מכתב למערכת: תגובה לביקורתי על הדיינים

עודכן: 28 בינו׳ 2021

ב"קול קורא" האחרון מתחתי ביקורת חריפה על הדיינים ונטילת השכר על-ידי הדיינים. והנה הדברים שוב לפניכם:


"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ" (משלי כא, ל) | ופירש שם רס"ג: "אין ה' זקוק להתחכם [=ללמוד ולהשכיל] או להתבונן או להתייעץ, כי הוא מקור החכמה"; ושמא ראוי להוסיף, כי מפסוק זה אנו למדים, שלא ניתן להתנגד או להערים על דבר ה' בתורה. לדוגמה, אם הדיינים הוזהרו שהשוחד מעוור עיני פקחים ומסלף דברי צדיקים, לא יקום שום אדם לעולם אשר יהיה מסוגל לקחת שוחד ועדיין לראות את האמת נכוחה. ולשוחד כידוע פנים רבים ותחפושות רבות ומגוונות, והשוחד המסוכן ביותר הוא השוחד הממוסד אשר מגיע לדיין המרומם בדמות יוקרה שררה וכבוד, ואליהם נלוות משכורות מנופחות הגדושות בסעיפי שילומים וטובות הנאה. וברור לכל מי שאינו מתעקש להטעות את עצמו, שהדיין אשר לוקח משכורות מממסד כלשהו, שהוא עבד משועבד רצוע ונרצע בשתי אוזניו לאדוניו האדומיים חוצבי תורת אלהים חיים אלופי השילומים והכיבודים.


ונצרף את פסקו של רבנו בהלכות סנהדרין (כג, א): "'וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד' [דב' טז, יט], אין צריך לומר לעוות את הדין, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אסור ועובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל 'אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד' [דב' כז, כה]". ובמלים אחרות, כל מי שלוקח ממון כדי לזכוֹת את הזכאי ולחיֵּיב את החייב – עובר על איסור חמור והוא בכלל "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד"! והאין זו בדיוק מטרת המשכורות של ממסד הדיינות? לתת משכורות לדיין כדי לזכות את הזכאי ולחיֵּיב את החייב? וברור שלא מדובר בהלכה זו בנטילת שכר מבעלי-הדין, שהרי נטילת כסף מאחד מבעלי-הדין היא בגדר "עיוות דין" ולא בגדר "לזכות את הזכאי ולחיֵּיב את החייב", ונטילת כסף משני בעלי-הדין נפסקה שש הלכות לאחר מכן (כג, ו), וכבר נתבאר שם שרק שכר בטלה התירו חז"ל ליטול בשווה מבעלי-הדין, ודיין שנוטל שכר מבעלי-הדין בשווה שאינו שכר בטלה – דיניו בטלין.


נמצא אפוא, כי דיין שלוקח משכורות ופנסיות מממסד כלשהו בעבור "פסיקת דינים", הוא בגדר אָרוּר לפי מסורת חז"ל בתורה-שבעל-פה ולפי פסיקת רבנו הרמב"ם ב"משנה תורה", ואפילו אם שכרו כמשכורת הממוצעת במשק! כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדובר במשכורות אשר גבוהות פי ארבעה וחמשה מהמשכורות הממוצעות במשק, ואליהן מצורפים מענקים ושילומים והטבות למכביר כדרכן של משכורות "הבכירים".


"בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו, וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי? וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי? אָמַר יְיָ צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי" (מלאכי א, ו).


עד כאן הדברים מ"הקול קורא" שנשלח במייל, בתגובה לדברים הללו נשלח אלי מכתב וזה לשונו:


שלום,


נראה כאילו שאתה מקנא במשכורות הדיינים. ומה רצית שיעבדו כל יום שעות רבות בלי שכר? לפקידי בתי הדין ולמזכירים ולמזכירות ולמאבטחים של בתי הדין יתנו שכר, ולדיינים לא יתנו כלום?


ובוודאי שצריך לתת להם משכורת מכובדת, כי זה כבוד התורה. ולא תהיה התורה כשפחה. ובנוסף צריכים הם לקבל משכורת מכובדת כדי שלא יתפתו לקבל שוחד מבעלי הדין.


אין בדברי אלה לכסות על ההליכים לבחירת הדיינים, שאולי לפעמים מעדיפים למנות מקורבים ובעלי חנופה, במקום לתת לראויים ביותר, גם אם אין לו מקורבים וגם אם הוא גר בדימונה והוא לא שכן של רב מסוים שיכול להחניף לו כל ערבית ושחרית.


בברכה, א'


והנה תשובתי הראשונה למכתב:


לצערי הנך טועה טעות גדולה, כל דבריי (כולל סגנוני החריף) מבוססים על ההלכה התלמודית. מצורף חלק א מתוך מאמר שכתבתי וטרם פורסם, שם המאמר: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא חלף". אם תרצה, אתה מוזמן לקרוא את חלק א של המאמר (מצורף), ובעיקר את הפרק השני בו מרוכזים המקורות שבבסיס השקפתי בעניין הדיינים ודומיהם – שהיא כאמור השקפת חז"ל. כל הטיעונים שהעלית הם תירוצים שמקורם ביהדות האשכנזית המזרח-אירופית שהפכה את הדת לקרדום לחפור בה.


