ערוסי מנשק את רגלי שיקוץ קנייבסקי

עודכן: 14 באפר׳

"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג)]" (סנהדרין יא, ו).


אבקש לשתף אתכם עם דבריו של ערוסקי על שיקוץ קנייבסקי, דברים אשר נאמרו בסמוך להלווייתו של השיקוץ. דבריו של ערוסקי פורסמו בהקלטה שהובאה באתר "נצח ישראל". כותרת ההקלטה הינה: "דמותו המופתית של הרב קנייבסקי זצ"ל מהווה פתח תקוה להגיע לחזון הנביאים 'ועמך כולם צדיקים'". כלומר, לפי ערוסי הטמבל, ככל שירבו יותר ויותר שיקוצי קנייבסקי בעולם, כך עם-ישראל יתקרב יותר ויותר לחזון הנביאים של "ועמך כולם צדיקים"!


הזוי לחלוטין! לפי ערוסקי, ככל שעם-ישראל יותר ויותר יעריץ אלילים בשר ודם, ככל שעם-ישראל יותר ויותר יפנה להזיות המאגיה וייחוס כוחות על-טבעיים לגדולי טחורי האסלה, כך יותר ויותר עם-ישראל יתקרב למילוי ייעודו האלהי ולכינון ממלכת כוהנים וגוי קדוש!


ובכן, בדברים הללו ערוסי פשע וחטא ונכנס לגדר של המינים המתעים את העם אחרי ההבל. שהרי בדברים הללו, וכן בשבחים ובכתרים שערוסי קושר לשיקוץ קנייבסקי שנראה לקמן, הוא למעשה מתעה את העם ללכת בדרכי המינות והתועבה, בדרכי הכיעור והמאגיה. וגם אם ערוסי היה שותק הוא היה נתפש בעוונו של שיקוץ קנייבסקי ושות', אך בעצם העובדה שערוסי גילה את דעתו באופן פומבי והביע את הערצתו לשיקוץ קנייבסקי, הרי שהוא לא רק נתפש בעוונם, אלא שהוא הופך להיות בשר מבשרם הוורדרד של המינים וצאצאיהם. בזאת, ערוסקי לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, ולא רק שהוא מודה בעבודה-זרה וכופר בכל התורה כולה, אלא שהוא גם מסית ומדיח למינות ולעבודה-זרה בהערצתו העיוורת לשיקוץ.


לאחר שראיתי את דברי החירוף והגידוף של ערוסקי, הבנתי היטב את דברי רבנו לתלמידו ר' יוסף. באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא), רבנו מתאר את גדולי האסלה בימיו, אשר לא הגיעו לקרסולי רשעם פשעם ומעלליהם של גדולי טחורי האסלה הנגעלים של ימינו, וכֹה דבריו:


"ואין לך צורך באמרך: היכן יראת שמים? כי זה וכיוצא בו מן הגדולים מִמֶּנּוֹ ממי שקדם, אין יראת שמים אצלם אלא להימנע מן החמורות, כפי שהדבר אצל ההמונים, אבל החובות המידותיות אינם סוברים שהם מחובות הדת, ואף אינם מדקדקים בדבריהם כפי שמדקדקים בהם השלמים יראי השם. ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשררה גם מן החמורות הם אינם נמנעים]".


וזאת בדיוק מה שאירע לשיקוץ ערוסי, ערוסי הבין היטב בעבר, שאם הוא לא ילך בדרכי המינים וירומם ויעריץ את השיקוצים, עלול להיגרם נזק לשררתו למעמדו ליוקרתו ולמשכורתו, ומכיוון שכך, נעלמה יראת השמים מקרבו, עד שהוא התדרדר לעוון החמור מכולם: חילול-שם-שמים בענייני מינות החמורים והתעית הרבים אחרי התהו וההבל אשר לא יועיל ולא יציל. ברם, ערוסי שקע כל-כך בחברתם של המינים השחורים עד שהוא כבר מאמין באמת ובתמים בגדולתם, הוא נתעוור מן התאוות מהשררה ומרדיפת הבצע, עד שנדמה לו שדתם – היא דת האמת.


טרם שנחל לעיין בדבריו של שיקוץ ערוסקי, אבקש להזכיר את דינו של הנוכל הזה, והנה לפניכם פסקו של רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י):


"כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".