top of page
תמונת הסופר/תאדיר דחוח-הלוי

ספר האופל ותיאוריית המפץ הגדול

אחד מתעתועיו הרבים של הזמיר היהיר הידוע בציבור, הוא טענתו שבספר-האופל נזכר המפץ הגדול – וזו כמובן הוכחה לפי דמיונו לכך שספר-האופל הוא ספר אלהי. כלומר, הואיל ולפי זמיר המפץ הגדול הוא אמת מדעית, העובדה שספר-האופל הזכירוֹ לפי דמיונו מוכיחה שהוא ספר אלהי נשׂגב, שהרי לא ניתן לדעת עניינים כל-כך מופלאים אלא על-ידי מסר וסיוע אלהי.


ובכן, השקר הראשון של זמיר הוא שתיאוריית המפץ הגדול היא אמת מדעית מוכחת אף שהיא תיאוריה שמבוססת על השׁערות מדעיות מושׂכלות ותו לא (וכך נאמר בוויקיפדיה: 'השלבים הראשונים של המפץ הגדול נתונים להשערות' – ואם שלביו הראשונים כך, כל-שכן השלבים המתקדמים; השערות מושכלות – כן, אמת מדעית מוכחת – לא). ייתכן בהחלט שזו התיאוריה המבוססת ביותר כיום, אך היא עדיין בגדר השערה ואין להתייחס אליה כאל אמת מוחלטת. כלומר, אפילו אם הייתה ראיה אמיתית מספר-האופל לתיאוריית המפץ הגדול, עדיין לא היה בזה ראיה לכך שיש בו אמת, שהרי לא מדובר באמת מוחלטת, אלא בתיאוריה מדעית.


וגדולה מזאת, אפילו אם תיאוריית המפץ הגדול הייתה אמת מדעית מוכחת (כמו לדוגמה היות כדור-הארץ עגול וסיבובו סביב השמש וכיו"ב), גם אם ספר-האופל היה מתאר ומסביר את תיאוריית המפץ הגדול באופנים מדעיים מפורטים – אסור היה לנו לקבל שספר-האופל הוא ספר אמת, כמו שאסור לנו לקבל דברי נביא שמתעה ומטיף לעבודה-זרה, אף שאותותיו התקיימו (וברור שאותותיו התקיימו בכזבים ובתעתועים או במימוש מקרי של השערותיו).


וכדברים האלה נאמר במפורש בתורת-האמת:


"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת, וּבָא [=התקיים] הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם, לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן, וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת [ואפילו שהאות שלו התקיים] כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דב' יג, ב–ו).


קצרו של דבר, הואיל וספר-האופל הוא ספר-מינות (אגב, ספר מינות פרימיטיבי ונחות ביותר) – אסור לנו לקבל מאומה מדבריו, ואפילו אם היינו מוצאים בו אותות ומופתים לכך שהוא ניתן למשה רבנו בסיני או להבדיל לבר-יוחי, שהפכוהו לשיקוץ מבחיל. ועוד בעניין זה ראו: "נביא שעשה נסים ונפלאות – האם להאמין לו?", "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?" ועוד.


א. מאין מצץ זמיר את הזייתו?


ובכן, להלן אנתח את דברי ספר-האופל אשר מהווים לפי דמיונו של זמיר ראיה לכך שבספר-האופל נזכר המפץ הגדול, וכך נאמר בתרגום ספר-האופל לפרשת ויצא (קנו ע"א–ע"ב):


"בוא וראה, כשרצה הקב"ה לברוא את העולמות, הוציא אור נסתר אחד, שמהאור ההוא יוצאים ומאירים כל אותם האורות שהתגלו, ומאותו האור יצאו והתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא העולם העליון".


מה נאמר בקטע הזה? ובכן, נאמר בו שהקב"ה ברא את העולם העליון ב"אור נסתר אחד", ומאותו האור "התפשטו ונעשו שאר האורות" והוא העולם-העליון. כלומר, הקב"ה ברא את העולם העליון ב"אור נסתר אחד" – ואיך יעלה על הדעת שמישהו יידע איך הקב"ה ברא את העולם העליון? ויתרה מזאת, האם מותר לנו בכלל לדון ולשלוח את המחשבה להרהר בעניינים סתומים שכאלה?! והלא בדיוק מן השגיאה הזו הזהירו אותנו חכמים במשנה (חגיגה ב, א): "וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלן, מה למטן, מה לפנים [מה היה לפני העולם], מה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם".


