עלילות המינים ביסוד חידוש העולם (ח"ט)
- אדיר דחוח-הלוי
- 8 ביוני
- זמן קריאה 9 דקות
בהמשך דבריו בספרו, רומין מגיע לראיות אשר לטענתו הן הפחות-חזקות שבידו, וז"ל:
"חלקו השני של מורה הנבוכים ממשיך אפוא תוך פולמוס עז כביכול נגד אריסטו ובעד חידוש העולם, כשלאורך כל הדרך ממשיכים הפרשנים האפיקורסיים להצביע על רמזים ציניים של הרמב"ם מתחת לפני השטח, מהם ניתן להבין את עמדתו האמיתית בנושא [דהיינו שרבנו היה מין ואפיקורוס]. מכיוון שאנו מעוניינים לעסוק גם בכפירות נוספות של הרמב"ם, לא נוכל לבדוק את כל הרמזים הללו בצורה שיטתית, ונסתפק בכמה דוגמאות. חלק מן הדוגמאות אמנם שקולות וניתנו פחות או יותר לפירוש שווה לשני הצדדים, וחלקן כבר מחשיד יותר".
מדברי רומין עולה, שרבנו נלחם בעוז כנגד אריסטו וכנגד הזיית הַקַּדמות הממאירה "ובעד חידוש העולם", ומי שמצביעים על "רמזים ציניים" לפיהם רבנו כפר בתורת משה, הם פרשני המינות האירופים למיניהם אהובי נפשו העכורה של רומין. כלומר, מי שמתעקש שרבנו היה כופר ומין ואפיקורוס הם פרשני המינות האשכנזיים ועבדיהם הנרצעים. רומין מוסיף וטוען שיש בידו דוגמות נוספות ל"כפירתו" של הרמב"ם בעניין חידוש העולם, הבה ונעיין בהן.
תעתועו האחד-עשר
בתעתועו זה רומין מזכיר את דברי רבנו במורה (ב, יז) אשר נדונו בחלק ב, במקורות השבעה-עשר, השמונה-עשר והתשעה-עשר, אעתיק לפניכם שוב קטע אחד מן האמור שם:
"קצרו של דבר הוא מה שאמרנו, שהמצוי במצב שלמותו וגמרוֹ אין מצבו זה מורֶה על מצבו לפני שלמותו. ולכן ראוי שֶׁתִּשָּׁמֵר בעניין זה [דהיינו בכלל הגדול שלימד רבנו שם, לפיו אין ללמוד ולהסיק מן המציאות כפי שהיא עתה, לְמה שהיה בעת התהוות המציאות, ולדעתו אפילו בהִתהוות יש מיש כיצירת העובר אין ללמוד מאומה מעת לידתו לעת הִתהוותו, וכל שכן יש מאין] כי הוא חומה בצורה בניתיו סביב התורה מקיף אותה, המונע אבני כל יורה אליה".
מן האמור בקטע זה רומין מביא ראיה לכך שרבנו אחז בהזיית הַקַּדמות, וכך אומר הטמא:
"דוגמה למקרה שקול לכאן ולכאן היא התבטאותו של הרמב"ם במורה הנבוכים ב, יז [...] לבסוף אומר שם הרמב"ם [כאן רומין מעתיק את המשפט המודגש לעיל, ולאחר-מכן הוא אומר כך:] מוטיב החומה עשוי להיראות תמים, אבל בעיני נרבוני [=הצרפתי העילג] הוא מעורר אסוציאציות אפיקורסיות. חומה נועדה להסתיר, להגן על דבר-מה פגיע. מה פגיע בתורה, ומה צריך להסתיר בה? לדעת נרבוני, לוּ האמין הרמב"ם באמיתות התורה הוא לא היה נזקק למוטיב החומה, אלא היה כותב, למשל, כי נתן ביד התורה חרב להגן עליה מפני מבקשי נפשה. אולם שלא כחרב, חומה אינה מגינה באמצעות הרתעה, אלא באמצעות הסתרה".
