קאפח – שכיר נוכל ונבל

"אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד" (דב' כז, כה).

בשנת 1970 קאפח קוּדם למשרת דיין בבית-הדין-הגדול לערעורים ('הולך תמים', עמ' 148):

"בשנת תשכ"ט [1969] נבחר הרב יוסף קאפח לחבר מועצת-הרבנות-הראשית לישראל. בשנת תש"ל [1970], לאחר תשע-עשרה שנות דיינות בבית-הדין האזורי בירושלים [=קאפח החל לאכול ולזלול מן התורה בשנת 1950], נקרא לכהן בבית-הדין-הגדול לערעורים".

קאפח שימש במשרה זו במשך כשמונה-עשרה שנה עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1988. נמצא, שקאפח שימש כעשרים שנה כדיין אזורי, ועוד כשמונה-עשרה שנה כדיין בבית-הדין-הגדול לערעורים, ועוד כשתים-עשרה שנה קיבל פנסיה בעבור עבודתו במשך כ-38 שנה בבתי-הדין, ועוד כארבע-עשרה שנה לאחר מותו אשתו ברכה קיבלה את משכורותיו. בסך הכל מדובר על 64 שנים, שבהן חצב קאפח משכורות עתק ושלל טובות הנאה מקופת הציבור.

לא פלא אפוא, שקאפח מרומם ומפאר את המינים וצאצאיהם, שהרי הוא היה מחובר בעבותות ספָּנים (כפטורי בפי ושט) לטומאת פטרוניו המינים האירופים, וכל המחובר לטמא – טמא.

***

במאמר: "קאפח ודוראן – אותה גברת בשינוי אדרת" חשפתי את מסכת השקרים והתעלולים של קאפח, שבאמצעותם הוא מכשיר את שימושו בשׂררה תורנית רוויית טובות הנאה – ולא אחזור כאן על מסכת תעתועיו הנכלוליים שהותירו אותי נדהם ומזועזע מעוצמת נבלותו. הכלל המרכזי שעלה ממסכת נכלוליו שם הוא: שאסור לקבל שכר בעבור לימוד או הוראת התורה-שבעל-פה, אך מותר בהחלט לקבל שכר, ואפילו שכר מופקע וכפי שנראה לקמן, בעבור שׂררה תורנית. במאמר שצוין וכן במאמרים אחרים שיערתי שעבודתו של קאפח בבית-הדין-הגדול לערעורים לא הייתה רבה כלל וכלל, אך לא ידעתי עד כמה עמוקה תהום השחיתות והבצע.

בעקבות קאפח החרה-החזיק ערוסי תלמידו השכיר רודף הבצע. ברם, ערוסי הוסיף עוד תנאי להיתר הזה: על נושא השררה התורנית להיות משועבד לעבודתו כדי להתיר קבלת שכר.

והנה מקצת מדבריו שפורסמו במאמר "ערוסי מכחיש את האמת ועושה ביד רמה!":

"אסור לו [למי שלומד ומלמד תורה וכן לדיין שנקרא אצל ערוסי 'קבלן'] לסחור בדברי תורה או בדין תורה. לא כן כשמקבל שכרו כשכיר המשועבד לציבור, לפי זמנים, וחייב לספק להם שירותים שונים [...] לא כן כשמדובר בעובד שכיר המשועבד ללוח זמנים ומחויב להיות נוכח במקום ובזמן מסוים [...] כי כאמור, בעבודה שכירה משועבד השכיר ללוח זמנים" וכו'.

המקור ל"שעבוד" הדמיוני הזה שהוסיף ערוסי הינו בתשובה שקיבל מקאפח הנוכל, ומעשה שהיה כך היה: בעבר הסעתי את ערוסי מ"שבע ברכות" בירושלים לביתו שבבקעת העצמות. שאלתי אותו: על-סמך מה מותר לרב לקבל משכורות בעבור שׂררתו? ערוסי השיב שטרם כניסתו לתפקיד רב-העיר, הוא שאל את קאפח האם מותר לדיין או לרב לקחת כסף בעבור שׂררה רבנית. קאפח השיב לו כך: אם הדיין או הרב עובד במשרה זו כל היום כולו – מותר.

