במשלי (טו, יא) נאמר: "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד יְיָ אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם", ושם פירש רס"ג: "השאול והאבדון גלויים לפני ה' [וכל-שכן ליבות בני אדם]". ובפירושו הארוך שם הוסיף: "השאול הוא העפר, והאבדון הוא הקבר. ונשא [שלמה] משלוֹ בשני אלה, לפי שהם העמוקים ביותר במה שידוע לנו [כלומר שני אלה הם מבין הדברים המפורסמים שהם מתחת לאדמה], [לפיכך] אומר [שלמה] לבני אדם: אל תדמו בנפשכם כי מה שאתם מסתודדים בליבכם שהוא נעלם מה', האם הוא [כלומר האם דבריכם והתלחשויותיכם] יותר עמוק[ים] מאלה? וכעניין שנאמר [איוב כו, ו]: 'עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן' [כלומר כל מסתרי השאול גלויים לפני ה' יתעלה, וגם האבדון אינה מכוסה ממנו; ובמלים אחרות, כל-שכן דבריכם והתלחשויותיכם שהם גלויים לפניו, כי אין נסתר מלפניו ומאומה לא נעלם ממנו ממעשיכם וממחשבותיכם]".
"הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵייָ לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (יש' כט).
מוטיב השאול והאבדון חוזר שוב בהמשך ספר משלי (כז, כ), אך הפעם מוטיב זה משמש כמשל לעניין הרדיפה אחרי הממון והמותרות והתאוות הדמיוניות: "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹ לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה", ובפירושו הקצר שם פירש רס"ג כך: "וכמו שהשאול ועולם האבדון אינם שבעים דרך משל, כך עיני האדם לא תשבענה הישגים". ובפירושו הארוך שם הוסיף: "הזהיר בדבר זה מלהימשך אחרי החמדה, כי לא תגיע לתכליתה, לפי שהאדם כל מה שיגיע למצב כל שהוא, הרי הוא מחמֵּד מצב אחר [יש לו מנה רוצה מאתיים וכו']. וכבר ידעת כי קין היה מיועד לו חצי הארץ ולא הספיק לו, לפיכך הרג את הבל כדי להחזיק בַּכֹּל, או כל הדומה לכך". וגם בספר קהלת הוזהרנו מן החולי האנוש של רדיפת ההון: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (ה, ט). ולעיון בדברי רבנו בעניין חולי שאיפת המותרות, ראו: "לחם לאכול ובגד ללבוש".
***
במשלי (כז, כב) נאמר: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ", ושם פירש רס"ג: "אִם – ואף אם תכתוש את האוויל דרך משל במכתש, או בתוך הַשַּׂק בעלי – לא תסור ממנו איוולתו". ובפירושו הארוך הוסיף: "דבריו אלה באוויל שהגיע לתכלית, והוא שאינו מאמין שיש בעולם מדע, כגון הסופיסטים, אמר, אם תכֵּהו להזיק לו או להועיל לו לא ישפיע עליו במאומה – והמכות שהם להזיק לו הם שהמשיל במכתש, ואשר לתועלתו הם מכות המוּסר, המשילם בתוך הריפות שהוא לתועלת כמו שכותשים את השומשמין. ולפיכך הזהיר את הנבונים שלא יתווכחו עם האווילים, אך יַכּוּם כדי שֶׁיִּוָּסְרוּ בכך זולתם".
ועל הסופיסטים מעיר שם קאפח ואומר כך: "מלה יוונית, הוראתה 'מורֵי החכמה' שהונחה בעיקרה לסוג מלומדים שהיו ביוון בימי-קדם שהתאמנו בתורת הנאומים הארוכים, ומרוב אריכותם הטעו או הִשּׁוּ את השומעים כאילו הם אומרים דברי חכמה, בעוד שאין דבריהם אלא גיבוב דברים וקטעי מושגים ללא בסיס מדעי כמנהג כל מאריכי נאום ומַרבֵּי דבר [וכמנהג הכומרים הליטאיים הלהטוטנים] [...] ובמשך הזמן נעשה שֵׁם לכל אומני ההטעיה והשאה".
