סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"ו)

כבר ראינו שההזיה המרכזית שעליה סובב כל ספר יצירה הינה ההזיה שהקב"ה ברא את עולמו בשרבוט רצפי אותיות שאין להם שום משמעות, כהוברי ההברים המלחששים לחשים... והואיל ואיסור חבירת חבר שראינו בחלק ב הוא איסור תורה חמור לא יעלה על הדעת שהקב"ה יברא את עולמו בהבירת הברים ובלחשושי רצפי אותיות מהובלים, ויחנך אותנו בזה לדרכי המאגיה וההזיות אשר הוא כֹּה מבקש להרחיקנו מהם: עד שהציר שכל התורה סובבת עליו הוא הרחקה מעבודה-זרה ומכל גרורותיה – וכל בר דעת מבין שדבר זה פשוט לא ייתכן!

כמו כן, יודע אנכי שיש דברים בפירוש לספר-יצירה אשר תואמים את דברי רס"ג בכתביו, ואפילו ישנם דברים שמתאימים לסגנונו. אולם, כל זייפן מומחה יכול להעתיק עניינים ולחקות סגנון, ולכן אין ראיה הכרחית מכך שמדובר בחיבור רס"ג. אולם, די במציאת כמה ניגודים וסתירות משמעותיים לשאר כתביו, כדי לשלול את הטענה שרס"ג כתב את הפירוש לספר-יצירה, וכבר מצאתי כמה וכמה. ויתרה מכולן, קשה מאד להעלות על הדעת שרס"ג יאמץ ספר וחיבור שכל כולו זועק הזיה פגאנית המנוגדת לתורת משה כאמור, וזו הסיבה שרבנו כלל וכלל לא התייחס לספר הזה, וכמו שהוא לא התייחס לרבים מספרי המאגיה וההזיות שהיו בזמנו. בחלק זה נוסיף ונעמוד על הזיות שונות שבספר יצירה המנוגדות לתורתנו ולדרכו של רס"ג.

פרק ב הלכה חמישית

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "שבהן חקק יה ה' צבאות ואלהי ישראל, אלהים חיים, אל שדי, רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו, עשרים ושתיים אותיות קבועות בגלגל, חזר גלגל פנים ואחור, חוזר גלגל פנים ואחור, סימן לדבר: אין בטובה למעלה מעֹנג, ואין ברעה למעלה מנֶגע".

כבר הוּסבר בחלקים הקודמים שהזיות הקדמונים בעניינֵי מבנה העולם ויסודותיו, וכפי שנאמר בסמוך בעניין מציאות הגלגלים, הן ראיה לכך שמקורו של הספר הזה אינו מקור אלהי. כלומר, הספר הזה לא ניתן בנבואה לאברהם אבינו ע"ה וכפי שנטען בסוף ספר יצירה, שהרי כבר הוּכח שמבנה העולם איננו כפי הזיות הקדמונים. לפיכך, הואיל ולא יעלה על הדעת שימָּצאו שקרים וכזבים בנבואה – הרי שמדובר בספר אשר מחברוֹ טוען את הנבואה בשקר! ומי שטוען את הנבואה בשקר דינו לפי תורתנו בחנק, כדינו של כל נביא שקר, וכל ספריו לשׂריפה.

כמו כן, בקטע שהובא לעיל מחבר ספר יצירה שב ומחדיר את ההזיה שהקב"ה ברא את עולמו בשרבוטי אותיות, אלא שלפי מחבר הפירוש לספר יצירה, מחבר ספר יצירה מוסיף ומביא להזיה הזו ראיה מרעישה! ומהי הראיה לכך שיש אמת בהזיה הזו האמורה? ובכן, הראיה לכך שהקב"ה ברא את עולמו בשרבוטי מילים היא ממשחקי מלים! כלומר, הואיל והאותיות ענג עשויות להורות על עניינים שונים ואף הפוכים, כמו עונג ונגע, הרי שזו ראיה לכך שהקב"ה אכן ברא את הנבראים ברצפי אותיות שונים! ובמלים אחרות, הואיל ומשחקי מילים אפשריים בלשון העברית, הרי שבריאת העולם בשרבוטי מילים לא רק אפשרית אלא אף הכרחית!