וכֹה דברי רבנו בפירושו שם בשתי הפְּסקות לקמן:


"ואמר בהרתעת המשליט מחשבתו ומתבונן בענייני האלוהות בדמיונו הפשוט [...] 'כל שלא חס על כבוד קונו' וכו'. 'ורתוי לו כאילו לא בא לעולם', פירושו, שהעדרו מן האנושות והיותו מין משאר מיני בעלי-החיים טוב למציאות מאשר היותו אדם, מפני שרוצה לדעת דבר שלא לפי דרכו ושלא לפי טבעו. כי לא יְדַמֶּה מה למעלה ומה למטה אלא סכל בענייני המציאות. וכשירצה אדם המרוקן מכל מדע להתבונן [...] מה היה קודם שנבראו השמים ומה יהיה אחרי העדר השמים [בדיוק כמו שנהג כאן מחבר ספר-האופל], וודאי שזה יביאהו לידי שיגעון ושיממון.


והתבונן בביטוי הנפלא הזה האמור בעזר אלהי, באמרוֹ: 'כל שלא חס על כבוד קונו', הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'. וכיוון שאינו יודע ערך הדבר הזה שניתן לו, הרי הוא מופקר בידי תאוותיו ונעשה כבהמה [...] לפי שבעת התאווה, איזו תאווה שתהיה, אין השכל שלם [=וכל-שכן אדם ששכלו פגום בהזיות מינות, שהוא ישקע בתאוותיו כבהמה]".


וכן פוסק רבנו גם בהלכות עבודה-זרה (ב, ד–ו), בשלוש הפְּסקות לקמן:


"ולא עבודה-זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה [כגון המחשבה באופן שבו נבראו העולמות העליונים לפני בריאת היקום החומרי]. מוזהרים אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשֵּׁב ונימשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריו. ואם יימשך כל אחד אחר מחשבות ליבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.


כיצד? פעמים יתור אחר עבודה-זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה מה לפנים [=מה לפני בריאת היקום החומרי] מה לאחור [=ומה לאחריו]; ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמים שמא אינה – ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות.

ועל עניין זה הזהירה תורה ונאמר בה: 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים' [במ' טו, לט]. כלומר, לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וִידַמֶּה שמחשבתו משֶּׂגֶת האמת. כך אמרו חכמים: 'אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' – זו מינות, 'וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' – זו זנות. ולאו זה, אף-על-פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם-הבא – אין בו מלקות".


למדנו אפוא, שאסור באיסור חמור להעלות על הדעת מחשבות אשר גורמות לשיבוש יסודות הדת המחשבתיים, אלא עלינו לעצור ולהכיר בהעדר יכולתנו להבינם, ולהימנע מהזיות מינות שמחריבות את הדעת ואת הדת, והנה גם דברי רבנו במורה (א, לב) בעניין זה, וכֹה דבריו:


"וכדומה לזה יארע לך בהשגות השכליות [...] ו[כאשר] לא תחשוב להשיג מה שאינך יכול להשיגו, רק אז תהיה בשלמות האנושית ותהיה בדרגת רבי עקיבה ע"ה, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום בעת הסתכלותו בעניינים האלהיים. ואם תחשוב למעלה מהשגתך [...] אין זה רק שלא תהיה שלם, אלא תהיה גרוע מכל גרוע, ויארע לך אז התגברות הדמיונות והנטייה כלפי המגרעות והמידות המגונות ומעשה הרע מחמת טרדת השכל וכביון אורו [=התפרצות המחשבה קמי שמיא תשבש את דעת האדם ותפילו לתהום הכפירה והמֶּרי בה' יתעלה, מכיוון שההתפרצות הזו נובעת משחץ וגאווה וקריאת-תגר קמי שמיא, ואלה יותירו את האדם בסופו-של-דבר עירום ועריה, מעין דברי שלמה: 'לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ' (מש' טז, יח)] [...] ועל עניין זה נתכוונו באמרם: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהֻרשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות, כלומר שלא תוליך את שכלך אלא במה שאפשר לאדם להשִּׂיגו [...] ועל זה נתכוונו באמרם: כל המסתכל בארבעה דברים וכו' והשלימו אותו הלשון באמרם: כל שלא חס על כבוד קונו, רמז למה שבארנו שלא יתפרץ האדם לעיין בדמיונות הנפסדות [...] אלא כל המטרה להודיע שיש לשכל האנושי גבול שהוא נעצר אצלו".


