על השכרות והדתות השונות במגילת אסתר

עודכן ב: 10 דצמ 2018


אחשורוש היה הסמכות הבלעדית בממלכתו והעובר על "דָּתֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג, ח) "אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" (שם ד, יא) – אין רחמנות ואין זכויות אזרח, אין ועדות חנינה וערעורים או הפגנות מחאה של יפי נפש. את הפסוק בבראשית (לז, יז) "כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" מסביר רש"י: "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם", ואנו יודעים היטב איך רבים מתחכמים ופוגעים בזולת בשם הדת. המילה "דת" חוזרת במגילה מספר רב של פעמים ובימינו אנו מוצאים גם שכרות בשם ה"דת"...

מהן הדתות שנזכרות במגילה?

הצווים המלכותיים של אחשוורוש נקראים דתות, גם חוקי התורה נקראים "דת" או "דת משה". ברם, הדת היהודית שונה משאר הדתות: "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים" (אסתר ג, ח). זהו אופיו של העם היהודי ודתו הייחודית, גם כשהכל מתהפך לטובתם והיהודים קיבלו אישור "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד [...] וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (שם, יג), לא ניצלו את הצו המלכותי שניתן להם כדי לשלוח יד בביזה אלא רק "בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם [...] וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (שם ט, ב-י).

ידוע לכל כי שמו של הקב"ה אינו מופיע במגילה, ויתכן שמסיבה זו ישנה מחלוקת בתלמוד אם אסתר ברוח הקודש נאמרה (מגילה ל ע"א), ובשאלה האם ניתן להכליל את המגילה בכתבי הקודש. לאחר שרז"ל עיינו במגילה, הם הביאו כמה פסוקים כהוכחה לכך שהמגילה נאמרה ברוח הקודש כגון "וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ" (אסתר ו, ו), איך ידע מחבר המגילה מה אמר המן בליבו? המסקנה אפוא שהוא ידע ברוח הקודש.

המן טוען שהיהודים אינם מקיימים את דתי המלך כדי להצדיק את השמדתם, והקב"ה גילגל את העניינים במגילה בצורה כזו שמזימתו של המן, שהיה מזרע עמלק, לא תתקיים, והוא הפך להיות לאויב המלך ונכלל ב"דת" המלך ליהודים "לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" (אסתר ח, יג), שהרי אויבי היהודים הם מעתה גם אויבי המלך.

מסיכות רעשנים שירים וריקודים

מעניין שבימינו נתהפכה גם השמחה של מצוה, ומאפייניהם המרכזיים של ימי הפורים בימינו הם ה"מסכות והרעשנים השירים והריקודים" – קרנבל של תחפושות ותהלוכות רחוב כמנהגי הגויים בימי אידיהם. ודברי התלמוד "עד דלא יִדע" (מגילה ז ע"ב) הפכו לעַד שיתבזה ויאושפז וכהרגלם של השותים/שוטים שאינם שולטים על מה שנותר משׂכלם. האבסורד הגדול הוא, שמנהג מטופש זה פשׂה בקרב רבים משלומי אמוני ישראל, שבימים כתיקונם לומדים תורה ועוסקים במצוות, ובימי הפורים נכנס בהם שד השטות כמו במשתה אחשורוש.

אחשורוש היה ידוע כמלך הולל, וישנה מחלוקת בקרב רז"ל לגבי אישיותו: "רב ושמואל, חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה" (שם יב ע"א). בהמשך אנו לומדים על דעה נוספת: "רבן גמליאל אומר מלך הפכפך היה" (שם טו ע"ב), ואם נעיין היטב במקורות נבין שאחשורוש היה בעצם מלך פיקח, ודווקא משום שהיה הפכפך ידע לנצל את הנסיבות כפוליטיקאי משופשף, והמשתה שעשה לא היה רק לשריו ועבדיו אלא "לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן" (אסתר א, ה).

הפכפכותו של אחשורוש מתבטאת בכך שהוא טיפח את המן, מינה אותו לראש ממשלתו, ונתן בו אמון. ולכן, כשהמן העלה את רעיון השמדת היהודים הוא אפילו לא בדק מה הסיבה לגזירה, ומהעובדה שהוא אישר את מבצע השמדת היהודים אנו למדים שהוא עשה זאת מתוך רשעות ולא טפשות. אך לבסוף אחשורוש התהפך והביא לסופו של המן ובני ביתו.

שמחה אמתית של מצוה

את שמחת הצלתם והניצחון על האויבים חגגו במשתה, שמחה של תשועה והכנעה לפני בורא עולם, וכפי שנהגו אבותינו נוחי נפש מאז ומעולם, עד שבאו ליסטים וכבשו דרכים "חדשות", ושינו את פני השמחה הרוחנית הפנימית, לשמחה חיצונית של הסתאבות ואיבוד הדעת.

כבנים לזרע קודש אנו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו, ונותנים מתנות לאביונים כחלק ממצות היום. לאחר שקיימנו את המצוה אנו מתישבים לג'עלה וסעודה כיד המלך, ומקפידים לשתות "עד דלא יִדע" כשאנו "מתורכמים" ושקולים בדעתנו, ושמחת המצוה נשמרת ומתרוממת כיאה לבני אדם שנבראו בצלם.


#חינוך #מוסר #אלכוהול

11 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!