והנה דברי מחבר הפירוש בראש פירושו ל"הלכה" הנדונה:

"ומה שאמרנו [...] שהוא חקק הכ"ב אותיות כפי תבנית הגלגל [כלומר, מטבע האותיות הוא שניתן לשנות את מיקומן במילה, וזאת בדומה לגלגל שמשנה בסיבובו את מיקום חלקיו, ולזה כוונת הדברים בהמשך:] כמו שהגלגל כאשר סובב עושה את אשר לפנים לאחור, כך האותיות כאשר סובבות עושות אשר לפנים לאחור, והראיה לכך: שאתה אומר 'עֹנג' ויהיה רצוי, ותֹאמר 'נגע' ויהיה רע, ואלה האותיות הן אלה [=הן אותן האותיות] אלא שהן הפוכות. ודבר זה [...] הוא ציר ספר זה אשר עליו הוא סובב, והוא, שהבורא [...] הפך חלקים מן האותיות והמספרים הללו היפוך אחד ויצר מאותו ההיפוך גוף מסוים, ואחר-כך הפכם היפוך אחֵר בחילוף מקומות החלקים ממקום למקום, ויצר מכך גוף זולת הראשון. ועל דרך זו תעלה במחשבתך שסוגי ההיפוך אשר אינם דומים זה לזה נוצרים מהם סוגי גופים שאינם דומים זה לזה".

הוי אומר, כמו שמשחקי מילים אפשריים בלשון העברית, כך ההזיה לפיה הקב"ה ברא את עולמו בשרבוטי אותיות לא רק אפשרית אלא אף הכרחית, שהרי עלינו "להעלות במחשבתנו שסוגי ההיפוך אשר אינם דומים זה לזה נוצרים מהם סוגי גופים שאינם דומים זה לזה".

ואיך יעלה על הדעת ללמוד על "מעשה בראשית" שהחכמים ע"ה כל-כך רוממוהו והזהירו מלדרוש בו ברבים, ממשחקי מילים? וכי העובדה שאותיות יוצרות מילים ומשמעויות שונות מורָה בהכרח על-כך שהקב"ה ברא את עולמו בשרבוטי אותיות? והלא יש מרחק עצום בין העובדה שאותיות מרכיבות מילים לבין הקביעה השרירותית שהן יוצרות חומרים ונבראים. ויתרה מזאת, ההזיה לפיה הקב"ה ברא את עולמו בשרבוטי אותיות קובעת למעשה שהקב"ה לא ברא את עולמו בחכמה מפוארה ומשוכללה, אלא באופנים שאפילו ילד יכול לפעול כמותם, דהיינו בשרבוטי מילים – וזו לא רק הזיה מגוחכת אלא אף חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, שהרי לפי זה ההבדל היחיד בין הקב"ה לבין הילד הקטן הוא היכולת המאגית ליצור באמצעות האותיות, אך עצם שרבוטי האותיות, עצם אופני בריאת העולם, זהים להקב"ה ולילד הקטן...

מחבר הפירוש לספר יצירה כל-כך בטוח בהזיה הזו לפיה יש ראיה, מהרכבת האותיות למילים ולמשמעויות שונות, לכך שיש בכוחן של שרבוטי המילים ליצור חומרים ונבראים במציאות המוחשית והממשית, עד שהוא מאריך מאד לתת דוגמות נוספות לאמיתתה לפי דמיונו:

"וגם אנו רשאים לשאת לכך משלים יותר מאלה [פשש... מחבר הפירוש לספר יצירה מתרברב לטעון שהוא למעשה יותר חכם ונבון ממחבר ספר יצירה, ושניהם כסילים] [...] ונֹאמַר, נניח שאנו צירפנו שלוש אותיות: חצר, אם נניחן כפי סדר זה יהיה עניינן חצר של בית, ואם אמרנו חרץ נהפך ונעשה כריתה, ואם אמרו רצח נעשה הריגה, והן האותיות עצמן, ואם אמרנו צחר נעשה לבן מעורב בשחרות, והן האותיות עצמן אלא שמקצתן הועבר למקום אחר. [...] [ועוד דוגמה:] כאשר תֹאמר קשר יהיה קטרא, ותהפכנו קרש ונעשה לוח עץ, ושקר שאינו אמת, ושרק השמעת קול, ורשק 'טוב' בלשון התרגום [...] ואם תעשה את הדוגמה ארבע אותיות יתרבו ההפוכים ומה שיתחדש מהם פי כמה. ואם תעשנה חמש יתרבו יותר על כך" וכו'.

