top of page

עגליהו פִינִיטו

יאשיהו פינטו הוא הבעלים של מוסדות המינות "שובה ישראל", אשר יותר נכון לקרוא להם "נשובה מצרימה" מפני שפינטו הוא שיא הגלותיות והאלילות. אף שבגילו הוא אינו ילד קטן – הוא מספר צ'יזבטים כאילו היה יושב במקלט עם החבר'ה בשעות הקטנות של הלילה.


וכך פינטו מספר לחבר'ה (כאן):


"אנחנו ראינו ש"ד, שד, במרוקו. לפני שנים היינו בקבר של רבי חיים פינטו עם שמעון בר-ששת [...] מחוץ לקבר של רבי חיים פינטו ראינו ש"ד רץ [לאן הוא רץ?], הדברים האלה יש בהם ממש, זה דברים שקיימים, אסור להגיד את זה בחוץ-לארץ. [...] כל מי שהיה בניו-יורק בישיבה במקלט של [שנת] שישים-ואחת יודע – הדברים האלה [=השדים] קיימים".


ולעיון בחומרת האמונה בשדים, ראו: "השדים – נחלת השדים והחטָּאים".


פינטו כופר בתורה במשתמע


פינטו נשאל באחד משיעוריו כך (כאן):


"[אומר השואל:] לגבי ספר דברים: במידה ואני לא מספיק לקרוא בשבת, יש אפשרות ועניין [איך הם אוהבים את המילה הזאת] להמשיך את הקריאה במהלך השבוע או שכל הקריאה היקרה היא בשבת קודש?".


ופינטו עונה לו בהתלהבות יתרה כאילו שהמנהג שהמציא התפשט בכל ישראל (שם):


"ידוע שאנחנו אומרים שספר דברים זה התיקון של הדור הזה, מי שמבין את זה, וחי את זה, וחי את ספר דברים – יראה ישועה גדולה כל ימות השבוע. וגם אם אדם עוד לא ראה ישועה, אז זה כמו שהרבה פעמים מתפללים, התפילה עולה, ויש משהו – מסך שעוצר, ומתי שהמסך הזה נשבר – כל הישועה יורדת מהקדוש-ברוך-הוא בבת-אחת [ככה מורחים את הפתאים עד שימותו בסכלותם ויפסידו את חיי העולם-הבא]. [...] 955 פסוקים שמשה רבנו כתב בספר דברים [...] יש לו כוח מובטח ממשה רבנו, ראיה ממה שמגן ושומר עליו".


מדבריו עולה, שמשה רבנו כתב מדעתו את ספר דברים! שהרי לאחר שפינטו אומר שמשה רבנו כתב את ספר דברים (מבלי להזכיר שהוא בסך הכל כתב מה שנאמר לו מאת ה'), הוא אומר שלספר דברים יש "כוח מובטח ממשה רבנו", דהיינו הוא מייחס את ספר דברים למשה רבנו ע"ה. ודבריו הם ערעור היסוד השמיני משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דברי רבנו:


"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי-הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה 'דיבור'. ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא [משה רבנו] עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה, תאריכיה וסיפוריה ומצוותיה, ולכך נקרא [משה רבנו בתורה] 'מחוקק'. [...]


ולא נעשה מנשה אצלם [אצל חז"ל] כופר ופוקר יותר מכל כופר אחר אלא לפי שחשב שיש בתורה תוך וקליפה, ושאלו התאריכים והסיפורים אין תועלת בהם, ומשה מדעתו אמרם, וזהו עניין 'אין תורה מן השמים', אמרוּ, שהאומר שכל התורה כולה מפי הקדוש-ברוך-הוא חוץ מפסוק אחד שלא אמרוֹ הקדוש-ברוך-הוא אלא משה מפי עצמו – זה הוא 'כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה' [במ' טו, לא], יתעלה ה' ממה שאומרים הכופרים [...] והדיבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרוֹ: 'בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי... כִּי לֹא מִלִּבִּי' [במ' טז, כח]".


