מעבר מתרבות יהודית לתרבות חילונית כגורם לפריצות מוסרית

[מאמר זה פורסם בכתב-העת "אפיקים" גיליון עב, ניסן תש"ם, עמ' 4–5, 7].


בכל הספרות העברית שנכתבה בישראל אין למצוא נתונים על תופעת הזנות בקרב האשכנזים, ולא רק בספרות העברית – אלא גם כמעט בכל הספרות האשכנזית לארצות התפוצה. פשוט, אין כותבים על הנושא: כאילו לא היה קיים או כאילו מחוסנת החברה האשכנזית בפני תופעה זו. לעומת זאת, דווקא האשכנזים מבליטים בעקשנות את תופעת הזנות בקרב יהודי ארצות האסלאם ומנפחים כל שמץ של ידיעה עד-כדי-כך שהצמידו את הזנות לתדמית המזרחית; ועד-כדי-כך, שאם מראיינים פרוצה הרי היא נערה שעלתה מארץ מוסלמית או נולדה בישראל להורים שעלו מארץ מוסלמית. וכאשר "חוקרים" שונים לומדים את תופעת הזנות, אך טבעי בעיניהם ללכת לשכבות המצוקה המזוהות אך ורק עם יוצאי ארצות האסלאם.


כל המעלימים ומשכתבי ההיסטוריה שוכחים רק דבר אחד. אחת הסיבות העיקריות לתופעת הזנות בקרב כל החברות היא מצוקה כלכלית. הם יודעים זאת היטב ומזכירים זאת במחקריהם על המזרחיים. אולם, בנפרד מכך, הם מציינים וחוזרים ומציינים בהזדמנויות שונות כי יהדות מזרח-אירופה חייתה בתנאי מצוקה כלכלית משוועת לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריה – והשאלה היא: האם מצב כלכלי כזה לא גרם להתפשטות הזנות בקרב יהודי מזרח אירופה, או שמא הם היחידים מכל העמים והחברות בעולם המחוסנים בפני תופעה זו?