עצרת י"ג שנים ל"אפיקים"

[מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון סז, סיוון תשל"ח, עמ' 12–13].


שילוב טבעי של ישן וחדש, ברוח המסורת של יהודי תימן


שלט-בד ענק, באותיות מאירות-עיניים, באולם בית החייל בתל-אביב, ביום כא בשבט תשל"ח (29.1.78), מכריז: י"ג שנים ל"אפיקים". במרכז השלט התנוסס בצבעו הירוק ענף בעל שלושה-עשר עלי-זית, המסמלים את שנות "אפיקים". צייר השלט הוא מר שלמה מדליה, חבר מערכת "אפיקים". ליבו אמר לו לצייר דווקא עלי-זית, המסמלים את השלום. אדם קנטרן יכול לטעון, ש"אפיקים" הוא עיתון לוחם מראשיתו והלכך מה לו ולעלי-הזית. אבל, כאמור, ליבו והגיונו האמנותי של הצייר-האמן שרטט דווקא עלי-זית. כי "אפיקים", למרות היותו עיתון לוחם, מלחמתו נערכת למען השלום בעם, למען שלמותו, אחדותו ושוויונו של העם בארץ אבותיו. ולכן מלחמה מעין זו של "אפיקים", הינה למעשה תהליך של שלום ושלמות בליבות כל בני העם הזה השוכן בישראל.


הערב החגיגי והמיוחד במינו הזה של ביטאון "אפיקים", אורגן מעיקרו לא לנאומים והרצאות, אלא לברכות והבעת דעות בעיקר תמציתן. כדאי היה לפני פתיחת הכנס להעיף מבט על קהל הבאים. ואכן, היה הרבה מה לראות, יכולת לראות בני מושבים שזופי-פנים, חסונים ועליזי ארשת, והם הומים ומהמים סביב בשלושת שלבי הגילים: נעורים, ביניים וזקנה. גם את בני העיר יכולת לראות באותם שלבי הגילים. והם ניכרים מיד במראם המצוחצח ולבושם המכופתר במקצת. כאלף איש ומאה, כן ירבו, התכנסו לאולם המרווח של בית החייל, עליזים וצהולי פנים. מאוחדים כולם בשמחת המעמד החגיגי, שטשטש הבדלי מעמדות, זרמים וכיתות. יכולת למצוא עורכי-דין, מורים ואישי חינוך, לצד עובדי דחק ופועלים פשוטים.

משמאל לימין: חיים טסה, ישי זנדני, שלמה מדליה, ויהודה עמיר.


משניתן האות לפתיחת המעמד, עם התעמעם האורות באולם, שקט הקהל במקומו. הוא נדרך וצפה לעבר הבימה. אז נשמע קולו הצלול של סעדיה גור-אש, מדריך הלהקה של מושב מדרך-עוז. הוא שר בנעימה מקורית את שירו של המשורר ר' יוסף בן ישראל משתא (לפי המסורת הוא אביו של שבזי): "יַשְׁקֵף אֱלֹהִים מִמְּעֹון קָדְשׁוֹ וְיַךְ [...] וִימַהֲרוּ בָם מַלְאֲכֵי מַשְׁחִית לְהַךְ [...] בָּם כָּל יְפֵה-מַרְאֶה וְחֶמְדַּת עָיִן". גור-אש סיים את השיר לקול מחיאות-כפיים סוערות של הקהל. עתה בא תורו של הפותח, הצייר שלמה מדליה, חבר מערכת "אפיקים", אשר דיבר בקצרה על הדברים שכבר עשה "אפיקים" ובעיקר על מה שעוד מתכנן הוא לעשות.


מיד נגלל המסך והופיע מנחה הערב ישי זנדאני, חבר מועצת "אפיקים", אשר קרא לחברי הנשיאות לעלות אל הבמה. ראשון בהם היה (כבוד הרב) יוסף קאפח. אחריו נקראו כבוד השר ד"ר ישראל כץ, שר העבודה והרווחה; ד"ר בן-חור ימיני, יו"ר ברית יוצאי תימן; מר חיים טסה, חבר הנהלת עיריית תל-אביב ויו"ר קופת מלווה "המזרח"; מר יאיר עוז-ארי, סגן מנהל המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח; הסופר בנימין גמליאלי, והמשוררים טוביה סולמי ויהודה עמיר, חברי מערכת "אפיקים". ואחרון-אחרון יוסף דחוח-הלוי, עורך "אפיקים".


ראשון הדוברים היה יהודה עמיר שקרא שני שירים מאת רצון הלוי וטוביה סולמי. הוא הקדיש לכל משורר ניתוח קצר על צביון שירתו ואופי ביטויו. בין דבריו אמר: רצון הלוי מושרש במורשת האומה, שואב את ערכי שירתו מערכיה וממוסריה, חותר לנצח האומה שהוא גם נצח האדם, ומעניק צביון וארשת לגאולת העם. על המשורר טוביה סולמי אמר: טוביה יליד הארץ, גדל בשכונת התקווה, שֵׁרת בצבא, אבל הזָּרות שלו לגבי החברה בישראל אינה שונה מאותו יחס זָרות שהעולה מתימן נתקל בו בעלותו ארצה. מכאן נובעת הביקורת שלו כלפי החברה וכלפי הממסד בישראל. הוא כותב בדרך של טרוניה חדה ונוקבת על מציאות חסרת תכלית, על אגדות שנתגלו כבדיות, על פשיטת-רגל מוסרית ואי-שוויון בחברה שצריכה להיות מופת לעמים. ספרו הראשון "תפילה לגולים בעולמם", והשני "שתי גדות למוצררה", אומרים את הכל. שני המשוררים הללו הינם ממייסדי "אפיקים" ומקימיו, וכוכבם דָּרַךְ על דפי "אפיקים".