ומה דינו של המפקפק, דהיינו אפילו במשתמע, ביסוד משלושה-עשר יסודות הדת? ראו נא את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר היסודות:


"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם [לעצמו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


וכל-שכן מי שמפקפק בהם לפני אלפים ורבבות ומתעה רבים אחרי ההבל.


פינטו כופר בתורה במפורש


פינטו ממשיך באותו נושא (כאן):


"משה רבנו נתן את המפתחות לפתוח את כל שערי שמים מלמטה עד למעלה [כלומר, משה רבנו נתן לנו את ספר דברים כסגולה לפתיחת שערי שמים, דהיינו להוריד שפע גשמי לעולם-הזה] – איך? – ידוע על-פי הקבלה שיש 955 דלתות, 955 רקיעים-שערים מלמטה עד הקדוש-ברוך-הוא, 955 רקיעים יש בשמיים".


בנוסף לדברי ההגשמה לפיהם יש מקום להקב"ה בשמים ("955 רקיעים-שערים מלמטה עד הקב"ה), יש בדברי פינטו כפירה מפורשת בתורה, שהרי הפיכת ספר דברים לסגולה היא בגדר כפירה בתורה! והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, טו):


"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יִבָּעֵת, והמניח ספר-תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהם בכלל הכופרים בתורה, שהם עושים דברי תורה רִפאות גוף, ואינן אלא רִפאות נפשות שנאמר 'וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ' [מש' ג, כב]".


והנה לפניכם גם פסק רבנו בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה (ה, ה):


"מנהג פשוט שכותבין על המזוזה מבחוץ כנגד הריווח שבין פרשה לפרשה 'שדי', ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין בה מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להן חלק לעולם-הבא. שאלו הטיפשים לא די להן שביטלו המצוה [ביטלו את מצות המזוזה ותכליתה הנעלה], אלא שעושין מצוה גדולה שהיא ייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו, כאלו הוא קמיע להניית עצמן [=להנאות העולם-הזה], כמו שעלה על לבם הסכל שזה דבר הַמְּהַנֶּה בהבלי העולם[-הזה]".


הגימיק החדש


נעבור עתה לגימיק החדש. כלומר, רשב"י יצא מהאופנה ופינטו מביא אתו גימיק חדש. אך אין באמת חדש, שהרי המינים כבר מקדמת דנא מתעלקים על שמות של צדיקים וחסידים ואנשי אמת כמו דוד המלך (ראו כאן) – ופינטו? פינטו המתעתע הולך על כל הקופה, הוא עושה עסקים על שמו הטוב של משה רבנו!


הוא אפילו מספק אחריות למוצר שהוא מוכר, שהרי הוא אומר: "יש לו כוח מובטח ממשה רבנו", כלומר, יש להאמין במוצר הכוזב של פינטו, שהרי משה רבנו הבטיח!


אגב, הונו של הזבל הזה הוערך בכשבעים וחמישה מיליון ש"ח לפני כעשור.


וכך נאמר עליו באחת הכתבות (כאן):


"יאשיהו פינטו – שבין קשריו הבולטים בשוק ההון נמצאים יצחק תשובה, אילן בן דב, ג'קי בן זקן ולב לבייב – מחזיק בנכסים רבים בישראל, ומתגורר בווילה מפוארת בשווי עשרה מיליון שקל באשדוד. כיום הוא מתגורר בווילה שצמודה לאחוזה של מלך מרוקו" (ראו כאן).


