כך כותב הרמב"ם במורה (ב, יב) על התְּעייה בדרכי ההגשמה, דהיינו ביסוד ייחוד ה':
"כל זה הימשכות אחר הדמיון אשר הוא גם יצר הרע באמת, כי כל מגרעת הגיונית או מידותית היא פעולת הדמיון או נספחת לפעולתו".
הדמיונות וההזיות הינן שורש המגרעות, וכל מי ששקע בדמיונות ובהזיות קרוב לוודאי שהוא גם בעל מגרעות מידותיות והגיוניות, רחוק מדרכי המוסר והדעת, ונכשל ונחבל ביצרו הרע. כך גם הם פני הדברים ביחס לשליחי השקר באשר הם, אך לא נצליח להבין זאת, אלא-אם-כן טיהרנו את מחשבתינו מזוהמת הערצת גדולי השקר, אשר הלעיטונו בה מגיל קטן מאד.
כך ניתן אפוא להגדיר את אנשי השקר בימינו ובכל דור ודור:
כולם מדומיינים, כלומר כולם נמשכים אחרי דמיונם אשר הוא גם יצר הרע באמת. ולכן, הואיל ויצרם הרע מתעתע ומהתל בהם, יש בהם בהכרח מגרעות הגיוניות או מידותיות, והמתבונן הנבון יזהה את מגרעותיהם השונות כבר במבט ראשון. קצרו של דבר, שליחי השקר למיניהם משועבדים ליצרם הרע, כלומר, הדמיונות השתלטו על מוחם ומנחים את פעולותיהם.
בשל ריחוקם של שליחי השקר מדרך האמת וממידות ישרות, נפרצו גדרי התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, ורוב עם-ישראל הותעו אחרי התהו. שליחי השקר הפיצו בדורסנות את שיטת הפסיקה לפי הכרעת רוב הפוסקים, גם כאשר הכרעות הפוסקים הללו מנוגדות לתורה-שבכתב, לתורה-שבעל-פה, ולהכרעות הסנהדרין הנצחיות שבאו לידי ביטוי בפסקי ההלכות שבמשנה ובגמרא ובמדרשי ההלכה (ופסקי ההלכות הללו זוככו על ידי הרמב"ם על-פי דרך חכמי האמת והצדק). דרך הפסיקה הסטטיסטית נועדה להכחיד את דרך האמת, כי אם ההלכה נקבעת לפי רוב פוסקים באופן שרירותי מוחלט, כלומר תוך התעלמות מוחלטת מיסודות הדת ומכללי ההלכה והמחשבה, הרי שכדי להחדיר את השקר די בהפצתו.
כמו כן, דרך הפסיקה הסטטיסטית אינה מאפשרת לבחון את העניין לגופו ולברר את אמיתתו, ולכן היא לעולם לא תחשוף את שקריהם והתחזותם של שליחי השקר, שהרי כאמור, די להפיץ את השקר למספר רב של אנשים (וכידוע, בקלות ניתן להתעות את ההמון אחרי ההבל), כדי לקבוע שדברי השקר הם-הם האמת – שהרי הפסיקה נקבעת לפי מידת הפצתה ולא מידת אמיתתה. בדרך זו הוחדרו באלף השנים האחרונות אלפי פסיקות מדומיינות אשר נעות מסתם דברי הבל וכסילות ועד לפסקי מינות שמוציאים את האדם מן העולם – מורידין ולא מעלין.
אין לי עצה אחרת אלא להתפלל לה' יתעלה שייתן לנו שכל להבין את האמת ולראות מול איזו שוקת שבורה אנחנו עומדים (שולחן חרוך, משנה ארורה, ספר החושך הטמא ועוד), ואיזה מים מרים אנו שותים (פסיקותיהם של רוב רבני ישראל באלף שנים האחרונות שהטעו את עם-ישראל בדמיונותיהם הכוזבים), ונתעורר, לבל נהיה כמו אלה שאומר עליהם ירמיה הנביא:
"הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדו בְּלוֹא יוֹעִיל! שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְיָ – כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" ( ב, יא–יג).
Comments