אגב, מחבר הפירוש מגדיל לההביל ומאריך להוכיח את הזייתו גם מהרכבות מילים, ודי בזה.

בהמשך דבריו, מחבר הפירוש מוסיף ומביא ראיה מסכלות האסטרולוגיה. כלומר לפי המחבר, שינויי מצבי הכוכבים בשמים והתחברות הכוכבים במזלות השונים, הם ראיה לכך שיש בכוחן של שרבוטי המילים ליצור חומרים ונבראים במציאות המוחשית והממשית. ולפי זה, מכל שינוי טבעי בעולם ניתן "להוכיח" את הזייתו, הוי אומר: גם משינויי עונות השנה ניתן "להוכיח" שיש בכוחן של שרבוטי המילים ליצור חומרים ונבראים במציאות המוחשית והממשית, וכן משינויי החומרים ומצביהם, משינויי צורות ההרים והעמקים, משינויי בעלי החיים זה מזה, משינויי בני האדם זה מזה, משינויי איברי האדם ובעלי החיים, משינויי העצים והצמחים, וכן משינויי טבעי השקצים והרמשים – מכל אלו ומעוד אינסוף שינויים בטבעי הנבראים, מכולם ניתן למעשה "להוכיח" את הזייתו לפיה יש בכוחן של שרבוטי המילים השונים ליצור חומרים ונבראים...

יתר על כן, מדברי מחבר הפירוש עולה שהוא אחז בכל הזיות האסטרולוגיה וראה בהן אמת מדעית, וזאת למרות שתורת משה אסרה לקבלן ואף שלפה חרבה עליהן, והנה דבריו:

"ויותר ברור מזה למי שבקי במקצוע [כלומר האסטרולוגיה הינה מקצוע מכובד ואמיתי] סיבוב הגלגל [=אסטרולוגיה], לפי שכל זמן שסבב שֵׁעוּר מזל, מתחברים ממנו צורות שאינן דומות זו לזו, והיו להם משפטים כפי מונחֵי מקצועם [שוב, מקצוע מכובד ואמיתי] על פי זה. נניח שנצייר צורת הגלגל לחצי היום ביומנו זה שהוא יום שלישי [...] הרי תהיה השמש במעלה השביעית מתאומים, והירח בשנייה מעקרב, ושבתאי בחמש-עשרה מגדי, וצדק בחמש-ועשרים מדגים, ומאדים ברביעית מדגים, ונוגה בחמש-ועשרים מסרטן, וכוכב [חמה] במעלה עשרים משור.

ואם נחשֵּׁב לשעה הראשונה והשנייה מן היום, הרי החזק ביותר בגלגל הוא השמש לפי שהוא בצומח [=הוא הכוכב המרכזי שעולה, ולכן השפעתו חזקה], וצדק ומאדים [גם הם חזקים מאד] לפי שהם באמצע השמים, אבל ארבעת הכוכבים האחרים נופלים, כי נוגה בשני, והירח בשישי, ושבתאי בשמיני, וכוכב בשנים-עשר. והנה, כל דבר שֶׁמּוֹרִים עליו שלושת הכוכבים הראשונים [=שמש, צדק ומאדים] – הרי הוא חזק בשל קרינת אורם על הצומח [=כאן המילה 'צומח' משמעותה להבנתי העולם הטבעי, הוי אומר: שמש, צדק ומאדים חזקים מאד בשעות האמורות מפני שהם מקרינים מאורם והשפעתם על העולם, על כוחות הטבע], וכל דבר שֶׁמּוֹרִים עליו ארבעת [הכוכבים] האחרים – הרי הוא חלש מחמת העדר אורם מן הצומח.

