סיכוך במחצלת לפי הרמב"ם

מאמר זה מוקדש לבתי הפלפול והחציבה של הדרדעים האורתודוקסים, אשר הופכים תורת אלהים לקורדום חוצבים, ומפנים עורף ליסוד היסודות ועמוד החכמות לידע את ה' יתעלה ויתרומם שמו. בעקבות זאת הם יראים ואף מחניפים למינים ולצאצאיהם, בחיקוי שיטות פלפוליהם ובהליכה בדרכיהם, ושוכחים את ייעודם לקרוא בשם ה' אל עולם.


"וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תה' קו, לה).


***

כידוע, אסור לְסַכֵּךְ את הסוכה בדברים שהם אינם בגדר גידולי קרקע, וכך פוסק רבנו בהלכות סוכה בראש פרק ה: "הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר: אין מסככין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה [...] סיכך בדבר שאין גידוליו מן הארץ או במחובר או בדבר שמקבל טומאה – פסולה".


במאמר זה נעסוק בשאלה: האם מותר לסכך במחצלת שפסי העץ שבה מחוברים זה לזה בחוטים מעובדים? ובכן, לכאורה רבנו פוסק שאסור לסכך במחצלת שפסי העץ שבה מחוברים זה לזה בחבלים מעובדים מפני שצורתם הטבעית של החבלים המעובדים השתנתה "וכאילו אינם מגידולי קרקע", וכך פוסק רבנו בהלכות סוכה (ה, ה):


"ואם דק וניפץ אותן [את פשתי העץ ועשה מהם חבלים] אין מסככין בו, מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע".


כמו כן, אף שהחבלים שקושרים עמם את פסי העץ של המחצלת דקים מאד, רבנו פוסק שם (ה, יד) שאם "עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם, אף-על-פי שהכשר יותר על הפסול – פסולה" . משתי ההלכות הללו עולה לכאורה שאסור לסכך במחצלת שקשורה בחוטים מעובדים או בחוטים שאינם בגדר גידולי קרקע.


ברם, לפי דעתי מותר לכתחילה ואף לכל הדרדעים האורתודוקסים למיניהם לְסַכֵּךְ במחצלת שנועדה לסיכוך, אף אם היא קשורה בחוטים מעובדים, ונוכיח זאת לקמן.


א. "וסיכך בשניהם"


נשים לב להלכה האחרונה שהובאה לעיל (ה, יד), רבנו מוסיף בה שתי מלים שהן לכאורה מיותרות לחלוטין: "וסיכך בשניהם", שהרי ההלכה לא חסרה מאומה בלעדיהן ובפרט שברור כשמש שההלכה עוסקת בדברים שמסככים בהם, ואף כל הפרק עוסק בזה.


ראו נא שוב את ההלכה (ה, יד), הפעם בלי שתי המלים "וסיכך בשניהם", האם היא חסרה משהו? "עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו, אף-על-פי שהכשר יותר על הפסול – פסולה". כמו כן, בהמשך ההלכה הזו (ה, יד) שלא הובא לעיל, רבנו אומר כך: "סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו", כלומר, ברור שהרמב"ם עוסק במי שעירב סכך כשר עם סכך פסול וסיכך בשניהם, מדוע אפוא רבנו חוזר ומדגיש "וסיכך בשניהם"?


המסקנה העולה מתוספת המלים "וסיכך בשניהם" היא: שרק סכך פסול שעירבוֹ למטרת סיכוך – פסול. אולם, סכך פסול שנועד לקשור באמצעותו סכך כשר, ומטרתו היא רק להחזיק את הסכך הכשר ולא לסכֵּך בעצמו – כשר.


זאת ועוד, רבנו כותב בהלכה הנדונה לעיל (ה, יד): "אף-על-פי שהכשר יותר על הפסול – פסולה". כלומר, אם רבנו היה רוצה ללמדנו שסכך פסול פוסל בכל שהוא כחמץ בפסח, הוא היה כותב בהלכה כך: "עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו במשהו, וסיכך בשניהם – פסולה", והיה רבנו מסיים כאן, ואין לכאורה צורך בכל המשך ההלכה.


לפיכך, נראה ברור שאף אם מעורב סכך פסול בסכך הכשר: אם הסכך הפסול מועט מאד עד שהוא אינו מוסיף מאומה לצל של הסוכה – הסוכה כשרה לכתחילה ואפילו שהסכך הפסול אינו משמש למטרת אגידה וקשירה, שהרי נאמר בהלכה על הסכך הפסול והכשר המעורבים: "וסיכך בשניהם". כלומר, אם הסכך הפסול הוא בכמות מזערית ואינו מוסיף מאומה לצל של הסוכה, הוא אינו נכנס תחת גדרי ההלכה הקובעת: שדווקא אם הסכך הפסול מסכך בפועל, דהיינו רק כאשר יש בו תוספת צל, רק אז הוא פוסל את הסוכה.


