במשלי (כח, כה) נאמר כך: "רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן וּבוֹטֵחַ עַל יְיָ יְדֻשָּׁן", ושם פירש רס"ג: "רְחַב [נֶפֶשׁ] – רחב בטן [=גרגרן, זולל וסובא]"; ובפירושו הארוך הוסיף: "המדון הזה אינו עם בני אדם אלא עם ה', אמר החכם: כל שהוא רחב נפש, כלומר גרגרן, הרי הוא תמיד עושה מדון עם ה', כל מה שמשיג [=בכל פעם שהוא משיג] דבר – דורש יותר, וכפי שאמר לעיל: 'וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה' [מש' כז, ב], וכמו שאמר המן: 'וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי' [אס' ה, יג]. אבל 'וּבוֹטֵחַ עַל יְיָ יְדֻשָּׁן', כמו יעקב אבינו שאמר: 'וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ' [בר' כח, כ]".
ובימינו העולם האורתודוקסי דוחף לגרגרנות שנזכרה בפירוש הקצר, דהיינו לזלילה וסביאה. כלומר, לשיטת גדולי האסלה המהובלים עתירי המשמנים, כל עוד האדם אוכל מכשרויותיהם הטמאות, הוא שמור ובטוח לפני ה' יתעלה מֵעוון... ואינם רוצים להבין שהם נכשלים ונחבלים ותועים ומתעים שהרי הנפש הבהמית נכרתת מחיי העולם-הבא! ולא רק בשל בהמיוּתם וגרגרנותם אינם רוצים להבין, אלא בעיקר מפני שמדובר במערכת כלכלית עצומה, שמפטמת אותם באופנים ישירים ועקיפים, ואם יחנכו את ההמון הנבער לצריכה מוגבלת ואחראית, ההמון יצרוך פחות והדבר יסב להם, באופנים ישירים ועקיפים נזקים כלכליים עצומים. כמו כן, אם ההמון האורתודוקסי יחונכו להיות בני אדם נימוסיים ובעלי דעת, הרי שיש סכנה גדולה שהם גם יתעוררו לְזַהות או לכל הפחות לתמוה על דרכי המינות של גדוליהם, אך אם הם נסרחים באכילה ושתייה, ומפוטמים כבהמות גסות, גם מה שנותר ממוחם ישבוק חיים.
קצרו של דבר, כוח הצרכנות של הציבור החרדי, הוא למעשה כוח כלכלי ופוליטי עצום בידיהם של האלילים והאטִּים האובות והידעונים, והוא מזרים להם אינסוף טובות הנאה, ואף מנציח את בהמיוּתם של צאן מרעיתם, שלא חלילה יתעוררו לראות את האור הבהיר שבשחקים.
***
במשלי (כח, כח) נאמר כך: "בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים", ושם פירש רס"ג: "ייתכן כי זה זירוז למלך שֶׁיְּמַנֶּה לכל ענייניו – עוזרים ומבַצעים ושופטים – את הצדיקים שבבני אדם, כי בהם תיכּוֹן המדינה, ולא את הרשעים, כי בהם יסתתרו בני אדם מפחד". ודבריו כאן תואמים לפירושו לעיל את הפסוק (כח, יב): "בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם", וכֹה פירושו: "הדבר הזה כפי המציאות, שכאשר השלטון הוא בידי הצדיקים תמצא בני אדם מתפארים ברכושם ומתהדרים בו מחמת שהם בטוחים מהם על נפשם וממונם, וכאשר יהיה השלטון בידי הרשעים יסתתרו בני אדם וְיַרְאוּ עוני, מפחדם על נפשם ועל ממונם".
ולמרבה הצער, גם בימינו המושלים רודפי ההון עושקים את הציבור: ממעטים לגבות מיסים מבעלי ההון ומקשים על העניים ומעמד הביניים. בדרך זו הם מעבירים תקציבים לבעלי ההון באלף ואחת דרכים "חוקיות", מחלקים משכורות עתק למקורבים, ומעשירים את העשירים. ואם נמשיך בדרך רעה זו, סופנו שנהיה כמו ארה"ב, ארץ אוכלת יושביה, אשר 85% מתושביה עניים, ו-15% חיים טוב, כאשר אחוז מזערי מאד מתוכם חיים בתנאֵי עושר בלתי נתפשׂים.
