קאפח והשדים והקוזק מקוצק

עודכן: 25 בינו׳

במאמר זה אנו מבקשים לנתח את דברי קאפח בפירושו למשנה-תורה בעניין השדים. מאמר זה הינו גם חלקו הרביעי של המאמר: "השדים – נחלת השוטים והחטָּאים". חשוב לציין, כי בכמה מהערותיו למורה-הנבוכים (תשל"ב) קאפח מתנער מקיומם של השדים, וכפי שראינו לעיל בחלקי המאמר הקודמים. אולם, משום מה, בפירושו למשנה-תורה (תשמ"ד–תשנ"ו) קאפח נסוג מדרכו במורה-הנבוכים ונוקט בגישה מוזרה מתחמקת ואף נכלולית, נחל אפוא:


דוגמה ראשונה


בעניין נטילת ידיים שלוש פעמים משום רוחות רעות, אומר קאפח בהלכות תפילה (עמ' קלט):


"ועוד יש לומר, דסבירא ליה לרבנו שכבר כלו הרוחות הללו [...] וכבר אמרוּ בשם הרבי מקוצק שהרמב"ם פסק שאין דברים אלו כדי שלא יימָּצאו יותר, ומאחר ובשמים התחשבו בפסק דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז [...] ולפיכך לא נהגו אבותינו בתימן ליטול שלוש פעמים".


ודברי קאפח הללו קשים וסוטים מן האמת, האם אמת נכון הדבר "דסבירא ליה לרבנו שכבר כלו הרוחות הללו"? וכי הם היו קיימים אי-פעם לפי דעתו? ולא רק על הרמב"ם קאפח מוציא לעז אלא אף על ה' יתעלה שמו, שהרי הוא כותב לעיל: "ומאחר ובשמים התחשבו בפסק דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז", כלומר, הקב"ה בכבודו הודה באמיתת השדים לפי קאפח!


אלא, סברת השוטים הסוברים שהיו שדים בעולם ובטלו היא הבל מהובל. אך הנני מכיר את הדרדעים האורתודוקסים חוצבי התורה, הם ודאי יאמרו שקאפח "צוחק" או "מתלוצץ"... ברם, האם ראוי להתלוצץ באמונת עבודה-זרה? האם ראוי לתלות ברבנו הרמב"ם ואפילו בצחוק את סכלות אמונות השקר? האם ראוי לתלות תועבה כל-כך חמורה בה' יתעלה ויתרומם?


זאת ועוד, גם כאן במקום לעלות ללשכת הגזית למקום רבנו ולדבריו הטהורים במורה-הנבוכים, קאפח יורד מצרימה לטמבל מקוצק ומביא ראיה מדברי הרחוקים מדרכי-האמת. ואם הטמבל מקוצק האמין בהבלים שהוא פלט מפיו, ראוי להשמיט את הקו"ף האחרונה משמו; ואם הוא כתב את הדברים הללו ולבו בל עמו, הדברים חמורים מבחינה אחרת, כי לעולם יהיו פיו ולבו של האדם שווים. ויתרה מזאת, אסור להוכיח דבר-אמת בדברי-שקר, כי לא רק שאנו חוטאים בדברי-שקר אלא שאנו גם מחלישים את האמת בכך, וכדברי רבנו במורה-הנבוכים (ב, טז):


"ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא מחלישהּ וגורם להכחישהּ, כי כאשר יתברר ביטול אותן הראיות תיחלש הנפש מלאמת אותו הדבר שהובאו עליו הראיות".


וקאפח בעצמו מעיר שם כך:


"כי גם כאשר הדבר אמת כשלעצמו [=שמציאות השדים שקר], ובא מי שאינו יודע ומביא עליו ראיות חלושות [=שהשדים היו בעבר ועתה אינם], גורם לבני-אדם לחשוב שאותו הדבר מבוסס על אותן הוכחות רעועות וידחוהו [=סופו של דבר שיאמרו: אם פעם היו, מדוע נעדרו? רק בגלל החלטת רבנו הרמב"ם? אתמהה! וישובו להאמין בהם וליראה מפניהם]".


דוגמה שנייה


בהלכות גירושין ב (בסוף אות יט, עמ' ס), מעיר קאפח על דברי הלח"מ:


"ונלחץ בגלל השד ללא צורך, כי בזמן רבנו כבר נעדרו עד לאחד".