נגד סדרה טלביזיונית מסולפת על הציונות וארץ-ישראל

[מאמר זה פורסם בכתב-העת "אפיקים" גיליון עא, מרחשוון תש"מ, עמ' 3–5. במאמר זה מתאר אבא מָרי את מאבקה של תנועת צל"ש, שהוא היה חבר בה, נגד סדרת הטלביזיה "עמוד האש" הידועה של רשות השידור, שסילפה את ההיסטוריה של הציונות ותקומת ארץ-ישראל, בהשמיטה את חלקם של יהודי המזרח במפעל הציוני ובמערכה על הקמת המדינה].


לפני חודשים אחדים הגיעו לאוזניהם של אנשי ציבור שונים ידיעות, כי לרגל מלאת שלושים שנה לקיומה של מדינת ישראל, מכינה הטלביזיה הישראלית סדרה בת פרקים רבים על תולדות המאבק היהודי על ארץ-ישראל, ועל המפעל הציוני בכללו בארץ ובניכר.


האנשים שגילו עניין בסדרה נוכחו לדעת עד מהרה, כי החומר ערוך בצורה חד-צדדית וחלקית. מסופר בו על פעלם של בני העדה האשכנזית בלבד, בלי להזכיר את חלקם של יהודי תימן, המזרח וארצות הבלקן הספרדים.


נגד עיוות זה מחו חברי תנועת צל"ש (ציונים למען שוויון) ותבעו את תיקונו בעוד מועד. ביום, 20 ביוני בשנה זו (1979), קיימו חברי תנועת צל"ש הפגנת-מחאה נגד הסדרה בפתח בניין הטלביזיה ברוממה בירושלים. בעקבותיה התקיימה באותו יום פגישה של ועדת התיאום הארצית של צל"ש עם מוסדות הטלביזיה. בפגישה זו העלו חברי צל"ש את טענותיהם נגד הסדרה ושמעו הסבר מפי אנשי הטלביזיה.


להלן הטענות וההסברים, כפי שהושמעו באותה פגישה, שהוגשו אחרי-כן בכתב בפגישה שנייה על-ידי ועדת התיאום הארצית של צל"ש להנהלת הטלביזיה.


תיאור הסדרה


זוהי סדרה תיעודית המספרת את תולדות המאבק על ארץ-ישראל והמפעל הציוני. היא מסתיימת במעמד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948. עיקרה שיבת עם-ישראל לארצו בעת החדשה. הסדרה מבוססת על מסמכים, ספרי היסטוריה, ראיונות עם דמויות פועלות, יומני קולנוע, סרטי תעודה, ועוד. החומר התיעודי-קולנועי המשמש בסיס לסדרה זו נאסף אחרי מחקר שארך יותר משנתיים ביותר מעשרים ארכיונים בארה"ב, אירופה וישראל.


הסדרה מתכוונת להיות סדרת-ראווה בינלאומית (נוסח הסדרה הבריטית "עולם במלחמה"), והיא מיועדת להקרנה בפני תושבי ישראל, יהודי התפוצות והעולם כולו. בהכנת הסדרה הוחל בשנת 1975 ועד עתה הושקעו בה למעלה מ-10 מיליון ל"י. יגאל לוֹסין ויעקב אייזמן, עובדים בכירים בטלביזיה הישראלית, עומדים בראש צוות ההפקה. מר לוסין משמש גם התסריטאי היחיד של הסדרה כולה.


בחודש יוני 1979 נמצאה הסדרה בשלבי עריכה סופיים, כאשר היעד הוא לערוך עשרים פרקים, באורך שעת-שידור כל אחד. לדברי צוות ההפקה, הזמן הרב המוקצב לסדרה מאפשר "טיפול מפורט ומעמיק של הסיפור".


התפישה הכללית של הסדרה


אנו מתנגדים לתפישה הכללית של הסדרה מאחר והיא משמיטה את חלקם של בני יהדות המזרח והבלקן ומסלפת את העובדה שאכן מהווים הם חלק מן העם היהודי, וכי היו שותפים להתעוררות הלאומית, לפעילות הציונית, לעליה, לישוב, למאבק ולהקמת המדינה.


