top of page

מתורת רס"ג: 'ובמשול רשע ייאנח עם'

במשלי (כה, ב) נאמר: "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר", ושם באחד מביאוריו לפסוק הזה אומר רס"ג כך: "וּמֵהֶם שה' יתהדר ויתרומם יודע העניינים הנסתרים, וכאשר תבקשהו מתת או סליחה התכוון בליבך ודייך בכך", וקאפח הוסיף שם: "שעבֵּד ליבך לאביך שבשמים ואינך צריך לומר מאומה". מדברי רס"ג עולה אפוא, שאין צורך ואף מגונה מאד להתפלל לה' בצעקות ובנענועים חיצוניים וכיו"ב, אלא בהכנעת הלב וזיכוך המחשבה לפני בורא-עולם. ולב טהור ומחשבה נקיה רצויים לפני ה' יתעלה יותר מכל התפילות החיצוניות אשר נובעות מדמיונות והזיות.


ובמלים אחרות, ייתכן שיהיה אדם אשר אינו נוהג להתפלל בשפתיו ואף-על-פי-כן הוא יהיה קרוב לה' מאד, כי רוחו שפלה וליבו לב נשבר ונדכה. ולעומתו, הולך על שתיים גס רוח, אשר הוזה הזיות חמורות ומתפלל כל היום כולו בתעשיית השטיבלים הפרו-נוצרית המצחינה, ואף שכל ימיו הוא יוצא ובא מבתי תִּפְלָה הוא רחוק בתכלית הריחוק מה' יתרומם שמו – כי מחשבתו של אותו שוטה יהיר מזוהמת מטונפת ומסואבת בתאוות שפלות ובהשקפות מינות פגאניות רעות מאד אשר מוציאות את האדם מן העולם, וכדברי דוד המלך ברוח קדשו: "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו–לז).


***

במשלי (כה, ד–ה) נאמר: "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי, הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ", ושם פירש רס"ג בתרגומו הקצר: "וכמו שכאשר תהגה [=תסיר] את הסיגים מן הכסף יצא לצורף כלי טוב, כך כאשר תהגה [=תסלק] את הרשע מלפני המלך יכון כיסאו בצדק".


ובפירושו הארוך הוסיף:


"המלך לא תתקיים מלכותו כי אם בצדק וביושר במדיניותו ומשפטיו [=ביושר ניהולו המדיני והמשפטי], ולפי זה חובה שיסלק כל רשע מלפניו כדי שלא ישחית על הממשלה את ההנהגה. ויש ללמוד מכך ממה שהמלכים מקפידים בשמירת המקום שבו טובעים את הזוזים והדינרים כדי שלא יפסידו בני אדם מעותיהם אם ייכנס בהם זיוף, כך ראוי להקפיד בשמירת הממונה להנהיג את הצבא והחוקים כדי שלא תושחת ההנהגה בחדירת הרשעים לתוכה – ואף יותר חמור מזה, כי הראשון [=מקום טביעת הזוזים] בסכנת ממון [כלומר השחתתו תוצאתה הפסד ממון], והשני בסכנת נפשות [=ניהול מדיני ומשפטי מושחת יוביל לאיבוד נפשות]".


וראינו זאת היטב לאחרונה: בשנת שלטונם של בנט ולפיד זכינו לשקט בטחוני ולשגשוג כלכלי, ואילו בתום תשעה חודשים מעלייתו של ביבי הארור והמושחת לשלטון (לאחר שהפיל את ממשלת בנט ולפיד בתכסיסי רשע שפלים) ניחתה עלינו מלחמה קשה, ועדיין אין אנו יודעים את סופה ותכליתה ועומק שברהּ, אך כבר עתה, לאחר כשנה מאז עלייתו לשלטון ניתן בהחלט לראות את תוצאות השחתת המדינה על-ידי ביבי וחבר מרעיו בעשרים השנים האחרונות.


"וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם" (מש' כט, ב).