ואם נחשֵּׁב לשלישית ולרביעית בקירוב, וכבר סבב הגלגל מזל, יהיה הצומח סרטן, ויהיו כל הכוכבים מביטים אל הצומח פרט לשמש בלבד, כי נוגה בצומח, והירח בחמישי, ושבתאי בשביעי, וצדק ומאדים בתשיעי, וכוכב [חמה] באחד-עשר, ונעשית הוראת כל אחד מהן כפי כוחו במקומו. ואם נחשֵּׁב לשעה החמישית והשישית וכבר סבב שני מזלות, הרי הצומח אריה ויהיה החזק בגלגל השמש לפי שהיא באחד-עשר [....] אבל נוגה ושבתאי וצדק ומאדים נפולים כולם, וכנגד זה יהיה מה שֶׁמּוֹרִים עליו [...] וכך תשתנה תכונתן [...] כפי סיבובו, ועל פי זה יתהפכו משפטי השביבים והמבטים ושאר המצבים. וכך הוא הדבר בהוויית הקבועים והמתהפכים ובעלי שני הגופים השפעות כפי השתנותם בכל רבע מרבעי היום" וכו'.

ולא הבאתי את כל דבריו בענייני האסטרולוגיה אלא רק את חלקם, והוא מאריך שם עוד...

כללו של דבר, מחבר הפירוש היה סבור שהאסטרולוגיה הפגאנית הינה מקצוע מכובד, והוא אף סבר שיש כוחות לכוכבים ולפי מצביהם בשמים הם משפיעים ישירות על כדור-הארץ.

והנה לפניכם מעט-מזער מן המאמר "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי":

אחל בפסוקי התורה בחומרת העוננות: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).

זאת ועוד, בספר ויקרא נאמר (יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של האסטרולוגים והמעוננים, שהרי עוון זה נאמר לצד איסור אכילת הדם שעונשה כרת: "האוכל כזית מן הדם במזיד, חייב כרת" (מאכלות אסורות ו, א).

ואם תשאלו, ומדוע העוננות ושאר ההזיות המאגיות הן תועבות כל-כך חמורות? ובכן, מפני שכל התועבות הללו קשורות בקשר הדוק מאד לעבודה-הזרה ולכל שלוחותיה וגרורותיה שתעו בהן הגויים, והנה לפניכם דברי רבנו המכוננים בעניין זה, בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:

"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].

כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה והעוננות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".

וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת.

עד כאן מן המאמר, וכבר מדברי רבנו הרמב"ם עולה שקשה מאד להניח שרס"ג יסבור שיש אמת בהבלי האסטרולוגיה. יתר על כן, בפירושו לאיוב (פל"ט, עמ' קצד–קצה), רס"ג דוחה במפורש את הזיות האסטרולוגיה, וכֹה דבריו: "מלעיטים אותנו מה שטוענים בעלי מלאכת הכוכבים [=האסטרולוגים] מן המשפטים הקבועים לחיבור ולפירוד ולמקבילות ['קרבת שני כוכבים מסוימים זה לזה, או ריחוקן או הקבלתן' (קאפח)] וכל כיוצא בזה, ולפי האמת אינם אלא סתם טענה ואין עליהם ראיה חוץ מעצם הטענה". אמנם, רס"ג סבר שיש השפעה טבעית לכוכבים על כדור הארץ, כחום השמש על הארץ ועוד, אך לא להתחברות מצביהם בשמים.

ויַקשה השואל ויֹאמר, ושמא רס"ג סבר בתחילה שיש אמת בהבלי האסטרולוגיה, ובהמשך דרכו חזר בו וסבר שהיא הבל? ובכן, פירוש רס"ג לספר איוב, שבו הוא שולל את האסטרולוגיה, קדם לפירושו לספר ישעיה, וכך פירש רס"ג בישעיה (נג, ה, עמ' שלה): "וכפי שפירשתי בספר איוב"; כמו כן, מחבר הפירוש לספר יצירה מדבר על הפירוש לספר ישעיה כדבר מצוי (עמ' צג): "וכבר ביארתי בפירוש ישעיהו" – נמצא אפוא, שהפירוש לספר איוב שבו שולל רס"ג את האסטרולוגיה, נכתב לפני הפירוש לספר יצירה שבו משבח הזייפן את הבלי האסטרולוגיה.