והנה לפניכם דברי שלמה במשלי (כט, ד), בעניין זה: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה", ושם פירש רס"ג: "כוונתו בתרומות ההיטלים והארנוניות [כלל המיסים] שמטיל על המדינה [יתר על המידה] עד שמחריבהּ, בכך שמתמעטים תושביה לפי שיוצאים ממנה, או שמתמעט הונם בהוצאתו ממנה. ואם ינהלם בצדק ובמשפט יתאזרחו בה בקיום ממונם".
והננוּ עומדים לפני גזרות כלכליות קשות מאד בשנת תשפ"ה, ובמקום לקחת מבעלי ההון, ובמקום לקצץ במשכורות העתק שבמגזר הציבורי, ובמקום לקצץ במשרדי ממשלה מיותרים, ובמקום לקצץ בכספים קואליציוניים שנועדו ברובם הגדול לפטם את המקורבים – מטילים גזרות קשות על הציבור העובד והמשרת, אשר גם ככה כורע תחת נטל המילואים והמיסים.
ובהקשר לדברים הללו ראוי להזכיר עוד פסוק ממשלי (כט, יב): "מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים" (מש' כט, יב), ושם פירש רס"ג: "חייב כל מושל שידקדק ויחשוש פן יטעה, יותר מן ההמון, כי בשחיתותו יושחתו הסובבים אותו, ובשחיתות הסובבים אותו יושחתו פקודיהם, עד שיכלול הדבר את כל התושבים [...] וכך [=ולעומת זאת,] בצִדקוֹ יוכשרו הסובבים אותו, ובכשרם יוכשרו פקודיהם עד שיוכשרו כל התושבים [ללכת בדרכי הצדק והיושר]".
ובפירושו הקצר כתב שם: "אם היה המושל מאזין לדברי השקר, יהיו כל משרתיו רשעים", ואם מושל שרק מאזין לדברי שקר כל משרתיו יהיו רשעים, מה יהיה כאשר המושלים עצמם הם שקרנים כזבנים נוכלים ורמאים, אשר היו מסובבים בכחש אפילו את לבן הארמי... ודברי רס"ג לעיל מתארים נכוחה את שרשי המחדל הגדול של טבח שבת שמחת-תורה, כי הוא התרחש בעקבות שקיעה ב"קונספציה" של טמינת ראש בחול – וזו נבעה משחיתות מוסרית קשה.
"בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם" (משלי כט, ב).
***
במשלי (כט, ז) נאמר כך: "יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת", ושם פירש רס"ג: "רָשָׁע לֹא יָבִין – או שהוא לא יבין את המשפט לגמרי או שיבינֵהו ויסטה ממנו. והצדיק בהיפך זה, ישתדל להבין ויעשה כפי הבנתו". וניתן לראות בימינו את דייני הדת האורתודוקסית אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, פוסקים הלכות ודינים הזויים ומקוממים, ולא רק שהם מתעתעים בצאן מרעיתם ומטמטמים אותם בתוהו ובהבל, הם גם מחללים שם שמים, כי עם-ישראל לא חי היום בשטעטל הטמא הנבער והאלילי – אלא בארץ-ישראל הקדושה והטהורה, ורבים מקרב עם-ישראל כבר למדו מדעים ויודעים להבחין נכוחה בין אמת לשקר, ובין היגיון לנמנעות.
וכאשר הם שומעים את הוראותיהם ההזויות של גדּוֹלי הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, הם חושבים לעצמם: אלה הם גדּוֹלים? אולי בשירותים הם גדּוֹלים, אבל לא בעולם החכמה והמדע והאמת! ואם כך הם גדולי-גללי הדת האורתודוקסית, מה הדבר מעיד על הדת ועל ה' יתעלה? שהרי הם טוענים לעצמם בעלות מוחלטת על תורת משה ומתרוממים כאילו היו מלאכים!