המקור הדלוח להזייתו


ראו מהיכן עלה לו הרעיון על ספר דברים (כאן):


"הקדוש-ברוך-הוא לקח אותנו לאותו מקום בז' באדר [לכלא] – להרים את זה מהרצפה, אותו אדם זרק לנו את ספר דברים מתחת לדלת [של התא], זה מה היה לנו, על הרצפה להתכופף – גם לרצפה – להרים את ספר דברים, ז' באדר, כמו הסיפור של הבן-איש-חי [...] שלקחו אותו לבית הסוהר והוא היה בצער והיה מתמרמר למה ה' עשה לי את זה? למה ה' עשה לי את זה, למה ולמה ולמה; ואחרי שהצטער והתמרמר למה ולמה ולמה – בלילה הוא חלם: שלושים אלף נשמות שהיו במקום הזה, נמצאות שלושים אלף נשמות שלא היה להם תיקון ובזמן שהוא היה במקום הזה – בבית הסוהר – הוא הוציא את השלושים אלף נשמות! ואז אותו רב קם והיה בשמחה גדולה וכל הצער ירד לו, ומי זה אותו רב? זה הבן-איש-חי".


פינטו גם מכסה ומסתיר את העובדה שהוא עבריין מורשע בהחדירו את ההזיה שמאסרו לא נועד לרסן את רשעותו אלא שהוא נועד לתיקון אלהי, וגם משווה את עצמו למשה רבנו ע"ה! שהרי לפי המסורת משה רבנו נפטר ביום ז באדר, והנה פינטו נכנס לכלא באותו היום...


בחסידות חב"ד מספרים סיפור דומה על מנהיגם "בעל התניא" (כאן):


"ייסורי המאסר עתידים לעורר אצל האדמו"ר הזקן את כוחותיו הכמוסים, מה שיביא להתגלות עצומה של רזין דרזין דאורייתא (סודי הסודות של פנימיות התורה)".


ושלמה המלך כבר דיבר על הרעה החולה הזו במשלו (מש' כה, כ): "מַעֲדֶה [=מסלק] בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע", כלומר, הרשעים, אפילו שה' מענישם בייסורים, הם אינם לוקחים מוסר. אלא, הם דומים למי שמסיר את הבגד ביום קרה, או למי ששותה חומץ ומוסיף לו מלח, או למי ששירה ערֵבה לא תועיל לו כי ליבו רע עליו – כך הם הרשעים, אפילו את ייסוריהם הקשים הם רותמים להוסיף ולהרשיע, להתעות ולתעתע, עד בלי די.


"הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).


האם פינטו משך בחוטים?


אם כבר נגענו בשהותו בכלא, אז השוטר שהכניס אותו לכלא הוא תת-ניצב אפרים ברכה אשר שלח יד בנפשו. והנה לפניכם תמצית האירועים שהתרחשו בעניין זה (מתוך כתבה):


"לפני כשלוש שנים הגיע תת-ניצב אפרים ברכה לפגישה בארבע עיניים עם המפקד שלו ראש אגף החקירות ניצב יואב סגלוביץ'. שום דבר לא הכין את סגלוביץ' לפצצה שברכה עמד להטיל: 'לפני שמונה ימים בפגישה עם הרב פינטו בסוויטה שלו במלון הילטון הוא הציע לי מאתיים אלף דולר'. סגלוביץ' ידע שבין ברכה לפינטו שוררת מערכת יחסים מורכבת. שברכה רואה בפינטו מורה רוחני [...]


סגלוביץ' החליט לפעול. הוא הורה לברכה לשדר לרב עסקים כרגיל, להיפגש עמו כשזה [=פינטו] ישוב ממנהטן לישראל, להקליט אותו ואף לשלוח את רעייתו לקבל מרעיית הרב את המעטפה עם הכסף. ברכה ידע שחייו עומדים להשתנות, שהוא עומד לצאת למערכה כנגד אחד האנשים החזקים בישראל. ברכה היה מודע לכך שפינטו קשור לטייקונים החזקים במשק, לשרים בממשלה, למוציאים לאור ולעיתונאים בכירים [עד היום ואף יותר, לדוגמה, מדור היהדות של וואלה מפרסם אך ורק כתבות של 'שובה ישראל'!]. הוא הכיר היטב את החצר של הרב, השתתף בארוחות הערב היוקרתיות שערך, נחשף ליכולותיו. אבל ספק אם העריך את מלוא היקף עוצמתו של פינטו.