מדברי ההבל הללו של רומין ונרבוני עולה, שכל מי שמתגונן מפני השקפות זרות וממאירות, מעיד על עצמו שהוא אינו באמת מאמין בהשקפה שהוא מגונן עליה, כי אם הוא היה באמת מאמין בהשקפה שהוא מגונן עליה הוא היה יוצא להילחם עליה בחרב ובחנית! ואם רומין היה מציג כזאת טענה בבית המשפט הוא היה מעורר גיחוך והשופטים אף היו גוערים בו בחומרה – שהרי מדובר בהזיה מוחלטת, ומשני צדדים: א) גם אם אדם רק מגן על עצמו מפני השקפה זרה ואינו יוצא כנגדה בחרב ובחנית, אין ללמוד מכך בשום פנים שאותו אדם אינו מאמין באמת בהשקפה שהוא מגן עליה; ב) רבנו כֵּן יצא בחרב ובחנית כנגד הזיית הַקַּדמות, שהרי ראינו מקורות מפורשים בארבעת החלקים הראשונים של המאמר שבהם רבנו תקף בעוז את הזיית הַקַּדמות ותיאר בהרחבה את נזקיה העצומים לתורת משה. אלא, כמו שביד הלוחם יש גם חרב וגם מגן, כך הוא רבנו במלחמתו באריסטו, ביד אחת הוא החזיק מגן ובשנייה החזיק חרב.
ואם רומין התעקש להביא ראיה כל-כך עלובה ומוזרה והזויה, ואף מגוחכת ומטופשת, אין לי צל של ספק ששאר הדוגמות שהוא טוען שקיימות במורה לכך שרבנו אחז בהזיית הַקַּדמות לפי דמיונו, ואשר עליהן הוא מדלג מפני שהוא רוצה "לעסוק בכפירות נוספות של הרמב"ם" – אין ספק שאם הן קיימות, הבל הן מעשה תעתועים, כי ברור ששאר הדוגמות חלושות אף יותר מן הדוגמה ההזויה הזו, שהרי אם הן היו יציבות ממנה רומין לא היה מהסס להביאן.
וכדי לחדד את טמטומם של רומין ונרבוני אדגיש שהם קובעים שרבנו "לא האמין באמיתות התורה"! ומהי ראָייתם לכך שרבנו לא האמין בתורת משה? ובכן, הואיל והרמב"ם בחר במשל החומה ולא במשל החרב, זו ראיה לכך שרבנו לא האמין בתורת משה... אתם מבינים עד כמה הזוי תעתועו הלזה? פשוט לא להאמין לאיזו שפלות התדרדרו השיכנז מחריבי תורתנו.
וראו נא לאלו מסקנות מרחיקות-לכת רומין מגיע בעקבות בחירתו של רבנו במשל החומה:
"הרמב"ם בנה חומה סביב מגמת התורה להגן על הסדר החברתי. סדר זה תלוי באמונת ההמון בשכר מאת אלוהים על התנהגות מוסרית, ובעונש ממנו על התנהגות בלתי-מוסרית; ואותה אמונה מצידה תלויה באמונה באל אישי ובחידוש העולם. הפילוסופים יתנהגו בצורה מוסרית גם אם יֵדעו את האמת – העולם קדמון ופועל לפי חוקיות קבועה, ואלוהים אינו מתערב ואינו יכול להתערב בו, כך שלמען האמת אין דין ואין דיין. אולם, הפילוסוף עושה את הטוב מפני שהוא טוב, ואינו זקוק למקל וגזר חיצוניים כדי לנהוג כך [הפילוסופים צדיקים? והלא הם מינים גסי-רוח!]. ההמון, לעומת זאת, יימנע מלחטוא רק אם תהיה בו יראת-שמים, ואם יֵדע את האמת – העולם הוא ג'ונגל, אכן יחיה כמו בג'ונגל. התורה, אשר נכתבה בידי אנשים שביקשו להבטיח את הסדר החברתי, מלמדת לפיכך כי אלוהים חידש את העולם, והוא גומל שכר לצדיקים ועונש לרשעים. בטענותיו בעד חידוש העולם, מסייע הרמב"ם להסתיר מן ההמון את האמת שמוטב כי לא יֵדעו, וכך בונה חומה סביב מגמת התורה לאפשר את קיום החברה".
מדברי רומין הללו עולה שהתורה נכתבה "בידי אנשים שביקשו להבטיח את הסדר החברתי", כלומר לא בורא-עולם הוא זה שמסר לנו את התורה, אלא היא נכתבה על-ידי חבורת אנשים שכל מטרתם הייתה ליצור סדר חברתי. ולכן, הואיל וכל מטרת התורה היא ליצור סדר חברתי, היא איננה מחייבת את אלה אשר מסוגלים להשיג את מטרתה גם ללא קיום התורה, הוי אומר: כל מי שמסוגל לקיים חיי חברה תקינים לפי דמיונו יכול לראות את עצמו פטור מן התורה!