ובימינו המילה "סופיסטים" מתאימה ל"מורי החכמה" של ימינו, כלומר "גדולי הדור" או "גאוני העולם" או "קדושי העליון", אשר מגבּבים וממלמלים מלים נבובות, ומשרבטים ומפטפטים כתינוקות הזיות על-גבי הזיות ללא שום בסיס מדעי ותורני אמיתי. ואם תשאלו, כיצד אפוא הם נחשבים לגדולים ולגאונים עצומים? ובכן, כל גדולתם גאונותם וקדושתם מבוססת אך ורק על אגדות ושמועות והזיות ההמונים, אך אדם נבון שיבחן את דבריהם באמות-מידה מדעיות יבין קל-מהרה שמדובר במינים שהינם כסילים או נוכלים. וחמור מכך, מדובר ברשעים החולים במחלת השחץ ובהזיות הרוממות, עד שנדמה להם שהם כוכבים בשמים, ואינם אלא אלילים ואִטִּים אשר תועים ומתעים את עמֵּנו אחרי התוהו אשר לא יועיל ולא יציל כי תוהו המה.
ואם תוסיפו ותשאלו: ואיך רבבות בני אדם, גדולים וקטנים, הולכים אחריהם בעיניים עצומות? ובכן, התשובה בשאלה: בגלל שחסידיהם הולכים אחריהם בעיניים עצומות הם הגיעו להזיה הנוראה שמנהיגיהם הינם גדולים וחסידים. ואם תוסיפו ותקשו: ואיך יעלה על הדעת שמאות אלפי אנשים ילכו אחרי ההבל בלא דרישה וחקירה? ובכן, יש לכך כמה תשובות מרכזיות:
1) הגדוילים מונעים מצאן מרעיתם לרכוש השׂכלה ומדעים אשר מעניקים לאדם כלים מדעיים להבחין בין אמת לבין שקר, וכיצד הם עושים זאת? באמצעות ההתעיה שלימוד המדעים ורכישת הדעת הינם כפירה, ולכן, כל ספר הזיות שאין לפניו סוללה של "המלצות" דמיוניות מבית-מדרשם של האלילים והאִטִּים, אין לעיין בו לשיטתם כי הוא מן "הספרים החיצוניים".
2) הגדולים ועוזריהם מטמטמים את צאן מרעיתם בהזיות פגאניות, ואין כל חדש תחת השמש, כי כך נהגו גדויליהם עם אבותיהם בדורות הגלות בערי אירופה הטמאה עד השואה הנוראה, שהחריבה את שיקוציהם ואת ערי הגלות האהובות עליהם – וכאשר ההזיות המאגיות רוחשות רותחות וקוצפות הן מגרשות ומסלקות וּמְאַדּוֹת כל זרזיף של מי דעת ומדע. והנה דוגמה להזיה, לפי יהדות ההבל האורתודוקסית הפרו-נוצרית, לימוד תורת מינותם פועל "גדולות ונצורות" בעליונים. כלומר, במלמוליהם ובלחשיהם הם משחדים את בורא-עולם ומורידים שפע לעולם. ואף הפכו את תורתם לאלוה נעבד, שהרי תורתם מגינה ומצילה ומֵטיבה לעובדיה, ועבודתה היא לימודה. וזאת בניגוד מוחלט לתכליתה של התורה, שהיא אמצעי לסיגול מידות טובות, לרומם את האדם למעלת אדם ולהשגת ה', וְלִזכוֹת להישארות הנפש ולחיי העולם-הבא.
3) הגדוילים ועסקניהם עומדים בראש מערכת משומנת להפליא של משכורות וטובות-הנאה. לפיכך, כל תועה ושוטה אשר לומד בכוייללים שלהם לעולם לא יזכה לראות את אור האמת, ולא רק בגלל שתי הסיבות שתוארו לעיל, אלא בגלל סיבה נוספת שהיא אולי הקשה מכולן והיא השוחד! איך אפשר לצפות מהוזה הזיות הולך על שתיים, אשר מקבל משכורות מכויילל במשך עשרות שנים, ואף חוצב טובות-הנאה לאין מספר מ"עסק" התורה (התורה בשבילם היא 'עסק' כלכלי ממש, ואיני מתבדח, כי עסק התורה הינו כמשמעו: ביזנעס התורה), איך אפשר לצפות ממנו להבין דברי אמת? וכי התורה לא ניתנה לנו מפי-הגבורה? והלא "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם", והתורה קובעת נחרצות: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם", כל-שכן וקל-וחומר זבי חוטם הולכי על שתיים שלא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו.
***
במשלי (כח, ד) נאמר: "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם", ושם פירש רס"ג: "וכיוון שמהללי הָרָשָׁע הם עוזבי התורה, לפיכך ראוי לשומריה שיתגרו בם [=במהללי הָרָשָׁע]". והוסיף רס"ג בפירושו הארוך: "עניין 'יִתְגָּרוּ בָם', כלומר שלא ירתיעֵם מה שמהללים אותו בני אדם [מה שמהללים את הרשע המתחזה לצדיק], ולא יאמרו: אחֵרים מתקרבים אליו ואנחנו נתאיב לו? [=ולא יאמרו: ההמון מעריצים ומהללים אותו ודווקא אנחנו נהיה לו לאויבים?]".