אין צורך לומר שגם פסיקתו זו של קאפח הינה שגיאה והתעייה חמורה, שהרי אין שום היתר לחלל-שם-שמים וליהנות מכבוד תורה או ליטול כסף בעבור פסיקת דינים כשאין לדיין מלאכה בפועל, ואפילו קארו, המרן של החמוֹרים, שמחק את כל יסודות הדת המחשבתיים, לא התיר זאת לדיינים... ואגב, איני יודע מה חשב לעצמו רודף-הבצע מבקעת העצמות כאשר הוא שאל את קאפח את השאלה הזו? וכי קאפח היה מסוגל לפסוק דין אמת אחרי שהוא נטל עשרות שנים משכורות נפוחות אשר עמוסות וגדושות במענקים ובסעיפי שילומים? אתמהה!

על-כל-פנים, נניח לרגע שפסיקתו של קאפח נכונה, האם הוא עבד במשרת דיין במשך כל היום כולו? זאת ועוד, לשיטתו, מדוע הוא התיר לעצמו לקחת כספי פנסיות בעבור פסיקת דינים לאחר שהוא כבר יצא לפנסיה? וכן אינסוף מענקים ושילומים וכספי פרסים, ועוד...

ויתרה מזאת! האמנם קאפח היה משועבד לעבודתו בבית-הדין-הגדול לערעורים? כמה שעות הוא עבד שם? וכי הוא עבד שם מן הבוקר עד הערב כפי שהוא הורה לערוסי? ובכן, במאמרים על קאפח שיערתי שקאפח עבד בבית-הדין לערעורים כמה שעות בודדות ביום לכל היותר. ובכן, מתברר שהשערתי הייתה נדיבה מאד, ועתה גיליתי ששוחת רדיפת הבצע עמוקה בהרבה: עבודתם של הדיינים בבית-הדין-הגדול לערעורים מסתכמת ב-7.5 שעות בשבוע!

הנתונים שאציג לקמן נכונים לשנת 2002, כארבע-עשרה שנה לאחר שקאפח יצא לגמלאות, וקרוב לוודאי שהמצב לא היה שונה בהרבה בימיו של קאפח. יתר-על-כן, את שערוריית שעות העבודה של חברי בית-הדין-הרבני-הגדול חשף "הארץ" לראשונה עשר שנים לפני-כן, סמוך מאד ליציאתו של קאפח לגמלאות! לכן, לפי דעתי ניתן ללמוד רבות מן התנאים שהיו לדיינים בבית-הדין-הגדול לערעורים בשנת 2002 על הטבות השחיתות המפליגות של קאפח.

הנתונים שאציג לקמן פורסמו בעיתון "הארץ" בתאריך 1.9.2002 על-ידי שחר אילן. כותרת הכתבה הינה: "הדיינים: שבע שעות בשבוע, 40 אלף שקל בחודש" (ראו כאן).

והנה לשון הכתבה (כל ההדגשות נוספו על-ידי):

היום, אם לא ימנע זאת בג"ץ ברגע האחרון, תתכנס הוועדה למינוי דיינים כדי לאייש שתי משרות שנחשבות בעיני רבים למיותרות ביותר במדינה. מדובר בבחירת שני חברים נוספים לבית-הדין-הרבני-הגדול לערעורים. כל אחד מהם, אם יתמנה, ישב בדין בממוצע יום עבודה וחצי בשבוע – כלומר, כ-7.5 שעות. בעבור המאמץ הזה הוא יקבל כ-40 אלף שקל לחודש שהם כ-1250 שקל לשעת שיפוט.

בנוסף יהיו השניים זכאים לרכב צמוד (ללא נהג), החזקת שני קווי טלפון, כיסוי הוצאות טלפון סלולרי (עד 24 אלף שקל בשנה), 30 ימי השתלמות בשכר בשנה (מלבד קרן השתלמות) ו-26 ימי חופשה בשנה. אם מחשבים את שכר הדיינים האלה ברוטו, יחד עם עלויות מעביד, מסתכמת ההוצאה לתקציב המדינה בכמיליון וחצי שקל בשנה.

בכסף הזה, אומר מקור במשרד הדתות, אפשר היה להעסיק שלושה דיינים אזוריים שהיו מקצרים תורים ומונעים עיוותי דין. בכסף הזה היה אפשר גם לממן יחידה של כ-20 עובדים סוציאליים בבתי הדין הרבניים, שהיו בודקים בעבור הדיינים את החומר מראש ומביאים להם ניתוח אמין של המצב המשפחתי.

