קארו – מגדולי מחללי שם שמים (ח"ד)

עודכן: 27 ביוני 2021

בהמשך פירושו להלכות תלמוד תורה (ג, י), רודף הבצע שקרא לפירושו "כסף משנה", מציע פירוש אלטרנטיבי למשנת אבות המפורסמת (ד, ז) האוסרת ליהנות מדברי תורה. פירושו של קארו הזה מעקם לחלוטין את כוונת המשנה המקורית, ובעצם מאפשר הנאה מדברי תורה בניגוד גמור ומוחלט לפשט דברי המשנה. כדי לעקם את המשנה המפורסמת האמורה, קארו קושר אותה בקשר דמיוני למשנה שקדמה לה, ומעקם את שתי המשניות יחדיו.


טרם שנעיין בדברי קארו, נעיין שוב במשניות המפורסמות באבות (ד, ו–ז):


"ר' ישמעאל בנו אומר: הלומד על-מנת ללמֵּד, מספיקין בידו ללמוד וללמֵּד; והלומד על-מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמֵּד ולעשות".


"ר' צדוק אומר, לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם; כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף! הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם".


ובכן, עיון במשניות שבפרק ד במסכת אבות מעלה, שמדובר בפרק אשר מכיל משניות שאינן קשורות זו לזו, דהיינו כל משנה מהווה חטיבה מוסרית בעניין נפרד בפני עצמו. ויתרה מזאת, משנת ר' ישמעאל שממנה לומד קארו ענייני הלכה למעשה, היא משנה מדרשית! דהיינו היא לא נועדה ללמֵּד הלכה כמו המשנה הבאה אחריה, אלא בעיקר נועדה ללמד מוסר.


ואיך אני יודע זאת? ובכן, אי אפשר לפרש את המשנה כפשוטה, שהרי ברור שמי שלומד על-מנת ללמֵּד בלבד, דהיינו מי שלומד ומלמד ואינו מקיים את מצוות התורה בעצמו, נכלל בגדרם של המתעים את העם אחרי ההבל ואין לו חלק לעולם-הבא, ואינו ראוי ללמוד וכל-שכן ללמֵּד תורה, ולכן אסור ללמוד ממנו כלל! ואדם כזה, אין לומר עליו: "מספיקין בידו ללמוד וללמֵּד", שהרי אסור לו ללמֵּד כלל! והראיה: אפילו מורה שאינו הולך בדרך טובה בעניין מסוים אסור ללמוד ממנו, כל-שכן מי שאינו מקיים את המצוות (ראו הלכות תלמוד תורה ד, ב).


ברור אפוא, שדברי ר' ישמעאל הינם דברי דרש שנועדו לעורר את לומדי התורה שלא לזנוח את עולם המעשה: שלא להתמקד אך ורק בלימוד התורה, אלא לעסוק גם בגמילות חסדים.


ובמלים אחרות, הלומד על-מנת ללמֵּד הוא תלמיד החכמים אשר מבקש לזכות אך ורק במצות תלמוד תורה לשמה, ללמוד וללמֵּד ותו לא, ומקדיש למצות תלמוד התורה בלבד את חייו. בא ר' ישמעאל ועוררוֹ שלא לזנוח את חיי המעשה, דהיינו את גמילות החסדים שבגופו ובממונו, ועודד אותו שהקב"ה יסייע לו לזכות גם בלימוד התורה לשמה וגם בגמילות החסדים.


***

ועתה לדבריו הנכלוליים של קארו העקלתון בפרשוֹ את המשניות:


"ופירוש המשניות שם באבות כך הם לדעתי: 'רבי ישמעאל אומר: הלומד על מנת ללמֵּד', כלומר, שאין כוונת למידתו לשמה רק להתכבד בהיותו ראש ישיבה כמו שנאמר (נדרים סב ע"א): 'לאהבה את ה', שלא תאמר אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי, או שאהיה זקן ויושב בישיבה'; או שכוונתו על-מנת ללמֵּד וליטול שכר כמי שלומד [צ"ל 'שעושה'] איזה אומנות – מספיקים בידו ללמוד וללמד כפי כוונתו ולא יותר".


קארו מפרש שדברי ר' ישמעאל: "הלומד על-מנת ללמֵּד" עוסקים באדם שכוונתו ללמוד במטרה "להתכבד בהיותו ראש ישיבה [...] או שכוונתו על-מנת ללמֵּד וליטול שכר", ואני תמה: וכי יעלה על הדעת שר' ישמעאל יאמר על מי שלומד תורה למטרות הללו: "מספיקין בידו"? וכי ר' ישמעאל יעודד ללמוד תורה במטרה להתגדל על הציבור או להפיק ממון?


