קללת עזרא או קללת ר"ש-עדני?

הבדותא בעניין קללת עזרא היא מן המפורסמות, ובכל זאת דומני שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בעניין זה. כידוע, הראשון אשר החל בשקר הזה היה הר' שלמה עדני מחבר הספר "מלאכת שלמה", הנה לשונו בקיצור ובדילוג מתוך הקדמתו:


"מבית אבי אבא הנזכר שהיו מערי התימני מקובלני, כי מגלות הראשונה נגלינו [...], ועוד קיבלנו, כי אנו מן הכת ששלח להם עזרא לעלות בבניין בית-שני, ויתנו כתף סוררת ויקללם להיות כל ימיהם בעוני, ובעוונות נתקיים בנו באותו הגלות עוני תורה ועוני ממון לתפארה".


לפי דבריו יהודי-תימן הסוררים – "ויתנו כתף סוררת", לקו לא רק בעוני ממון אלא גם בעוני תורה! כלומר הר"ש עדני אומר מפורשות שיהודי-תימן לא רק שהיו עניים מרודים, אלא גם סכלים ועניי דעת, והוא אף מלגלג על יהודי-תימן: "ובעוונות נתקיים בנו [...] עוני תורה ועוני ממון לתפארה" – כלומר הם הגיעו לשיא-שיאי "תפארת" העניות והסכלות. אמנם, רבים-רבים הם אשר התנגדו לקללה זו, ברם כמעט כל תימני שעסק בנושא זה, אמר את דבריו לאחר דברי הכנעה התרפסות וחנפנות: "עפר אני לרגליו של מהרש"ל עדני" או "מורנו ורבנו המהרש"ל עדני זלה"ה" או שכינו אותו "מגדולי חכמי תימן" ועוד-ועוד – כולם למעט מָרי יוסף קאפח, ובהמשך נראה את דבריו.


מכל הדחיות לקללה זו, דומני שהדחייה הגדולה ביותר היא שקללה זו לא נזכרה בספר עזרא ולא בכל ספרות חז"ל אפילו לא ברמז! וכי יעלה על הדעת שעזרא יקלל גולה שלמה ו"קללה" זו לא תיזכר בספר עזרא או בספרות חז"ל?! וכי התנאים האמוראים והגאונים לא ידעו על כך? ומדוע רבנו לא הזכיר זאת באגרתו ליהודי-תימן? וכי יעלה על הדעת שהמקור הראשון לכך הוא דווקא הר"ש עדני לפני כ-400 שנה?!


"קללת עזרא" מזכירה לי מעט את האמונה שרשב"י כתב את ספר הזוהר: אין לנו שום מקור שמעיד על כך שהוא כתב את הספר הזה, והנה כ-1200 שנה לאחר רשב"י פתאום נתגלה שרשב"י כתב ספר ששמו זוהר?! מה אנחנו חמוֹרים?! וכי חז"ל היו סכלים טיפשים ונבערים, שלא "זכו" להכיר את ספר הזוהר?! ו"קללת עזרא" עוד יותר הזויה אפילו מספר הזוהר, שהרי עזרא הסופר חי לפני כ-2500 שנה! וכי יעלה על הדעת שבמשך 2100 שנה לא יוזכר עניין זה כלל, למעט אצל הגאון הגדול זך השכל בעל מלאכס-שלוימה?!


ויתרה מזאת, איני מבין, אם הוצאת-שם-רע על אדם אחד היא עוון גדול מאד, מה יהא דינו של הר"ש עדני (או בקיצור הרש"ע), אשר הוציא-שם-רע על עדה שלמה?! והלא הוא האשים אותנו בשקר בדיוק במה שלא היה בנו כלל, כלומר הוא האשים אותנו שלא רצינו לעלות לארץ-ישראל, כביכול הייתה עדת-תימן כעדת המרגלים הארורים, אשר גרמו לעם-ישראל כליה במדבר! והאמת היא שלא הייתה עדה שערגה לציון כמו יהדות-תימן, ובזה לא ניתן להאשימה. זאת ועוד, האמת היא שיהודי אשכנז הם אלה שלא רצו לעלות לארץ-ישראל, וקיללם הקב"ה בקללת השואה הנוראה, והם המקוללים והארורים האמתיים!