הדיינים הנבחרים לבית-הדין-הרבני-הגדול הם בדרך כלל דיינים בכירים ובעלי ניסיון. גריעת דיין כזה מבית הדין האזורי [כדי להעבירו לבית-הדין-הגדול לערעורים] גורמת בדרך כלל נזק כבד לבית הדין בעוד הוא עצמו מועבר לחיים של אבטלה סמויה. [...] שני המינויים החדשים יצקו תוכן חדש במושג "אוכל חינם". על התופעה הזאת בדיוק אמר בעבר מזכ"ל האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, הרב אורי רגב, כי בבית-הדין-הגדול "לית דין אבל יש הרבה דיינים. מעולם לא עשו רבים כל-כך, מלאכה מועטה כל-כך, תמורת שכר רב כל-כך".

את שערוריית שעות העבודה של חברי בית-הדין-הרבני-הגדול חשף "הארץ" לראשונה לפני כ-10 שנים [סמוך מאד לפרישתו של קאפח מבית-הדין לאוכלי חינם]. לפני שנתיים פורסם דו"ח של מבקר המדינה, שבו מצוטט מנהל בתי הדין הרבניים הרב אלי בן דהאן: "בית הדין פועל רק בהרכב אחד (של שלושה שופטים) ביום. בממוצע כל דיין יושב יום בשבוע ולפעמים יומיים. הדיונים נמשכים בין שלוש לחמש שעות". על רקע מידע זה קבע אז דו"ח המבקר לגבי מינויים שבוצעו אז: "ממצאי הביקורת מצביעים שלא הייתה הצדקה לתוספת שני התקנים לבית-הדין-הגדול, שכן עומס העבודה בו אינו רב, והדיינים יושבים בדין יום-יומיים בשבוע".

שתי משרות הדיינים התפנו בפברואר, ומספר הדיינים בבתי הדין ירד מתשעה לשבעה (כולל שני הרבנים הראשיים). שישה חודשים היו המשרות פנויות ובמערכת בתי הדין הרבניים אומרים שאיש במערכת לא הרגיש בחסרונן. התורים לא התארכו והדבר היחיד שקרה הוא, שחלק מדייני בית הדין הרבני הגדול נאלצו להגיע לעבודה יומיים בשבוע במקום יום אחד.

עד כאן מתוך הכתבה, בהמשך הכתבה שם מתוארים הדילים המסריחים של אוכלי החנם.

תובנות ומסקנות

התובנה החשובה והמהדהדת ביותר לפי דעתי היא, שהדיינים בבית-הדין-הגדול לערעורים עבדו אף פחות ממה שנאמר בכתבה! דהיינו אפילו פחות משבע שעות בשבוע! ואיך הנני יודע זאת? ובכן, על-סמך עדותו של "הרב אלי בן דהאן" שהוא בלי ספק בשר מבשרה של הכמורה האורתודוקסית, וכך הוא אומר בעדותו למבקר המדינה: "בממוצע כל דיין יושב יום בשבוע [...] הדיונים נמשכים בין שלוש לחמש שעות". כלומר, הדיינים בבית-הדין הגדול לערעורים עובדים בממוצע ארבע שעות בשבוע! ואין ספק שגם ארבע השעות הללו אינן רצופות, אלא יש בתוכן הפסקות ארוכות להתעדן בקפיטריה של בית-הדין או סתם לנוח מעמל חציבתם בתורה.

ולא אתפלא אם המצב בתקופתו של קאפח היה גרוע בהרבה, שהרי כידוע, הפיקוח על בתי-הדין לא היה קיים כמעט בתקופה של קאפח, ואיש הישר בעיניו יעשה, כל נבל לנבלותו.

ועתה נתמקד בקאפח, מה למדנו מן הכתבה הזו על קאפח?

ובכן, למדנו שקאפח "המשועבד" עבד בממוצע כארבע שעות בשבוע!

למדנו שקאפח "המשועבד" קיבל כ-40 אלף שקל בחודש, שהם כ-1250 שקל לשעת שיפוט.

למדנו שקאפח היה זכאי לרכב צמוד, והואיל והוא כנראה לא ניצל את הזכות הזו, שהרי הוא קיבל גם טובות הנאה רבות מהקהילה (היה לו נהג צמוד מהקהילה בחינם כמובן), קרוב לוודאי שהוא המיר את טובת ההנאה הזו בעוד כסף שניפח עוד יותר את משכורותיו וחציבתו.

למדנו שמימנו בעבורו החזקה של שני קווי טלפון, ואף מימון הוצאות טלפון סלולרי (עד 24 אלף שקל בשנה), והואיל ולא היה בימיו טלפונים סלולריים, כנראה שהיו הטבות אחרות.