והמקור שקארו מביא ממנו ראיה סותר את פירושו! שהרי במסכת נדרים הרחיקו את האדם מללמוד תורה במטרה להשיג כבוד ורוממות, ואיך אפוא ר' ישמעאל יאמר על אדם כזה: שמן השמים "מספיקין בידו"? וכל-שכן וקל-וחומר שלא יעלה על הדעת שר' ישמעאל יאמר על מי שנהנה מדברי תורה ונוטל חייו מן העולם: "מספיקין בידו"... אלא ברור שיש לפרש כמו שפירשתי לעיל, שמדובר באדם אשר לומד ומלמד תורה לשם שמים ומזניח את עולם המעשה, ובא ר' ישמעאל לעוררוֹ לעסוק גם בגמילות חסדים, ולא להסתגר בבית-המדרש.


וברור שלא עלה על דעתו של ר' ישמעאל להתיר ליהנות מדברי תורה, וכאמור, לפי קארו, לא רק שר' ישמעאל מתיר, הוא גם מעודד ליהנות מדברי תורה, שהרי ר' ישמעאל אומר במשנה: "מספיקין בידו ללמוד וללמֵּד", דהיינו שיש מעלה לא קטנה למי שנהנה מדברי תורה! וזה עיוות חמור וכעור מאד, עיוות אשר גורר להחרבת דת משה וגם לזיהומה בהזיות המינות.


קארו ממשיך בפירושו ואומר כך:


"אבל הלומד על-מנת לעשות הוי לומד לשמה, ומספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, כי כל אלה בכלל כוונתו, כי לימוד התלמידים גם השמרו ממצות לא-תעשה ועשותו [צ"ל 'ועשו'] מצות עשה, מעשה יאמר לו".


וכבר הסברנו שדברי ר' ישמעאל ברישא ובסיפא הם על מי שלומד תורה לשמה. ודברי קארו לעיל בסמוך אינם ברורים, שהרי העשייה שדיבר עליה ר' ישמעאל אינה לימוד התלמידים, כי על לימוד התלמידים נאמר במשנה "ללמֵּד", אלא העשייה שנזכרה היא לקיים את המצוות שהן רשות, דהיינו שילוב של עולם המעשה וגמילות החסדים עם לימוד התורה לשמה.


***

לאחר הדברים האלה קארו עובר "להסביר" לנו את דברי ר' צדוק, וזה לשונו:


"בא ר' צדוק ואמר: אל תטעה לומר, כיוון שאני רואה שגם ללומד על-מנת ללמֵּד מספיקין בידו כפי כוונתו, שאין בו עוון אשר חטא, אל תכוון לשום אחת מהכוונות הרמוזות בעל מנת ללמֵּד. ובבחינת המכוון השגת הכבוד אמר: 'אל תעשם עטרה להתגדל בהם', ובבחינת המכוון ללמוד כדי להתפרנס כמי שלומד אומנות אמר: 'ולא קרדום לחפור בהם'. ותדע ששתי הכוונות אסורות שכך היה הלל אומר: 'ודאשתמש בתגא חלף', וכיוון שהלל סתם דבריו הא למדת שכל הנהנה מדברי תורה איזה מין של הנאה שיהיה, כלומר שלומד על מנת השגת כבוד או השגת פרנסתו, נוטל חייו מן העולם".


בראש דבריו קארו דוחף מלים לפיו של ר' צדוק: "בא ר' צדוק ואמר: אל תטעה לומר, כיוון שאני רואה שגם ללומד על-מנת ללמֵּד, מספיקין בידו כפי כוונתו שאין בו עוון אשר חטא". ובמלים אחרות, לפי קארו ר' צדוק אומר כך: אף שהנכם רואים שמותר ללמוד על-מנת ללמֵּד, שהרי "מספיקין בידו כפי כוונתו שאין בו עוון אשר חטא" כלשונו של קארו, "אין לכוון לשום אחד מהכוונות הרמוזות בעל-מנת ללמֵּד [=הכוונה הראשונה היא: להתגדל על הבריות; והכוונה השנייה: להפיק ממון, וכפי שמפורש לעיל בדברי קארו]". מדברי קארו עולה אפוא, שר' צדוק אינו אוסר ליהנות מדברי תורה, אלא דבריו הם בגדר המלצה קלושה מאד ולא מחייבת, שהרי ר' צדוק מודה שמן השמים "מספיקין בידי" מי שנהנה מדברי תורה.


ואם מן השמים "מספיקין בידי" מי שנהנה מדברי תורה, מדוע בכלל שנשמע לדברי ר' צדוק? שהרי לא רק שאין איסור ליהנות מדברי תורה אף "מספיקין בידי" מי שנהנה...


בהמשך דבריו לעיל, קארו מחליט שדברי ר' צדוק: "אל תעשֵׂם עטרה להתגדל בהם" נאמרו על "המכַוון להשגת הכבוד", ואילו דבריו: "ולא קורדום לחפור בהם", נאמרו על "המכַוון ללמוד כדי להתפרנס כמי שלומד אומנות". אולם, יש בדברי קארו העדר הבחנה חמור ביותר, כי אין מה להשוות בין מי שלומד תורה כדי להשיג כבוד בין חבריו או בני משפחתו, לבין מי שלומד תורה כדי להשיג ממון, כי חכמים עודדו גם את מי שלומד תורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך מי שלומד תורה ככלי לפרנסה, נעקר מן העולם.