וכן כתב פרופ' י' רצהבי במבואו לספרוֹ "תפסיר ישעיה לרב סעדיה" (עמ' 8): "על פי י"ד רמיזות כאלה שנתלקטו תחת ידי, ניתן להסדיר את הספרים [דהיינו את פירושי רס"ג] בסדר הבא: תורה, משלי, איוב, תהלים, ישעיה, אסתר ודניאל", ובהערה שם הוסיף: "ישעיה קדם לאמונות ודעות וספר יצירה" – ושוב עולה שפירוש רס"ג לאיוב קדם לפירוש הזייפן לספר יצירה.

זאת ועוד, רס"ג בפירושו למשלי (ג, יא) אומר כך: "שני הפסוקים הללו הם אשר ביארנו עניינם בהקדמת ספר איוב", ועוד שם (יח, יד) אומר רס"ג: "כמו שביארנו בספר איוב", ועוד שם (ל, ג) אומר רס"ג: "הרי שלא ברח איוב לתיאור ארבעת היסודות הללו אלא כדי [...] וכבר ביארתי תשובת דבריו שם [בפירושו לאיוב כח, כג] ביאור מספיק". כללו של דבר, פירוש רס"ג לספר איוב הוא מראשונֵי ספרי פירושו, אולי מיד לאחר פירושו לתורה. אגב, שלוש ההפניות הללו האחרונות הועתקו ממבואו של קאפח למשלי (עמ' ד), ותהיה לעניין זה חשיבות בהמשך.

מסקנת הדברים: לא ייתכן שרס"ג הוא זה שכתב את הפירוש לספר יצירה, שהרי בפירוש לספר יצירה המחבר מתייחס להבלי האסטרולוגיה כאל מקצוע מכובד ועניין אמיתי – ואילו בפירוש רס"ג לאיוב, שהוא מראשונֵי ספריו, רס"ג מגנה את הבלי האסטרולוגיה המהובלה. יתר-על-כן, לאור דברי הרמב"ם בעניינהּ, קשה להניח שרס"ג אחז בהזיות האסטרולוגיה.

תעתועיו של קאפח

בפירוש לספר יצירה, בתום מסכת ההזיות הארוכה בעניין האסטרולוגיה, אומר הזייפן כך:

"ולא הארכתי כאן בהדגמת המעט הזה, אלא מפני שבעל הספר הזה עשאוֹ ציר דבריו, באמרוֹ 'חזר גלגל פנים ואחור, חוזר גלגל פנים ואחור', וכפי שקבע".

כלומר, לפי מחבר הפירוש, בעל ספר יצירה קבע את עניינֵי האסטרולוגיה "ציר דבריו", ולכן מחבר הפירוש מסביר מדוע האריך בהם. מכל מקום, ברור מדברי מחבר הפירוש שהוא אינו מותח ביקורת על בעל ספר יצירה: גם מפני שהמחבר הלז מתייחס לאסטרולוגיה כאל מקצוע מכובד ואמיתי, וגם מפני שהוא סבור שרעיונותיו של ספר יצירה ניתנו בנבואה לאברהם אבינו – ולכן לא יעלה על הדעת שמחבר הפירוש מותח ביקורת בדבריו אלה על בעל ספר יצירה. ובמלים אחרות, מחבר הפירוש מתנצל על אריכות דבריו בעניינֵי האסטרולוגיה, אך לא על עצם התייחסותו לאסטרולוגיה, שהיא כאמור מקצוע ראוי, וניתנה לנו בנבואה מאת ה' יתעלה...

וכאמור, הודאתו של מחבר הפירוש בהבלי האסטרולוגיה, דהיינו סברתו שמדובר בעניינים ברומו של עולם, הינן ראיה טובה השוללת את ההזיה שרס"ג כתב את הפירוש לספר יצירה.

ומכיוון שכך, קאפח נחלץ לתעתע בכמה מיני תעתועים ומעללים כדי שלא תתגלה האמת לפיה לא רס"ג הוא זה שחיבור את הפירוש לספר יצירה, וכך קאפח מתעתע שם בהערה:

"איני יודע אם גם במלים אלה [יש] רמז ליחסוֹ השלילי של רס"ג לתורת משפטי הכוכבים והשפעותיהם על תכונות האדם ומידותיו וכפי שכתב בפירושו לאיוב [...] ומה שכתב כאן הוא רק להסביר את שיטת בעל הספר ולפי ייחוסו לאברהם אבינו, וכעניין שאמרוּ: 'אַצְטגנינות גדולה הייתה בליבו של אברהם אבינו', ראה: בבא בתרא טז ע"ב, יומא כח ע"ב, וראה גם: בראשית רבה טו, ה; או שבתקופה זו עדיין היה סבור כי תורת האסטרולוגיה יש בה ממש".