והפסוק הזה ופירושו מתאימים מאד לעולם הדתי האורתודוקסי הפרו-נוצרי של ימינו, כי הרשעים אשר נחשבים ל"גדולים" רבים הם מאד, ומהללים אותם ומשבחים אותם ומפארים אותם, עד שכל מי שאינו מקבל אותם עליו לאלוה הופך להיות כופר ואפיקורוס ועוכר ישראל. ויש גם "רבנים" שמסוגלים להבין שהגדוילים הינם מושחתים, אך רדיפתם אחרי הבצע והכבוד כבר עיוורה את עיניהם, והם מתרשמים ומתפעלים ונבהלים מהערצת ההמונים לגדּוֹילים המהובלים והמיובלים – ולא רק שהם אינם מבקרים את הגדּוֹילים על מעלליהם ועל התעייתם את עמֵּנו אחרי ההבל וההזיות, הם משתיקים וּמְשַׁתְּקִים כל התעוררות וכל אמירה שנועדה לערער ולשבֵּר את שיקוצי האלילים והאטִּים הללו, ולהדריך את עם-ישראל לדרך האמת.
***
במשלי (כח, ח) נאמר: "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ", ושם פירש רס"ג: "מי שהִרבה הונו בנשך או תרבית צריך לקבצוֹ לחנינת הדלים", ובפירושו הארוך הוסיף: "אמר, שהמקבץ ממון שלא בדרך היתר, כגון הנשך שהוא דינר בדינר ומעה, או מן התרבית שהיא בדומה לכך בפירות [ב"מ ה, א] – הרי חובה עליו כאשר יעשה תשובה ואינו מכיר את הבעלים להחזיר להם, חייב להוציאוֹ בצרכי העניים. ונאמר במסורת שיוציא אותו בבארות המים ובתיקון הדרכים, כמו שאמרוּ [ח]ז"ל: ושאין מכירן יעשה בהן צרכי ציבור [ב"ק צד ע"ב]". והוא הדין ליושב בישיבה שתעה אחרי גדולי-האסלה ונטל כסף או טובת-הנאה בעבור לימוד התורה.
***
במשלי (כח, י) נאמר: "מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב", ושם פירש רס"ג: "פשט ההתעיה הזו בענייני העולם-הזה, כגון מי שיועץ לאחיו העברי בדבר שיגרום לו נזק [...]. ועניינוֹ במי שֶׁמּוֹרֶה בענייני הדת שלא כפי הראוי [דהיינו באדם שמתעה את חברו או את תלמידיו או את עם-ישראל אחרי השקפות זרות], בין שהייתה לו בכך סיבה מענייני העולם-הזה שגרמה לו לכך [דהיינו בין שיש לו בכך טובת-הנאה, כגון שהוא כומר שכיר אשר הופך את תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, ולכן התעיית הרבים היא תנאי הכרחי לטמטום שומעי לקחו ולהפיכתם למחצבה של מימון והערצה והפקת טובות הנאה] או לאו – הרי שניהם [גם המתעה את זולתו בענייני העולם-הזה וגם המתעה את זולתו בהשקפות זרות] יפלו באותה השוחה אשר בה הִתעו, או במשהו ממינה שהוא מאבֵּד בעולם-הזה, או בעונשה לעולם-הבא. ומי שיועץ בְּכֵנות בענייני הדת והעולם יזכה לטוב מאת ה' ומבני אדם, ויהיה עניין 'וּתְמִימִים' – בעצה [כלומר הישרים-התמימים אשר נותנים עצה ישרה והגונה], ויהיה 'יִנְחֲלוּ טוֹב', או ממין מה שיעצו בו בעולם-הזה [יזכו לטוב מידה כנגד מידה], או [יהיה] גמולם לעולם-הבא".
ודברי רס"ג הללו תואמים את דברי רבנו בצוואתו למורה:
"אבל המבולבלים [=הוזי ההזיות המאגיות לריבוי מיניהן וסוגיהן] אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ושהם 'חכמי ישראל'] ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת [ואף הינם 'יותר תועים מהבהמות', כלשון רבנו ב'מאמר תחיית המתים'] – הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מפרקי 'מורה הנבוכים'], ומה מאד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [ולכן התנגדו למורה, כדי שלא תֵּחָשֵׂפְנָה תרמיתם, סכלותם ונבלותם], שהן סגולתם ורכושם המיועד לאידם".