קללה זו הייתה מקור ללעג וקלס מצד עדות אחרות כלפי יהודי-תימן בבחינת: "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תה' עט, ד). האדונים האשכנזים ועבדיהם הספרדים מצחקקים בהנאה בינם לבין עצמם כאשר הם משוחחים על התימנים ה"מקוללים" – העדה הארורה שאיררהּ עזרא. ומשתמשים ב"קללה" זו כדי להוסיף פיזור על פיזורנו ופילוג על התפלגויותינו, והכל במטרה שלא נצליח להתרומם להתארגן ולהתאחד – וכך הם יזכו לְחֶלְקֵנוּ ונחלתנו ויוכלו על נקלה להמשיך ולרדות בנו ובבנינו אחרינו.


תמוה מאד בעיניי אפוא, כיצד רי"ש-בי"תים תימנים התייחסו לרש"ע כאל "גדול". לדוגמה, רב תימני שכיר בעל מעמד ארצי שנפטר לאחרונה, אמר על הר"ש עדני שהוא "עפר רגליו". ולאחר שהקדים ואמר שהוא "עפר רגליו של מהרש"ל עדני" – כל דבריו שבאו לאחר מכן על דחיית הקללה בטלים ומבוטלים! ולא הועיל במאומה כדי לנתץ את השקר שהדביק הרש"ע על העדה שלנו, אדרבה, הוא אפילו חיזק את השקר בכך שהוא קיבל על עצמו את "קדושתו" ו"גדולתו" של המוציא-שם-רע על עדה שלמה! וזוהי תסמונת מובהקת של האשה המוכה אשר מכים אותה והיא מתחננת בהתרפסות "אנא הכו בי עוד".


מדוע החליט הרש"ע להמציא או להפיץ שקר זה?


על שאלה זו נשיב לאחר שנראה את דברי מָרי יוסף קאפח בעניין "קללה" זו בכתבים ב (עמ' 814):


"הבדותא בעניין קללת עזרא – וכאן כדאי להפריך את הבדותא הנפוצה בציבור, שכאילו אין יהודי-תימן קוראים בשם 'עזרא' מפני שהיו להם חילופי דברים קשים עם עזרא הסופר, ואף חילופי קללות הדדיות [בספר "אבן ספיר" הוסיף לנפח ולפטם קללה זו ב"קללות הדדיות", ואיני רואה טעם לצטט אותו ולסייע לשקר] [...]. אגדה-בדותא זו אין לה מקור נאמן, ולא נשמעה בתימן מעולם, התימני הראשון שמזכיר אותה הוא ר' שלמה עדני, בעל 'מלאכת שלמה', כפי ששמעהּ מפי מספרי הסיפורים בארץ-ישראל. ולאחרונה כתב [חוקר] אחד: 'לא נתפרסם עזרא כאיש פלאות גם לא היה חביב על יהודי-תימן' – ואין הדברים הללו אלא דברי שטות. כי עזרא היה חביב ונערץ על יהודי תימן לא פחות מכל אישיות מרכזית שנזכרה במקרא, ובמניין לחורבן הבית השני אנו מזכירים את 'עזרא אדוננו'.


עוד בדותא, שכאילו יהודי תימן אינם קוראים לבניהם בשם 'עזרא': לא רק בימינו נקראים רבים בשם נערץ זה, אלא גם במשך הדורות קראו בשם זה: אנו מוצאים עשרות כתבי-יד עתיקים יותר ועתיקים פחות ששם כותבן הוא 'עזרא'. בידי מצוי כתב יד, שנכתב בשנת אתרנ"ט לשטרות, היא שנת הק"ח ליצירה (1348), ושם הכותב הוא 'עזרא בר' שלום בר' עזרא'. הנה זה מלמד שלא חדלו יהודי תימן מעולם לקרוא לבניהם בשם זה".