אותות הנידוי הורגשו מיד. אנשים בבית הכנסת בו התפלל הפנו לו עורף, החמיצו לו פנים, ראו בו 'מוייסר'. [...] פינטו, חסידיו ויחצניו חסרי העכבות [=חסרי גבולות] לא ויתרו. הם הבטיחו לעצמם שאת המלחמה הזאת הם יסיימו בהצלחה. חסידים של הרב הקימו תעשיית שמועות קטלנית וחסרת גבולות שרחשה סביב ברכה ללא הרף. הם הפיצו עליו מידע אישי רגיש שהיה מכאיב לאנשים מחוספסים יותר, האשימו אותו בקשרים מושחתים עם גדולי העבריינים בישראל, בלקיחת שוחד שיטתית, [...] שמועות וחצאי ידיעות, שהסתיימו תמיד בשורה תחתונה אחת: נאדה. אישית בדקתי כמה מהשמועות האלה כדי לגלות שאין בהן ממש. למרות שכל אלה כנראה לא היו ולא נבראו – תעשיית השמועות נחלה הצלחה חלקית. [...] כמעט מדי שבוע הפנו עיתונאים שאלות לדובר המשטרה על שלדים מדומיינים מארונו של הקצין. זה היה מסע שיטתי, אובססיבי שייתכן שהכריע את ברכה".


וכמובן שחסידיו השוטים של פינטו ניצלו את המצב (כאן):


"לא צריך הסברים מיותרים, הכל ברור ומובן. אני לא רוצה להיכנס לחשבונות שמים. לרב יש כוחות של קדושה ומי שחלילה פוגע בו – ניזוק מיד".


כלומר, שיקוץ פינטו הוא אליל! שהרי מייחסים לו כוחות פגאניים על-טבעיים!


פינטו מתעלל בחסידיו השוטים


חסידיו השוטים משלמים על נהייתם אחרי ההבל, וכך מתייעץ אחד מהם עם פינטו (כאן):


"[אומר החסיד השוטה:] אדם חולה, רוצה להגיד להורים שלו שיתפללו עליו, מצד אחד הוא לא רוצה לצער את ההורים ומצד שני, יש כוח לתפילות של ההורים של הילד. שאלו את כבוד הרב, איך לנהוג בסיטואציה הזו?"


וכך פינטו עונה (שם):


"יש שתי תפישׂות איך מתנהגים למחלה [מה זה איך מתנהגים? הולכים לייעוץ רפואי], יש תפישׂה אחת שאומרת: אל תדבר על המחלה, כבר דיברנו בשבת קודש, שיש בשמים – הזוהר הקדוש מביא – שיש קבוצה של מלאכים שכל פעם שמישהו מקלל מישהו או מישהו מקלל את עצמו – מיד הם צועקים ועונים 'אמן', והם תופסים את הקללה, גם על עצמו; אדם אומר על עצמו שהוא חולה – תופסים את זה, אדם אומר שיש לו צרה, אדם פותח את הפה לשטן על עצמו – אותם מלאכים תופסים ומורידים את האדם ליגון שאולה עם הדבר הלא טוב שהוא דיבר; הם מחכים רק שאדם יוציא מילה לא טובה מפיו – הם נתפסים בו במילה זו. המלאכים האלה כתות בשמים, יושבים כתות של מלאכים קשים שמחכים לעשות את זה".


מה זה מלאכים קשים? שיגיד שדים! כי אין מילה אחרת לתאר את השדים הדמיוניים הפגאניים הללו שרוחשים במוחו. כמו כן, השדים הללו מנחיתים על בן-אדם חולה ומיוסר קללות וייסורים? ועל מה בסך הכל? על-כך שהוא שיתף את הוריו בכך שהוא חולה? והלא נער, וגם אדם בוגר, זקוק להכוונה מהוריו שילך לקבל ייעוץ רפואי, הוא זקוק לתמיכתם הרגשית והנפשית, ותמיכה זו עשויה לעודד אותו ולחזקו במאבקו בחוליו!


אך פינטו גורם לחולה לבודד את עצמו וליפול לתהומות הייאוש והחידלון שיחמירו את חוליו!