משמאל לימין: ד"ר ישראל כץ, שר העבודה והרווחה; יוסף דחוח-הלוי עורך "אפיקים"; יאיר עוז-ארי, סגן מנהל המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח.


אחריו נשא את דברו (הרב) יוסף קאפח, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מהדיר ומתרגם עשרות ספרים ומאמרים [ומה עם מלחמות ה' של סבו?]. הוא הוציא את המשניות עם פירוש הרמב"ם בתרגום חדש מערבית. כתבים של רבנו סעדיה גאון, וספרים של הוגי דעות מתימן ומספרד [וגם ספרים של מינים וסכלים כגון שני ספרים לפוחז מפוסקיירא, כתאב אלחקאיק, ועוד]. זכה בפרסים רבים, בהם פרס ביאליק ופרס ישראל, על פעלו התרבותי העצום.


בין שאר דבריו אמר: "אפיקים", מעצם יסודו, הוא ביקורתי כלפי המציאות שבה אנו חיים. וגישה ביקורתית זו לא תמיד היא פופולרית. "אפיקים" מעולם לא ביקש להיות פופולרי [בניגוד לקאפח, רודף המשכורות המענקים והשילומים], וזוהי תכונה שגם נביאי ישראל ניחנו בה.


המהות האמיתית של לאומיות היא בראש ובראשונה ביקורת כלפי החברה והלאום. אדם המחונן ברגש לאומי אמיתי נדחף בראש ובראשונה לתקן את הטעון תיקון באומה, ואנו חיים באמת במציאות הטעונה תיקון.


זקוקים אנו למוכיחים בשער אשר יוקיעו עיוותים ועוולות, יציעו תיקונים, ויטיחו ללא-חת את האמת בפני מי שמסרבים לראות אותה במרירותה, כי האמת לא תמיד היא מתוקה, לרוב היא מרה ומרירה. לצד הביקורת החברתית של "אפיקים", מצויה עשייה גדולה ורחבה של חשיפת תרבות העבר של יהדות תימן והצגתה: במדרש, בשירה, בהלכה, באגדה, בפולקלור ובכל סוגי הפעילות התרבותית. זוהי פעולה ברוכה וחיובית ביותר, שיש צורך בעידודה ובחיזוקה. ויבורך כל איש אשר יטה שכם לעשייה קדושה מעין זו בחומר וברוח [עד כאן דברי קאפח, אשר למרות הצורך במוכיחים בשער אשר יוקיעו עיוותים ועוולות, ויטיחו ללא-חת את האמת בפני מי שמסרבים לראות אותה במרירותה, למרות זאת, הוא בחר בחילול-שם-שמים ובהשתתפות בממסד הכומרים הפרו-נוצרי, תוך הפקת משכורות שחיתות ומענקים במשך יובל שנים].


כבוד השר ד"ר ישראל כץ סיפר על היכרותו מקרוב עם אנשי "אפיקים", תקופה של בערך שמונה שנים. מתוך דבריו: בעקבות מאמר שפרסמתי באחד העיתונים, קיבלתי מכתב הזדהות ממזכיר "אפיקים" דאז, יוסף דחוח-הלוי. הוא ביקש לראות אותי, קבענו זמן, ואז, באותה פגישה, ביקש ידידי יוסף לשכנע אותי שדעותיי בבעיות חברה זהות עם הדעות המובעות ב"אפיקים". יוצא אפוא, שהנני איש "אפיקים", לפי דעתו.


מאז התיידדנו. השתדלתי לעזור ל"אפיקים" בגבולות יכולתי. דעתי היא כדברי הרב [השכיר] שקדמני, ש"אפיקים" עושה פעולה ברוכה ביותר, שהייתי מגדירה כעשייה לאומית. עובדה היא שהולכות ומתגשמות בחיי המעשה הרבה מאותן הדעות והתביעות ש"אפיקים" תבע, הציע והשתדל לשכנע. הרבה מן התביעות הללו נעשות כיום דבר המובן מאליו. וזה בזכות המאבק המתמיד של מוסדות כמו "אפיקים". אמנם, אין להשלות את עצמנו: עדיין רבה הדרך לפנינו, עדיין יש עיוותים רבים, רבים מאד, שצריכים תיקון, וברכתי ל"אפיקים" ולנושאיו, כי הם יזכו לראות בתיקון העיוותים החברתיים בחיינו הלאומיים.


ד"ר בן-חור ימיני, יו"ר ברית יוצאי תימן, עו"ד במקצועו, אמר בין יתר דבריו: זמן קצר לאחר שובי מאנגליה, עם גמר עבודת הדוקטור שלי, הפתיעני ידידי ורעי יוסף דחוח-הלוי, בהיכנסו למשרדי, ובלחצו את ידי בחיוך ידידותי, כאילו הכירני מזה שנים.