סילופים אלה הם תוצאה של התפישה הנוכחית של הסדרה, הרואה את התהליכים של המאבק להקמת המדינה כמושרשים באירופה, וכתוצאה מתהליכים שהתחוללו בקרב יהודי אירופה בלבד. תפישה זו מוליכה להצגת העם היהודי, בוני הארץ ומגשימיה, נושאי המאבק והלוחמים, כבני אירופה בלבד, היינו, היהודים האשכנזים.


הסדרה מושתתת על ההנחה שאת התהליכים ההיסטוריים שהובילו להקמת המדינה יש להבין על-ידי התייחסות לארבע בעיות עיקריות:


1) הבעיה והמשבר שביחסי יהודים וגויים באירופה.


2) הבעיה שביחסי התנועה הציונית והמעצמות. הפעילות הבינלאומית של הציונות גייסה תמיכה מדינית, עולים, הון וכדומה.


3) הבעיה שביחסי יהודים וערבים. הקונפליקט המשולש, שבין הציונות, התנועה הלאומית הפלשתינאית והשלטון המנדטורי, עיצב את התפתחות היישוב.


4) הבעיה שביחסים בין קבוצות-כוח יהודיות בגולה וביישוב.


לנוכח ארבע בעיות אלו נעשה מבחר של המאורעות, אשר פותח לכלל תפישה כללית.


מקומם של היהודים המזרחים והספרדים בסדרה


תפישה זו, שביסוד המבחר של המאורעות לכלל אפוס של שיבת העם היהודי ומאבקו על ארץ-ישראל, מציגה את העם היהודי כעדה אשכנזית, ואת היישוב בארץ-ישראל והמפעל הציוני כמפעל עדתי אשכנזי. שכן מתעלמת היא מיהודי ארצות המזרח והבלקן, ומהספרדים הוותיקים בארץ-ישראל. אין היא מספרת עליהם ואינה דנה או נוגעת בהם. אלה הם סילופים היסטוריים מתמיהים ופוגעים. להלן מספר עיוותים הנגרמים על-ידי תפישה זו:


1) לאורך כל הסדרה מתייחסים המושגים: "ארץ ישראל", "עם יהודי" ו"יהודי" לאשכנזים בלבד. כך, למשל, בפרק הרביעי ("עם ישראל – אייכּה?"), העוסק בעלייה לארץ-ישראל בשנים 1919–1923, אין דיון או שאלה היכן היו יהודי ארצות המזרח והבלקן. אין מנסים לבחון, כדוגמת הבחינה לגבי יהודי מזרח אירופה ומרכזה, האם עלו יהודי המזרח והבלקן? ואם לאו – מדוע לא עלו? שימוש מונופוליסטי עדתי במושגים לאומיים אלה מתעלם מכל יהודי שאיננו אשכנזי, ובהכרח פוגע בו.


2) לאורך כל הסדרה יש התעלמות מחלקם של יוצאי ארצות המזרח והבלקן בתנועה הציונית ובמאבק על ארץ-ישראל.


3) הסדרה מתעלמת מן העובדה שהיהודים המזרחים והספרדים עלו לארץ-ישראל בשיעור גבוה משל האשכנזים. למשל, כשליש מיהודי סוריה ותימן עלו לארץ לפני קום המדינה. כשיעור כזה לא עלו אשכנזים משום ארץ. אין זכר בסדרה לעליית המוני יהודי תימן בעלייה הראשונה והשנייה, כאשר לעליות האשכנזיות באותה התקופה, שמהן נשרו רבים, מוקדשת תשומת לב לא מעטה.


אין זכר לעליות מארצות האסלאם והבלקן במאות ה-19 וה-20; עליות שהיוו את התשתית היהודית הארצישראלית והחברתית ליישוב החדש.


אין זכר בסדרה לעובדה שהספרדים היו מייצגי העדה היהודית כולה בארץ-ישראל כחוק, כלפי השלטון הזר העות'מאני עד ראשית המנדט הבריטי.


4) הסדרה מתעלמת מן העובדה שהמזרחים והספרדים תרמו באורח מכריע, ויותר מן האשכנזים, לשמירת רציפות היישוב היהודי בארץ-ישראל, עובדה המשמשת בסיס היסטורי ולֵגַלִי לזכותנו על הארץ.


5) הסדרה מתעלמת מאירועים מרכזיים בתולדות התנועה הציונית בראשיתה, הקשורים ליהדות ספרד. כך, למשל, אין זכר בסדרה לקבלת הפנים שערכו יהודי בולגריה להרצל בשנת 1896. למרות העובדה, שיהדות בולגריה הייתה הקהילה היהודית הראשונה בעולם שיצאה בתמיכה המונית בהרצל בראשית דרכו.


