מכתב תודה לאור הרמב"ם

במוצאי שבת פרשת "תזריע וזאת-תהיה" תשפ"ה קיבלתי מכתב תודה במייל, מדובר במכתב משמח וחשוב מאד להבנתי, הנה אפוא המכתב לפניכם:

הוריי נתנו לי את השם "מתן" כדי להזכיר ולרומם את מתן תורתנו הקדושה במעמד הר סיני. לימים, נרשמתי לישיבה אורתודוקסית שבה ראש הישיבה הוא מקובל ש"מבין בשמות", אותו מקובל אמר לי ששמי "מתן" אינו שם טוב (כי בתנ"ך היה כהן-בעל ששמו היה 'מתן'). אותו ראש ישיבה מקובל יעץ לי לשנות את שמי לשם קרוב – "נתן". הוריי לא קיבלו את השינוי בסבר פנים יפות, אך למרות זאת שמעתי בעצת הרב ושיניתי את שמי כדבריו ל"נתן".

תודה לאל, כבר כמה שנים שאיני מאמין להזיות הללו ודומותיהן, ובכל זאת נשארתי עם השם "נתן". אחרי שנחשפתי לאור הרמב"ם הושפעתי לטובה ממאמרים רבים וביניהם: "תרבות שינויי השמות של המינים" וכן מעצותיהם הטובות של חברים נוספים – והחלטתי לחזור לשם המקורי שלי כדי להסיר ממני את זוהמת המקובלים, ורצונם הרע להשתלט על חיינו.

לכן, באתי לומר תודה לאדיר דחוח-הלוי על מפעלו הקדוש באתר אור הרמב"ם, חזקו ואמצו עלו והצליחו, ה' עמך גיבור החיל.

עד כאן מכתבו של מתן, ואצרף כמה פסוקים שבהם השם "מַתָּן" מבטא עניינים נעלים: "לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ" (מש' יח, טז); "רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן" (מש' יט, ו); "אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה, מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף [=ידחה את הפורענות] וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה, שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן" (מש' כא, יג–טו). ואחתום בדברים אחדים בעניין מעמד הר-סיני וחשיבותה העצומה של זכירתו לדורי דורות (מתוך המאמר: 'זכרו מעמד הר סיני!'):

המעמד המכונן ביותר בהיסטוריית העם היהודי הוא מעמד הר סיני, ובמאמר זה נעמוד על מאפייניו הייחודיים שלא חזרו ולא יחזרו עוד לעולם. במעמד אדיר זה, נכרתה ברית-עולם בין הקב"ה לבין עם-ישראל. בזכות קבלת התורה, עם-ישראל, שהיה עם של עבדים נרצעים, שפלים וּמוּכִּים, התרומם ונהיה לאומה נשׂגבה חדוּרת מטרה: לקרוא בשם ה' אל עולם ולפרסם את מציאותו וייחוד שמו לכל באי עולם. כמו כן, במעמד אפוּף הוֹד זה, ניתנו לעם-ישראל עשרת הדיברות, ולאחריהן משה רבנו עלה אל הר סיני, ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה קיבל מאת ה' את תורת משה, הוא ספר התורה שנקרא על שמו של משה רבנו.

כאמור, מעמד זה אפוף הוד ועוצמות טבע פלאיות, וכך נאמר עליו בתורת משה:

"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה [...]. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמ' יט, טז–יט).

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב [...] וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל' (דב' ד, ט–יא).

ציווי ה' לזכור תמיד את מעמד הר סיני וחשיבות הברית שנכרתה בו לדורי דורות, עוררו את רבנו הרמב"ם להורות לתלמידיו שבכל דור ודור, לזכור את מעמד הר סיני וללמדוֹ לדורי דורות. במסגרת דברי החיזוק של רבנו ליהודי תימן באיגרתו אליהם לפני כ-850 שנה, הרמב"ם עודד אותם לזכור את מעמד הר סיני, נפלאותיו ונוראותיו, להתחזק בהנחלת הדעה באמיתתו ההיסטורית והדתית הייחודית, ולהודיע אותו לבנינו ולבני-בנינו עד סוף כל הדורות.

