ: הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו: הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ? אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר אִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ".
ולכן הנני מקלֵּל ומהתֵּל במאיר אליהו המין הארור: קַלֵּל כלב מת, קַלֵּל! קַלֵּל פרעוש אחד, קַלֵּל! נראה אם יש בכוח המאגיה-הפגאנית שאתה טוען שקיימת בעולמינו להזיז את איבר היתוש הקטן! ואם אכן אלהים אתה, אם אכן יש בכוחך לשדד את מערכות העולם כפי דמיונותיך והזיותיך וכפי שאתה מתעה את עם-ישראל אחרי ההבל שלא יועיל ולא יציל, אם יש לך כוחות מאגיים נסתרים – קַלֵּל יא חתיכת כלב מת, קַלֵּל! קַלֵּל יא חתיכת פרעוש ממאיר, קַלֵּל!
ולאחר שתתגודד ותתאמץ מאד, ואפילו את כנף היתוש הקטן שקדמך במעשה הבריאה לא תצליח להניד, או אז אלעג לך כלעגו של אליהו הנביא בהר הכרמל לנביאי הבעל והאשרה:
"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ [...] וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר: הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ".
וגם לך, מאיר הממאיר, כומר הקבלה הפגאנית הארורה, אומַר: תקרא ותזעק בקול גדול, כי בר-יוחי אלילך – אלהים הוא, כי השֵּׁדים והשׂטן והמקטרגים – אלהים המה, והספירות – אלהים המה, והאבא והאמא ורוח-הקודש של ספר-האופל הפגאני – אלהים המה, ורבותיך המתים ואלה שבחייהם קרויין מתים – אלהים המה... ואולי הם ישנים? אולי הם לא שומעים? אולי תצעק חזק-חזק ברמקול בכנסיית היזדים, מקום הזֵּדים והמינים הארורים מחריבי תורתנו.
ואף יתרה מזאת, דווקא במעשה הזה של קללת המינים והזֵּדים, דווקא במעשה הזה תחול הברכה על עם-ישראל, וכפי שציוונו ה' יתעלה שמו בשחיטת כבש הפסח בצאתנו ממצרים, ואסביר: הקב"ה ציווה אותנו בשחיטת כבש הפסח דווקא בגלל שהמצרים היו עובדים למזל טלה, כלומר ה' יתעלה ביקש ללמדנו שדווקא בעקירת העבודה-הזרה מתקרבים לה' אלהינו!
וכֹה דברי רבנו בעניין זה במורה (ג, מו), בשתי הפְּסקות לקמן:
"כבר ביארה התורה [...] כי המצרִים היו עובדים מזל טלה, ולפיכך היו אוסרים שחיטת הצאן ומתעבים רועי הצאן [...] וכדי למחות עקבות ההשקפות הבלתי-נכונות הללו נצטווינו להקריב [...] דווקא מן המקנה [...] כדי שיהא המעשה אשר חשבוהו שיא המרי, [דווקא] בו מתקרבים לפני ה' ו[דווקא] באותו המעשה מתכפרים החטאים, וכך מרפאים את ההשקפות הרעות שהם מחלות הנפש האנושית, בהיפך אשר בקצה השני [דהיינו על-ידי עשיית ההיפך מן ההשקפות הרעות ובדומה לריפוי המידות, ועל-כך ראו במאמר: 'שביל הזהב של הרמב"ם'].
ומחמת העניין הזה עצמו נצטווינו בשחיטת כבש הפסח, והזָּאַת דמו במצרַיִם על הפתחים מבחוץ, לנקות עצמנו מאותן ההשקפות [הרעות] ולפרסם הפכן, והחדרת הדעה שהמעשה אשר אתם חושבים אותו גורם משחית – הוא המציל מן ההשחתה [!]. 'וּפָסַח יְיָ עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף' [שמ' יב, כג] – [והצילם ה' יתעלה] בשכר פרסום המשמעת [לה'], וסילוק מה שהיה חמור בעיני עובדי עבודה-זרה [=שחיטת הכבשים]".
למדנו אפוא על דרך התורה במלחמתה בעבודה-הזרה, וחובה עלינו ללכת בדרכה. לפיכך, חובה עלינו להישָּׁמע להוראתה ולבער מקרבנו את העבודה-הזרה בכל דרך אפשרית! כי דווקא בדרך הזו תשרה ההצלחה, הטובה והברכה – והוא הדין למקובלים הפגאניים הארורים, דווקא בהתגרות בהם, דווקא בלעג להם, דווקא בהשפלתם ובקללתם, דווקא בזה תחול הברכה בעם-ישראל, כי אך ורק בזה תתגלה אפסותם לכל באי עולם, ותיעקר העבודה-הזרה מקרבנו.
ומדוע חובה עלינו להשפיל את המקובלים הפגאניים הארורים? ובכן, הם טוענים שיש להם כוחות מאגיים על-טבעיים: הפתאים שבהם טוענים זאת במפורש מבלי להבין את מה שהם ממלמלים, והחכמים להרע שבהם טוענים זאת במשתמע כדי להקשות על חשׂיפת מינותם ורשעותם ושקריהם – והואיל והם טוענים שיש להם כוחות מאגיים, הרי שהם אלילים, שהרי הם טוענים את היכולת המאגית העל-טבעית, כוח ששמור ונצור אך ורק לה'-אלהים-אמת.
ואגב, אם הם טוענים שיש להם כוחות מאגיים מכוח ה' יתעלה, הרי שהם טוענים את הנבואה, ונביאי-שקר דינם בחנק, ואם נביאי-אמת הם – שיוכיחו, שיבטיחו הבטחות ונראה את יתקיימו במלואן: "דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְיָ אַרְצָה" (מ"ב י, י), ולא כדברי ההוזים בכוכבים...
ואחתום בשיר קצר שנכתב כנגד מין ספרדי אשר גם שמו היה מאיר הממאיר, ואשר גם הוא יצא כנגד הרמב"ם ואף ביקש להחרים ולשרוף את ספריו: "שאלוני ידידיי איך יכונֶּה / בשם מאיר והוא הולך חשֵׁכים / השיבותים: כבר קראו חכמים / ללילה אור, והוא מן ההפכים".
"עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם" (מש' כח, ד).
ברוך השם חושך אליהו מחק את הסרטון חזק וברוך
והנה כבר התקיים בממאיר הנ"ל ויאהב קללה ותבואהו.
זכורני מהתקופה שבה הייתי בישיבה, דיון עם אחד החברים לגבי כחה של קללה.
עלתה בדיון הטענה שכחה של הקללה נגזר מכחה של התפילה. דהיינו, לא מדובר באקט מאגי אלא בעניין החוזר על מצוות התורה (תפילה).
בזמנו, לא יודעתי לומר שהמושג 'כחה של תפילה' הוא מושג מאגי. כי לחשוב שיש לתפילה כח, ושהיא פועלת בעולם באופן חוקי, זהה להודאה במערכת רוחנית-מאגית. כאשר לאמיתו של דבר התפילה היא בקשת רחמים מה' - ההפך מכח.
מה דעתכם על טענה זו? קללה קשורה לתפילה?
ומה יש להשיב על הטוען מדברי חז"ל "קללת חכם אפילו על תנאי היא באה"?