מעבר מתרבות יהודית לתרבות חילונית כגורם לפריצות מוסרית

[מאמר זה פורסם בכתב-העת "אפיקים" גיליון עב, ניסן תש"ם, עמ' 4–5, 7].


בכל הספרות העברית שנכתבה בישראל אין למצוא נתונים על תופעת הזנות בקרב האשכנזים, ולא רק בספרות העברית – אלא גם כמעט בכל הספרות האשכנזית לארצות התפוצה. פשוט, אין כותבים על הנושא: כאילו לא היה קיים או כאילו מחוסנת החברה האשכנזית בפני תופעה זו. לעומת זאת, דווקא האשכנזים מבליטים בעקשנות את תופעת הזנות בקרב יהודי ארצות האסלאם ומנפחים כל שמץ של ידיעה עד-כדי-כך שהצמידו את הזנות לתדמית המזרחית; ועד-כדי-כך, שאם מראיינים פרוצה הרי היא נערה שעלתה מארץ מוסלמית או נולדה בישראל להורים שעלו מארץ מוסלמית. וכאשר "חוקרים" שונים לומדים את תופעת הזנות, אך טבעי בעיניהם ללכת לשכבות המצוקה המזוהות אך ורק עם יוצאי ארצות האסלאם.


כל המעלימים ומשכתבי ההיסטוריה שוכחים רק דבר אחד. אחת הסיבות העיקריות לתופעת הזנות בקרב כל החברות היא מצוקה כלכלית. הם יודעים זאת היטב ומזכירים זאת במחקריהם על המזרחיים. אולם, בנפרד מכך, הם מציינים וחוזרים ומציינים בהזדמנויות שונות כי יהדות מזרח-אירופה חייתה בתנאי מצוקה כלכלית משוועת לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריה – והשאלה היא: האם מצב כלכלי כזה לא גרם להתפשטות הזנות בקרב יהודי מזרח אירופה, או שמא הם היחידים מכל העמים והחברות בעולם המחוסנים בפני תופעה זו?


דוגמאות של העלמה זו אפשר למצוא דווקא בספרים עבי-כרס או ספרים מיוחדים שתיארו את תולדותיהם החברתיות של יהודי מזרח-אירופה, כגון: חיי היהודים במזרח-אירופה בדורות האחרונים, מאת צפי שרפשטיין; תולדות יהודי וארשה מאת אברהם לוינסון – וכן כל ספרי הזכרון שיצאו, לזכר קהילות ישראל בערים ועיירות במזרח-אירופה, כמו: קראקא, לודז', דרויה, קאליש ועוד. בכל הספרים האלה אפשר למצוא נתונים מפורטים מאד בנושאי חינוך, תיאטרון, ספרות, תנועה ציונית, מפלגות, כלכלה, דת, אך לא בנושאים הבלתי נעימים כמו: זנות, עבריינות, נשואים על-ידי נדוניה, אמונות תפלות.


אף חוקר בישראל אינו טורח משום מה לחקור נושאים נעלמים אלה בקרב האשכנזים, אך הוא עט כעוף טורף "לחקור" אותם בקרב היהודים המזרחיים כתופעה בלתי שגרתית בחברה הישראלית! גם הסטטיסטיקות הממשלתיות הרשמיות, מאחר שהן נעשות בידי אשכנזים, לקויות אף הן בנגע חד-הצדדיות הזאת.


על רקע האמור לעיל, מבורכת יוזמתו של ד"ר אברהם שטאל, הלוחם האמיץ למען איזון תרבותי-עדתי בישראל, שבחר לעצמו לחקור דווקא נושא בלתי פופולרי בקרב האשכנזים: הזנות, ולהעלות דברי אמת ממעמקי אוקיינוס ההעלמה וההסתרה אל מעל פני המים, כדי שישוטו בצורה טבעית במסלול ההיסטוריה החברתית שלהם (אברהם שטאל, זנות בקרב יהודים כתופעת לוואי למעבר מתרבות לתרבות, מגמות, כרך כד, מס' 2, אוגוסט 1978. לדעתי הוא ערבב שני גורמים במחקרו זה: המצוקה הכלכלית והמעבר התרבותי, כאשר הגורם המרכזי לתופעה בקרב האשכנזים בתוך ארצות מוצאם נובע יותר מהמצוקה הכלכלית).