כלומר, הזיותיהם ובערותם וסכלותם הינן לא רק תעודת עניות חמורה לתורת משה, אלא הרבה מעבר לכך, דבריהם והגיגיהם אשר נגועים ברדיפת כבוד שׂררה וממון, הינם בגדר חילול שם שמים וחירוף וגידוף השֵּׁם הנכבד והנורא, כי כל נבון שרואה אותם ושומע את הזיותיהם, לא רק שהוא לא אומר: ישראל אשר בך אתפאר, הוא אומר: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה! ויותר מכל מקוממת עקשנותם של גדולי האסלה ומלחמתם שלא להשתתף במאמץ המלחמה הקשה שהתרגשה עלינו, הם נלחמים בכל כוחם שלא לשלוח לצה"ל אפילו את "היושבים על הברזלים", אף שלפי ההלכה גם מסובבי הגודלים ומנענעי הסטנדרים השחצנים, מחויבים לצאת למלחמה – ואפילו אם היו לומדים תורת אמת הם מחויבים להשתתף, כל-שכן שתורתם, תורת המינות, היא הגורם המרכזי שמתעה את עם-ישראל וממיט עלינו מלחמות וייסורים.
"אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְיָ לְעֶזְרַת יְיָ בַּגִּבּוֹרִים" (שו' ה, כג).
לפיכך, אם נרצה לכונן בארץ-ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש אור ליהודה ואור לגויים, ואפילו סתם מדינה בריאה ומתוקנת ומאושרת, הדרך היחידה לעשות כן היא לעקור את היתד האורתודוקסית התקועה עמוק בליבו של עם-ישראל – עם-ישראל זקוק היום לניתוח לב דחוף להסרת שיקוצי השטעטל הארורים! וכל עוד לא נעשה כן, יהיה עלינו חרון-אף מלפני ה' יתעלה ויתרומם, חרון-אף שילך ויגבר, ולא רק כי אנו מַפְנים עורף לדרך האמת ובוחרים בתוהו ובהבל, אלא לא-פחות-מכן בגלל שאנו מתעלמים ועוצמים את עינינו למול התוכחה האיומה והנוראה של ה' יתעלה כנגד תרבות היידישקייט הַחַטָּאָה במהלך מלחמת העולם השנייה: "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (ירמיה ה, ג).
ואם ישאל השואל: ומדוע הנני ממקד את תוכחתי כנגד חברת המינות החרדית? והלא יש גם מינים לא מעטים בקרב החילוניים הכופרים אשר הולכים בדרכי סדום ועמורה? ובכן, חברת המינות החרדית מרימה על נס את תורת משה, וזה הוא ההבדל העצום. חברת המינות החרדית מונעת למעשה את תקומתה של דרך האמת, בכך שהיא מרוצצת ודורסת במגפי ברזל מסומרים את תורת ה' שקיבלנו ממשה בהר סיני. עיוותה של תורת משה חמור בהרבה מן הכפירה בה, הואיל ומי שכופר בה אינו חוסם את הדרך לאחרים מללכת בדרך האמת והישר, אך מי שמעוות את תורת משה והופך אותה לתורת מינות פרו-נוצרית, חוסם את הדרך לאחרים מללכת בדרך האמת, ולא מותיר צוהר של אור למי שירצה ללכת בדרכי יושר – ואת זאת עושה חברת המינות החרדית, אשר בדרך זו משחיתה את החברה בישראל, ולכן חרון אף ה' כנגדה בשואה היה הגדול והמחריד ביותר, וזאת בשל הכחדת תורת משה ודרך האמת.
***
במשלי (כט, ח) נאמר כך: "אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף", ושם פירש רס"ג: "אנשי הלצון והַתְּעייה יאכזבו את אנשי העיר, והחכמים ישיבו את האף [חרון אף ה'] מהם", ובפירושו הארוך הוסיף: "אנשי לצון [...] מאכזבים את בני האדם מן הטוב שהיו מקווים לו [...] והחכמים [...] מסלקים מֵעַמָּם את הנזקים, כמו שעשה פנחס והשיב את החֵמה מעל העם, שנאמר: 'הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי' [במ' כה, יא]; ומעשי המרגלים [=שונאי ארץ-ישראל] כרתו תקוותיהם".
"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במ' כה, יא–יב).
הארורים יצחק ודוד יוסף מתפללים תפילת שחרית בבית הקברות סנהדריה.
התמונה מאת Yakbo, רישיון CC BY-SA 4.0.
Comments