זאת ועוד, מהי האמת לפי רומין? "אלוהים אינו מתערב ואינו יכול להתערב בו, כך שלמען האמת אין דין ואין דיין", כלומר לפי רומין אלהים אינו יכול להתערב בעולם, אין דין ואין דיין! ואין צורך לומר שרומין שולל את יסוד השכר והעונש, ואת כל התורה כולה שמושתתת עליו. ואת כל הרעות הגדולות הללו ועוד אשר שוללות את יסודות תורתנו, רומין משתית על הזיות ותעתועים, כגון הזייתו של נרבוני לפיה רבנו בחר במשל החומה כדי לרמוז על כפירה בתורה... והנני מתחיל להרגיש שהנני מבזבז ומכלה את זמני בעיסוק בהזיות כל-כך נחותות ועלובות.
עניין נוסף שעולה מדברי רומין נוגע להבחנתו בין ההמון לפילוסופים. הבחנה זו מעידה על שחצנות אשכנזית אירופית טיפוסית, שחצנות אשר הובילה את משכילי אירופה לסבור שהם אינם זקוקים למערכת מצוות וחוקים מוסריים, מפני שהם ברוב חכמתם מסוגלים להנהיג את עצמם באופנים "תקינים". הוי אומר, חכמי אדום גסי-הרוח סבורים שמערכת החוקים שקבעה חבורת אנשים כדי לקיים חברה תקינה – התורה, מלכתחילה לא נועדה להם. הם, היצורים הנעלים והחכמים ביותר, הם אינם זקוקים להדרכה ולתורה, הם די להם בשכלם המרומם!
שחצנות זו איננה רק לשם הנאת הכבוד ותחושת החשיבות העצמית שמסממת את נפשם הנאנקת בייסוריה, שחצנות זו נועדה כאמור לעיל עשרות פעמים כדי להתיר להם את העריות, כדי להתיר להם ללכת בחוקות הגויים, להתדמות להם וללכת בגסות בשרירות ליבם הערֵל.
ולעצם ההזיה שהתורה נכתבה כמערכת חוקים רק כדי לקיים חברה תקינה, ובכן, רבנו במורה (ב, מ) מסביר, שתורה שנכתבה רק כדי לקיים חברה תקינה היא איננה תורה אלהית, אלא מעשה ידי אדם – ואילו תורה שמטיפה לתיקון החברה במטרה ללמד השקפות נכונות, זו תורה אלהית, וזו תורתנו, תורה שתכליתה הסופית היא ידיעת ה' ולימוד השקפות-אמת נעלות. ודרך אגב, אם אחל להביא ראיות לשלול את טענתו של רומין לפיה רבנו כפר בכך שתורת משה נמסרה לנו מאת ה' יתעלה בהר סיני, וכן שרבנו כפר בשאר היסודות שנזכרו לעיל – ובכן אם אעשה כן מאמר זה לא יסתיים לעולם, כי משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע וכו'...
תעתועו השנים-עשר
תעתועו הזה של רומין מבוסס על משפט אחד שאומר רבנו במורה (ב, כב): "כל מה שאמר אריסטו בכל המציאות אשר מאצל גלגל הירח עד מרכז הארץ, הוא נכון בלי פקפוק".
והנה הקטע שבו מופיע משפט זה, לפניכם:
"ואותו הכלל הוא, שכל מה שאמר אריסטו בכל המציאות אשר מאצל גלגל הירח עד מרכז הארץ, הוא נכון בלי פקפוק, ולא יטה ממנו אלא מי שלא הבינו [...] אבל כל מה שדיבר בו אריסטו מגלגל הירח ולמעלה, הרי כולו כעין השערה והערכה [...] ומקצת ההשקפות הללו באלוהות שהוא סובר אותן ובהן זרויות גדולות, ודברים שהפסדם גלוי וברור לכל העמים, והפצת הרעות [=דעות רעות והשקפות ממאירות!], ואין לו הוכחה על כך".
ואיני מבין מדוע יש בדברי רבנו הללו אפילו ריח של ראיה להזיותיו של רומין, שהרי רבנו אומר מפורשות שדברי אריסטו בעניין הסדר הטבעי נכונים רק מגלגל הירח ולמטה, ואדרבה, יש בדברים אלה ראיה חותכת לכך שרבנו אחז ביסוד חידוש העולם! שהרי רבנו קובע מפורשות שדברי אריסטו מגלגל הירח ולמעלה כולם השערות וחלקן אף הזיות ממאירות: "ומקצת ההשקפות הללו באלוהות שהוא סובר אותן ובהן זרויות גדולות, ודברים שהפסדם גלוי וברור לכל העמים, והפצת הרעות [=דעות רעות והשקפות ממאירות!], ואין לו הוכחה על כך".