וכבר ביארתי פעמים רבות את דברי רבנו האחרונים המודגשים: "שהן סגולתם ורכושם [של הרשעים] המיועד לאידם [לאסונם, דהיינו לעונשם ולייסוריהם]". כלומר, המידות הרעות וההשקפות הנִּפסדות, שבהן בחרו הַזְּעוּמִים הרחוקים מה' יתעלה ויתרומם, הן רכושם ומנת חלקם, ודווקא מהן תצמח הרעה שתמיט עליהם את השבר והמשבר – מידה כנגד מידה.
קצרו של דבר, המכשילים את הרבים בהשקפות פרו-נוצריות "יפלו באותה השוחה אשר בה הִתעו, או במשהו ממינה שהוא מאבֵּד בעולם-הזה, או בעונשה לעולם-הבא". כלומר, מתוך הזיותיהם המאגיות-פגאניות, שהן "סגולתם ורכושם המיועד לאידם" תצמח הרעה שתמיט עליהם את השבר והמשבר: "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ, הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה", "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ", "וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע", "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם", "בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע" (מש' ה, כב–כג; ד, יט; יא, ה; יב, כו; יד, לב).
***
במשלי (כח, יא) נאמר כך: "חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ", ושם פירש רס"ג: "תמצא העשיר חכם בעיני עצמו, והדל המבין [=הנבון] יחקרנו", ובפירושו הארוך הוסיף: "זה מצוי בבני האדם, כל מי מהם שהשיג מעלה מסוימת נדמה לו שהוא יכול להשיג את כל המעלות [...] וכן אם היה בקי באחד המדעים והגיס דעתו בזולתו [כלומר, התיימר להיות בקי גם במדע שאינו בקי בו], הרי כל [עניין] שאינו כפי דעתו אומר [עליו אותו המתיימר] שזה טעות. והנה, יש שֶׁיִּמָּצֵא מי שהוא פחות ממנו בעניין שהוא בקי בו, ויבחנהו באותו העניין שהגיס דעתו בו וידיעתו בו מעטה, בגלל ריבוי ידיעות הבוחנו בכך – ולא יֵטִיב [המתיימר] לענות [לבוחנו], ויתבייש. אלא, הראוי שֶׁיְּיַחֵס האדם לעצמו מה שהוא יודע, ויניח מה שאין לו בו ידיעה".
וגם דברי רס"ג הללו תואמים את דברי רבנו (אגרות עמ' קנ, ההערות המוסגרות של קאפח):
"ומכלל המחלות האנושיות מחלה כללית, כמעט שאין ניצול ממנה כי אם אחדים ובזמנים מרוחקים. וישתנה אותו החולי בבני אדם בריבוי ובמיעוט כיתר המחלות הגופניות והנפשיות. וחולי זה אשר אני מדבר בו, הוא מה שמחזיק כל אחד מבני אדם את עצמו יותר שלם מכפי שהוא, והיותו רוצה ושואף שנקבל כל מה שהוא סובר אותו שלמות, ללא עמל ויגיעה [כלומר בלא שיָּגע הוא בבירור אותה הסברה וההשקפה, ובלי שיָּרד לחקר מעמקיה ושורשי יסודותיה, אלא, כל דמיון שעלה על ליבו בטיפשות גסותו רוצה שיקבלוהו בני אדם כאמת לאמיתה].