אמנם, אין מחקרו של ד"ר אברהם שטאל מצטמצם באשכנזים בלבד, אך עדה זו זוכה, בפעם הראשונה במחקרים מסוג זה, בחלק הארי של המחקר. מובן כי עז רצוני להביא נתונים רלבנטיים של המחקר הזה לידיעת הרבים, על מנת להראות:


1) כמה אי-צדק יש מצד החברה האשכנזית ביצירתה של תדמית שלילית ליהודים המזרחיים.


2) אותה חברה אשכנזית הייתה וממשיכה להיות בפועל נגועה בתופעת הזנות, אף במידה גדולה יותר מאשר בקרב היהודים המזרחיים, ולכן אין כל הצדקה, שהמזרחי יראה את עצמו נחות מאחיו האשכנזי.


3) הסטטיסטיקות הרשמיות בישראל אינן מתארות במדויק את מצב העניינים בתחום הזנות, ועל-כן הן תורמות לחיזוק התדמית השלילית של היהודים המזרחיים.


4) ולבסוף, להראות את שיעור היקף ההעלמה וההסתרה מצד האשכנזים, וביחס להיקף התופעות השליליות שנמצאו בקרבם, היקף ההעלמה וההסתרה עצום. סילוף וזיוף היסטורי.


כעת נפרוש בפני הקורא הנכבד את המידע הרלבנטי במחקרו של ד"ר אברהם שטאל מנקודת מבט אובייקטיבית (כל הדגשים בציטוטים שיבואו לקמן נוספו על-ידי).


בגולה


"אין במקורות אלה [האנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיה יודאיקה] ביבליוגרפיה המתייחסת לזנות בקרב היהודים באירופה בתקופה החדשה. טיפול בנושא זה חסר גם ברוב הספרים העוסקים בתולדות היהודים בזמן החדש או בתולדות היהודים בארצות שונות, כגון בארצות-הברית. לכן, יש בדברים הבאים לא רק כדי להעלות היבט חדש על בעיה חברתית אקטואלית בישראל, אלא גם תרומה להשלמת פרק הלוקה בחסר בתולדות עַמנו בדורות האחרונים" (עמ' 205).


"כאשר החלה החברה היהודית המסורתית בארצות מזרח-אירופה להתערער, גדלו תופעות אלה [הזנות] בהיקפן. המקורות על-כך לא נחקרו ולא סוכמו, והחומר הוא דל ביותר. מרדכי וורמברנט, המסכם את הנושא באנציקלופדיה העברית [ערך הזנות], כותב בקיצור: 'אחרי האמנציפציה, כשפָּרק חלק גדול מן היהודים את עול המסורת, גרמה הטמיעה שינוי גם בתחום המוסר המיני והתקרבות המציאות היהודית בתחום זה למציאות הסביבה. בייחוד בקרב הגל הראשון של ההגירה ההמונית ממזרח-אירופה אל מעבר לים, כשרבים נעקרו פתאום משורשי קיומם החברתי והנפשי בלי שנוצרו בתי קיבול חדשים לקליטתם. היו גילויים של זנות ושל עיסוק בזנות, שנוצלו על-ידי התעמולה האנטישמית בדרך ההכללה וההגזמה'" (עמ' 205).


"מאז האמנציפציה עלה מספר הלידות שמחוץ לנישואין בקרב היהודים, ונתעורר צורך להקים בתי מחסה לאם ולתינוק בקהילות יהודיות רבות. בתים כאלה נוסדו למשל באמסטרדם, ברלין, פריס, לונדון, ניו-יורק, שיקגו [...] בפרוסיה, לפי סטטיסטיקה שערך ארתור רופין, נולדו בשנים 1900–1904 כ-250–300 ילדים יהודים מחוץ לנישואין בכל שנה, שהם כ-4 אחוז מכלל מספר הלידות אצל יהודים" (עמ' 205).