וביתר ביאור, לפי הזיית הַקַּדמות כל העולם כולו וכל מה שנכלל בו, על כל גלגליו וכו' וכפי שהבינו חכמי קדם, הכל בכל מכל כל, הינו קדמון לנצח למעלה ונובע באופן הכרחי מעצם מציאתו של ה' יתעלה שמו. לפיכך, אם רבנו אומר שחלק ניכר מן המציאות הזו שאריסטו מתאר הינה השערה ואף הזיה, זו ראיה ליסוד חידוש העולם, שהרי די לומר שחלק ניכר ואפילו חלק קטן אינו נכלל במסגרת שיטתם של הוזי הַקַּדמות, כדי לשלול את הַקַּדמות כולה. יתר-על-כן, להבנתי כל כוונתו של רבנו בדבריו אלה היא לסדר הטבעי של העולם מתחת גלגל הירח ולכן אין בדברים אלה נגיעה ישירה ליסוד חידוש העולם או קדמותו לפי דמיונו של רומין.
זאת ועוד, כדרכו וכמנהגו, רומין מתעלם התעלמות גסה מכלל הדברים שנאמרו בפרק הנדון, שהרי רבנו בפרק הנדון (ב, כב) מאריך לסתור את הזיית הַקַּדמות של אריסטו, וכבר ניתחתי בהרחבה את דברי רבנו שם בחלק ג לעיל, במקורות השישה-ועשרים והשבעה-ועשרים.
והנה קטע קצר מתוך המקור השישה-ועשרים:
בסוף דבריו שם, רבנו קובע שגם מבחינה פילוסופית יש לבחור בהשקפת חידוש-העולם:
"שכל דבר שלא עמדה בו ההוכחה, צריך להניח שני הקצוות הנגדיים באותו הדבר, ורואים מה שמחייב כל אחד מן הנגדיים מן הספקות, וסוברים [=וקובעים לדעה] את שספקותיו פחות [...] וכך עשינו אנו. כאשר נתברר לנו כי שאלה זו [...] ובארנו הספקות המתחייבות לכל אחת משתי ההשקפות, והֶרְאֵינו לך כי השקפת הַקַּדמוּת ספקותיה יותר, ונזקהּ יותר במה שראוי לסבור ביחס לה' [כלומר גם אם נקבל את קשיי הפילוסופים בהשקפת החידוש, עדיין נזקי הַקַּדמוּת גדולים יותר], נוסף על היות החידוש השקפת אברהם אבינו ונביאנו משה עליהם השלום".
ואחרי כל הדברים הללו איך אפשר לטעון שהרמב"ם תעה בהזיית הַקַּדמוּת של אריסטו?
עד כאן מתוך המקור. ואפילו רומין מודע לעובדה שהראיה שלו לעיל בעניין גלגל הירח הינה ליצנות והזיה, שהרי הוא אומר כך: "אף שאין כאן הכרעה ברורה נגד הפירוש האפיקורסי המשתמע מדברי פלקירה. הלה עשוי להמשיך לצחקק. סוף סוף, הרי הרמב"ם אומר בפירוש: 'שכל מה שאמרו אריסטו שכל מה שאמר אריסטו בכל המציאות אשר מאצל גלגל הירח עד מרכז הארץ, הוא נכון בלי פקפוק'. דברים כמשמעם...". ודברים אלה מוכיחים שאין תקנה למינים, גם אם יוכיחו להם באותות ובמופתים שכל דבריהם מעללים ותעלולים נחותים, הם יתעקשו לצחקק ולאחוז במוסרות המינות, ויוסיפו לתעתע בצחקוקם שדברי רבנו הם "דברים כמשמעם", דהיינו שרבנו אחז בהזיית הַקַּדמות וכפר בתורת משה ובמעמד הר סיני וכו'.
"נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים", "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן", "וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ", "אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף" (מש' יט, כט; כא, כד; כד, ט; כט, ח).