***

במשלי (כה, ח) נאמר: "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ", ושם פירש רס"ג: "הזהיר [את המתדיין] [...] שלא יחרוג מגבולות הוויכוח שהם הטענה והתשובה, אל גבול הביזיון והחירוף [...] כדי שלא יגבר עליו יריבו בהיטרד מחשבתו הוא בקללות וגידופים, ושכנגדו [כלומר יריבו] מרכז את מחשבתו בעצם הוויכוח, [ולכן] אמר: 'בְּהַכְלִים אֹתְךָ'". למדנו מדבריו, כי על המתווכח עם יריבו להיות ממוקד ככל שניתן בדיון ענייני, כי אם יתפרץ ויכעס ויתלהם כנגד יריבו, מחשבתו לא תהיה צלולה להשיב דברים אמיתיים ונכוחים, בעוד שיריבו שותק ושוקל ומכין תשובה ניצחת, אמיתית או מתעתעת, כדי להכריע את הוויכוח לטובתו.


אגב, זו אחת הסיבות שרבנו הרמב"ם מנע מתלמידו ר' יוסף בן יהודה מלהתווכח עם שמואל אבו-עלי, מפני שר' יוסף התפרץ וכעס והתלהם ולא השׂכיל להשיב דברים אמיתיים ונכוחים, וכך נגרם נזק כבד מאד לדרך האמת, ואף הוכתם שמו הטוב של רבנו בשל סכלות תלמידו.


ועל עניין זה ראו בהרחבה במאמר: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים".


***

במשלי (כה, יב) נאמר: "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת", ושם פירש רס"ג: "עשה את התוכחת שני חלקים: האחד המשילו ב'נֶזֶם זָהָב', והוא מה שמוכיח המוכיח באופן אחד [בדרך מסוימת של תוכחה] [...] כמו שהנזם הוא מזהב בלבד ואין זולתו דומה לו, ואופן זה של תוכחת מספיק אם היה הדבר שמוכיחים עליו קטן והאדם רך בטבעו. [...] והשני המשיל אותו ל'חֲלִי כָתֶם', חלי שיש בו אבני חן רבות מסוגים רבים, והוא מה שמוכיח בו המוכיח בדברים מקובצים [...] ויצטרך לכל אלה אם היה הדבר שהוא רוצה לסלק חמור, והיה זה שמוכיחים אותו קשה לשמוע, כפי שידעת שהנביאים הוכיחונו באופנים רבים ושונים".


מדברי רס"ג למדנו שחובה להוכיח גם את מי שהוא "קשה לשמוע". עוד למדנו, שעלינו ללמוד מדרכי הנביאים שהוכיחו את עם-ישראל ללא מורא, ולהוכיח כל יהודי שהולך בדרכים לא טובות, וכל-שכן אם הוא נחשב לאדם גדול ועשה לו שם בארץ, כמו ערוסי לדוגמה, שהרי רבים הם התועים שלומדים מדרכיו ממעשיו ומהוראותיו, והנזק הנובע מריחוקו מדרך האמת גדול מאד. ואסור לנו לומר: "אין לי כוח למלחמות" וכמו שאמר לי בעבר אחד מן הדרדעים חלושי הדעת שסוגדים לערוסי, והייתי צריך להשיב לו מיניה וביה: כנראה שזו לא הזכות שלך...


"יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ" (איוב ו, יח).


***

במשלי (כה, כא–כב) נאמר: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַייָ יְשַׁלֶּם לָךְ". מפשט הפסוקים עולה שיש להאכיל את השונא לחם ולהשקותו מים כדי לגרום לו רעה! כלומר, לכאורה הפסוקים הללו מורים שיש להתנקם בשונא על-ידי שמטיבים עמו בלחם ומים, שהרי החסד הזה ילהֵט בקרב השונא את אש השנאה והקנאה, בראותו שמיטיבו אינו מתרגש כלל משנאתו והיא לא מזיקה לו במאומה, עד שהוא מסוגל אפילו להיטיב לשונאו מתוך שלוות נפש מוחלטת! והידיעה הזו של השונא, ששנאתו איננה משפיעה במאומה על האדם שהוא שונא והוא אף מתחזק בשלוות נפשו ובאושרו ובשמחתו – עלולה לשרוף את השונא באש שנאתו, להחריב את דעתו ולהעבירו מן העולם.