ב. "ונמצא יוצא לידי מינות"


לא לחינם רבנו אומר לעיל בהלכה שהמחשבות בעניינים הנשגבים משכלנו מדרדרות למינות, והנה לפניכם המשך דברי ספר-האופל אשר מהם עולָה השקפת מינות גסה – ההגשמה: "בוא וראה, כשרצה הקב"ה לברוא את העולמות, הוציא אור נסתר [וכו' כאמור לעיל] [...]. ועוד, האור העליון הזה התפשט ועשה אומן, אור שאינו מאיר, ועשה את העולם התחתון". קצרו של דבר, מדברי זמיר עולות שתי מסקנות: א) המפץ הגדול החל בעולמות העליונים; ב) העולמות העליונים נבראו במפץ הגדול. הוי אומר: העולמות העליונים עשויים מחומר! וזו הגשמה קמי שמיא, שהרי אם העולמות העליונים עשויים מחומר, והקב"ה הינו ישות אלהית שמצויה בעצמותה בעולמות הללו כמובא פעמים רבות בספר-האופל, הרי שהוא יתעלה חומר וגוף!


אגב, מדברי ספר-האופל עולה הפוך מדבריו של זמיר היהיר, שהרי המפץ הגדול שהתרחש בעולמות העליונים לפי דמיונו יצר "אור שאינו מאיר" והאור הזה שאינו מאיר יצר את העולם התחתון. ברם, אם נתייחס לדברי ספר-האופל העקומים באופנים מדעיים כפי שזמיר מתייחס אליהם, הרי שנגיע לכך שיש סתירה לתיאוריית המפץ הגדול בספר-האופל – כי לא רק שהמפץ הגדול כלל לא התרחש בעולם התחתון, הוא גם "אור שאינו מאיר"! ואיך ניתן להעלות על הדעת שפרץ האנרגיה האדיר שהתרחש לפי תיאוריית המפץ הגדול, היה נטול אור? וכי יעלה על הדעת שפרץ אנרגיה שנבע מחום של מיליארד מעלות צלזיוס יהיה נטול אור לחלוטין?


עוד חשוב להבין, שאין להוכיח מאומה בתורת-האמת על-ידי הישענות על תיאוריות מדעיות, שהרי סוף-סוף מדובר בתיאוריות ולא באמת-אלהית מוכחת מעל לכל ספק. כלומר, ביסוס אמיתת תורתנו על תיאוריות מדעיות הינה סכנה גדולה – כי אם התיאוריות יוכחו כשגויות ולוּ במשהו, הרי שהמסקנה המתבקשת תהיה שתורת-משה הינה תורת פלסתר, הואיל ולא ייתכן שהקב"ה ישגה במשהו מדבריו. אולם, זמיר היהיר אינו נמנע מלהוכיח את אמיתתו של בורא-עולם באמצעות הישענות על תיאוריות מדעיות כמו תיאוריית המפץ הגדול. ברם כאמור, ייתכן מאד שמה שנאמר בתורה "ויהי אור" הכוונה בזה על המפץ הגדול, אך וודאי לא בהכרח.


ג. עיון בדבריו של זמיר היהיר


נעבור עתה לדברי זמיר הזרזיר, בסרטון הזה: youtube.com/watch?v=3pSAfw3dlWg, בדקה ה-19:04 ואילך, אומר זמיר כך:


"מה פירוש המלים 'ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור'? בואו נראה את דברי הזוהר שעושה מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות איך הכל התחיל".


ובכן, ניתן לטעון שיש ראיה למפץ הגדול מספר-התורה מן הפסוק שמצטט זמיר (אך כאמור, אין להביא מכך ראיה לאמיתת תורת האמת), ברם זמיר מתעקש משום מה לקבוע שמי שגורם ל"מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות" זה דווקא ספר-האופל! כמו כן, לתאר את דברי ההבל והמינות העילגים של ספר-האופל שראינו לעיל, כ"מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות" – זה פשוט עלבון לאינטליגנציה האנושית, דהיינו לצלם האלהים שהוענק לנו. ואף אם נתייחס לתיאוריית המפץ הגדול כאל אמת מדעית מוכחת כאמיתת השמש והירח, וכי ספר-האופל בהזיותיו הוא זה שהוביל ל"מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות"? והלא צֶבֶר של תיאוריות מדעיות ומתמטיות ופיזיקליות ואסטרונומיות וכו' מורכבות מאד-מאד – הן אלה שהובילו למהפכה שלמה בתפישה של האנושות בעניין הנקודה שממנה הכל התחיל.