מדברי מָרי עולה ברורות, כי קללה זו אינה אלא שקר גמור ומוחלט, ויתרה מזאת, מָרי מאשים את הרש"ע בשקר נוסף, שהרי הרש"ע אמר ששמע את האגדה הזו מפי סבו, ואילו מָרי אומר כאן: "כפי ששמעהּ [הרש"ע] מפי מספרי הסיפורים בארץ-ישראל"... עוד רואים אנו כיצד חוקרים שונים המשיכו לנפח ולפטם אגדה זו, עד שהפיצו שקרים נוספים על עדת-תימן שאין אנו קוראים לבנינו בשם "עזרא" מתוך שנאה כביכול שהייתה בינינו. ואיני מצליח להבין מדוע על דברי אותו חוקר כזבן מָרי אומר מפורשות: "ואין הדברים הללו אלא דברי שטוּת", אך על הרש"ע – ראש ממציאי ומפיצי האגדה הזו – לא אמר מאומה!


דבריו הקהים של מָרי בעניין זה גרמו לכך, שב"ויקיפדיה" החליטו שמָרי רק "הטיל ספק" באגדה זו, אך לא ביטל אותה לחלוטין, והנה מה שכתוב שם בעניין זה: "הרב יוסף קאפח, מהבולטים שבחכמי יהדות תימן במאה ה-20, הטיל ספק במהימנות מסורת זו". האמנם? והלא מָרי קורא לה בדותא! ושמא יד אשכנזי הייתה במעל מפני שקשה להם להיפרד מאגדה זו שהצדיקה את נכליהם והתעללויותיהם בנו מאז קום המדינה.


כדי להבין מדוע הרש"ע החליט להמציא ולהפיץ אגדה בזויה זו, יש להבין מעט על הרקע החברתי שבו הוא שהה, כי הרש"ע לא היה כמעט כלל בתימן! הוא עלה לארץ בגיל ארבע והתיישב בחברון, כלומר הוא היה למעשה התימני המשתכנז הראשון! והוא התווה וסלל את הדרך לכל הרי"ש-בי"תים המשתכנזים שבאו אחריו: הוציאו לעז על אחיכם התימנים, דאגו שהם יישארו מפוזרים ומפורדים, ואנחנו נגמול לכם ונרומם אתכם. וכך עשו האשכנזים גם לרמב"ן המאגיקן והמיסטיקן, אשר תקף קשות את הרמב"ם, ובאמונתו במאגיה ובהזיות האליליות ביטל לחלוטין את כל עולם המחשבה הרמב"מי, והאשכנזים רוממוהו במאד-מאד על כך שלחם בשנוא נפשם, וכיבה את אור האמת המגלה את ערוותם.


וכך גם בימינו, אם תימני רוצה להתגדל הוא צריך להוציא-שם-רע על אבותיו ואבות-אבותיו. וזכורני לפני כעשר שנים, באחת השיחות שהיו לי עם רב אשכנזי חשוב אשר ביקש לקדם אותי, הוא אמר לי מפורשות כי "לא כדאי לך ללכת אחרי הרב רצון ערוסי", כי "הוא כבר שרוף, אבל אתה אולי יש לך עוד סיכוי", ובמשך כל השיחה הוא ניסה להוציא ממני מלים רעות על מָרי והרב רצון ולא הצליח. בסוף שיחתנו אמרתי לו כך: אני אין לי בעיה עם שום אדם, מי שלא רוצה להיות חבר שלי, זו בעיה שלו!


נחזור לרש"ע אשר הוציא-שם-רע על עדה שלמה, לי ברור כשמש שהוא כתב מה שכתב בהקדמתו, כדי לשאת חן בעיני הרי"ש-בי"תים האשכנזים והספרדים שהיו אז בארץ-ישראל, ובמלים אחרות כדי לומר להם: אני מתכחש לחלוטין למקורותיי והנני נאמן לכם לחלוטין, וכדי להוכיח לכם זאת הנני נושך נשיכת חמור את אבותיי ואבות-אבותיי. זאת ועוד, לא אתפלא אם הרש"ע היה ספוג ברגשי נחיתות ושנאה עצמית, ורמז לכך יש מראש דבריו בעניין ה"קללה": "מבית אבי אבא הנזכר שהיו מערי התימני מקובלני" וכו', כלומר הם – אביו וסבו, היו מערי התימני, כביכול הוא איננו מערי התימני, אלא הוא אשכנזי כמותם... והלא גם הוא נולד "בערי התימני", וכי שכח זאת?


