"צַדִּיק אַתָּה יְיָ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד, נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי, קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם, וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (יר' יב, א–ג).
במשלי (כא, יא) נאמר: "בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת", ושם פירש רס"ג:
"דבריו אלה מתוך מה שבחן בעולם, כי נכון שילמד האדם במאכלות ובמשקאות וברפואות במה שניסו הראשונים מלפניו. הסכלים שבאותם [האנשים שהיו] לפניו [הרי ניסו בעצמם] ואבדו, אבל חכמיהם ניסו [=התבוננו] בזולתם ולמדו, ולא הוזקקו לנסות בעצמם. ובענייני הדת, הרי מן הראוי שילמד האדם מבני אדם שהשחיתו מעשיהם והענישם ה', כגון דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ומצרים וכנען, ולא יעשה כמעשיהם. ומבני אדם שהטיבו מעשיהם והם החכמים וגמלם ה' טוב, כגון אברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרן ושמואל ודוד, ויעשה כמעשיהם ולא יצטרך הוא לנסות ויחטא על נפשו. והנה המשחית הוא לֵץ [=המשחית את נפשו בנסותו דרך שכבר הלכו בה ונכשלו ואבדו], והמצדיק הוא החכם [השומר על נפשו בהתבוננו ובלקחו מוסר מן האובדים ומן המצליחים, והולך בדרכם של המצליחים ויראי ה']".
מדברי שלמה ורס"ג עולה, שחובה ללמוד מן ההיסטוריה האנושית, וכל-שכן מן ההיסטוריה הקרובה של עם-ישראל, ולכן חובה עלינו להבין: שעם-ישראל תעה ולעה באירופה בדרכי מינות, וכל-כך גדולה הייתה שנאתם לארץ-ישראל ואהבתם לגלות, עד שהקב"ה נאלץ להכות בהם ששה מיליון איש ואישה, מנער ועד זקן, מעולל ועד יונק, כדי לבער מקרבם את השקפות המינות שאחזו בהם ואטמו את לבם והקשו את עורפם מלעלות לארץ-הקודש ולמלא את ייעודם. כלומר, מעוצמת המכה יש ללמוד על עוצמת המינות, שהרי הקב"ה אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, והוא לא היה מניח לאיש אחד למות, אלא-אם-כן היה הדבר הכרחי: כדי לעורר את עם-ישראל וכדי להסיר מעליו את עבותות המינות מחריבות הדעת והנפש.
כמו כן, השם "יום השואה והגבורה" כלל אינו מתאים לזכירת יום השואה, כי אין גבורה בעם-ישראל אלא במקום שיש יראת שמים, ובמקום שאין יראת שמים והמינות הורסת כל חלקה טובה, אין קול ענות גבורה, אלא קול עַנּוֹת: קול של עובדי אלילים אילמים אשר הולכים אל המוות כצאן לטבח יובל: "אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַייָ הִסְגִּירָם" (דב' לב, ל). כלומר, ההזיה שמנסים למכור לנו כאילו הייתה שם גבורה, מחבלת בהבנה החשובה שעם-ישראל כל-כך שקע באפלת המינות, עד שהקב"ה העניש אותנו גם בכך שלא נצליח להתקומם כנגד אויבינו (וגילויי המרי והגבורה היו נדירים מאד). וזכורני זקן אשכנזי שניצל מבעוד מועד, ועד יום מותו הוא היה מתוסכל משאלה אחת ויחידה שהממה את מוחו: מדוע לא נאבקו? והלא בעת הסלקציה היו יכולים לרוץ ולדרוס את הקלגסים ברגליהם, מדוע לא עשו כן? והוא לא הבין שמה' הייתה זאת כדי להקים את מדינת-ישראל.

חובה עלינו אפוא להבין היטב, שהליכה בדרכי המינים האורתודוקסים תמיט על עם-ישראל ייסורים קשים: ככל שצאצאי המינים מתרבים ומשתלטים ודורסים ומרוצצים את הדעת והמדע, ככל שהם מחדירים השקפות-מינות והזיות מאגיות-פגאניות, ככל שהם מזהמים ומשחיתים את דת משה ומחללים-שם-שמים בהפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים, ככל שהם מרחיקים את בני עמֵּנו מלשוב לצור מחצבתם בראותם לפניהם עובדי אלילים אילמים נושאי דת כעוּרה ונגעלה שמורידה שאוֹלה את כל הבא בשעריה, ככל שהם יחזיקו במוסרות השלטון ויחבלו בצבא-ההגנה-לישראל ובהתפתחותו המדעית, הכלכלית והאנושית של עם-ישראל – כך יחולו עלינו ייסורים ומכאובים, כי ככל שידם של המינים האורתודוקסים תגבר, כך עמֵּנו יתרחק מהייעוד שה' קבע לנו: להיות עם חכם ונבון ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.