ברם, יש גם סיכוי לא קטן שהשונא יתקרב בדעתו לאותו אדם הַשָּׂנוּי עליו בראותו את חסדיו ואת טוב ליבו ואת סליחתו וחמלתו עליו. ולכן ציווה שלמה במשלי לנהוג כן, כדי לפתוח פתח לאהבה ואחווה שלום ורעות, וההחלטה היא בידי השונא: לשקוע בשנאתו ואז טובתו של חברו תהיה כגחלים על ראשו, או להתעלות מעל מידותיו הרעות ולטפח בליבו רגשות ידידות כלפי מיטיבו. וכך הוא בדיוק פירוש רס"ג שם, כלומר האדם צריך להיטיב לשונאו לא מתוך שאיפה ומחשבה להרע לשונאו ולגרום לו לטירוף הדעת, אלא מתוך שאיפה כֵּנה להיטיב עמו ולהוסיף שלום וידידות – ואם הטובה תגרום לשונא לרעה גדולה היא תהיה באשמת השונא בלבד מפני שהוא זה אשר בחר לקבל את הטובה כרעה! ומחשבתו ושאיפתו של המיטיב – טהורה.


והנה פירוש רס"ג שם:


"לא ציווה על הַשָּׂנוּי לנהוג כן כדי להוסיף בכך לשונאו צער [דהיינו מתוך כוונה שהטבתו לשונאו תהיה כמי שחותה גחלים על ראשו], אלא ציווהו להיטיב ולסלוח לו, ותהיה טובתו רעה על שונאו ברוע בחירת אויבו, בכך שיהא הוא מיטיב לו וההוא מתאר לעצמו שהיא רעה".


***

במשלי (כה, כז) נאמר: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד", ואמר שם רס"ג בתרגומו: "ותכלית כבודם הכבוד", דהיינו שמטרת הכבוד שהם מעניקים לאחרים היא לקבלו מהם בחזרה. ובפירושו הארוך הוסיף: "לא המשיל את הידידים הללו [=שעליהם נאמר: 'וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד'] באכילת הדבש אלא מפני שהם נבחרים. אמר, אל תקבל [אפילו] מנבחרי ידידיך כל מה שמכבדים אותך, כי כאשר יגיעו למידה מסוימת במה שמכבדים אותך ידרשו ממך גמול על-כך שנאמר: 'וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד' מאיתך, ואם לא תגמלֵם יגנוך, ואפשר שייהפכו וישנאוך".


ואם כך הוא בנבחרי הידידים, כל-שכן וקל-וחומר באותם כומרים ממסדיים פרו-נוצרים אשר הינם אומנים בהפיכת תורת-האלהים לקורדום-חוצבים – עד שכל מעייניהם נתונים לכבודם, למעמדם, לשׂררתם ולמשכורתם, ולכן הם "גומלין זה לזה" בתארי כבוד מסולסלים כמשנת החמָּרים שאינם נאמנים, ומזמינים זה את זה לכנסיהם השונים כדי שכל אחד ישבח ויפאר ויהלל את חברו בתארים ובשבחי הבל נבובים. ועילת העילות וסיבת הסיבות לכל כנסיהם וכנסיותיהם היא הפקת רווחים וטובות-הנאה מדת משה, ודרך האמת מאן דכר שמיה...


***

במשלי (כח, כח) נאמר: "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ", ושם פירש רס"ג: "כמו שקריה ללא חומה כל הרוצה להיכנס לה נכנס [...] כך איש התהפוכות – מורה לו ראובן דבר ומקבלו, ושמעון בהפכו ומקבלו, ואין מבורר אצלו לא כן ולא לאו. וכבר ידעת [...] היאך היה מתהפך [...] צדקיהו בעניינו עם ירמיה". וכך הוא ביבי הארור נתניהו, לא חדֵל מלשקר ומלהתהפך, לא חדֵל מלשעבד את המדינה לצרכיו ולתועלתו האישית – ולכן הוא מתהפך, כי טובתו האישית היא בראש מעייניו, ולכן פעולותיו מתהפכות בהתאם למטרותיו הבזויות.


ג. מתורת רס''ג - ובמשול רשע ייאנח עם
.pdf
Download PDF • 137KB

67 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page