"בשנת 1910 נערכה בלונדון ועידה יהודית בינלאומית לדיון במלחמה נגד זנות וסחר-נשים בקרב יהודים. בוועידה הזאת אמר ד"ר בלאו מפרנקפורט, שלפני כעשרים שנה היו בעירו 2–3 זונות יהודיות. מספרן עלה בשנים האחרונות מאד, כתוצאה מהגירת יהודים מרוסיה, גליציה ורומניה, והדבר עורר את תשומת לב השלטונות שפנו בקשר לכך לקהילה היהודית. ברטה פפנהיים, בהרצאה שנשאה ב-1907 על שאלת המוסר בקרב היהודים, מסרה שמספר רב של נערות יהודיות עוסקות בזנות חופשית, ואחרות – שוכנות בבתי בושת" (עמ' 206).


"זנות הייתה קיימת בקרב יהודים בכל ארצות מושבם במזרח-אירופה. במאמר ב'כתב העת לדמוגרפיה ולסטטיסטיקה של היהודים', מביא ליאופולד אמברון מספרים על הזונות הרשומות ברוסיה בשנת 1897, כשהן מחולקות חלוקה לאומית. נמצא, שעל כל 100,000 נשים בוגרות ברוסיה, יש 36 זונות רוסיות, 5 אוקראיניות, 30 פולניות, 42 אסיאתיות ו-44 יהודיות [...] מאמר המתאר את מצבם הסוציאלי הקשה של יהודי אודסה ב-1902 מוסר שחמישה אחוז מהנשים היהודיות בעיר נמל גדולה זאת עוסקות בזנות. באותו זמן היו באודסה כ-150,000 יהודים [...] בידיעה מפולין, המובאת בכתב-העת הסטטיסטי היהודי שהוזכר לעיל, נמסר, שבשנים 1900–1909 היו בקראקוב כ-700 זונות רשומות, כ-16 אחוז מהן היו יהודיות, בעוד שאחוז היהודים בעיר היה כ-30 אחוז. תת-ייצוג דומה נמצא גם בעיר גדולה אחרת בפולין, היא לודז' [...] בשנת 1921 נמצאו בעיר זו 354 נשים [פרוצות] רשומות, 434 מושגחות [תחת השגחה כחשודות בזנות] ו-438 חשודות [בזנות]; 91 מהחשודות היו יהודיות. לגבי שתי הקטגוריות האחרות לא נרשמה התפלגות לפי דת [...] על כל פנים ברור, שבערי פולין הגדולה היו מצויות עשרות או מאות פרוצות יהודיות רשומות או מוכרות למשטרה" (עמ' 206–207).


"זנות הייתה קיימת גם בקרב יהודי רומניה ובהונגריה. ברטה פפנהיים ביקרה בבית-חולים בעל 140 מיטות בבודפשט, שיוחד לטיפול בזונות חולות מין, ומצאה ששליש מהנשים היו יהודיות" (עמ' 207).


"עם גידול היישוב היהודי בארצות-הברית, כשהתרכזו מאות אלפי יהודים עניים, חסרי מקצוע, ונתונים במשבר חברתי ותרבותי – בשכונות המהגרים הצפופות של ניו-יורק, פשטו בקרבם תופעות שליליות שונות. אחת מהן הייתה עבריינות הנוער: בשנת 1909 למשל, הובאו בפני בתי הדין לנוער בניו-יורק כ-3000 צעירים יהודיים. באותה תקופה התפתחה גם זנות בקרב בנות המהגרים. מוד מיינר [...] כתבה בספר שיצא לאור ב-1916: 'לפני פחות מימי דור, נדיר היה לפגוש בניו-יורק נערה יהודייה החיה חיי זנות, עתה נכנסות רבות לחיים אלה'. הרבה מעסקי הזנות של העיר היו מרוכזים בשכונה היהודית באיסט-סייד" (עמ' 207–208).