ב. ראיה מחבילי קש עצים וזרדין


ראיה נוספת לטענתנו שמותר לכתחילה לסכך במחצלת שנועדה לסיכוך, ניתן להביא מהלכה שמובאת בהמשך שם (ה, יא), וכֹה דברי רבנו: "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן, גזרה שמא יעשה אדם חבילות על גגו כדי לייבשן, ויימלך ויישב תחתיהן לשם סוכה, והוא מתחילה לא עשה סכך זה לצל, ונמצאת כסוכה שנעשית מאליה. ואם התירן כשרות. ואין חבילה פחותה מעשרים-וחמישה בדים [=ענפים]".


מהלכה זו למדנו, כי גזירת חז"ל שאסרו לסכך בחבילות קשורות, נועדה למנוע מצב שבו אדם יישב בחג בסוכה שנעשית מאליה, שהרי החבילות הונחו לשם ייבוש ולא לשם סוכה. מכל מקום, למדנו מהלכה זו ראיה גדולה להתיר שימוש במחצלת, שהרי כל חומרת החבלים שהחבילות קשורות בהם לא נזכרה בהלכה כלל! ואם אכן החבלים עצמם היו אוסרים את החבילות, אפילו שהם נועדו רק להחזיק את החבילות ואין להם חשיבות כסכך בפני עצמם – מדוע טרחו חכמים לגזור גזירה חדשה משום סוכה שנעשית מאליה? הרי היו יכולים לאסור את החבילות משום החבלים שהחבילות קשורות בהם?


ויתרה מזאת, בסוף ההלכה נאמר: "ואין חבילה פחותה מעשרים-וחמישה בדים", כלומר, חבילה שהיא פחותה מעשרים-וחמשה בדים מותר לסכך בה, ואפילו שהיא קשורה!


כלומר, אם היה אסור לסכך בחבילות הפחותות מעשרים-וחמישה בדים מפני החבלים שהן קשורות בהם, היה על חז"ל ורבנו לציין זאת במפורש ולא לסמוך על ההלכה שאסרה באופן כללי לסכֵּך בסכָּך "שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע". שהרי בהלכה שם (ה, ה) דובר בחבלים שמסככים בהם והם עיקר הסכך, וכאן מדובר בחבלים שמשמשים רק לאגידת הסכך, והיה על רבנו להדגיש ולבאר שאין הבדל בין סיכוך לאגידה, ושהחבלים שקשר בהם את החבילות פוסלים את הסכך אף שנועדו לאגוד את הסכך בלבד.


ואם יקשה עלי איזה דרדעי אורתודוקסי ויטען שהחבלים שמדובר בהם בחבילות הם חבלים של סיב ושל חלף, שהם בגדר גידולי קרקע, ולכן אין להביא ראיה מחבילי קש עצים וזרדים להתיר סיכוך במחצלת, נשיב לו: וכי יעלה על הדעת לקשור עשרות ענפי עצים בסיבים? וכל מי שקשר ענפי עצים יודע שצריך חבלים חזקים לשם כך.


ג. ראיה מחבילות שאגדן למניין


ראיה נוספת לדרכנו ניתן להביא מהלכה יב שם, וכך פוסק רבנו:


"חבילות קטנות שאגדן למניין [כלומר אגדן כדי להקל על מניינן] – מסככין בהן. וכן החותך ראש הדקל והחריות אגודות בו – מסככין בו, שאגד בידי שמים אינן כחבילה, ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד האחד שנמצאו כחבילה. אחד משני ראשיה בידי שמים ואחד בידי אדם, מסככין בהן [כלומר, ואפילו אם יש בחבילה יותר מ-25 בדים], שהאוגד עץ אחד אינו חבילה, וזו כעץ אחד היא שהרי אגודה בידי שמים. וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד".


גם בהלכה זו רבנו מתיר במפורש לסכֵּך בחבילות מסוגים שונים שקשורות בחבלים, ואין בדברי רבנו שום הסתייגות מסוג חבלים מסוים, ומשמע שכולם כשרים כל עוד הם נועדו אך ורק לקשירה ואגידה. ויתרה מזו, רבנו ייחד בסוף ההלכה משפט שבו הוא ממש נוגע בהגדרת כשרות האגד: "וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד", ואם יש חשיבות לאגד שיהיה דווקא מחבל שאינו מעובד, האם לא הכרחי לציין זאת כאן בהגדרת האגד?


ואגב, אם גם כאן יקום איזה חכם בעיניו אשר הקושיות והפלפולים הינם שירת חייו, ויטען, שלא מדובר כאן בחבלים חזקים ומעובדים אלא בסיבים שהם בגדר גידולי קרקע, נשיב לו כמו שהשבתי לעיל: וכי יעלה על הדעת לקשור חריות של דקל בסיבים?


ד. הצבת קושיה נוספת ופירוקה


לכאורה ניתן להקשות עלי מצד אחֵר ולטעון כך: רבנו כבר התייחס לכשרות החבלים בהלכות סוכה (ה, ה):


"סִכְּכָהּ בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה, שעדיין עץ הוא. ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו, מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע. מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן, שהרי צורתן עומדת ואין החבלים כלים".