מָרי יוסף קאפח - גדול אמתי


לפני כעשרים שנה, בהיותי בגבעתי בשירות סדיר, אירעה התרחשות מעניינת שקשורה למרי, והוא השפיע באופן ישיר על משפחתי. אנכי גדלתי בשכונת רמת-אביב ובה כידוע אין דתיים רבים, ובזמנו, היה פעיל שם גרעין חרדי שעסק בהחזרה בתשובה. האנשים באותו הגרעין היו טובים ונעימי הליכות, אך ראו בדרכם חזות הכל.

אחי הי"ו, שצעיר ממני בשנתיים וחצי, למד בישיבה תיכונית-מדעית והיה על סף סיום תעודת בגרות בהצטיינות. דא עקא, כמה חודשים לפני מבחני הבגרות בכיתה י"ב, נתפס לאותו גרעין חרדי והם הצליחו לשכנע אותו לעזוב את לימודיו בישיבה התיכונית-מדעית ולבוא ללמוד בישיבה בבני-ברק. ואכן כך היה, אחי, תלמיד מצטיין ומוערך בישיבתו, עזב את לימודיו כמה חודשים לפני הסיום, והחל ללמוד בישיבת קרלין-סטולין לחוזרים בתשובה (אגב, השם סטולין מזכיר לי את המלה STEAL באנגלית, ואולי רמז יש בו...).

אבי מורי הי"ו, שידוע כאיש ציבור שפועל ללא חת ומורא, לא ויתר על בנו, וניסה בכל דרך להשיבו לישיבה התיכונית-מדעית, אך אותו גרעין חרדי, בחכמה, הצליח להוציא פסק הלכה מאת הרב ח' קניבסקי, שמורה לאחי שעליו לעזוב לאלתר את לימודיו בישיבה התיכונית-מדעית, ולעבור ללמוד בישיבה שחורה. אותו פסק הלכה השפיע על אחי רבות, ולא היה ניתן לשכנעו שימתין עד שיסיים את לימודיו.

פנייה לרבני העדה

בצר לו, אבי פנה לשניים מגדולי רבני העדה, כדי שיתנו "פסק הלכה" לאחי, שעליו לסיים קודם את לימודיו, ואחר כך, אם יחליט ללמוד בישיבה השחורה – בבקשה שיעשה כן, אך קודם יסיים את לימודיו. הראשון שאבי פנה אליו, גלגל עיניו וידיו למרום ואמר, אם הרב הגדול ח' קניבסקי הורה לבנך ללכת לישיבה שחורה, איך אני יכול להורות אחרת?

אבי ראה שישועה לא תבוא מאותו רב, והלך לרב אחר, אמנם, הרב השני לא היה שרוי ברגשי נחיתות כה עזים מהגדולים האשכנזים, אך הוא סירב להתערב בעניין מטעם אחר, הוא טען שהוא סובל רבות מהעדה החרדית, והוא אינו מעוניין לסכן את עצמו, ולהיות מטרה לחיציהם הארסיים. במלים אחרות, אימת הרב קניבסקי שיתקה את הרב הראשון, ואימת תלמידיו וחסידיו של הרב קניבסקי שיתקה את הרב השני.

אבי לא אמר נואש ונסע לירושלים למרי יוסף קאפח. הוא סיפר לו את המעשה וביקש את עזרתו. מרי לא היסס ולוּ לרגע קט ואמר "תביא אותו אלי". וכך היה, אבי נסע עם אחי למרי יוסף לירושלים, הם שוחחו יחדיו, ולאחר מכן מרי שוחח עם אחי שעה ארוכה. בתום השיחה מרי הורה לאחי שימשיך ללמוד בישיבה התיכונית-מדעית, והוא ייתן לו המלצה לכל ישיבת הסדר שירצה.

וכן היה, לאחר שלושה שבועות אחי עזב את ישיבת קרלין-סטולין, חזר לישיבה התיכונית-מדעית, סיים את לימודיו בהצטיינות, והמשיך את לימודיו בישיבת ההסדר "קרני שומרון". לימים, הוא אף סיים שם הסמכה לרבנות, תואר שני בחינוך, והיה ממצטייני התלמידים בישיבה. היום הוא מנהל בית-ספר תורני גדול בעיר אשקלון. ואם הייתי יכול הייתי אומר למרי: תודה!

אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ?

ואני תמה על אותם שני גדולי רבני העדה, שעד היום נחשבים לגדולים. האם הצלת נפש מישראל לא ראויה בעיניהם לשים בצד את רגשי הנחיתות ואת תחושת קטנותם ואפסותם? האם לא ראוי לבטוח על הקב"ה ולא לחשוש מפני איש? והלא אתם דיינים וחכמים והתורה ציוותה אתכם "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ"? ואיך ייתכן פחדכם ומוראכם? האם האמת אינו מאור שמספק די כוח ותעצומות נפש לפעול?

לצערנו הרב, הפכנו להיות גרועים ממרגלי המדבר, "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". כלומר, היו שתי כיתות בין המרגלים החוטאים, היו חלושי דעת שראו את עצמם כאפסים וקטנים "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים". אך היו ביניהם גם חכמים, שהכירו את ערך עצמם, אך חששו מכך שאנחנו נראים בעיניהם כחגבים "וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם", אף על פי שהם ידעו שאין אנחנו באמת כן. תחושת אפסותם העצמית ומוראם מבשר ודם, גרמה לעוון חמור וּלְמוֹת כל הדור ההוא במדבר.

זכורני פעם אחת, שתמהתי על אחד מאנשי השם שמפורסם כאחד מגדולי הדור, שהרשה לעצמו בזמנו (בערך בשנת תש"ס ואילך) לנסוע במכונית שעלתה אז כמיליון שקל (BMW 745il), אותה כנראה קיבל כתרומה מאחד מחסידיו. וחככתי בדבר, אם הוא מבין באיזה רכב הוא נוסע, איה הצניעות? איה הדוגמה האישית? איה האיסור ליהנות מכבוד תורה? ואם הוא איננו מבין באיזה רכב הוא נוסע, כמו שטוענים, שהוא "מרחף בעולמות עליונים", אז השבתי, האם ראוי שרב שמנותק מהעם יפסוק הלכה למעשה? והיה אחד שקם עלי בחמת זעם, ושלח את חיצי לשונו בפני חבריי שיצרו את צעדיי.

מָרי – איש אמת באמת

מרי יוסף היה איש אמת באמת, ואדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו, וידוע שהוא החזיר ל"מכון הרי פישל" את כל הכסף שהם נתנו לו בשנות לימודיו לדיינות. והיום, היש היום רבנים שונאי ממון? לעתים נדמה שנתעוורנו כל כך עד שהשלכנו אחרי גוונו את מאמר חז"ל: "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם". אדרבה, הדת הפכה להיות כלי לגיטימי להפקת רווחים, משכורות מנופחות וטובות הנאה רבות ומגוונות. וכפי שכבר אמר הרמב"ם באיגרתו לתלמידו ר' יוסף: "ורוב אנשי הדת מבעלי השררה, כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים".

אך מרי לא כן עמו, אהב את ה' באמת, לא החשיב את הממון ולא את הכבוד, היה פתוח לשמוע כל אחד בסבלנות, ותמיד שמח לשמוע ביקורת, שהרי אמר בעצמו: "כל ביקורת ותהא מטרתה אשר תהא – יש בה מן הלימוד" (בהקדמתו לתהלים). מרי היה יקר המציאות, ואינני חושש לומר כי ממשה עד משה לא קם כמשה, וממשה עד יוסף לא קם כיוסף. ודי לתעמולת האשכנזים על גדוליהם, זוהי האמת הפשוטה.

חשבתי לסיים את דבריי באימרה "חבל על דאבדין ולא משתכחין", אך היא איננה מתאימה למרי, מפני שהוא חי וקיים, ודברי האמת שלו חיים וקיימים מחלחלים ונוקבים עד התהום, עַד יבוא יום, והמים יְחַיּוּ את עצמותינו היבשות, נקום משפלותנו ונכיר בערך מורשתנו, שאין שנייה לה, מורשת אמת יפהפייה אדירת כוח ועוצמה.


#חינוך #חברה #ישיבות

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!