רק מין שמבקש לרומם את ספר-האופל כספר אלהי יעז לטעון שהספר הזה הוביל ל"מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות", ורק כסיל גמור שאינו מבין מאומה בענייני מדע ונעתק מחיק אימו לחיק אשתו (כמו הצופים הפתאים והנבערים בסרטון שמתבוננים בזמיר נואם), ייאות לקבל את דבריו של זמיר וישתכנע בכך שספר-האופל הוא המקור לתיאורית המפץ הגדול.


נמצא, שדברי זמיר הינם הטמטום בהתגלמותו מֵחַד, והתעיית מינים נחותה מאידך. ואם מדובר בהתעיה כל-כך נחותה מדוע היא מצליחה ללכוד את ההמונים? ובכן, "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (מש' יד, טו), דהיינו כסיל נבער ופתי יאמין לכל מה שיולעט בו.


חשוב להוסיף ולהדגיש: 1) זמיר מאפיל ומטשטש את העובדה שבריאת האור טרם היווצרות כלל-הבריאה נזכרה בספר התורה; 2) זמיר בוחר לתלות את עניין המפץ הגדול דווקא בספר-האופל. ושתי עובדות אלה מוכיחות את שאיפתו לרומם ולפאר את ספר האופל והמינות, ועד-כדי-כך, שהוא מרשה לעצמו לרומם את ספר-האופל תוך שהוא מגמֵּד את ספר התורה!


בהמשך דבריו בסרטון אומר זמיר כך:


"אומר הזוהר כך: [...] בוא וראה [...] כשרצה הקב"ה לברוא את כל העולמות, הכוונה כל הכוכבים, כל הגלקסיות, בתורת הסוד זה גם מרמז גם על יקומים רוחניים עליונים".


שימו נא ליבכם להתעייתו של זמיר היהיר: האמנם "העולמות" שנזכרו בספר-האופל לעיל "הכוונה לכל הכוכבים ולכל הגלקסיות"? והלא בהמשך הדברים בספר-האופל נאמר במפורש: "והוא העולם העליון", דהיינו לא מדובר לא בגלקסיות ולא בכוכבים, אלא בעולמות הנשׂגבים העליונים. והנה שוב הדברים לפניכם: "בוא וראה, כשרצה הקב"ה לברוא את העולמות, הוציא אור נסתר [...] ומאותו האור יוצאים והתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא העולם העליון".


וגם זמיר מודה בזה, שהרי הוא אומר שם על שלוש המלים האחרונות: "זהו העולם העליון, יקומים רוחניים". כמו כן, רק לאחר מכן נאמר בספר-האופל: "האור העליון הזה התפשט [...] ועשה את העולם התחתון", ועל העולם התחתון אומר זמיר: "העולם התחתון, כלומר העולם הגשמי שלנו, כל הגלקסיות, כל הכוכבים". כלומר, בתחילה זמיר אומר "שהעולם העליון" הוא כל הגלקסיות וכל הכוכבים, ועתה הוא אומר "שהעולם התחתון" הוא הגלקסיות והכוכבים.


יתר-על-כן, בהמשך דברי העילגים שבספר-האופל נאמר כך: "וכל מה שבארץ כך גם למעלה, ואין לך דבר קטן בעולם-הזה שלא תלוי בדבר אחר עליון שהתמנה עליו למעלה. משום שכשמתעורר זה שלמטה, מתעורר אותו שהתמנה עליו מלמעלה, שהכל נאחז זה עם זה".


מדברים אלה עולה באופן די ברור ומפורש, שהעולם העליון איננו הכוכבים והגלקסיות, שהרי הכוכבים והגלקסיות אינם ממונים על בני האדם גם לא לפי תפישת ספר-האופל. אלא מדובר בישויות דמיוניות שבעולמות העליונים, פרי רוחו ההוזה של מחבר או מחברי ספר-האופל.


זמיר ממשיך בדבריו המתעתעים, ועל דברי ספר-האופל "אור שאינו מאיר" הוא אומר כך:


"הגדרה פיזיקלית מאד מעניינת לחומר, אור שאינו מאיר". ומי שסבור ש"אור שאינו מאיר" הוא הגדרה פיזיקלית לחומר, ועוד "הגדרה פיזיקלית מאד מעניינת" הינו כסיל גמור, שהרי מדובר במשפט שיש בו סתירה מדעית מיניה וביה, כמו חום שאינו מחמם או קור שאינו מקרר. יתר-על-כן, לפי טמטומו של זמיר ספר-האופל לעיל עוסק בתיאוריית המפץ הגדול, כלומר, גם לפי דמיונו הקלוקל של זמיר לא מדובר בהגדרה פיזיקלית לחומר, אלא בהגדרה פיזיקלית לתהליך פיזיקלי שהתרחש, דהיינו המפץ הגדול, אם הוא אכן אירע והתרחש כפי התיאוריה.