נחל בכך שבניגוד לדברי קאפח, דברי רס"ג בפירושו לאיוב אינם רק "רמז ליחסוֹ השלילי" של רס"ג לאסטרולוגיה אלא הם דברים מפורשים כנגד האסטרולוגיה. זאת ועוד, ברור שמחבר הפירוש אינו מותח ביקורת על ספר יצירה בשורותיים שהובאו לעיל, כלומר אין שחר להשערתו של קאפח לפיה ראוי אולי לסבור שמחבר הפירוש מותח ביקורת על בעל ספר יצירה בעניין האסטרולוגיה – וכאמור, כל הדוחקין הללו נועדו להסתיר את העובדה שיש ניגוד חריף בין דברי רס"ג בפירושו לאיוב בשלילת האסטרולוגיה, לבין דברי מחבר הפירוש בחיוב האסטרולוגיה.

זאת ועוד, קאפח מנסה לשער שרס"ג, אשר חיבר לפי דמיונו את הפירוש לספר יצירה, סבר בתחילה שיש ממש באסטרולוגיה. אולם, כבר הוּכח לעיל שהשערתו לא תעלה על הדעת, שהרי פירושו של רס"ג לאיוב נכתב לפני, ונראה שאף הרבה זמן לפני הפירוש לספר יצירה. וגם קאפח ידע זאת, שהרי ראינו לעיל שהוא הִפנה לשלושה מקומות שבהם רס"ג קובע מפורשות שספר איוב נכתב לפני ספר משלי, והפירוש לספר משלי הוא מן הספרים הראשונים שכתב רס"ג – איך אפוא קאפח קובע פתאום שרס"ג חזר בו? הייתכן שספר איוב נכתב אחרי שנכתב הפירוש לספר יצירה? אלא שקאפח החליט שהפירוש לספר יצירה נכתב על-ידי רס"ג, ולכן הוא נוהג ברשלנות בשרבוט השערותיו, רשלנות אשר נובעת ממגמתיוּת ותכמנוּת.

ועתה לתעתועו הקשה מכולם, בדבריו לעיל קאפח אומר למעשה כך: הואיל וספר יצירה יוּחס לאברהם אבינו, והואיל ונזכר במאמרֵי התלמוד שאברהם אבינו היה אסטרולוג – רס"ג בפירושו לספר יצירה מתייחס להזיות האסטרולוגיה כאל דברי אמת, מתוך רצון להסביר את שיטתו של אברהם אבינו ע"ה, דהיינו מתוך רצון להסביר את אחיזתו של אברהם אבינו באסטרולוגיה.

הוי אומר: קאפח מעליל על אברהם אבינו ע"ה שהוא היה אסטרולוג, דהיינו מעונן! ואין גבול לחוצפתו ולנוכלותו, ובהינד קולמוסו העז להעליל על אברהם אבינו שהוא היה אסטרולוג, הכל כדי להכשיר את הפירוש לספר יצירה ולמצוא חן בעיני פטרוניו המינים בממסד הכומרים האירופים השׂכירים, שהרי בעשותו כן החדיר הזיות מאגיות-פגאניות-קבליות לתורת משה.

ואם יתמהו עלי: והלא נאמר בסוגיות התלמוד שם שאברהם אבינו היה אסטרולוג! ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה, קאפח פשוט תועה ומתעה ומתעתע, ומה שנאמר ביומא ובבא-בתרא, אין הכוונה לומר שאברהם אבינו היה אסטרולוג, אלא שהוא היה בקי בחישובי התקופות והמזלות, ומדובר בשני עניינים שונים לחלוטין: בתורת האסטרונומיה לעומת הבלי האסטרולוגיה, וכבר הרחבתי על כך במאמר: "חישוב תקופות ומזלות – מהו?", ואין קשר בין זה לאסטרולוגיה.