רדיפת הבצע שיבשה אותו אפוא לחלוטין וגרמה לו לנצל את מצבם (שם), ופינטו ממשיך:


"מתי שאדם יש לו בעיה והיא שקטה, אף אחד לא שמע – אפשר להתמודד איתה, מתי שהבעיה היא גלויה וכולם יודעים אז יותר קשה להתמודד עם זה [...] אף אחד לא יודע, תשאיר את זה שאף אחד לא ידע, אל תדבר על זה. באופן כללי אתה תתפלל לה', תלך לקברי צדיקים, תתפלל, תלך לצדיקים בשקט, ברמז תרמוז להם [ל"צדיקים"] שיבינו ויתפללו עליך".


כמובן שהפגישה עם "הצדיקים" הללו מסתיימת עם "פדיון נפש", וראו מה מצאתי בגוגל כשכתבתי זאת:



פינטו מתגולל בצואת הסכלות


על-כל-פנים, הנוהים אחריו עתידים לאבד גם את ממונם וגם את דעתם, ראו את דברי השיגעון של המטורף (כאן), בשלוש הפְּסקות הבאות:


"אנחנו מוצאים שיעקב היה גלגול של אדם הראשון, ונבאר ונאמר את הדברים: רבותינו הקדושים מספרים ואומרים לנו: מתי שיעקב אבינו פגש את פרעה – פרעה שאל את יעקב אבינו: בן כמה אתה? אומר יעקב אבינו לפרעה שהוא בן מאה ושלושים שנה. ואז ממשיך יעקב אבינו ואומר שמאה שלושים שנה שהוא חי היו קשים ורעים, והיה לו ימים קשים ביותר.


ידוע מה שאומרת הגמרא שמתי שאדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת, אדם הראשון פרש מאשתו מאה ושלושים שנה.


אז אפשר על-פי זה לבאר ולומר: המאה שלושים שנה – החיים של יעקב שהיו מרים וקשים עד הרגע שהוא פגש את פרעה בארץ מצרים – הם היו תיקון על המאה שלושים שנה שאדם הראשון פרש מאשתו לתקן את חטא עץ הדעת".


חבל מאד שנגמרו לי המדליות על הראיות המאולצות של שנת תשפ"ב – כי הראיה הזו? – "לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה"! (שמ' ט, יח).


הוא אף תולה את הזיותיו בהקדוש-ברוך-הוא (שם):


"וכך גם התורה הקדושה מספרת לנו את החלום של יעקב אבינו: 'וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה' [בר' כח, יב] וזה החלום הגדול, חלום יעקב, [...] אפשר לבאר ולומר: 'סֻלָּם' במספר – סמ"ך זה שישים, למ"ד זה שלושים, מי"ם זה ארבעים, זה גם יוצא מאה ושלושים שנה! המאה ושלושים שנה של יעקב אבינו, של התיקון של האדם הראשון; של הסולם מוצב ארצה – אלה מאה ושלושים שנה של תיקון של מה שאדם הראשון אכל מעץ הדעת!


וכך, יעקב אבינו, כל חייו היה לתקן את חטא עץ הדעת וכל חייו של יעקב אבינו היה עבודה, לעבוד על זה ולתקן את חטא עץ הדעת, לתקן את הקלקול שאדם הראשון חטא".


מי אתה בכלל לקבוע שמסלול חייו של יעקב היו תיקון על איזה חרטא-ברטא שהמצאת? מי אתה בכלל להטיל את ההבל הזה באחד מאבות האומה יא אבו-חזרזיר קטן ועלוב?