6) הסדרה מתעלמת מפעילות ציונית – חוקית ובלתי חוקית – בארצות המזרח והבלקן כגון פרס, לבנון, מרוקו, מצרים, בולגריה, סוריה ועוד, כבר מראשית המאה.


7) הסדרה מתעלמת מתרומת המזרחים והספרדים למפעל הציוני בכספים, ברכישת קרקעות, בהקמת סניפים ועוד.


8) הסדרה מתעלמת מתרומת המזרחים והספרדים בהקמת יישובים חקלאיים כבר בסוף המאה הקודמת (מוצא והר-טוב למשל), בהיותם היסוד העירוני ליישובים יהודים מתחדשים (כדוגמת יפו וחיפה, וכן היותם חלוצי היציאה מן החומות בירושלים ועוד) ובכיבוש העבודה העברית (עבודת האדמה ותהליך היצרנות החקלאית).


9) הסדרה מתעלמת מן העובדה שהמזרחים והספרדים היוו חלק לא מבוטל מן היישוב (ב-1881 כ-60%, ב-1917 כ-44%, וב-1947 כ-23%) ותמיד היו מיוצגים בארץ-ישראל באחוז גבוה, לכל הפחות, פי שניים מאחוזם ביהדות העולם.


10) הסדרה מתעלמת מתרומת המזרחים והספרדים ליישוב בעלייה היבשתית הבלתי-לגלית, בהצטרפות למחתרות, בהקמת ישובים חלוציים, בהשתתפות במוסדות הלאומיים, בנטילת חלק במאבק לעצמאות מדינית ועוד.


11) הסדרה מתעלמת מחלקם של המזרחים והספרדים בסבל של העם היהודי במאה ה-20: בנטילת חלק באסון השואה ובהיפגעות מזעזועים שפקדו את קהילותיהם בגולה בגלל ההתעוררות הלאומית בעולם הערבי והמאבק על ארץ-ישראל.


12) ממערכת הבעיות המהוות את הצירים עליהם סובבת הסדרה בולטת בהעדרה הבעיה שביחסי אשכנזים ללא-אשכנזים.


לפיכך, בעוברה בשתיקה על חלקם של המזרחים והספרדים בציונות וביישוב ובמפעל הציוני, ובעוברה בשתיקה על הבעיה שביחסים בין שתי העדות היהודיות, יוצרת הסדרה את הרושם המוטעה כאילו חיו יהודי המזרח ותימן מחוץ להיסטוריה של העת החדשה וכאילו לא עשו מאמץ כלשהו להשתתף בתנועה הציונית ובמרכז ההתרחשויות של היישוב המאורגן בארץ-ישראל. כך מחזקים מפיקי הסדרה את הדעה הקדומה כי יהודי ארצות המזרח וספרד באו כביכול אל המוכן עם הקמת המדינה. האמת היא, שהמזרחים והספרדים עשו מאמצים לא-קטנים להשתלב בתנועה הציונית. הם רצו לעלות בהמונים לארץ-ישראל באורח לגלי, אך לא קיבלו את חלקם היחסי במכסת הרישיונות. הם ניסו להקים יישובים אך לא קיבלו סיוע מתאים מצד המוסדות הלאומיים. התנועה הציונית לא ראתה בהם גורם שווה ושותף. אף-על-פי-כן, הם עשו מאמצים ותרמו את חלקם מעל-ומעבר למספריהם ולנסיבות ההיסטוריות.


הגבולות הכרונולוגיים


מפיקי הסדרה קבעו לעצמם את הגבולות הכרונולוגיים של הסדרה בשנים 1881 עד 1948. פרק זמן זה אינו ממצה בנאמנות את המפעל הציוני. ללא התשתית שבנה היישוב היהודי בארץ-ישראל ("היישוב הישן") במהלך המאה ה-19 וללא העליות הרבות מארצות המזרח ואירופה במאה ה-19, נוצר הרושם המטעה כאילו היישוב החדש בנה יש מאין. דבר זה איננו תואם את האמת ההיסטורית. ובדומה לכך, בסוף התקופה האמורה (1948), ללא העליות ההמוניות מארצות המזרח, הבלקן ואירופה, לא ייתכן תיאור מהימן של המפעל הציוני.