משכיבי המתים

אחד מן הטקסטים המפורסמים ביותר בעולם האורתודוקסי המהובל הוא טקסט האשכבה. מדובר בתפילה לה' שירחם ויחוס על המת ויכניסו לחיי העולם-הבא ("ולחיי העולם-הבא יזמינהו") או שייתן לו חלק יותר טוב בחיי העולם-הבא אם הוא לא נדון לדראון עולם ("וחולקא טבא לחיי העולם-הבא"), וכן שיקים אותו בתחיית המתים ("לקץ הימין יעמידהו"). תפילה זו זכתה לפרסום רב מפני שבאמצעותה משלשלים מזומנים לקופת בית-הכנסת ולכיסם של העסקנים והגבאים העוסקים במלאכתם "לשם שמים" (וראיתי גבאים אשכנזים שהתעשרו עושר גדול בעבור שירותים שונים כגון אמירת אשכבות, חזנות פרו-נוצרית וכיו"ב).


הבה נבחן את הנאמר באשכבה לאור דרך האמת, והנה לשונה לפניכם (סידור שיח ווילנא):


"מנוחה נכונה בישיבה עליונה תחת כנפי השכינה במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים. וחילוץ עצמות וכפרת אשמות, והרחקת פשע והקרבת ישע, וחמלה וחנינה מלפני שוכן מעונה, וחולקא טבא לחיי העולם-הבא. שם תהא מנת ומחיצת וישיבת הנפש השם הטוב, כבוד אחינו ר'... מורנו ורבנו... רוח ה' תניחנו בגן עדן, דאתפטר מן עלמא הדין כרעות אלהנא מרי שמיא וארעא. המלך ברחמיו ירחם עליו. ויחוס ויחמול עליו. מלך מלכי המלכים ברחמיו יסתירהו בסתר אהלו ובצל כנפיו. ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, לקץ הימין יעמידהו, ולחיי העולם-הבא יזמינהו, ומנחל עדניו ישקהו, ומזיו שכינתו יהנהו, ויצרור בצרור החיים נשמתו, וישים כבוד מנוחתו וחופתו לאמר ה' הוא נחלתו, וילווה אליו השלום, ועל משכבו יבוא שלום. ככתוב: יבוא שלום ינוחו על משכבותם, הולך נכוחו הוא וכל בני ישראל השוכבים עמו, כולם יהיו בכלל הרחמים והסליחות, וכן יהי רצון ואמרו אמן".


להלן נדון במגרעות המחשבתיות והמוסריות העולות מהזיה זו.


ביזוי הנפטר


באשכבה אומר החזן כך:


"וכפרת אשמות, והרחקת פשע והקרבת ישע, וחמלה וחנינה מלפני שוכן מעונה [...] המלך ברחמיו ירחם עליו. ויחוס ויחמול עליו. מלך מלכי המלכים ברחמיו יסתירהו בסתר אהלו ובצל כנפיו. ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו [...] ולחיי העולם-הבא יזמינהו" וכו'.


מדברי החזן עולה שמדובר בפושע שיש בידו חטאים רבים, ואלמלא אנחנו עומדים ומתפללים ומתחננים לבורא-עולם ש"ירחם ברחמיו" על הנפטר הרי שהנפטר הזה הוא מיורדי הגהינם!


וכמה חמור ביזוי הנפטר שהרי חכמים חייבו אותנו להספיד את הנפטר עד שכל מי שמתעצל בהספד של אדם חכם או כשר גדול עוונו מנשוא, וכֹה דברי רבנו בהלכות אבל (יב, ב): "כל המתעצל בהספדו של חכם, אינו מאריך ימים. וכל המתעצל בהספד אדם כשר, ראוי לקברו בחייו". ואם כך דינו של המתעצל בהספד חכם וכשר, מה דינו של המבזה אותם? מה דינו של מי שקובע שהם מיורדי הגהינם ועלינו להתחנן לה'-אלהים-אמת ש"ירחם ברחמיו" עליהם?


וגם ביחס לבני האדם הבינונים אסור באיסור חמור לבזות אותם לאחר מותם, ואף אותם יש להספיד בכבוד מעט למעלה מכבודם בעולם-הזה, וההספד הוא מכבוד המת וחובה לקיימו.


השחתת היסוד האחד-עשר


האשכבה משחיתה את יסוד השכר והעונש, והנה דברי רבנו ביסוד הזה:


"והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על