הוא אמנם מראה כאילו לדבריו יש מקור אך לא ולא, אלו תגליות, חידושים והמצאות שלו ורק שלו, וממשיך (שם):


"ואם נסתכל ונתעמק וננסה לבאר ולומר: מה יעקב אבינו תיקן? רבותינו הקדושים אומרים שיעקב אבינו תיקן את שמע ישראל, קריאת שמע, 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד] [והיכן נאמר שיעקב אבינו תיקן קרית-שמע? וכי קרית-שמע תקנה היא? והלא מדובר במצוה מן התורה, דהיינו קריאתה היא מצוה מן התורה] [...] מתי שיש לאדם חס ושלום עבירה שהוא עשה אותה בטעות והוא קורא קריאת שמע – זה עוצר ומבדיל שלא יהיה עבירה גוררת עבירה; אלא שמה זה נעצר [=כשקורא 'שמע ישראל'] ולא מתדרדר להיות עוד עבירה גוררת עבירה".


ואני שואל: ואם אדם יקרא את קריאת-שמע וייכשל לאחר קריאתה בעבירה, מה הוא יחשוב לעצמו? מן ההכרח שתחדור למחשבתו ההשקפה שכל דתנו היא הבל מהובל, שהרי ה"טריק" החשוב ביותר, דהיינו "קריאת שמע", לא באמת הועיל לו כאשר הוא השתמש בו...


ופינטו ממשיך שם:


"וזה הכוח של עיר מקלט [מה עיר מקלט עכשיו?] – שהיה רוצח בורח לעיר מקלט שלא יהיה עבירה גוררת עבירה [לא, הוא בורח כדי שגואל הדם לא יהרוג אותו יא חמור] [...] ויעקב אבינו היה צריך לתקן את מה שאדם הראשון הביא מיתה לעולם [אדם הראשון היה במזיד ורוצח בשגגה הוא שוגג] [...] אז אפשר לומר שהוא [=יעקב, בגלגולו הקודם כאדם הראשון] עשה את העבירה הזאת בשוגג, ואז הוא [=בגלגולו הבא כיעקב חח] היה צריך לברוח לעיר מקלט".


ואיך אפשר לומר על אדם הראשון שהוא חטא בשוגג? וכי ה' יעניש בחומרה כֹּה רבה את מי שעובר עבירה בשוגג? וזה גם נגד פסוקים מפורשים בתורה לפיהם אדם הראשון חטא במזיד, וגם מתאר את ה' יתעלה כאל פגאני ואכזרי שאין לו קנה מידה להבחין בין שוגג למזיד.


ופינטו הרשע ממשיך (שם):


"יעקב אבינו בא לתקן את חטא אדם הראשון והיה צריך ללכת לחרן, לברוח לחרן [לאחר שגנב את הבכורה] – לתקן את מה שבגלגול הקודם – אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת. [...] יעקב אבינו עובר חיים קשים לתקן את חטא עץ הדעת, יעקב אבינו עובר לתקן את זה מאה ושלושים שנים קשים ביותר [...] ידוע מה שאומרים רבותינו הקדושים: שרבי הקדוש – רבי יהודה הנשיא – הוא היה ניצוץ של יעקב אבינו [...] אם ניקח רבי יהודה נשיא: 'נשיא' יוצא ראשי תיבות: ניצוץ או נשמה של יעקב אבינו [אז כל נשיא שהיה בעם ישראל הוא ניצוץ של יעקב אבינו? או נשמה של יעקב אבינו? ואולי גם הרצוג נשיא המדינה הוא ניצוץ של רבי?]".


טוב די, די, זה יכול להימשך לנצח...


על עם-ישראל להתעורר ולהבין שאלו לא דברי חכמה אלא שפל הטמטום!


"בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת [=דבריהם כקצה הברזל במטה של רועי הצאן] וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים [=תקועים חזק כמסמרים] בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת [=הסנהדרין, שנאמר (במ' יא, טז): 'אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל'] נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד [=משה]". (קה' יב, י–יא).


בתמונה: אפריים ברכה בטקס מינויו לראש היחידה הארצית לחקירות הונאה.


תמונת שער הרשומה מאת: משטרת ישראל, רישיון תמונה: CC BY 3.0.

עגליהו פִינִיטו
.pdf
הורידו את PDF • 271KB

221 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

1 Comment


איתמר ידידי, מאמר נהדר! עלה והצלח!

Like
bottom of page