"זנות יהודית הייתה קיימת לא רק בניו-יורק. בפילדלפיה היו בערך באותן שנים כ-6000 פרוצות, מהן 15 אחוז יהודיות, שעה שיהודי פילדלפיה [...] היוו רק 8 אחוז מתושבי העיר. בארגנטינה בלט מאד חלקם של היהודים בעסקי הזנות [...] לפי דו"ח, נוהלו 102 מתוך 199 בתי הבושת הרשמיים על-ידי נשים יהודיות. בבתים אלה שכנו 265 זונות יהודיות מתוך מספר כולל של 537; רוב היהודיות היו בבתים 'היהודיים'. מבין 800 הפרוצות החדשות שנרשמו במשטרה בשנת 1909, היו 236 יהודיות ומהן 213 מרוסיה" (עמ' 208).


"א' מורו [...] הציג בוועידה שנערכה ב-1910, נתונים מרישומי המשטרה האנגלית בשנים 1902–1908: הרוב המוחלט של העבירות בתחום המין בוצעו על-ידי רוסים ורומנים שלפי עדותו של מורו הם כמעט כולם יהודים" (עמ' 209).


"כפי שמתברר ממקורות רבים, חלק גדול מהסוחרים [סוחרי הנשים], מאנשי הקשר והעזר, וכן חלק גדול מהנשים שבהן סחרו, בא מקרב הציבור היהודי" (עמ' 209).


"הסטטיסטיקות מציינות עודף ניכר של גברים על נשים בין המהגרים היהודים בלונדון ובניו-יורק, ועודף גודל של נשים בתחום המושב ברוסיה. בעיות העגונות חוזרת ועולה בכל הדיונים על ביעור הזנות בוועידה של שנת 1927 בלונדון. הביקוש הרב לנשים באזורי ההגירה, וההיצע הגדול בארצות אירופה, יצר את התנאים להיווצרותו של סחר-נשים בקנה מידה עולמי" (עמ' 209).


"נערות יהודיות הועברו גם לדרום-אפריקה, למצרים, להודו, ליפן, לסין, לתורכיה, לסוריה ולפיליפינים. א' מורו [...] מספר, מפי יהודי שביקר בפיליפינים, כי כאשר אמר שהוא יהודי שאלוהו מיד אם הביא נשים למכירה" (עמ' 210).


"אם גדול היה חלקם של היהודים בין הנשים שעסקו בזנות, הרי שהוא בלט עוד יותר בין הסוחרים. בעניין זה יש לרוב הסכמה גמורה בין המקורות הכלליים והיהודיים [...] ברטה פפנהיים [...] ביקרה בשנים 1911–1912 בארצות שונות בדרום-מזרח אירופה ובמזרחה ושמעה על חלקם של היהודים בסחר הנשים [...] הדברים מכאיבים לה, אך היא אינה מכחישה אותם, מתוך שהיא יודעת שכמעט כל סוחרי-הנשים והסרסורים באזורים אלה הם יהודים (בן גוריון מספר בזיכרונותיו, שבזמן שהותו בסלוניקי חשש לספר שהוא אשכנזי, מכיוון שכל סוחרי הנשים בעיר זו היו אשכנזים). העיתונאי היהודי ההולנדי מאיר סלייסר, שערך ב-1932 ביקור באזורים המיושבים ביהודים בארצות אירופה המזרחית, מספר על גידול ממדי הזנות בקרב היהודים וקובע כעובדה ברורה שסחר-הנשים בפולין הוא בעיקר בידיים יהודיות [...] אישים יהודים, מִפְּעילי המלחמה בזנות [...] מודים בכך שהיהודים תופסים מקום מרכזי בסחר-הנשים, בין כסוחרים, בין כ'סחורה', ובמיוחד בארגנטינה, בברזיל, בפולין ובגליציה" (עמ' 210).


"היו מקומות שבהם התארגנו סוחרי-הנשים היהודיים בארגונים מיוחדים. בבואנוס איירס [...] הקימו ארגון ששמו 'צבי מגדל' אשר פעל ב