ומחמת החולי הזה הכללי אנו מוצאים אישים מבני אדם בעלי פקחות [=בקיאות ומומחיות במקצוע מסוים] ועירנות, שכבר למדו אחד המדעים הפילוסופיים העיוניים והלימודיים, או אחד המדעים ההנחתיים [=חכמת המשלים והאִמרות המוסריות-מידותיות, כגון ספר משלי], ונתמחו באותו המדע, ואז ידבר אותו האדם באותו המדע אשר נתמחה בו ובמדעים אחרים שאין לו בהם ידיעה כלל, או שידיעתו מצומצמת בהם, ויעשה דבריו באותם המדעים כדבריו באותו המדע שהוא בקי בו. ובפרט אם היה אותו האדם ממי שנזדמן לו אחד ממיני האושר המדומים, ומביטים עליו מבט של גדולה ורוממות, ונעשה מאנשי המעלה, ידבר ויתקבלו דבריו באהדה, ואין משיבין על דבריו, ואין מקשין עליו [ומקרים אלה רבים הם, שאדם משום מה זוכה לשֵׁם הרבה יותר גדול ממה שהוא ראוי, בפרט כמו שאומר רבנו אם נתמנה לאיזו שׂררה ויָדע לנהוג בה ברמה ביהירות ובשחצנות, עד שהצליח להחדיר בתודעת פקודיו שאין להרהר אחריו, אז נדמה לו שהוא באמת יודע הכל, ויבוא לדבר על הכל] – הרי כל מה שֶׁגָּבַהּ האושר המדומה הזה ונתעצם, יתחזק אותו החולי ויתעבה, ויהיה אותו האדם הוזה במשך הזמן, ויֹאמר מה שנתחשק לו לומר כפי דמיונותיו, או כפי מצביו, או כפי השאלות שהובאו לפניו, ויענה כפי שנתחשק לו, לפי שאינו רוצה לומר שיש דבר שאינו יודע אותו [וכמה מאלפים הם דברי רבנו אלה, וכמה יקרים הם פנינים הללו, אך מי יחדירם לליבות אותם היהירים השחצנים המוצאים עצמם יושבים בקתדרא ורואים שהם כל יכולים, כל יודעים. כמה חייב אדם להתפלל שלא ייתקל ולא ייכשל בהם, כי קולם כנחש ילך]. וכבר הגיעה התעצמות המחלה הזו במקצת בני אדם שלא הסתפק בשיעור זה, אלא שבא להוכיח ולבאר שאותם המדעים שאינו יודעם הם בלתי מועילים ואין צורך להם [ועל חולֵי נפש אלה, כלומר אותם בורים המבזים ומזלזלים במדעים שאינם יודעים אותם ואין בכוחם לדעתם, כדי לחפות על בורותם ראו במורה א, לד], ושאין שום מדע שראוי לכלות בו את הזמן כי אם אותו המדע שהוא יודעו לא יותר, יהיה זה מדע פילוסופי או הנחתי, ורבים הם שחיברו תשובות על מדעים שאינם בקיאים בהם.
כללו של דבר, שהמחלה הזו נפוצה ומתפשטת מאד, וכאשר תתבונן בדברי האיש במבחן הצדק, יתברר לך שיעור מחלתו זו, והאם אותו האיש קרוב לבריאות או קרוב לכיליון".
עד כאן דברי רבנו, ובימינו מחלה זו בולטת יותר מכל בקרב גדולי-האסלה, אשר מעזים לבטל את לימודי המדעים ואף מתרברבים לטעון שלימוד המדעים הינו כפירה בעיקר! וכל זאת כדי לכסות ולחפות על טמטומם ואפסותם ורשעותם. ביטוי מובהק נוסף למחלה זו הינו רברבנותם של לא מעטים מכומרי הדת האורתודוקסית למיניהם, אשר מתיימרים לטעון שכדור-הארץ שטוח, ומביאים על-כך ראיות מפשטי האגדות והמדרשים!! ועליהן מוסיפים הם כמה ראיות "מדעיות" מבעלי עניין שאינן אלא הזיות, ומתעלמים מאלפי ראיות מדעיות ברורות ומוצקות.
כסילות הכסילים הזו נובעת משאיפתם להראות שאין צורך בלימודי המדעים. כלומר, "הנה", הם אומרים, "אפילו בעניין כֹּה בסיסי המדע שוגה והאמת בו מצויה במקורות הדת". ואם כך, הרי שהם הרבה יותר משׂכילים ונבונים מכל אנשי המדע שכילו את ימיהם ולילותיהם בעניינים הללו. ובמלים אחרות, טענת מחוסרי הדעת הללו שכדור-הארץ שטוח נובעת משחץ-ליבם, וכן מחרדתם שמא תיחשף ערוות נחיתותם ועליבותם ותתגלה לעין-כל סטייתם אחרי התהו.
בתמונת שער הרשומה: הדפס העץ פלאמאריון מתאר נוסע שמגיע לקצה כדור הארץ השטוח וקולע את שערותיו דרך השמים המוצקים בצורת קערה הפוכה.
מאמר מאלף!
הרבנים שונאים מדעים עד כדי כך שאומרים שכדור הארץ שטוח!
אפילו מחבר הזוהר המטומטם אמר שהארץ כדורית(כמובן שהוא ידע את זה מחכמים שקדמו לו ולא בגלל שנגלו אליו "סודות" כמו שרשום שם), כך שהם אפילו חולקים על ספרם הטמא והנערץ בשביל להרחיק מלימוד המדעים!