לשם כך אולי אין צורך להילחם כנגד כל החרדים, רוב הציבור החרדי הוא ציבור שבוי אשר תועה אחרי אלילים ומכשפים רשעים וארורים מאד-מאד – אך חובה להילחם בכל הכוח בראשי הציבור החרדי הללו שמתעה ציבור גדול מאד לדרכי מינות ולחיי עניות, ביזיון ונחיתות. ולעיון נוסף על השואה, ראו: "חשבון נפש בעקבות השואה: מדוע באה אלינו הצרה הזאת?".
ועתה לקשר ההדוק שבין מוראות השואה לבין ההפיכה המשפטית שהיהודים האורתודוקסים מנסים לחולל בראשותו של פטרונם המושחת והרשע ביבי צדקיהו. ובכן, בדיוק כמו בשואה, האורתודוקסים בימינו מדמים שהם עובדים את ה'-אלהים-אמת והוא יציל אותם מכל רעה, ואף ינחיל להם ניצחונות מזהירים בכל המאבקים שניצבים לפניהם – אך הם אינם רוצים להבין דבר אחד פשוט וחשוב מאד: הם עובדי אלילים, הם משחיתי הדת, הם מחללי-שם-שמים, וראשיהם ומנהיגיהם ורבניהם הם מינים ארורים וכעורים שהרסו את דתנו עד היסוד. ולכן, לא רק שה'-אלהים-אמת אינו עמם, אלא, שהוא ינחיל להם מפלה כואבת, מפלה אשר עלולה לגבות מחיר דמים כואב מעם-ישראל, ומסכת ארוכה מאד של ייסורי נפש וגוף לרבבות.
"צֹאן אֹבְדוֹת היה הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם, כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם, תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַייָ נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְיָ" (יר' נ, ו–ז).
עיוורונה של היהדות האורתודוקסית מדרך האמת, דרדר אותה לשחצנות, לדורסנות ולביטחון שווא באלוה שקר דמיוני שהיא יצרה לעצמה באלף השנים האחרונות, היא אינה רואה את מערומיה, היא אינה רוצה לעצור ולערוך חשבון נפש ולזהות את פשעיה, היא תובעת להמשיך בדרכה הרעה, להמשיך בדורסנותה, להמשיך בהפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים פרו-נוצרי, להמשיך בהחדרת תורתם החדשה והפגאנית שמחריבה את כל יסודות דתנו.
בסופו-של-דבר היהדות האורתודוקסית תתפכח, אך קרוב לוודאי שהתפכחותה תהיה כואבת ומייסרת, לא בדרך טובה ונעימה היא תשוב לדרך האמת, אלא בדרך הייסורים. ייסורי השואה הספיקו אמנם כדי לעורר את עם-ישראל לשוב אל ארץ האבות ולהקים את מדינת-ישראל, אך הם לא הספיקו כדי לעורר את עמֵּנו לשוב לדרך האמת, ולכן מסכת הייסורים לא תמה.
"אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר [...] וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ" (יש' א).
***
במשלי (כא, טז) נאמר כך: "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ", רס"ג פירש את הפסוק הזה בשני אופנים: "בעולם הזה – כפי שאתה רואה מי שאין לו דעה [כלומר, מי שאין בו דעת ומדע] יֹאבד ללא תבונה וללא הבחנה, וייפול בכל רע [בעיוורונו]; ולעולם הבא – לא יגיע אל האושר, כי אין להגיע אליו אלא במשמעת לה', ואין דרך למשמעת כי אם בידיעה".
כוונתו של רס"ג היא לידיעת ה', דהיינו לעבוד את ה' מתוך ידיעת המדעים ומתוך ידיעת הבורא, ומתוך שאיפה וערגה להכיר ולידע את האמת בכל תחום מתחומי החיים, ולשם כך מן ההכרח ללמוד ולהשכיל – ועבודת ה' ללא ידיעת ה' אינה עבודת ה' אלא עבודה לאלוה שאינו קיים.
"וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל" (יר' ג, טו).
ובהקדמת ספרו "הנבחר באמונות ובדעות" פ"ג אומר רס"ג כך: "כי דרך הַהַשְׂכֵּל היא המתינות והעלייה בשלבי המחקר לאט-לאט דרגה-אחר-דרגה עד שמגיע אל הפסגה, אבל מי שקץ בדבר ואין לו את הסבלנות להגיע אל הסוף – 'בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ', [כלומר] יישאר בין התועים".
אולם, לימוד התורה של יושבי הישיבות בימינו האוכלין מן התורה, אינו אלא סכלות במקרה הטוב, ומינות במקרה הפחות-טוב, ובדרך כלל גם זה וגם זה, ואסביר: עולם התורה האורתודוקסי בימינו הִפנה עורף ליסודות דת האמת, ואף שהוא לא מצהיר במפורש שהוא כופר בשלושה-עשר יסודות דתנו, הרי שרבות מהשקפותיו חותרות תחת יסודות הדת. למשל, ההשקפה שספר הזוהר הוא תורה-שבעל-פה חדשה שירדה לבר-יוחאי מן השמים, כופרת ביסוד התשיעי לפיו "לא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]".
הרס יסודות דתנו לא רק רוצץ את היסודות עצמם במגפיים מסומרים, הריסת היסודות הפילה לארץ את כל חומות הדעת ואִפשרה את חדירתן והחדרתן של אינסוף הזיות מאגיות-פגאניות אשר יסודות הדת הן להן תריס, מפני המינות והפורענות שעתידה לבוא בעקבותיהן. כך שכל ההשקפות שנלמדות בימינו אצל מנענעי הסטנדרים הינן השקפות מינות או הזיות נחותות. הריסת יסודות הדת וזיהום הדעת בהזיות עד לחורבן מוחלט של המחשבה, אִפשרו ומאפשרים לראשי המינים האורתודוקסים להחדיר את אחת ההזיות הרעות מכולן לפיה לימודי המדעים הם בגדר כפירה ואפיקורוסות. כך הם מנציחים את הטמטום והנחיתות בקרב חסידיהם השוטים, וכך הם גוזרים עליהם חיי עוני ובערות כדי שעד נצח יהיו תלויים בפרוטות ובעצמוֹת שיזרקו להם מנהיגיהם הרשעים, אשר גונבים ועושקים ומשוחדים מכספי תקציב המדינה. אך לא רק, הם מתעים רבים מקרב עמנו, עניים וגבירים כאחד, להזרים להם כספים נגעלים.
מכיוון שעולם המחשבה וההשקפה של העולם הדתי האורתודוקסי הושחת כליל במשׂרפות הדעת של גדולי האסלה, אך טבעי הוא שגם עולם ההלכה שלהם יהיה משובש עד היסוד – כי מהי תורה בלי דעת ובלי מחשבה ובלי השקפות ישרות וטהורות? כך יצא, שעולם הישיבות נחלק באופן כללי לשתי מחלקות: הליטאים והחסידים: החסידים לומדים הזיות על-גבי הזיות, ושוקעים בצואת המינות של אדמו"רי הטומאה השונים למיניהם, אשר מלעיטים אותם במינות מבחילה, עד שהם אינם מנסים ואפילו לא כלפי חוץ, להתרומם משוחת ההזיות. לעומתם, הליטאים (האשכנזים והספרדים) נחלקים לשני חלקים: יושבי הישיבות השחצנים ששוקעים בסוגיות דחויות ומתפלפלים לשווא ולריק בהבלי הבלים, תוך שהם מדמים שהם פועלים גדולות ונצורות אצל בורא-עולם, ובזכות פלפוליהם הריקים כל העולם כולו עומד; ויש גם את יושבי הישיבות שוחרי הרבנות אשר שוקעים בלימוד ההלכה מתוך תקווה שאי-פעם יצליחו לחצוב משכורות וטובות הנאה מן הממסד הרבני המסואב. אולם, רוב ההלכות הטכניות שנלמדות בימינו בקרב יושבי הישיבות הללו הומצאו על-ידי מינים וחוצבים אשר כל קשר בינן לבין התורה-שבעל-פה הוא מקרי בהחלט, ורבות מהן הינן תוספת או גרעון על חוקי התורה.
וביתר ביאור: רובן המוחץ של ההלכות הטכניות הנלמדות בימינו בעולם האורתודוקסי רחוקות, לעתים מאד, מדת משה, מפני שרובן מורכבות מאינסוף פרטי חומרות מיותרות אשר מסיחות את הדעת מדרך האמת ומֵפרות את איזוני מצוות התורה העדינים; וכן מאמונות תפלות אשר מרחיקות ומעוורות מלראות את דרך האמת; וכן ממנהגים מזרח-אירופיים אשר נודף מהם ריח חריף של עבודה-זרה. קצרו של דבר, ידיעת ה' בימינו בקרב העולם האורתודוקסי מאן-דכר-שמיה, וכל גדולי האסלה כאמור אף רואים בלימודי המדעים והמחשבה לימודי כפירה.
ברם, יש דבר אחד שמשותף לכל יושבי הישיבות, כל יושבי הישיבות למיניהם וכן כל גדולי האסלה למיניהם, כולם לומדים את כל מדרשי ואגדות חז"ל, וכן את כל ענייני הפולקלור שיש בתלמוד הבבלי ובמדרשי חז"ל – הכל כפשוטו! ובדרך זו לא רק שלעולם לא נשוב לדרך האמת, אלא שרק נעמיק בדרך השקר וההבל, שהרי אין סוף להזיות שניתן לגזור מפשטי האגדות.
ואסיים במקור המונח "אורתודוקסי", והנה מעט עליו מתוך וויקיפדיה: "המונח 'אורתודוקסים' [מקורו בגרמנית, ומשמעותו] 'ישרי הדעה', דהיינו 'בעלי האמונה הנכונה'. למונח זה יש היסטוריה ארוכה בנצרות, ושם הוא שימש כדי להבחין בין הכנסייה הממוסדת לעומת תנועות מתחרות חדשות [על כספי בצע], ומשם הוא התגלגל לשיח היהודי בנסיכויות הגרמניות".
"צֹפָיו [=מנהיגי הדת, הכומרים הארורים המתעים את העם אחרי ההבל] עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ [את ה'], כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה [רודפי בצע ללא תחתית], וְהֵמָּה רֹעִים [והם אנשי השם מנהיגי העם ובעלי השׂררה, ויחד-עם-זאת] לֹא יָדְעוּ הָבִין [אינם מכירים בדרך האמת], כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ" (יש' נו, י–יא). ושם תרגם יונתן ע"ה: "וְכַלְבַּיָא תַּקִיפֵי נַפְשָׁן לָא יָדְעִין לְמִסְבַּע, וְאִנּוּן מַבְאֲשִׁין לָא יָדְעִין לְאִסְתַּכָּלָא, כֻּלְּהוֹן גְּבַר לָקֳבֵיל אוֹרְחֵיהּ גְּלוֹ, גְּבַר לְמִיבַּז מָמוֹנֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל".
כומרי הדת הינם: "כלבים אילמים" ו"והוזים שוכבים" ו"כלבים עזי נפש לא ידעו שבעה".
תמונת שער הרשומה מאת אור אדר.
מי שמוביל את ההפיכה המשטרית היא היהדות האורתודוקסית, היא תמיד רצתה בה ועתה נפלה לידה ההזדמנות, כשנתניהו משקשק מהקלבוש.
נתניהו גם שואב כוח רב מהיהדות האורתודוקסית כדי לפעול, כי טמטמו אותו שכל עוד היא ייטיב עם האורתודוקסים וישחד אותם, האלהים מוחל לו על כל פשעיו ושקריו, והוא אף רצוי לפניו, בדיוק כמו בנצרות.
בקיצור, גם הרשעים רוצים להרגיש שהם צדיקים, וגם הרשעים זקוקים לאידיאולוגיה.
נחזור להפיכה, מוביליה האידיאולוגים של ההפיכה נשענים על האמונה ביהדות האורתודוקסית, ולכן הם מתעלמים באופן גס רוח מכל האזהרות והסימנים להחלשתה של מדינת ישראל. נדמה להם שאם הם ינפנפו בביטוי "בעזרת השם", אלהים יעזור להם.
כך היה בשואה וכך היה לפני חורבן בית המקדש, וכך גם היום, האורתודוקסים נשענים על הזיית הגדלות הפגאנית, וזאת מפני שהם…
מרי אדיר אני באמת מעריך את רצונך להאיר את האמת בעולם ואני מזדהה עם חלקים בביקורת שלך אבל מה עניין הביקורת על הציבור החרדי לעניין הרפורמה או ההפיכה המשפטית אפילו באזכור אנלוגי.
כמה שיהיה לך ביקורת על הציבור החרדי אבל אל תגיד לי שיש לך אפילו גרם הערכה לשופטי בג״ץ שהם חבורת בעלי תאוות כופרים מנותקים וגאוותנים שמי שקורא את הפסקים שלהם מבין כמה שהם מטומטמים. עשרים פרזיטים מכולל ממוצע לא אוכלים חינם מהמדינה כמו שופט אחד.
ובתור בן עדת תימן עליך לזכור היטב את העוולות הרבות שעשו הם ושכמותם לאחיך. לא החרדים האשכנזים העלימו את ילדי העולים התימנים (וגם אם לא חטפו הרי זלזלו בעולים ולא עדכנו אותם במצבם)