וכֹה דברי רבנו באיגרת תימן (עמ' כח):

"וזכרו מעמד הר סיני אשר ציוונו ה' לזכרו תמיד, והזהירנו מלשָׁכחו, וחייבנו להודיעוֹ לבנינו כדי שיגדלו בידיעתוֹ והוא אמרוֹ – יתרומם מלומר [חלילה לייחס לה' אמירה, שהרי אין לו גוף ולא דמות הגוף, ובִכלל זה גם כלי דיבור: לשון, חיך, שיניים וכו', אלא, אנחנו אומרים 'הקב"ה אמר', רק על דרך ההשְׁאָלה, והעדר אפשרות אחרת לבטא במלים את המחשבה] – 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' [דב' ד, ט–י]".

הרמב"ם גם רואה במעמד הר סיני ובהנחלת אמיתתו ההיסטורית, הדתית והרעיונית את ציר הדת, כלומר, העוגן המרכזי שעליו נשענים אמונת האדם היהודי וביטחונו בה' יתעלה.

והנה לפניכם המשך דברי רבנו באיגרתו שם:

"וראוי לכם אחינו, לגדל את בניכם על ידיעת אותו המעמד הגדול, וּתְסַפְּרוּ בכל קהל רוממותו וחשיבותו, כי הוא ציר הדת וההוכחה המובילה אל הנכון, ורוממוהו מאד, כפי שרוממוֹ ה' ואמר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי' [דב' ד, לב–לג]".

והוסיף רבנו ואמר בהמשך איגרתו שם (עמ' כח–כט):

"ודעוּ אחינו לברית הזו ולדעה, כי הדבר הגדול הזה אשר אירע במציאות, ואשר הֵעִיד עליו הטוב שבעדים [=ה' יתעלה ויתרומם] שלא היה לפניו כמוהו ולא יהיה אחריו [=ראו נא את הפסוקים מספר דברים (ד, לב–לג) שהובאו לעיל], והוא, שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין, ושלא נֶעֱשָׂה זה אלא כדי לחזק את האמונה חוזק שלא יִשְׁנֵהוּ מִשְׁנֶה [=שלא יערערוֹ מאומה], וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדוֹת והכפייה הגמורה, והוא אמרוֹ יתעלה בְּלַמְּדוֹ לנו את זה: 'כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ' [שמ' כ, יז]. כלומר, שלא נִגְלָה כך [ה' יתעלה בהר סיני] אלא כדי שתתחזקו בעת כל ניסיון שינסה אתכם בו לעתיד, ולא תִסטוּ ולא תִטעוּ. ולכן, חיזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".

רבנו מתאר את עוצמת מעמד הר סיני באותות ובמופתים העצומים שאירעו בו, אך מעל לכל, ייחודו הוא במה שכל האומה בכללותה שמעה את דבר ה' יתעלה וראתה זהרו עין בעין. בתופעות אדירות רושם אלה, נתרומם מעמד הר סיני למעמד ייחודי ומיוחד שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם – ומטרת כל זאת לחזק את האמונה, ולהנחיל לנו את האמת באופן שלא יתרופף לעולם על-ידי שום אמונה כוזבת. כלומר, מעמד הר סיני לא נועד רק לדור יוצאי מצרים, אלא, שמענו את הקולות וראינו את הלפידים בהר סיני, כדי שֶׁתֵּיחָקֵק בליבנו לדורי דורות הדעה במציאות ה', בהשגחתו עלינו, ובייחודו של הקב"ה כאל אחד שאין כיוצא בו.

כללו של דבר, מעמד הר סיני הינו האות והמופת לאמיתתה של תורתנו שהרי אותותיו שוללים את ההזיה שמאן-דהו מסר לנו את התורה מדעתו. כלומר, כל אומתנו ראתה עין בעין את זהרו של ה' יתעלה שמו, וכולנו שמענו וראינו את הקולות והברקים והענן הכבד וקול השופר החזק מאד וכו' – ואם תורתנו הייתה חלילה תורת שקר ופלסתר הרי שהיא לא הייתה מחזיקה מעמד דור אחד, שהרי היא טוענת לקיומו של מעמד הר סיני! ואם הוא לא התקיים ברור שתורתנו הייתה נדחית על הסף ולא הייתה סוחפת אחריה אומה שלמה – שהרי עם-ישראל לעולם לא היו מקבלים תורה שהופיעה פתאום ביום בהיר אחד אצל אדם אחד, ואף טוענת לקיומו של מעמד אשר הם לא שמעו עליו מאבותיהם ואבות אבותיהם! וממעמד הר סיני נלמד גם על נאמנותו של משה רבנו אשר מסר לנו את תורת-האמת, ואף האמור בה מעיד על נאמנותו.