סדרי הלימוד בבית-המדרש וקדושתו

בהלכות תלמוד תורה פרק ד (הלכות י–יד) רבנו עוסק בסדרי הלימוד בבית-המדרש ובהערה חשובה על קדושתו, שהיא כידוע חמורה מקדושת בתי-הכנסיות. טרם שנעיין בסדרי הלימוד, נעיר, כי בבתי-המדרשות של צאצאי המינים בימינו אין סדר ואין משטר, איש הישר בעיניו יעשה, גם בשעת הלימוד הכללי וגם בשעות הלימוד הפרונטלי מול הרבנים הפרו-נוצריים השכירים. בעת הלימוד הכללי, תמצאו את התלמידים יושבים בתנוחות מוזרות שמתאימות לחוף הים (רק חסר להם קוקטייל ביד), מתנמנמים, בוהים, מפהקים ומתמתחים שוב ושוב, משוחחים על הבלים למכביר בעוד הגמרא פתוחה לפניהם, נכנסים ויוצאים תדיר לכל מיני עיסוקים שיעבירו להם את הזמן, עושים לעצמם הפסקות סיגריה וקפה ותה ואכילה או סתם התרעננות, ויש לא מעטים שיוצאים מבתי המדרשות הפרו-נוצריים שלהם כדי לעבוד או לעשות סידורים בעיר... והמונה דופק...


גם בעת שהרב הפרו-נוצרי מוסר שיעור, תמצאו אצל התלמידים רבים מן התיאורים שהזכרתי לעיל, ולזה יש להוסיף שהתלמידים נוהגים לקפוץ לתוך דברי בעלי המרדעות, צועקים, מפריעים, מתפלפלים בהזיות, ומתווכחים בוויכוחי סרק למכביר; ויש גם כומרים שכירים שמעודדים את ההתנהגות הזאת, שהרי ככל שיישָּׁמעו יותר צעקות מהכיתות שבהן הם מלמדים, כך השיעור ייראה ויישמע יותר "חי" ו"מְעניין", וכך יתקבצו להם יותר תלמידים, וכך הם ישמרו על תפקידם ומעמדם בישיבה, שהרי יש עניין בתורתם...


ברם, הכל הצגה אחת גדולה, ואם תיקחו מהכומרים השכירים את משכורותיהם ותיקחו מהתלמידים את מלגותיהם החודשיות ושלל טובות ההנאה המחפירות הנלוות להם (כגון התנערות מחובת פרנסת הבית, והשתמטות משירות בצה"ל, וניצול הנשים ככוח עבודה בבית ובחוץ), לא יימצא כמעט אדם אחד שיישאר ללמוד וללמד בישיבות הפרו-נוצריות... היחידים שיישארו הם הוזי ההזיות הכבדים ביותר, אשר נדמה להם שבהזיותיהם הם פועלים גדולות ונצורות בשמים, וגם זה בסופו-של-דבר לא יחזיק מעמד, והשיממון והיגיעה בתורתם הפרו-נוצרית יגבר על ההזיה שהם גדוילים וצדיקים וחסידים...


ברם, לא די בהזיות ובשלל טובות ההנאה כדי להחזיק את יושבי הישיבות בעולם ההזיות והדמיונות המייגע והמשמים, דרושים גם טמטום והסתרה: כדי לטמטם ולהסתיר מיושבי הישיבות את העובדה שדרכם היא הבל מהובל ואף עמוסה לעייפה בהזיות מייגעות ומשמימות, גדויליהם וכומריהם מנתקים אותם גם מלימוד תורת חיים וגם מלימוד המדעים ולהבדיל גם מעולם ההנאות והפיתויים של החברה הכללית בישראל. שהרי אם הם יטעמו את מתיקות לימוד דרך האמת או את תועלת הרחבת האופקים המענגת שבלימוד המדעים – הם מיד יזהו את הזיותיהם המשמימות והמייגעות וימאסו בהן. והמינים המנהיגים את יושבי הישיבות הצליחו מאד בניתוק תלמידיהם מן החכמה.


ברם, המינים הרבה פחות מצליחים בניתוק תלמידיהם מעולם ההנאות העצום שקיים היום בחברה הישראלית, ורבים מיושבי הישיבות נחשפים להנאות הללו, וכאשר הם משווים אותן ללימודיהם המייגעים והמשמימים, ברור כשמש מה יעניין אותם יותר... וגם זו לטובה, כי בדרך זו לא מעטים מיושבי הישיבות נחשפים לאינטרנט ולעולם המדע והחכמה האמיתיים, אף שבתחילה הם נוטים לדרך זו שלא לשם שמים. אך מתוך שלא לשמה עשוי לבוא לשמה, שהרי בסופו-של-דבר הם עשויים להגיע לדרך האמת כתוצאה מחופש החקירה והעיון שמחוץ לבתי הכלא החונקים והגלותיים של המינים.


"לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" (יש' מב, ז).


***

ועתה אוסיף משהו כללי בעניין ההתמודדות עם פיתויי העולם המודרני:


כדי להתמודד בימינו עם שפע התענוגות והפיתויים של העולם המודרני, ולדעת ליהנות מהם באופנים המותרים ובאיזונים המתחייבים לפי התורה, חובה להכיר את דרך האמת – כי עונג המושגים הערֵבים של דרך האמת, והשמחה האמיתית שהם מעניקים לאדם בזיהוי ובהבנה אמיתית של השקפה או הלכה לכל היקפה עומקה ומטרתה, מסוגלים לרומם את האדם מעל הבהמיות אשר גואה בימינו עד מאד. ויתרה מזאת, די אפילו רק בעצם העובדה שדרך האמת פוקחת את עינינו מלהיכשל ולהיחבל בהזיות ובתאוות – די בזה כדי לרומם את האדם לסיפוק רוחני גדול מאד ולתחושה של ייחודיות וחיוניות.


ולאחר שהאדם רומם את שכלו מעל בהמיותו בקניית מושגי אמת ובהתרחקות ממושגי הבל, ההתמודדות שלו עם עולם הבהמיוּת המשוכלל בימינו קלה בהרבה ביחס לתועים למיניהם, החילוניים או צאצאי המינים המחופשים לדתיים, אשר נכשלים ונחבלים וכואבים ומתייסרים, ושוב-ושוב נופלים בשוחות הסכלות, עד שחייהם אינם חיים.