זאת ועוד, הביטוי "מערי התימני" מבטא לפי דעתי זלזול עמוק, ודומה לו הביטוי בתורה: "מֵעָרֵי הַפְּרָזִי", והנה הוא בהקשרו המלא בספר דברים (ג, ה–ז): "כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת [...] לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד. וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף. וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ".


וכמו שנהג הרש"ע בימיו, כך נוהגים גם בימינו "האברכים" התימנים בישיבות האשכנזיות, בראש-השנה וביום-הכיפורים הם עוזבים את אביהם ואמם והולכים אצל "הָרֵבֵּה" שלהם, ובמקום "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", אומרים הם "יסגדל ויסקדש שמיי רבו". וגם בנישואיהם מכבדים את ה"ראשיבה" שלהם שיביא אותם בברית הנישואים, והוריהם עומדים נכלמים כאשר ה"ראשיבה" העילג בקושי מוציא את המלים מפיו, וכל טקס הכיבודים האשכנזי הבזוי נדמה לגן חיות "והבדילנו מן האריות"...


וזכורני את אבא מרי הי"ו שלא היה מסוגל לשמוע את האשכנזים העילגים מברכים ברכה זו בחתונות יהודי-תימן, והיה מכתת רגליו בעת החופה מאדם לאדם, ושואלו: "מישהו ראה כאן אריות?", "אולי נמרים?"... והאמת אבא מרי, שכן היו שם אריות ונמרים, כי אכזריות אחינו האשכנזים כלפי העדה שלנו נדמית לעתים כאכזריות האריות הטורפים.


וליהודי תימן אומר, חדלו לכם מלגדל את הרש"ע, הוא אינו מגדולי חכמי תימן ולא מגדולי חכמי ישראל, הוא בסך הכל עוד אחד מהנחשבים לחכמים ו"לגדוילים" באלף השנים האחרונות: הרחוקים מדרכי מישרים, והרחוקים מדרכי ישרים ותמימים. הוא בסך הכל עוד תימני משתכנז ספוג ברגשי נחיתות ההוזה הזיות חמורות, ומשתף פעולה עם אדוניו האשכנזים בפילוג יהודי-תימן והשפלתם – וכל זאת כדי לקבל מהם פירורי שררה וכבוד מדומים. וחבל שר' יחיא צאלח הזכיר קללה זו והשתתף במחול השדים האשכנזי שתכליתו השפלת עדת יהודי-תימן, ונראה שתמימותו גבלה בסכלות, וריחוקו מדרך האמת ומידיעת ה' טחו את עיני שכלו, ולא הבין את רשעות האשכנזים ולא את מטרתו האמתית של הרש"ע.


ובימינו הוסיפו הארורים האמתיים קללה על קללתם, והחליטו שיהודי-תימן נתקללו גם שלא יוכלו להתאגד ולהתאחד ושכולם יהיו "ראשים", וקללתם האחרונה מוכיחה את מטרת קללתם הראשונה. וכמה מתוחכמים הם בתמרנם את יהודי-תימן לפלג את עצמם... והנה הפכונו הצוררים לעניים מרודים סכלים נבערים פראים נשכניים וקמצנים סדרתיים. ורק כאשר יהודי תימן יחדלו מרגשי נחיתותם, יילכו בעוז בדרך האמת, וימלאו את ייעודם בהראותם לכל התועים והמתעים את יופי דרכהּ ונועם נתיבהּ, רק אז הקב"ה יזכה אותנו לממשלה ולאחדות, כי רק אז נהיה ראויים לכך במילוי יעודנו הייחודי.


"הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהלים עט, ד).


בתמונת שער הרשומה: בלעם ואתונו, ציור מאת רמברנדט משנת 1626.



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!