ונוכיח את דברינו, ואחל בתלמוד ביומא כח ע"ב: ובכן, בתלמוד שם נאמר שתפילת המנחה של אברהם אבינו הייתה "מכי משחרי כותלי" דהיינו מתחילת שעה שישית שבה מתחיל הצל להיראות על הכותל. וביקשו החכמים שם ללמוד מֵעניין זה לתחילת זמנה של שחיטת קרבן הפסח בערב פסח שחל בשבת, והסיקו שאין ללמוד מאברהם אבינו לעניין זה, דהיינו אין ללמוד ממנו שיש לשחוט את הפסח מתחילת שעה שישית, משום שאברהם אבינו היה בקי גדול בחישובי זמני היום, דהיינו הוא היה בקי בחישובים אסטרונומיים ולכן אין ללמוד ממנו לעניין שחיטת קרבן הפסח, וכך נאמר שם: "שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה הייתה בליבו".

והוא הדין לנאמר בתלמוד בבא בתרא טז ע"ב, שם נאמר כך: "'וַייָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל' [בר' כד, א] – מאי 'בַּכֹּל'? [...] ר"אַ המודעי אומר: איצטגנינות הייתה בליבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו", כלומר חכמת חישוב תקופות ומזלות הייתה בליבו של אברהם אבינו, דהיינו הוא היה מומחה במדעי האסטרונומיה הקדומה, ולכן השכימו לפתחו.

ומי שהשחית את תורתנו בהזיה שהסוגיות הללו עוסקות בטינופֵי האסטרולוגיה הפגאנית הוא כמובן רש"י-שר"י, אשר ביומא שם אומר כך: "איצטגנינות – להיות בקי בהליכות המזלות ותחילות השעות, דהכי תניא בבבא-בתרא [טז ע"ב] 'וַייָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל' – איצטגנינות גדולה היתה בליבו, וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו לשאול במזלות". ברם, בבבא-בתרא לא נאמר ששאלו את אברהם אבינו "במזלות", ושם בבבא-בתרא הוסיף ושרבט רש"י-שר"י: "איצטגנינות – חוזה בכוכבים [=אסטרולוג]; משכימים לפתחו – ליטול עצה ממנו".

ודרך אגב, איני יודע מדוע קאפח הוסיף והִפנה למדרש בראשית רבה. כללו של דבר, הסוגיות שקאפח מפנה אליהן כראיה לכך שאברהם אבינו היה אסטרולוג, עוסקות בכלל באסטרונומיה. ולמשמעות נוספת למילה "איצטגנינות", ראו נא: "תרבות שינויי השמות של המינים".

פרק ב הלכה חמישית

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "ראיה לדבר עדים נאמנים: עולם שנה ונפש. עולם ספירתו בעשרה: שלושה – אש רוח ומים, שבעה – שבעה כוכבים, שנים עשר – שנים עשר מזלות; שנה ספירתה בעשרה: שלושה – קור חום ורויה [=האיזון בין הקור והחום], שבעה – שבעת ימי בראשית, שנים עשר – שנים עשר ירחים; נפש ספירתה בעשרה: שלושה – ראש וגויה ובטן, שבעה – שבעה שערים, שנים עשר – שנים עשר מנהגין [ויפורטו בהמשך ספר יצירה]".

מחבר הפירוש משרבט שם, שלפי בעל ספר יצירה, הראיה שהעולם נברא ב-22 אותיות ובעשרה מספרים היא מהעולם, השנה והנפש, כי לפי דמיונם יש לכל אחד מהם 32 עניינים וכפי שנאמר ב"הלכה"... ובכן, אלה ראיות שרירותיות ונחותות מאד להזיה שהעולם נברא ב-22 האותיות ובעשרת המספרים, והבאת ראיות כֹּה שרירותיות ושטחיות מפטפוטי הדרשנים הינה עלבון לאינטליגנציה האנושית, כל-שכן להתיימר להוכיח בהן את עניינֵי מעשה בראשית. ואגב, בניגוד לאמור ב"הלכה", אין שחר להזיית מבנה העולם על ארבעת יסודותיו. כמו כן, בימינו ידוע שיש יותר משבעה כוכבי לכת, ואף אינסוף גלקסיות וכוכבים שניתן לספור...

סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח''ו).pdf

הורידו את PDF • 334KB