כותב הרמב"ם במורה (ג, יז): "יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה הוא שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר שיש בטבעו ובבחירתו וחפצו לעשות כל מה שביד האדם לעשות".
עוד כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (ראש פרק ה): "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה: 'הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד, מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע' [בר' ג, כב], כלומר הן מין זה שלאדם היה אחד בעולם, ואין לו מין שני דומה לו בזה העניין: שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין לו מי שיעכב על-ידו מלעשות הטוב או הרע, וכיוון שכן הוא 'פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ' [שם]" וכו'.
ומוסיף רבנו ופוסק בהלכות ממרים (ספ"א), וכֹה דבריו:
"משבטל בית-דין-הגדול רבתה מחלוקת בישראל: זה מטמא ונותן טעם לדבריו, וזה מטהר ונותן טעם לדבריו, זה אוסר וזה מתיר. שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, או עד שלא הגיע הדבר להן [=כלומר פסק הסנהדרין טרם הגיע להם], בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר – אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה – בשלתורה הלֵּך אחר המחמיר ובשלדברי-סופרים הלֵּך אחרי המקל".
הבאתי את ההלכות הללו כדי להראות שהבחירה והאחריות מונחת על כל אחד ואחד מבני האדם, ואי אפשר לו לאדם להאשים אחרים בטעויותיו – בין אם טעויותיו נבעו ממנהגי טעות של אבותיו ואבות-אבותיו ובין אם הן נבעו מהליכה עיוורת אחרי רבני-הבל שטעו והמציאו להם היתרי פסיקה שונים ומשונים, כגון הישענות על רוב פוסקים שלא בזמן הסנהדרין על-מנת להוסיף או לגרוע מן התורה, או הישענות על מקורות שאינם מהימנים ולפסוק על פיהם הלכה למעשה, כגון ספר האופל הידוע וכל הספרים הטמאים והמדומיינים האחרים הדומים לו.
ואם תרצו לדעת את האמת יהיה עליכם לבקש אותה בכל לבבכם ובכל נפשכם, וללא משוא פנים: לא לדעות קדומות שקנו אחיזה בקרבכם, לא לאבותיכם ולזקניכם שלא ידעו ולא יבינו, ולא לרבניכם התועים שהתעו אתכם. רק אם תצליחו בכך, ואם יש לכם זכות לפני ה' יתעלה, יסייע לכם הבורא ותזכו למצוא אותה, וכפי שנאמר בדברים (ד, כט), וביחזקאל (לו, כה):
בדברים נאמר כך: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"; וביחזקאל נאמר כך: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים".
ישר