בשאלה זו תלוי מילוי ייעודו של האדם עלי אדמות: השגת בורא-עולם כפי יכולתו. וכך הנחו אותנו חכמים ע"ה בעניין העיון העמוק: "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי ובן זומא אחֵר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו 'מים מים', משום שנאמר: 'דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי' [תה' קא, ז]" (חגיגה יד ע"ב).
כלומר, כדי להשיג את בורא-עולם כפי יכולת האדם חובה להתנער מן השקר ולדבוק באמת.
יש כמה כללים חשובים אשר על דורש-האמת לקיים אם ברצונו להימנע מן השקר:
א) הליכה בעקבות חכמי האמת.
ב) הכשרת עצמו במדעים.
ג) הכשרת עצמו במידות.
ד) הכשרת עצמו בהתבוננות.
כל ההכשרות הללו אינן קיימות באותם הנחשבים לחכמים באלף השנים האחרונות, למעט בודדים. ואני כשלעצמי, מרגע שהבנתי את גודל ההתעיה שעם-ישראל הותעה בה באלף השנים האחרונות ואת השקר שבו אנו חיים, חיפשתי את האמת ומצאתיה בדברי הרמב"ם.
מי שבאמת רוצה למצוא את דרך האמת, ללא משוא פנים לאמונות ולמסורות שעליהם הוא גדל או לדעות קדומות הבנויות על אבני תהו, ימצא שרבנו הותיר לנו שביל רחב ללכת בו, שביל רחב שבו נכשיר את עצמנו בכל אותן ההכשרות ובו נלך בעקבות חכמי האמת והצדק.
עוד עלינו להבין, שהרמב"ם אינו מעתיק ומוסר לנו דעות בלעדיות שהגה בשכלו, אלא את השקפות האמת שנמסרו באומתנו טרם שהחלו להשׂתרר על עמֵּנו אנשים רעים וחטָּאים שהעבירונו על דתנו; ובכל מקום שהרמב"ם מביא את דעתו הוא מציין זאת במפורש.
כל מי שרוצה למצוא את דרך האמת ולהתעדן באורה, חייב להבין שדרך הרמב"ם היא דרכם של חז"ל והוא ממשיכם היחיד. אין ספק שהיו עוד אנשי אמת במהלך אלף השנים האחרונות, אך רבנו עלה על כולם ולכן חיבוריו פשטו והתקבלו בכל ישראל. חיבוריו עיכבו את המינים מלבצע את זממם: להחדיר לעם ישראל את ארס הכפירה, ואף זרעו את הזרעים להכרתתם.
המינים התעו את עמֵּנו בעניינים רבים, לדוגמה: הם התעו אותנו בייחוס סדר הפרשיות לרש"י, כאילו מדובר בעניין שמצוי במחלוקת ולא במסורת תורה-שבעל-פה, ועשו-כן כדי שיוכלו להחדיר סדר פרשיות אחֵר, וכך, ביצירת מציאות שבה יש תורות ושיטות רבות הם ביקשו להשמיד את דרך האמת. וכמו שהם ייחסו את מסורת התורה-שבעל-פה לרש"י (שבאופן מקרי התאימה לרש"י בעניין זה, שהרי כל קשר בין רש"י לדת האמת מקרי בהחלט), כך הם ייחסו את מסורת התורה-שבעל-פה והוראות הסנהדרין שבכתבי הרמב"ם לדעותיו האישיות, ועשו-כן כדי שיוכלו להחליף את התורה: לשבש, להוסיף ולגרוע בה, וליצור מציאות שבה יש לעמֵּנו מאות תורות ומאות רשויות, דהיינו מאות "חכמים" אשר מתנשׂאים להיות כאלהים.
אמנם, לעתים לא ניתן לזהות בעיון ראשון את נאמנותו של הרמב"ם למעתיקי השמועה, מכיוון שהרמב"ם מקיף בכתביו מקורות רבים מאד ואיננו מפנה אותנו למקורותיו, ונימוקיו עימו. אך מי שיַרבה לקרוא ולעיין שוב ושוב אך ורק בדברי הרמב"ם, יתחיל לראות לאט-לאט שביל בהיר ובוהק בדרכי מחשבתו ורעיונו, ואף יחל להבין עניינים רמים ועמוקים כפי כוח השגתו.
וזהו פחדם הגדול של אותם המינים מכתבי הרמב"ם.
כלומר, מכיוון שתורתו של הרמב"ם ודבריו הישרים מעוררים את מחשבת האדם להתבונן על המציאות ולהבין את חלקיה ותעתועיה, בסופו-של-דבר הגיונו יתעורר להבין את המציאות הקשה של עם-ישראל כפי שהיא באמת בימינו: עם נבל ולא חכם, ככתוב בפרשת האזינו:
"שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל הַלְייָ תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ".
כך יתעורר אדם אחד לדרך האמת ועוד אחד ועוד אחד, עד שיתעוררו מספיק אנשים כדי לעורר דחף פנימי לשינוי אמיתי בעם-ישראל ושאיפה לשוב ולהיות עם קדוש, עם אשר חותר לקיים את המצוות כהלכתן ושואף למלא את ייעודו להיות אור לגוים, ככתוב בפרשת יתרו:
"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
Comments