ומכל מקום, אם הדיינים היו מקבלים משכורת ממוצעת במשק – החרשתי, למרות חילול ה' שיש בדבר. אך בפועל הם מקבלים משכורות אשר גבוהות פי ארבעה וחמשה מהמשכורת הממוצעת, שהיא שחיתות מוחלטת. אתה מוזמן לעיין בקישור לראות כמה מקבלים רבני הערים, ומשכורות הדיינים קרובות להם. תוכל גם לעיין במאמר נוסף באינטרנט: "התנאים המופלגים של רבני הערים והיישובים: משכורות עתק לכל החיים".


אני מתרכז בנקודה זו כי לפי דעתי היא אחד היסודות המרכזיים בימינו לריחוק מדרך האמת.


האיסור ליהנות מכבוד תורה, וכל שכן נטילת שכר בעבור פסיקת דינים, גורם לחילול ה' ולעיוות דת האמת.


ואני שוב מצר על ריחוקך מההלכה התלמודית שנמסרה לנו ממשה בסיני, כאילו כתבתי את דבריי על דעת עצמי, וכן על כך שהנך חושד בי לחינם.


המגיב כתב מכתב תשובה לתגובתי זו, והנה דבריו:


שלום,


ולפי דבריך והפירוש המרחיב לדעתך על המשנה ודישתמש בתגא חלף:


1) האם השוחטים במשחטות בארץ ובחו"ל אמורים לעבוד חינם?

2) משגיחי הכשרות בארץ ובחו"ל?

3) המנקרים והמולחים במשחטות?

4) רושמי הנישואין?

5) הרבנים הצבאיים שכיום (ולא כמו בעבר...) לנים לעיתים קרובות בבסיסים?

6) כל אלפי עובדי ועובדות משרד הדתות?

7) המפקחים על עירוב תחום שבת?

8) כל מחברי וכותבי חידושי תורה בספרים צריכים למכור את ספריהם ללא ריווח כלל?

9) כותבי ספרי תורה תפילין ומזוזות?

10) מעבדי עורות לסת"ם?

11) כל חוקרי התלמוד והתנ"ך והפילוסופיה היהודית באוניברסיטאות ובמכוני המחקר למיניהם?

12) המורים למקצועות הקודש בבתי הספר ובת"תים?


ועוד ועוד עבודות ומלאכות שרק ידיעת ולימוד דיני התורה מכשרתם למקצועות הקודש.


ואם אתה מוכשר (ואני בטוח שאתה מוכשר לפחות לחלק מהמומחיות הנ"ל) ואם אתה נכון לבצע אותם חינם אין כסף, רק תכתוב לי ותוך מספר ימים אשמח וישמחו בך חברי לשבץ אותך באחד או שניים מהמקצועות הנ"ל.

בברכה, א'


והנה תשובתי השנייה להמשך דבריו:


שלום א',


מעיקר הדין – אין לעשות פרנסה מן התורה בשום דרך, וזו פשטות הבנת דברי הלל הזקן, אגב מעניין לדעת איך אתה מפרש את דברי הלל הזקן... ואולי לא שמת לב אך חז"ל ורבנו הרמב"ם פירשו את דברי הלל הזקן ודבריהם די ברורים, ושמא עלי לשלוח לך גם את החלקים השני והשלישי של המאמר? ובכל מקרה אפרסמו בחודשים הקרובים.


כמו כן, אין לי ספק שמשה רבנו לא קיבל שכר מהקופה הציבורית בעבור 13 ספרי תורה שכתב לעם ישראל, ולא הנביאים קיבלו שכר מעם ישראל בעבור השירותים הקהילתיים הציבוריים והלאומיים שהם העניקו לעם ישראל (בתקופות שלא רדפו אותם).


רוב המקצועות שציינת אין להם שום מקום בממלכת כהנים וגוי קדוש. אמנם, נראה שיש להבחין בין עשיית מלאכה שהיא גם אמנות כגון כתיבה, שחיטה וכיו"ב, ללימוד תורה ושררה רבנית, שעשיית המלאכות האמנותיות (כתיבה, שחיטה וכיו"ב) ניתן לפי דעתי באופנים מסוימים להתיר לעשות אותם כלי לפרנסה, בתנאי שהשכר הוא לא מוגזם ומופקע שהרי אז שוב אנחנו עוברים להפקת רווחים אסורים מדת משה, כי הם כבר לא מעצם עשיית המלאכה אלא מ"היוקרה" המדומה שנלווית אליה, ונראה לי שמאה ועשרים אלף ש"ח לספר תורה גוויל הוא שכר גבוה מאד.


ומכל מקום, אין לי צל של ספק שבצלאל ואהליאב ושאר "חכמי הלב" שהקימו את המשכן ובית המקדש עשו את זה בחינם, כי ראו בכך זכות ולא כלי לפרנסה, ובימינו היהדות האשכנזית הייתה עושה חגיגות של תפקידים ותפקידי-תפקידים המעניקים משכורות גבוהות על העניינים הללו, וזו אחת הסיבות המרכזיות שבית המקדש עדיין לא נראה באופק – הפיכת תורת חיים לקרדום חוצבים.


לצערי אינך מבין כי ברגע שמערבים כסף בדת משה הטהורה הדבר גורם לעיוותים ולשיבושים מחרידים, וכתבתי על כך מאמרים רבים שפורסמו באור הרמב"ם, לדוגמה: "מהם הגורמים לעיוותה ולמסחורה של דת משה?". ועל כוחו העצום והבלתי נתפש של השוחד, שוחד ממון ושוחד דברים, תוכל לקרוא במאמרי: