במשלי (כו, א) נאמר כך: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר – כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד", ושם פירש רס"ג: "דימה החכם [=שלמה המלך] את המוזר בפועל [כלומר במציאות, וכוונתו לנתינת כבוד לכסיל] במה שמוזר בזמן [=השלג בקיץ והמטר בקציר], והוא, שהמטר והשלג אין הקיץ זמנם, ואם יארעוּ בו אין בהם תועלת [ואף עלול לצמוח מהם נזק] לפי שאין האדמה ובני-אדם מצפים לכך – וכך הַיְּקָר והכבוד אין הסכל ראוי להם, ואם השִּׂיג אותם אינם מתאימים לו ומשתעמם בהם [=אינו מסוגל להתנהג בכובד-ראש וברצינות כראוי לכבוד שניתן לו, ומשתטה ומתבזה כדי להפיג את שעמומו]. ועשה שֵׁיעור הזָּרוּת חָלוּק לשניים, האחד חמור מן האחר: כמו שהשלג קשה מן המטר כך הכבוד המרובה רע לסכל, ואף [הכבוד] המועט מכוער בשבילו".
נמצא, כי אין לכבד את הכסיל לא בכבוד מרובה ולא בכבוד מועט! וזכורני שהשתתפתי בעבר בעוונותיי באחד מכנסי בכירי הרבנים השכירים שוחרי השילומים והמעטפות: "הכנס העולמי לדיני ממונות" ולדיני שילומים ומעטפות, ומארגני הכנס העניקו כבוד מרובה לאדם סכל ובהמי ביותר והושיבוהו בראשם וקראו לפניו אברך והכתירוהו להיות יו"ר הכנס "העולמי"! והסיבה פשוטה, אותו שיכור היה עשיר גדול מדרום-אמריקה, ומארגני הכנס דימו לחשוב שהם יתנו לו כבוד והוא ייתן להם ממון, ונמצאו גומלין זה-את-זה כמשנת החמָּרים שאינם נאמנים…
ואותו סכל עשיר היה כל-כך בהמי ונבער וריק מדעת עד שהתנהגותו הייתה לחרפה ולקלס לכל שכירי ובכירי הדת הסובבים אותו והמכרכרים סביבו במטרה להפיק ממנו יקר מזולל. ועד-כדי-כך התנהגותו הייתה מביישת ומחפירה עד שאין לי ספק שהוא היה שיכור ולא שלט בדבריו ובמעשיו. ובסופו-של-דבר הוא גם לא תרם מאומה ומארגני הכנס, ערוסי ועמותת "הליכות עם עמורה" יצאו אבלים וחפויי ראש, גם על תוחלתם שנכזבה להוציא ממנו ממון, וגם על התנהגותו שהמיטה עליהם קלון וביזיון, וזוהי מנת-חלקם של הרשעים: "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה" (מלאכי ב, ח–ט).
***
במשלי (כו, ג) נאמר כך: "שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים", ופירש שם רס"ג בתרגומו: "שׁוֹט, כשוט לסוס וכמתג לחמור כך השבט לגב הכסילים", והוסיף שם קאפח בענייני התרגום: "תרגם 'שׁוֹט' – 'סוט', דומה לעברית, והוא עשוי משמונה רצועות-עור הקלועות יחד מעשה אומן עד שנעשה גוף אחד עגול ארוך ומתפתל; [והוסיף ותרגם רס"ג] 'מֶתֶג' – 'מקרעה', והן שלוש רצועות עור קלועות יחד ולהן ידית של עץ". ועתה לפירושו הארוך של רס"ג שם:
"דימה [שלמה] את הסכלים לבהמות [וכן דוד המלך ע"ה דימה את הסכלים לבהמות: 'אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ' (תה' מט, כא)] ואמר: כמו שֶׁיִּיסּוּר הבהמות שני סוגים, מהם בשוט ומהם במתג והאחד קשה יותר מן האחֵר, כך הכסילים ראוי שתעשה את הדרכתם שני סוגים, האחד בנחת והשני בקושי כפי ערך [=בהתאם ל]שקיעתם בסכלות".
וזכורני כיצד רבים מן הדרדעים האורתודוקסים נהגו לגנות אותי בעקבות חשיפת האמת על גדולי האסלה הכסילים, אשר תועים ומתעים את עם-ישראל בהבל וריק שלא יועיל ולא יציל. לא אשכח כיצד העבדים הנרצעים הללו השליכו עלי שלל האשמות, כגון: "מרחיק אנשים ממשנת הרמב"ם", "קיצוני", "קנאי", "חמום מוח" וכיו"ב מזעקות הדרדעים האורתודוקסים מחוסרי-הדעת אשר אוכלין וזוללין מן התורה. ויש ביניהם גם כסילים אשר שקעו עמוק מאד בסכלות, ואלה השתמשו בביטויים חריפים בהרבה וקיללוני קללה נמרצת והוציאו עלי שם רע. ומעניין כיצד הם מכלכלים את שלל גינוייו של שלמה לכסילים בספריו, אשר כל-כך מנוגדים לדרכם של הכומרים האורתודוקסים השכירים רודפי הבצע והשלמונים, התאוות והשׂררות.
***
במשלי (כו, ד–ה) נאמר כך: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה, עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו", ופירש שם רס"ג בפירושו הארוך: "אם יצא הסכל נגדך בענייני העולם בחירוף או בגידוף – אל תענהו על-כך פן תִּשווה לו ותיכנס בכיוצא למה שאתה מתנגד לו [כלומר, פן ידרדר אותך הוויכוח להתלהמות לצעקות ולקללות ונמצא שהתנהגת באופנים שהנך מתנגד להם]. ואם יצא נגדך בענייני דתך ופקפק באמונתך [...] עֲנֵה לו, כדי שלא יְדַמֶּה שיש לו הוכחה ושדבריו אמת, ומִנּוֹסח שני הפסוקים יתברר שאינם סותרים זה את זה".
ויסוד פירושו בדברי חכמים ע"ה במסכת שבת (ל ע"ב), שם הם מסבירים את הסתירה שעולה לכאורה מן הפסוקים, וזה לשונם: "לא קשיא, הא – בדברי תורה, הא – במילי דעלמא". כלומר, כאשר אדם מחרף ומגדף אותך על בסיס אישי בלבד ללא ערעור על השקפותיך ועל דרך האמת – אל תשיב לו, כי דבריו הנלוזים ריקים ומרוקנים ואין כל חשש שיטעו בהם – ובדיוק בעניין זה רבנו פוסק בהלכות דעות (ב, ח): "ודרך הצדיקים, הן נעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין". ברם, אם כסיל הולך-על-שתיים תוקף אותך בחירוף וגידוף, ויחד-עם-זאת גם מטיח בך טענות מתעתעות בענייני השקפה – אז עליך להשיבו כראוי לו ולסתור ולהפריך את טענותיו באופן מושׂכל, כדי שלא יהיה חכם בעיניו וכדי שלא יטעו אחריו ותיחלש דרך האמת.
ובימינו הרבנים השכירים רודפי השלמונים נוהגים להתעלם מהתקפות ענייניות כנגדם, וזאת מכיוון שהממסד הרבני נטוע כֹּה חזק וכוחו כֹּה גדול, עד שהם מרשים לעצמם שלא להשיב למוכיחים אותם. כמו כן, הם מתעים אותנו לחשוב שהם אינם משיבים מפני שהם "ענווים", ושהם "מן הנעלבין ואינן עולבין" וכו', כאילו שהם מקיימים את חוקי התורה בשתיקתם…
והאמת היא שהם אינם משיבים משתי סיבות מרכזיות: 1) אין להם תשובות אמיתיות, והם חוששים מאד שבוויכוח ענייני מדעי ואמיתי תתגלה פסולת הסיגים אשר בידם, ושׂררתם ומעמדם ויוקרתם המדומים ייפגעו באופן אנוּש; 2) כל חישוביהם הם חישובים פוליטיים-כלכליים של "עלות – תועלת", כלומר הם מבינים היטב שכל עוד הם נטועים חזק ועמוק מאד, תשובותיהם ותירוציהם לא יועילו להם לחזק ולבצר את מעמדם, להיפך: התייחסותם תשפוך אור גדול על שחיתותם; ולעומת זאת אם ישתקו, המוני הכסילים יְדַמּוּ שיש להם תשובות, אך הם אינם משיבים מרוב "ענוותנותם" ו"חסידותם" ו"קדושתם" ו"דבקותם" בה' יתברך…
ובימינו די בהטעיית השתיקה הזו כדי להותיר אותם על כנם, כי הם שלחו את קלשונם המשולש עמוק-עמוק לתוך הקלחת הפוליטית, ובאמצעות הרמת נתחי בשר שמנים מתוכה הם נהנים ונותרים איתנים ויציבים מכוחם של העושר והמשאבים: שולטים ביד רמה במערכות החינוך ובאמצעי התקשורת הפנימיים וגם החיצוניים, ומתמרנים את ההמון כרצונם באמצעות הנצחת הבערות האלילות והסכלות. כלומר, די בהטעיית שתיקתם הזו, כי לרשותם עומדים כוחות פוליטיים כלכליים ותקשורתיים עצומים, אשר הופכים את השתיקה ל"מידת חסידות". ורק אנשים אשר השׂכילו ולמדו להבחין בין אמת לשקר ויש להם יכולת עמידה חברתית איתנה, רק הבודדים הללו מסוגלים בימינו לזהות את תכסיסיהם והטעיותיהם, להבין את השקפות דרך האמת הישרות, ולעמוד כנגד גלי הרפש והשקר האימתניים אשר מאיימים לכלותנו.
וכאשר הנני מתבונן בתכסיסיהם הפוליטיים וכיצד הפכו את תורת האלהים לקורדום חוצבים, ועד כמה הם רחוקים מדרך האמת ויחד עם זאת הם שולטים ביד רמה, אני נתקף בשיממון, תחושה של חידלון, אך הנני מודה לה' יתברך שזיכני להבין ולוּ במעט-מזער את תחושותיו הקשות של ירמיה הנביא בראותו את הרשעים הארורים עושים חיל, וכֹה דבריו (יב, א–ב):
"צַדִּיק אַתָּה יְיָ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ [=שרויים בשלווה ובשגשוג כלכלי] כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד, נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ, יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי, קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם". ובמלים אחרות, הרשעים הפכו לאימפריה נוראה! גם נטועים עמוק וחזק וגם מוסיפים ועושים פירות לרוב, וכל זאת אף-על-פי שהם מפנים עורף לה' יתעלה ויתהדר, ויצרו לעצמם דת חדשה נעדרת ידיעת ה' לחלוטין: "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם". והקב"ה משיב לירמיה ע"ה שם ומוכיח אותו שעליו להתחזק: "כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים? וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן? כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא אַל תַּאֲמֵן בָּם כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת".
"רְפָאֵנִי יְיָ וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (יר' יז, יד).
***
במשלי (כו, ו) נאמר כך: "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל", ושם פירש רס"ג: "כמקצץ הרגליים וכשותה החמס, [כך] מי שמשלח שליחות ביד כסיל". ועוד הוסיף שם:
"עניין פסוק זה העמסת מה שאין ביכולת, אמר, כי מי שמטיל על הסכל למלא שליחות הרי עשה לו עוול, ולעצמו. ודימה את העוול שעשה לשליח, כמי שמקצץ רגלי אדם ואומר לו: 'קום לֵךְ'. ודימה עוולתו על עצמו כמי ששותה את העוולה, ועושה עוול [=והזיק] לנפשו בכך".
וריבוי גינוי הכסילים והסכלים בספר משלי מלמד אותנו עד כמה רחוקים הרבנים הממסדיים השכירים מדרך האמת, שהרי הם לא יעזו לגנות את הכסילים ואת הרשעים, אלא להיפך, הם לעולם יחליקו את לשונם בדברים הנעימים לאוזן, בדיוק כמו נביאי השקר לדורותיהם, כדי להחניף ללקוחותיהם משלמי משכורותיהם, דהיינו המוני העובדים משלמי המיסים. כלומר, הם נוקטים בחלקת שפתיים ובלשון מדוחים עקלקלה וערֵבה, כי כל מטרתם היא לְרַצּוֹת את ההמון משלמי משכורותיהם כדי לשמור על רף אהדה והערצה גבוה – שהרי ברגע שיחלו לומר דברי אמת נוקבים יסתלקו מעליהם ההמון הנבערים כי עבדא בהפקירא ניחא להו, ואז יאַבְּדו את שׂררתם וכבודם ומשכורותיהם, ויורידום מחגוי סלע השׂררה והשלמונים מְרום שבתם.
ויש שני רי"ש-בי"תים אשר חלקת לשונם פשוט מחליאה אותי ואני נתקף בבחילה קשה בכל פעם שאני שומע אותם, ומדובר בחוצבים מיומנים מאד, שחקנים מעולים, הם אפילו לא צריכים בצל בשביל לבכות, ולא צריכים חזרות כדי להציג משחק מעולה. וכוונתי בעיקר לכומר לאו האב ולאימאם עמאר, אך ישנם עוד רבים אשר הפכו את הראיונות עִמם להצגות תיאטרון מרגשות ומבדחות. ולא לחינם כינה פעם מאיר עופרי את ממסד הרבנות השכירה: "תיאטרון הרבנות". וראוי להוסיף "קתדרלת הרבנות" או "פנתיאון הרבנות" או "קפלת הרבנות".
***
במשלי (כו, ז) נאמר: "דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים", ושם פירש רס"ג: "דַּלְיוּ – וכשם שמורם [=שנמנע] ההילוך מן הפיסח כך הורמה החכמה מפִּיות הכסילים [כלומר היא איננה בהישג ידם]". ובפירושו הארוך הוסיף: "גם פסוק זה בשקועים בכסילות, אמר, כשם שהפיסח לאחר התייבשות שריריו או התרופפותם אין לצפות ממנו שיהלך, כך אין לצפות מהם שיחכמו. ו'דַּלְיוּ' – התרוממות, נגזר מן 'אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי' [תה' לב, ב] שהוא הרמה".
וגם פסוק זה מתאים מאד לממסד הכומרים האורתודוקסים השכירים, שהרי הם שקועים בסכלות, דהיינו ברדיפה אחרי התאוות, הכבוד, השׂררה, השלטון, השלמונים וטובות ההנאה, וכל מעייניהם נתונים לחברי גנבים ולגבירים כסילים מצפון-אמריקה אשר יפתחו את כיסם וישפכו עליהם את זוהמת עושרם. וכל השוחד הזה שהם נוטלים על שלל סוגיו ומיניו מחשיך את שכלם לחלוטין מלהבין דברי אמת, משחית את מידותיהם ושאיפותיהם לשפל השפלות, מֵרים מסכים רבים כנגד עיניהם עד שאינם רואים אור בהיר והוא בשחקים, ואף גורם להם לראות את עצמם כמלאכי השרת קדושי העליון, כומריו הנאמנים והבלעדיים של אלהים…
וכמו שעם-הארץ ככל שיזקין יותר כך הוא משתטה יותר, כך הם, ככל שהם שוקעים בצואת הפקת הרווחים מדברי תורה, כך הם מעמיסים על עצמם עוד ועוד עבותות וכבלים כבדים אשר גורמים להם לשקוע עמוק יותר ויותר בהשקפות המינים ובסכלות הרשעים, בתאוותיהם ובזימותיהם. ופעם אמר לי חסיד שוטה של ערוסי, שלאחר שהוא יסיים את תפקידו הציבורי בממסד הכמורה הוא ישוב לומר דברי אמת ישרים ונכוחים. ובכן, אין זו אלא הטעיה מרושעת, שהרי לא רק שאותו חוצב מיומן מתעה את הרבים אחרי ההבל בגלל מחויבותו לממסד הפרו-נוצרי, הוא גם מצדיק את התעייתו ותעייתו בהבטחה הריקה שהנה הוא כבר מסיים את תפקידו וחוזר לומר את דברי האמת שתמיד הוא כל-כך רצה לומר, ופשוט לא היה יכול... כאילו היה איזה מסכן שלקחוהו באזיקים כדי לקבל משכורת בסיס של שבעים אלף ש"ח בחודש…
והחסיד השוטה והנרצע הזה אינו רוצה להבין, שמי שלקח ולוקח במשך שמיטין ויובלין כספים וטובות הנאה מממסד רבני פרו-נוצרי כבר לעולם לא יוכל לומר את האמת, ולא רק בגלל שהוא ממשיך לקבל פנסיה של 95 אחוז גם לאחר שיפרוש ואף מענקי פרישה של מיליונים, אלא בעיקר בגלל ששכלו כבר הושחת כליל מלראות את אור האמת, ודישתמש בתגא – חָלַף!
Comments