למדנו שהוא קיבל הטבה של 30 ימי השתלמות בשכר בשנה (מלבד קרן השתלמות). זאת אומרת, שלא מעט מכנסי הרבנות שהוא הגיע אליהם הוא קיבל עליהם שכר גבוה נוסף. וכן למדנו שהוא קיבל לפחות 26 ימי חופשה בשנה, בנוסף לחמשת ימי החופש בכל שבוע...

למדנו שאם מחשבים את שכרם של שני הדיינים שנזכרו ברוטו, יחד עם עלויות מעביד, מסתכמת ההוצאה לתקציב המדינה בכמיליון וחצי שקל בשנה. כלומר, כל דיין כזה עלה אז למדינה ברוטו כ-750,000 שקל בשנה! כלומר, שררתו של קאפח בבית-הדין-הגדול לערעורים אשר ארכה כשמונה-עשרה שנה עלתה למדינה כ-14 מיליון שקל. לזאת יש להוסיף את שררתו בעשרים שנותיו כדיין אזורי, וכן את חציבתו במשך שתים-עשרה שנות הפנסיה, וכמובן, את שלל מענקי הפנסיה וקרנות ההשתלמות ושאר ההטבות ומענקי הבכירים. ובל נשכח, יש להוסיף 14 שנה שבהן אשתו רודפת הבצע קיבלה אחרי מותו קצבת שארים נפוחה וטמאה. כך שאין ספק שקאפח הנוכל עלה למדינה עשרות מיליונים, לא כולל כספי פרסים.

קצרו של דבר, קאפח היה אוכל חינם אשר עשה עבודה מועטה תמורת שכר שחיתות.

והוא הדין לערוסי, גם הוא אוכל חינם אשר עובד מעט מאד, תמורת שכר שחיתות.

"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ? וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ!" (ש"א טו, יט).

"נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (צפ' ג, ד); "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה" (מלאכי ב, ח–ט).

***

ואגב אצרף דוגמה לחנופתו של ערוסי למינים ולצאצאיהם: לאחרונה פורסמו באתר הטמא של ערוסי דברי הספד שנאמרו על גרשון העכברוש, לא אתמלל את דבריו הנגעלים, די יהיה לעיין בכותרת ההקלטה: "הרועה הנאמן שקידש שם ה' בחייו ובמותו הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל".

"הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי יְיָ תֶּאֱהָב? וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ!" (דה"ב יט, ב).

"מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (מש' יז, טו).

***

ואחתום במקבץ נוסף של תוכחות מדברי הנביאים ע"ה לנביאי השקר ולראשי העם:

"צֹפָיו [=מנהיגי הדת, הכומרים הארורים המתעים את העם אחרי ההבל] עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ [את ה'], כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים [והם אנשי השם מנהיגי העם ובעלי השׂררה, ויחד-עם-זאת] לֹא יָדְעוּ הָבִין [אינם מכירים בדרך האמת], כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ" (יש' נו, י–יא). ושם תרגם יונתן ע"ה: "וְכַלְבַּיָא תַּקִיפֵי נַפְשָׁן לָא יָדְעִין לְמִסְבַּע, וְאִנּוּן מַבְאֲשִׁין לָא יָדְעִין לְאִסְתַּכָּלָא, כֻּלְּהוֹן גְּבַר לָקֳבֵיל אוֹרְחֵיהּ גְּלוֹ, גְּבַר לְמִיבַּז מָמוֹנֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל". וראוי לעצור רגע ולהרהר בדבריו של הנביא ישעיה ע"ה, אשר מכנה את ראשי העם "כלבים אילמים" ו"כלבים עזי נפש"!

והנה לפניכם גם דברי מיכה הנביא (ג, ט–יא):

"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה [ושם תרגם יונתן: 'דְּבָנַן בָּתֵּיהוֹן בְּצִיוֹן בְּדַם אֲשִׁיד וִירוּשְׁלֶם בְּנִכלִין', דהיינו, הבונים את בתיהם המפוארים בכספי העניים והעשוקים], רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר".

מיכה משווה בין הכוהנים שפוסקים דינים בכסף לנביאי השקר הקוסמים בכסף. ועל בני עלי שהפכו תורת אלהים לקורדום אומר הנביא: "וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת יְיָ [...] וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְיָ כִּי נִאֲצוּ [...] כִּי חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתָם" (ש"א פרק ב).

"כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (יר' ח, י).

"כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ [...] וָאֵחַל בְּתוֹכָם" (יח' כב, כו).

קאפח - שכיר נוכל ונבל

.pdf

הורידו את PDF • 207KB