סוף דבר
רומין ממשיך ומביא ראיות לכך שרבנו הרמב"ם כפר בתורת משה: כגון מן המורה (ב, ל), ושם טוען רומין שהרמב"ם סבור שכל הפרק הראשון בספר בראשית לא היה ולא נברא לדעת רבנו, כלומר כל מעשה הבריאה והיצירה לא היה ולא נברא – וכל זאת משום שרבנו פירש על-פי מדרשי חז"ל באופנים אלגוריים את הכתובים, וכמובן שמדובר בתעתוע, שהרי לא רק שרבנו מפרש את פרק הבריאה בעזרת הרמזים השזורים במשלי חז"ל, ולית מאן דפליג שחז"ל אחזו ביסוד חידוש העולם – אלא, שברור כשמש שדברי התורה משמשים כפשט וכמשל יחדיו, יש מן הדברים שיש לפרשם כפשוטם, והם הרובד השטחי והחיצוני, דהיינו שה' ברא את העולם בשלבים וכיו"ב, ואילו הרובד העמוק יותר נוגע לאופנים העמוקים שבהם ברא את עולמו.
בתעתוע נוסף רומין מסלף את דברי רבנו במורה (ג, טו) וקובע שלפי הרמב"ם, "יכולתו של אלוהים אינה מוחלטת, וגם עליה חלות מגבלות שונות", וברור שאין זו כוונת רבנו שהרי לדעת רבנו כל מי שמייחס לבורא מגרעת כלשהי הוא בגדר מין ואפיקורוס – אלא, לדעת רבנו יש נמנעות שהקב"ה קבע מראש שהן יהיו מנועות מפני שהן מנוגדות לטבע העולם שברא, כגון ליצור משולש בעל ארבע צלעות וכיו"ב, אך ברור שאין לפני הבורא יתעלה שום מניעה מלברוא עולם שיהיו בו כללי טבע ומדע ולוגיקה שונים לחלוטין, שבו יחולו כל הכללים שיחפוץ בהם.
וכך אומר רבנו בסוף הפרק הנדון: "הנה נתבאר, כי לפי כל השקפה ושיטה יש כאן דברים נמנעים ובטלה מציאותן, ושאין לתאר את ה' ביכולת עליהן, ואין זה קוצר יד ולא חוסר יכולת כלפיו בכך שאינו משנה אותן [שהרי כך הוא רצה שיהיו!] והרי הם אם-כן חיוביים לא מפעולת פועל [כלומר מציאותם הכרחית מעצם אופני בריאת העולם בכללים המדעיים אשר בהם הם נבראו]". ושימו לב כמה הרמב"ם נזהר מלומר שה' נעדר יכולת: "ושאין לתאר את ה' ביכולת עליהן" (וכבר הרחבתי בעניינים הללו במאמר: 'כובד המינות קשה מכובד האבנים'). כללו של דבר, העדר ראיות אילץ את רומין לסטות לעניינים שכלל אינם נוגעים ליסוד חידוש העולם.
ויש לרומין עוד כשניים-שלושה תעתועים שהוא מכסה באריכות דברים משמימים ובדברי הבל מייגעים, והחלטתי לעצור כאן, גם מפני שתעתועיו רחוקים מראיה אמיתית ולא נועדו אלא למלא את ספרו, וגם מפני שהם נכתבו באופנים לא מובנים ולקויים מבחינה מדעית. רומין חותר אפוא תחת המוסריות האנושית הבסיסית, שהרי כדי לטעון שהרמב"ם כפר בעיקר חובה להביא ראיות משכנעות, ולא גיבובי דברים שנועדו לבלבל ולטמטם את קוראיו האומללים.
לסיום, בסדרה זו עסקתי בהרחבה במבואו ובפרק הראשון שעוסק בשלילת ובהוקעת יסוד חידוש העולם, ואיני רואה צורך להמשיך ולעסוק ביתר פרקי ספרו המשוקץ והממאיר, דהיינו ב"הוכחותיו" הבזויות של רומין לכך שרבנו כפר בשאר יסודות תורתנו – שהרי ברגע שהוּכח שרבנו הרמב"ם אחז בעוז ובנאמנות ביסוד חידוש העולם, ממילא מתקיימת אחיזתו גם בשאר כל יסודות תורתנו. כלומר, יסוד חידוש העולם הוא למעשה היסוד לכל יסודות תורתנו, ולכן רומין מתאמץ מאד לתעתע בליצנותו העוקצנית ולכזב שהרמב"ם כפר בו, כי כפירה בחידוש העולם היא כפירה בתורה כולה: "כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן" (יש' כט, כ).
Comments