ויש בדברי זמיר הארור שם עוד הזיות רבות, אך בחרתי להתמקד בעניין המפץ הגדול. ואחתום בדברי ישעיה: "כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ, חֹרֶב בְּצֵל עָב זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה" (כה, ה), ושם תרגם יונתן: "כִּשׁרַב בַּאֲרַע צָהֲיָא אִתרְגֵישַׁת תַּקִּיפִין תַּמאֵיך, כִּטלַל כֵּיף מַקַר בַּאֲרַע מְשַׁלהֲיָא כֵּן נְיָח רוּחָא לְצַדִּיקַיָּא כַּד יִמאֲכוּן רַשִׁיעַיָּא". כלומר, כשם שהשרב במקום צחיח מכניע את האדם – כך ה' יכניע את הרשעים; וכשם שצל העבים בעת השרב מעניק לאדם עונג ושמחה – כך ישמחו הצדיקים בראותם במפלת הרשעים. הנביא משתמש אפוא במילה "זמיר" בהוראה כפולה של שירה וכריתה: הזָּמיר על זְמיר העריצים. יהי רצון שנזכה לראות בִּזְמִיר העריצים: בהכרתת המינים המתעים את עמֵּנו אחרי ההבל, "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" וְזִמְרָה (מש' יא, י).


נספח: שאלה ותשובה


העיר לי חבר בעניינו של זמיר לעיל, וזה לשונו: "מאד מוזר לי למה זמיר מתעסק במדעים ומביא מהם ראיות, אם זה אסור מבחינתם". כלומר, הואיל והמדעים הם בגדר כפירה לשיטתה של חברת המינות החרדית, מדוע אפוא זמיר מתעתע בראיות מדברי המדע והמדענים?


ובכן, השבתי לו כך:


זו דרכם של המינים, הם מתהפכים מהשקפה להשקפה כאשר הדבר משרת את מטרותיהם ותאוותיהם ושיווקם ורדיפת בצעם. דוגמה נוספת להתהפכותם ניתן להביא מכך שהם שולחים את בנותיהם ללמוד מדעים. כלומר, הואיל ולימוד המדעים משרת את מטרתם שהנשים יפרנסו את הגברים כדי לקיים את תורת-מינותם, הם מעודדים את הבנות ללמוד מדעים.


והוסיף החבר על דבריי וזה לשונו:


כמות המקורות המדעיים שהוא מביא בהרצאותיו ובספריו הם יחסית רבים עבור חסר השׂכלה, אני מאמין שהסיבה לכך היא להתחבב על הציבור המסורתי שאינו שומר תורה ומצוות, וזאת כדי שיראו בו חכם ויתרשמו ויתפעלו ממנו, וכך יתמכו בו בתרומות לארגונו ובפרסום שמו.


עד כאן דבריו. והוא אשר אמרתי, כאשר הדבר משרת את תאוותיהם – הטמא הופך לטהור, ויותר מדויק לומר בעניין המדעים: הטהור מעיקרא שהפכוהו בשקר לטמא, חוזר לטהרתו. "דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל [כדי] לְהֵיטִיב [אלא מנפנף במדעים לרעה]" (תה' לו, ד).



306 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

2 Comments


מאמר מחכים וחשוב כל הכבוד

Like

״לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא סכל בענייני המציאות״

החלק הזה בדברי הרמב״ם יש להדגישו ביותר כי אדם שחי בידע מדעי בסיסי וסביר אזי תופס נכונה את המציאות הקיימת בכללים פיזיקליים ברורים בהם ה׳ ברא את עולמו וכשאדם חי נכונה בתפיסת המציאות הוא מבין את מקומו בה וממלא אותה כנדרש.

אבל מי שלא חי את המציאות נהיה להוזה הזיות שמדמיין מה שלא צריך מחוסר יכולתו למקם את עצמו במציאות

אגב גם הנצרות בתחילתה לא הסכימה לקבל את המדע (גלילאו גלילי שחידש כי כדור הארץ סובב סביב לשמש והוצא להורג על כך) והפיצה הזיות שחדרו גם אלינו ורק ההשכלה הצליחה להעיף את הזיות הנצרות ולצערנו לא השתמשנו בה כנדרש ו/או שהתחלנו או שדחו מכול וכל את ההשכלה ונשארו נבערים ולא…

Like
bottom of page