"וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמ' כה, א–ב).
למה צריך משכן? מה תפקידו? מדוע הוא חשוב כל-כך?
בקריאה ראשונה מעט לא מובן מדוע מתוארים בכתוב המשכן, תבניתו, מידותיו, חלקיו, החומרים מהם כל חלק עשוי והכלים המשמשים בו. כלומר, לשם מה כל המורכבות הזאת? ועוד במדבר? אם נלמד קצת יותר לעומק אולי נצליח להבין מהו עניינו הכללי של המשכן.
וכך הכתוב אומר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמ' כה, כב). כלומר, שם, במשכן, בורא-עולם משרה את שכינתו – האם ניתן ללמוד מכך שבורא העולם הוא בעל גוף השוכן במקום? ודאי שלא! ואם כך, ואין לו כאמור מקום, מהי אותה השכינה המדוברת?
וכך כותב הרמב"ם במורה (א, כה):
"התמדת שכינתו או השגחתו, באיזה מקום שהתמידה בו או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה [...] וכל מה שנאמר מן הפועל הזה [ש-כ-ן] מיוחס לה', הוא בעניין התמדת שכינתו – כלומר האור הנברא – במקום, או התמדת ההשגחה בדבר מסוים, כל מקום כפי עניינו".
וזהו עניין המשכן, ההשגחה הפרטית של ה' יתברך על עם ישראל בעשותם את אשר הוא מצווה אליהם בדיוק כפי שהם מצֻווים לעשות.
ועל כל אחד ואחת מאיתנו ללכת אך ורק אחרי התורה האמיתית האחת שמסר לנו משה רבנו, ולא אחרי תורות השקר האורתודוקסיות למיניהן שאנו רואים היום, ואשר מומצאות חדשים לבקרים על ידי כל מיני חכמים בעיניהם שרוצים לעשות להם שם בעולם.
הוא משה רבנו אדון הנביאים שהעיד עליו בורא העולם על נאמנותו, והוא משה רבנו שנבואתו נבדלת משאר הנביאים בייחודה, והוא משה רבנו שהגיע לתכלית השלמות האנושית במעלות המידותיות וההגיוניות, וקרע את כל המסכים שהאדם יכול לקרוע, אשר הפרידו בינו להשגת הבורא. וכך כותב הרמב"ם בפרק השביעי מפרקי הקדמתו למסכת אבות:
"ולפי שידע משה רבנו עליו השלום שלא נשאר לפניו מסך שלא קרעו, ושכבר נשלמו בו המעלות המידותיות כולן והמעלות ההגיונית כולן, ביקש שישיג את ה' כפי אמיתת מציאותו, כיוון שלא נשאר לו שום מונע, ואמר: 'הראני נא את כבודך' [שמ' לג, יח], אז הודיעוֹ ה' יתעלה שזה בלתי אפשרי מכיוון שהוא שֵׂכל מצוי בחומר, כלומר, מחמת היותו אדם, והוא אָמְרוֹ: 'כי לא יראני האדם וחי' [שמ' לג, ג]. ולא נשאר בינו ובין השגת ה' יתעלה כפי אמיתת מציאותו אלא מסך אחד בהיר והוא השכל האנושי שאינו נפרד. והיטיב לו ה' ונתן לו מן ההשגה אחר ששאל יותר ממה שהייתה לו קודם ששאל, והודיעו שהתכלית בלתי אפשרית לו [ידיעת אמיתת מציאותו היאך היא] כל זמן שהוא בעל גוף".
יהי רצון שנזכה ויתקיים בנו הפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמ' כה, ח), ונראה בחושינו את השגחת ה' יתברך עלינו.
שבת שלום ומבורך.
Comments